למה ילדים שייכים יותר לאמונה במשיח עד שנקראים בכינוי “משיחי”? מה ערך המוסף אצל י

למה ילדים שייכים יותר לאמונה במשיח עד שנקראים בכינוי “משיחי”? מה ערך המוסף אצל ילדים המתחנכים למשיח, כנגד אלו שמתחנכים לקיום תורה ומצוות אבל בלי עניין המשיח? איך מחנכים ילדים באופן פרקטי לחיות את משיח? * שאלות אלו ועוד, הפנינו בטור החינוכי השבועי שלנו אל הרה”ח הרב שלום דובער וולף משפיע ומגיד שיעור בישיבת חסידי חב”ד בצפת ומחבר הספר ‘ענינו של משיח’, שיבהיר את הדרך הנכונה לעשות זאת

 

עשרים ושתיים שנה חלפו מאותו יום בו התכסה מלכנו משיחנו מעינינו הגשמיות, אך האמונה והביטחון לא רק שלא נפגעו או נפגמו, אלא התעצמו. הציפיה והכמיהה נותרה איתנה והיא אף הולכת ומתחזקת. בכל מקום מתאספים כדי לחזק את האמונה בדברי הרבי אודות הגאולה וזהות הגואל.

וכאן נשאלת השאלה ומה עם הטף? כיצד אנחנו ההורים והמחנכים ננחיל לעדרי הצאן את אותה אמונה עזה ואיתנה בדברי הרבי מלך המשיח בצורה פנימית ועמוקה? כיצד נצליח לתרגם לילדנו את אותם חוויות עוצמתיות שאנו חווינו על בשרינו באותם ימי הוד והדר?

אורח מדור החינוך השבוע, ומי שנדרש לספק עבורנו תשובות הולמות לתהיותינו החינוכיות סביב החינוך ל’משיח’, הוא הרב שלום דובער וולף משפיע ומגיד שיעור בישיבת חסידי חב”ד בצפת ומחבר הספר ‘ענינו של משיח’.

בספרו המעמיק והיסודי שופך הרב וולף אור חדש ומתווה דרך כיצד לחיות משיח בפועל. הספר מאגד בתוכו 600 עמודי תוכן המציגים את דברי הרבי על אודות משמעותם של ימות המשיח, תקופתנו המיוחדת, והשליחות של דורנו - ‘קבלת פני משיח צדקנו’.

+

מצאנו בכמה משיחותיו של הרבי שמציין שעניין ‘ניצוץ משיח’ שייך במיוחד לילדים קטנים. מה הכוונה?

בכלל, עוד קודם שניגע בנושא של משיח, אנחנו מוצאים אצל הרבי מלך המשיח יחס מיוחד לילדי ישראל באופן שלא היה כדוגמתו אצל רבותינו נשיאינו בדורות שלפני כן. כל זה התעצם במיוחד משנת תשמ”א. במקביל לרעש הגדול בנושא של ‘עד מתי’ שהרבי החל לדבר על–כך באותה שנה, איגד הרבי את הילדים בארגון ‘צבאות ה”, תחת הסיסמה ‘ווי וואנט משיח נאו’, והרעיש עולמות בדרישה ל’גאולה השלימה’.

בכמה שיחות מאותה שנה, אפשר למצוא התייחסויות מיוחדות לכך שיש לחנך את הילדים לאמונה וציפייה לביאת משיח. על דרך זה ניתן לראות בשיחות של שנת תשנ”ב, כאשר הרבי ציין כמה פעמים את המעלה המיוחדת של ילדי ישראל בעניין זה. המקום העיקרי בו אנו מוצאים זאת הוא בשיחת שמחת תורה תשנ”ב, אז אמר שנמצאים על סף הגאולה, ועבודתו של יהודי צריכה להיות מעין הגאולה. בהמשך לדברים הללו הוסיף הרבי ואמר:

“להאמור לעיל יש שייכות מיוחדת לילדי בני ישראל, תינוקות של בית רבן, כמאמר חז”ל “אל תגעו במשיחי, אלו תינוקות של בית רבן”. אחד מהביאורים בזה: החינוך של תינוקות של בית רבן צריך להיות באופן שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי תוך תוכם עם הענין והנקודה של “משיח”, כך, שכאשר רק נותנים מבט על ילד יהודי, מה רואים? - את משיח! כל מציאותם היא “משיח”.

