לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

באם לא היתה גזירה זו, והיתה המחיצה חזקה (ברוחניות) בין ישראל לעמים, הרי מחיצה זו היתה מחזקת גם את המחיצה בגשמיות. ולכן, גם לגזירה הנ”ל יש חלק גדול בהמאורעות  משיחת ש”פ במדבר ה’תשל”ד. מוגה

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

המבצעים - שמירה והגנה

.. בכלל — ובפרט בקשר להמצב בארץ–הקודש תבנה ותכונן צריכים כעת להשתדל בכל עוז לבטל את הגזירה האיומה ד”מיהו יהודי”, וגם לחזק את כל המבצעים דלקמן: נוסף על העיקר שהמדובר בקיום מצוות כלליות של הקב”ה — הרי לכל אחת ואחת מהן — כמבואר בתורתנו הקדושה תורת חיים (הוראה בחיים) — סגולה מיוחדת בתור שמירה והגנה.

ואין הכוונה אשר בגלל הגזירה ד”מיהו יהודי” או בגלל החסרון במצוות דמבצעים אלו באו המאורעות כו׳ ל”ע ול”ע, כי–אם שזהו על דרך משל כפי שנהוג בצבא ענין עיקרי — שכשהולכים אנשי הצבא לחזית לובשים כובע של מתכת (“העלמעט” [קסדה]) בראשם להגן עליהם מחצי (“בולעט׳ס” [כדורי]) האויבים: הנה באם בא אחד ולקח את הכובע מהאיש צבא (או לא הניח לו ללבוש הכובע) ולאחר זמן ואפילו זמן רב ירה האויב “בולעט” וכיוון בראשו של החיל ופצעו או כו׳ — פשוט שהסיבה לפציעתו או כו׳ של האיש צבא היא — יריית האויב, אבל באם האיש צבא הי׳ לו “העלמעט” על ראשו, לא הי׳ נפצע, לפי שהכובע הי׳ מגין עליו. ולכן: זה שהוא מונע מהאיש צבא לבישת הכובע מתכת, גם הוא נאשם בפציעתו או כו׳ של האיש צבא — על שמנע את הגנתו של האיש צבא.

וכן הוא בנדון–דידן, שישנן סיבות להמאורעות שאירעו ובלשון הרמב”ם¹ ח”ו לומר שזהו מצד “מנהג העולם (או) נקרה נקרית” — ובודאי ובודאי שהמחבלים מושחתים ושונאי ישראל וכו’ — וסופם כפרעה וחילו וכו׳, אלא שמכיון שכניסת המחבלים לערי ארץ–הקודש היתה על–ידי חסרון בשלימות המחיצות דהגבולים ועשו בהן פרצות וכו’, ועל דרך זה ברוחניות, הגזירה ד”מיהו יהודי” הורסת את המחיצות שבין ישראל לעמים [ועד שעל–פי החוק ד”מיהו יהודי”, באם מחבלים אלו היו באים בגלוי דרך לוד (עם תעודה איזו שתהי׳) ודורשים שירשמו אותם כ”יהודים”, על–פי חוק אומלל ואיום זה היו ממלאים דרישתם זו], באם לא היתה גזירה זו, והיתה המחיצה חזקה (ברוחניות) בין ישראל לעמים, הרי מחיצה זו היתה מחזקת גם את המחיצה בגשמיות. ולכן, גם לגזירה הנ”ל יש חלק גדול בהמאורעות. וכמובן ממשל הנ”ל, שבזה שקרה להאיש צבא נאשם (נוסף על העיקר זה שירה החצים) גם זה שמנע את הגנתו של האיש צבא על–ידי שלקח ממנו את הכובע מתכת.

אסור ח”ו וח”ו להקל ולזלזל במבצעים

ועל דרך זה הוא גם בנוגע להמבצעים של המצות דלקמן², אשר ודאי שאין שייך לומר ח”ו שהחסרון במבצעים אלו הוא שגרם להמאורעות, אלא שקיומם של מצות אלו — נוסף על העיקר שצריך לקיימם להיותם מצותיו של הקב”ה — הם גם שומרים ומגינים ומצילים את בני–ישראל מהאויבים שמסביבם. ואסור ח”ו וח”ו להקל ולזלזל במבצעים אלו, כי על–ידי זה מונעים ח”ו את הגנתם ושמירתם של בני–ישראל שליט”א (ואף שבודאי ישמור הקב”ה את בני–ישראל ולא ינום ולא יישן שומר ישראל — הרי הסדר בתכסיסי הגנה ומלחמה הוא שלובשים “כובע מתכת” — ועל–פי תורתנו הקדושה זו פקוח נפש) וכו’.

