קווים לדמותו המיוחדת ואמיצה של הגאון החסיד הרבשמעון לזרוב, רבם של חסידי חב”ד בלנ

 בלילה אפל של חורף תר”צ, פשטו הקלגסים הקומוניסטיים על בתיהם של יהודים וחסידים בלנינגרד, יראי שמים, דגולים בחסידותם, והביאו אותם על בית הכלא הידוע לשמצה “שפולרקע”. בין הנאסרים בלטה דמותו הרבנית של הגאון החסיד הרב שמעון לזרוב, רבם של חסידי חב”ד בלנינגרד. איכשהו הדבר נודע מחוץ לגבולות ברית המועצות, והעולם היהודי עקב בנשימה עצורה אחר מאסרם של אותם רבנים ומנהיגי ציבור שנאסרו.

מי היה הרב שמעון לזרוב? במה התבטאה ייחודיותו וגדלותו התורנית? כיצד נפטר והיכן נקבר? על כך בשורות הבאות.

לימין הרבי במאבקי הדת

הגאון החסיד הרב שמעון לזרוב נולד בשנת תרמ”ה בעיירה פרילוק לאביו הרב חיים צבי. בבחרותו למד בישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש, ובמשך שנה וחצי למד יחד עם הגאון הרב מנחם מענדל חן אצל אביו הרה”ג הרב דוד צבי חן, רבה של צ’רניגוב. לימים נסמך הרב לזרוב להוראה על ידי הרב בנימין זקהיים, רבה של יקטרינוסלב והרב יהושע העשיל גנעסין מפוצ’פ, ועוד מגדולי הרבנים.

בשנים הבאות כיהן ברבנות בעיירות אוורוטש ורצ’יצא. כבר באותן שנים היה מפורסם כאחד מנכבדי הרבנים, ובספר “אהלי שם” שיצא לאור בשנת תרע”ב מסופר, כי תחת ידו של הרב לזרוב יש חיבור הכולל שו”ת, חידושים בש”ס, ועל שולחן ערוך יורה דעה ואבן העזר, אותם חיבר וכתב.

במקביל למשרתו כרב, היה הוא מחשובי רבני ליובאוויטש והיה שותף בכיר לפעילות ציבורית לטובת יהודי רוסיה שיזם וכיוון אדמו”ר הרש”ב. במסגרת עיסוקו זה, השתתף בוועידות של חשובי רבני רוסיה.

בשנת תרפ”ג השתקע בעיר לנינגרד ובשנת תרפ”ד מונה לרבה של קהילת ליובאוויטש בעיר.

מאז הגיעו ללנינגרד, ניצב הרב לזרוב בחוד החנית של מאבקי ליובאוויטש בשלטונות הקומוניסטים בכלל, ובלנינגרד בפרט. כאשר היבסקציה יזמה ועידת רבנים והטילה את הארגון על הקהילה היהודית בעיר, נפתח מאבק איתנים בין אדמו”ר הריי”צ כנגד יוזמי ועידה זו ומתכננה, בראותו בקיומה אסון לעם היהודי. במסגרת מאבק זה, פרשו היהודים היראים לדבר ה’ מבית הכנסת הגדול בלנינגרד ומהנהלת הקהילה היהודית. הרב לזרוב לא היסס, והקים עבור הפורשים את קהילת ‘צמח צדק’ החסידית. את פעולותיו עשה תוך קבלת הוראות ישירות מהרבי הריי”צ.

לא אף זו, אלא שבמקביל לועידת הרבנים בלנינגרד שתכננו הקומוניסטים, החלו הרבי, ולצדו הרב לזרוב, לארגן ועידת רבנים מקבילה בעיירה קורוסטין, מה שהעלה את חמת הקומוניסטים.

ועידת קורוסטין נערכה בחודש מר חשון תרפ”ז, ומאז המאבק סביב ועידת לנינגרד הלך והחריף. שיא המאבק היה במכתבו של הרבי הריי”צ נגד הועידה והופץ בעותקים רבים. גם לאחר שנאלץ הרבי לעזוב את רוסיה בחודש חשוון תרפ”ח, המשיך הרבי, באמצעות הרב לזרוב ורבנים נוספים, להלחם נגד ועידת לנינגרד, עד אשר ראו הצלחה וזו אכן בוטלה.

תומכי תמימים בבית הכנסת

באותה תקופה נוראה של רדיפות וסגירת מוסדות הדת, הצליח הרב לזרוב לקבל מהרשויות מבנה בן שתי קומות, הרוס למחצה, עבור בית כנסת לקהילתו. חברי הקהילה השקיעו ממיטב כספם בחידוש המבנה ושיפוצו, עד אשר הושלמה המלאכה. בחורף תרפ”ח נחגגה חנוכת בית הכנסת ברוב עם, למרות החשש מהנ.ק.וו.ד..

באותה תקופה הקים הרב לזרוב קרן גמ”ח כדי לעזור ליהודים נצרכים, ועל כך זכה לברכות מיוחדות מאדמו”ר הריי”צ.