בשיחה נוספת של שבת פרשת וירא תשנ”ב הוסיף הרבי וביאר את הנקודה הזו: “ידוע שבכל אחד ואחד מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, בחינת היחידה . . ומודגש ביותר אצל קטנים מישראל - כמאמר רז”ל שתינוקות של בית רבן נקראים “משיחי”. ויש לומר, שבחינת היחידה, ניצוץ משיח, היא בהתגלות יותר אצל תינוקות, כיון שהכוחות הפנימיים אינם בהתגלות כל–כך (ולכן גם הכרתם באלקות היא בעצמותו ית’).

אצל אדם בוגר, שהשכל אצלו תופס מקום מרכזי, אזי השכל יכול להעלים על האמונה הפשוטה, אך אצל ילדים, שהשכל אצלם פחות משמעותי, הם מחוברים יותר לתמימות והפשטות של בחינת ה’יחידה’ שבקרבם, ולכן הם גם שייכים יותר לכל העניינים של משיח.

לכן, אף שבחינת היחידה וניצוץ משיח קיימים בכל יהודי, הרי עיקר התגלותה נמצאת אצל ילדים דווקא, ולכן הם נקראים בתואר המיוחד “משיחי” .

תוכל לציין בפנינו דוגמה שתצביע על–כך שאצל ילד צעיר רואים במוחש שהוא שייך לעניין של משיח?

אפשר לקחת דוגמה מנשיא דורנו. בהזדמנות מיוחדת העיד הרבי על ימי ילדותו שהיו “חדורים לגמרי תוך תוכם עם הענין והנקודה של משיח”, וכלשונו במכתבו הידוע: מיום הלכי ל”חדר” ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהי’ “נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה’ אלוקיו”, והכל יהי’ באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - “יאמר ביום ההוא אודך ה’ כי אנפת בי”.

תיאור זה של הרבי יכול לשמש עבורנו דוגמה חיה כיצד צריך להיות חינוך של ילד יהודי בעידן הנוכחי. אנחנו צריכים לגרום לילד שיהיה לו בראש ציור ברור של הגאולה העתידה, ונושא זה יעסיק את מוחו.

ואולי ניתן להוסיף בנושא זה עוד פרט שיחזק את הטיעון האמור. ידוע הסיפור על אדמו”ר הרש”ב, שבהיותו ילד בן ד’ או ה’ שנים, נכנס אל סבו אדמו”ר הצמח צדק, וסיפר שלמד על “וירא אליו ה’”, ושאל בבכייה: “מפני מה ה’ נראה לאברהם אבינו, ולנו אינו נראה”. הרבי מתעכב על סיפור זה, ומבאר, שהיות שסיפור זה סופר ופורסם על ידי רבותינו נשיאינו, יש ללמוד ממנו הוראה לבני ישראל בחינוך הקטנים. והרבי מסיק שחינוך צריך להיות באופן כזה שהילד ירצה לראות את ה’, ושזה יגע לו עד כדי שיבכה.

יבואו מעוררי קושיות ויגידו לך: אלו דברים ששייכים לדרגת ‘רבי’, ואילו אנחנו בדרגת אנשים פשוטים?

הרבי כבר עונה על כך ומבאר, שלמרות שבסיפור מדובר על צדיק ונשיא בישראל שכבר בקטנותו “בוצין בוצין מקטפיה ידיע”, אף על פי כן, כיון שמדובר על היותו מתחת לגיל חינוך, הנה מבחינת ההלכה בגיל זה כל הילדים שווים ואין מתחשבים בכישרונותיהם, ולפיכך הנהגתו של אדמו”ר הרש”ב בגיל זה יכולה להוות דוגמה לכל ילד אחר בגילו.