המבצעים הם:

מבצע תפילין, שעל תפילין (של ראש) דרשו רז”ל³ מה שנאמר “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך”, והיינו שעל–ידי קיום מצות תפילין נופל מורא ופחד על אומות העולם שיראו מבני ישראל.

מבצע תורה, שכל אחד ואחד מבני ישראל ילמוד תורה, ככל האפשרי, ועל כל פנים רגעים אחדים בכל יום, ו”תורה כו׳ מגנא ומצלא”⁴, ומכיון ש”אין שכחה לפני כסא כבודך”, היינו שבהבחינה שלמעלה מהכסא אין שייך שכחה⁵, הרי אפילו זה ששכחן הוא — תורתו שלמד קיימת היא לפני כסא הכבוד. ומה טוב שישתדלו לפעול שכל אחד ואחד ידע דברי תורה גם בעל–פה שיזכרם תמיד, שאז, דברי תורה אלו חקוקים תמיד בזכרונו, וכמבואר בלקו”ת ד”ה והדרת.

מבצע מזוזה, שמצות מזוזה שומרת היא לא רק על הבית (שבו נקבעה המזוזה), וכהראשי–תיבות של השם הנכתב על המזוזה: ש־ד־י — שומר דלתות ישראל*⁵, אלא גם על האנשים היוצאים מהבית, שהמזוזה שומרת עליהם בצאתם מן הבית ובבואם, וכמבואר בזהר⁶ בנוגע למצות מזוזה שעל זה נאמר “הוי׳ ישמר צאתך ובואך (והשמירה היא) מעתה ועד עולם”, היינו שהיא פועלת שהאדם יהי׳ נשמר על–ידי הקב”ה בצאתו ובבואו עד עולם.

מבצע צדקה, לעורר על נתינת צדקה, וכן — כמו שדובר כבר כמה פעמים — השתדלות שבכל בית יהודי תהי׳ קופסא של צדקה שזה מזכיר זכות המצוה⁷ ומעורר לנתינת צדקה, שצדקה היא שמירה, וכמו שאמרו חז”ל⁸: אמר הקב”ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באין לידי כו׳ אזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם כו’.

מבצע ספרים, להשתדל שבכל בית יהי׳ ספרי קודש (על כל פנים חומש, תהלים סידור תפלה וכו’), שגם זה מוסיף בשמירת הבית ואנשיו.

כל ענינים הנ”ל פועלים השמירה לא רק של יהודי זה שמקיים את המצות הנ”ל, אלא גם לכל ישראל בכל מקום שהם, גם אלו שעדיין לא קיימו את המצות [אף שבודאי קיום המצות של האחד אינו פוטר את השני, ומחוייבים להשתדל שגם השני יקיימם] — כי הרי כל ישראל ערבים זה בזה⁹ ובפרט שכל ישראל אחים הם ואב אחד לכולנה¹⁰, לכן קיום מצות הנ”ל של כל יחיד פועל שמירה עבור כל בני ישראל. ובמיוחד על–פי פסק–דין הרמב”ם¹¹ ש”צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו כו׳ וכן כל העולם¹² חציו זכאי וחציו כו׳ עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה כו׳”.

(השיחה נדפסה בלקו”ש חלק י”ג עמ’ 211 ואילך)

                                   

1) הל׳ תעניות פ”א ה”ג.

2) להעיר מיחזקאל (כג, כד): צינה ומגן וקובע.

3) ברכות ו, א. וש”נ.

4) סוטה כא, א.

5) ראה הל׳ ת”ת לאדה”ז פ”ב, ה”י.

*5) סידור האריז”ל (כוונת מזוזה). משנת חסידים מס׳ מזוזה פ”ג מ”ט. ובכל בו הל׳ מזוזה: שומר דירות ישראל.

ולהעיר אשר דלת — הוא לשון תורה משא”כ דירה שלא מצאתי בתנ”ך (אף ששניהם תנאי הם במצות מזוזה). וראה ג”כ אוה”ת ד”ה מווזה מימין (שכח, א ואילך) ביאור תיבת “דלת” בשייכות למזוזה.

6) ח”ג רסג, ב.

7) ראה יומא רפ”ג: עד חברון.

 8) תנחומא משפטים טו.

9) שבועות לט, א. וש”נ.

10) ראה תניא פרק לב.

11) הל׳ תשובה פ”ג ה”ד.

12) צע”ג שלא כתב גם כאן “כולו”, ובפרט שמסיים “,כל העולם כולו*. — ומדפוס “ספרד שלפני רנב” מובא שנדפס “כולו”.