הרבי עוד מוסיף, שלמרות שהרמב”ם כותב שחינוך ילד צריך להיות באופן שבתחילה מבטיחים לו מיני מתיקה, ואחר–כך כשגודל מבטיחים לו בגדים נאים, ולאחר מכן מבטיחים לו כסף וכבוד, ורק בסופו של דבר הילד מגיע להכרה האמתית, שצריך ללמוד ולקיים מצוות מפני שהיא אמת. למרות זאת, מאז השתנו הטבעיים, ונפתח צינור חדש שמאפשר לחנך ילדים מלכתחילה, שיהיה נוגע להם העניין של “וירא אליו ה’”.

כך אפשר לומר גם לגבי הסיפור שהרבי מספר על ימי ילדותו. הואיל וסיפור זה פורסם ונדפס והופץ בכל ישראל, הרי יש בו הוראה לכל ישראל בחינוך הקטנים, שהחינוך צריך להיות שהילדים “יהיו חדורים לגמרי תוך תוכם בעניין והנקודה של משיח”. ואמנם מדובר על צדיק ונשיא בישראל שכבר בקטנותו היה מתוקן לגאולה, אף על פי כן, כיון שמדובר על הזמן בו היה מתחת לגיל חינוך, הנה מבחינת ההלכה בגיל זה כל הילדים שווים ואין מתחשבים בכישרונותיהם, ולפיכך הנהגתו בגיל זה יכולה להוות דוגמה לכל ילד אחר בגילו. הרבי מלך המשיח פתח בהנהגתו צינור חדש שעל ידו השתנו הטבעיים, וכיום אפשר לחנך ילדים קטנים שירקמו בדמיונם את ציור הגאולה.

חינוך למשיח זה הכרח - לא בונוס

מה ערך המוסף אצל ילדים המתחנכים למשיח, כנגד אלו שמתחנכים לקיום תורה ומצוות אבל בלי עניין המשיח?

אחד האתגרים הכי חשובים של כל מחנך הוא להנחיל ערכים שיכוונו את התלמיד לדרך הישר גם כשהוא לא יהיה לידו. מחנך שמבקש לחנך ילד ליראת שמים, אין זה דבר קל, שכן כיום יש סביבו דרכים רבות שקורצות, והילד מביט ימינה ושמאלה ורואה רשעים עולזים ומצליחים. זאת התמודדות בהחלט קשה.

מול זאת ניתן לומר בוודאות שילד שמתחנך על הציפייה והאמונה לביאת משיח, ההתמודדות שלו קלה יותר, שכן ברור לו שכל ההצלחות של צד הקליפות הן הצלחות זמניות וכולם אינן אלא יישור דרך לביאת משיח. ברור לו שכל התמודדות שלו מזרזת את ההתגלות, ומשום כך יש לו מטרה סופית, יש לו דלק, הוא לא מגשש באפילה.

מעניין שב’אגרת תימן’ כותב הרמב”ם ליהודי תימן דברי נחמה כנגד אלו שטוענים כלפיהם חלילה שבורא עולם עזב אותם, ובאריכות מבהיר להם עד כמה ה’ אוהב אותם ודרך התורה היא נצחית. בסיום מכתבו נוגע הרמב”ם בנושא של משיח ומעודד אותם שבימות המשיח נדע למה חוו את הקשיים שחוו.

המסר הוא שכעת אנו מתמודדים ועומדים מול קשיים, אך כשמשיח יבוא, נראה שהצדק איתנו. כלומר, החינוך לציפייה לביאת משיח זה לא ‘בונוס’ חינוכי, זהו עקרון הכרחי אם אנחנו חפצים לחנך את ילדנו בצורה נאותה ולחסן אותם בפני הרוחות הרעות המנשבות בחוץ.     

הדרך הפרקטית
לחנך ילדים למשיח

איך מחנכים ילד בדור שלנו לחיות משיח?

כל דבר בעולם הזה שייך למודעות, ככל שמדברים על כך יותר כך הוא נמצא במודעות יותר. כשהורים מקשרים בבית כל דבר למשיח, הילד יקשר זאת גם באופן טבעי. יחד עם זאת הרבי אומר שהדרך הטובה ביותר לחיות משיח היא ללמוד עניני משיח וגאולה, כשאתה לומד יותר אתה מחובר יותר, ולכן לדבר זה יפה וטוב וחשוב אך צריכים גם ללמוד.

השאלה היותר חזקה היא מתי הילד שלי צריך להתחיל להבין את כל הנושא של הגאולה בצורה פנימית ורצינית יותר?

ברור שיש גיל שבו על ההורה להעביר את הילד מההבנה השטחית–ילדותית של נושא הגאולה להבנה פנימית ועמוקה יותר, וזאת עושים על ידי למידה. במקביל ישנו עוד קו בשיחותיו של הרבי שציינו אותו כבר והוא שכבר ילד יהודי כבר חי משיח ושואף לאלוקות ועלינו בעיקר חלה החובה לא להפריע.

לאחרונה יצאתי לביקור בית באחד הקיבוצים בצפון הארץ, ישבנו בבית ושוחחנו עם בני המשפחה. ישב שם ילד בן שבע שהאזין בקשב רב לשיחה שהתגלגלה בינינו לבין ההורים על ביאת המשיח. לרגע מסוים נהיה שקט והילד נטל את רשות הדיבור ושאל ‘מה יקרה כשמשיח יגיע’? הסברתי לו על קצה המזלג, ואז שאלתי אותו אם יש לו משאלה מיוחדת שהוא חפץ שתתממש? חשבתי לעצמי לא משנה מה תהיה תשובתו, אם תהיה משאלה חיובית אגיד לו שמשיח יגשים אותה. הילד הפתיע אותי, אפילו הימם אותי כשענה: משאלתי לראות את בורא העולם!…

הרבי ביקש שמשיח יחדור בכל דבר ועניין איך עושים זאת בצורה פרקטית עם הילדים?

הפירוש שהכול יהיה חדור בנקודה של משיח, זה לא שכעת אנסה לחפש מתחת לשולחן איך כל נושא קשור למשיח. עלינו להבין עוד קודם לכן שהשלימות של כל דבר בעולם יהיה כשיבוא משיח. כך שאיננו צריכים להמציא את הגלגל, אלא למצוא אותו, וכך עלינו לחנך את ילדנו שיהיו חיים שכל דבר שיגיעו אליו ידעו לכוון לכיוון השלימות שלו.

בשיחות של ה’דבר מלכות’ הרבי חינך אותנו להבין את הנקודה הזו שמשיח הוא הבריח התיכון של כל מה שמתחולל סביבנו. ישנם הסכמי שלום? הרבי מחבר זאת ל’כיתתו חרבותם לאיתים’, כשילד שומע מהוריו כל הזמן את החיבור הזה, הוא עושה זאת גם בצורה עצמאית. 

 

הניסיון או–טו–טו מסתיים

לצערנו אנחנו נמצאים כבר עשרים ושתיים שנה מג’ תמוז ועדיין לא בא. כיצד מסבירים לילד את העיכוב בביאת משיח?

לפני כמה שנים פגשתי בדרך לקונסוליה בתל–אביב אברך מכפר חב”ד. הוא סח בפני, שישנם רבנים ומשפיעים בחב”ד שמדברים כך ואחרת על הנושא של ‘חי וקיים’, אך עליו זה לא משפיע. מדוע? הוא שהה בתשנ”ג אצל הרבי וזכה לעבור בחלוקת דולרים. ילד שעבר לפניו הכריז בפני הרבי את הכרזת הקודש ‘יחי אדוננו’, והוא ראה שהרבי היה עם הילד. זה משהו שעיניו ראו, כך שלא משנה כמה שנים חלפו, וכמה דעות ישמעו, איש לדבריו לא יכול לקחת זאת ממנו. גם אם ניתן להתפלסף על כך, אותו זה לא יזיז.

מכיוון שלא כולם ראו זאת בעיניהם, אזי ההסבר הכי טוב לשנים שחולפות, הוא ללמוד ולחזק את האמונה. לא להאמין בגלל ששמעתי, או בגלל שאני נמצא בתוך קבוצה של מאמינים. עלי להאמין כי למדתי בעצמי והבנתי את הנקודה יחד עם הסייעתא דשמיא שיש לי משמים. אז אמנם הניסיון הוא לא קל, ארוך ומתיש, אך יחד עם זאת האמונה היא איתנה שלא יכול להיות אחרת. כדי להגיע להבנה וההפנמה הזאת, מוכרחים לפתוח ספרים וללמוד את שיחותיו של הרבי בייחוד בשנים האחרונות.