בתקופה הבאה אירח הרב לזרוב בבית הכנסת החדש שלו, סניף של “תומכי תמימים”. היו אלו תמימים שלמדו בישיבה בעיירה נעוול, ולקראת פסח תרפ”ט נאלצו כעשרים מבחורי הישיבה, ובראשם הרב ניסן נעמנוב, לעזוב את העיר לאחר שאנשי המשטרה החשאית סגרו את הישיבה. הקבוצה הגיעה ללנינגרד ומקום לימודם נקבע בבית הכנסת החדש, על אף הסכנה העצומה הכרוכה בכך. הרב לזרוב מצדו, עז נפש, התמסר בכל רמ”ח ושס”ה למען תלמידי הישיבה ורווחתם.

עומד בראש הארגון

בליל נר חמישי של חנוכה תר”צ, פתחו אנשי המשטרה החשאית בגל מאסרים מהיר ברחבי לנינגרד. היה זה בשעות המאוחרות של הלילה, כאשר אנשי הרשע, פשטו על בתי מנהיגי הקהילה החסידית ותלמידי הישיבה. בתוך שעות ספורות הובלו רבים מהם אל מטה המשטרה החשאית - השפולרקע האיום.

הנחקרים מצאו עצמם בחקירות קשות ומתישות, לעתים בעינויים ובלחצים גדולים. התברר כי קהילתו של הרב לזרוב, הוא עצמו, וכן הישיבה, היו נתונים למעקב מתמיד. החוקרים קבעו כי הרב לזרוב הוא אשר עומד בראש הפעילות החסידית בלנינגרד, והוא אחראי אישית לכל הפעילות המחתרתית בעיר. הייתה זו אשמה חמורה מאד.

כמו כן הואשם הרב ניסן נמנוב שעמד בראשות הישיבה, וכן ראשי הקהילה והתלמידים. למרות המידע המוצק שהיה בידי החוקרים, הנחקרים ניצבו איתנים כסלע מול החקירות, והתחכמו עם החוקרים כדי שלא להפליל איש מהם. רק לאחר שהוכח להם שהמשטרה החשאית יודעת עליהם כל פרט, הסכימו להודות רק בפרטים שהיה ברור שאין טעם להסתיר.

לאחר תקופה של חקירות ועינויים נגדם, גובש כתב אישום חמור נגד “ארגון החסידים צמח צדק”. להלן ציטוטים מתוך כתב האישום:

“במהלך חקירת ובדיקת החומר שהצטבר במשך השנים מאז 1929 [תרפ”ט], אודות הפעילות של אירגון החסידים “צמח צדק”, שהוקם ונתמך על ידי הצדיק שניאורסאהן, ונודע בפעולותיו האנטי–סובייטיות, התברר שהפעילים האקטיביים ביותר באירגון הקימו את קינם המחתרתי האיתן בתוככי לנינגרד.

“גם פעילי ארגון ‘צמח צדק’ בלנינגרד פעלו בתחום זה הרבה מאוד. הם הקימו בלנינגרד וסביבותיה, ‘חדרים’ וישיבות, אליהם הגיעו צעירים מכל ערי ברית המועצות. מלבד הפצת הפאנאטיזם במטרה למשוך ילדים ונוער ללמוד ב’חדר’ וישיבה, הפיצו פעילי אירגון ‘צמח צדק’ תעמולה אנטי–סובייטית. מלבד הפצת הדת בבתי כנסת, בישיבות ובחדרים, חינך הארגון יהודים דתיים ברוח אנטי סובייטית, ולשם כך קיבל באופן מיוחד תמיכה כספית שנשלחה מחו”ל על ידי הצדיק שניאורסאהן שגורש מהמדינה בגלל פעילותו האנטי–סובייטית. כדי להפסיק את פעילות הארגון נאסרו ונלקחו לחקירה כל פעילי הארגון. חברי ארגון “צמח צדק” בלנינגרד, הם כעת הגרעין עליו נשענת תנועת החסידות כולה ברחבי המדינה”.

לפי כתב האישום, ראשי הארגון ובכיריו ידועים לא רק בפעילותם בלנינגרד, אלא גם בפעילותם המחתרתית בכל רחבי ברית המועצות. הללו ניהלו פעילות בלנינגרד, ובנוסף לכך, היה להם קשר מתמיד עם אנשי מחתרת בערים מוסקבה, רוסטוב, קרמנצ’וג, מוגילוב וכן עם אנשים מחו”ל אשר מהם קיבלו הוראות ותמיכה כספית.

הד תקשורתי עולמי

המאסרים בלנינגרד התפרסמו בעיתונות היהודית ברחבי העולם, ויצרו הד תקשורתי מיוחד, אלא שכמו תמיד, בכל הקשור לרוסיה הסובייטית, לא הכל היה ידוע ומדוייק.

הנה כמה מהאזכורים בעיתוני אותה תקופה.

בגיליון שבט–ניסן של הרבעון “שערי ציון” שיצא לאור בארץ הקודש, התפרסם כי “הידיעות האחרונות שנתקבלו מהגיהנום הסובייטי מוסרות שהרב לאזרוב ובנו, וארבעה מאנשי הישיבה הוגלו לאיי סולובקי לעשר שנה”. בגיליון הבא של “שערי ציון” התפרסמה ידיעה מוטעית על שחרורו כביכול של הרב לזרוב.

 

בעיתון “דואר היום” שיצא לאור אף הוא בארץ הקודש, פורסם כי “הרב לזרוב מפטרבורג, הרב נמנוב ראש ישיבת נבל והרב יסנוגרודסקי ראש קהילת פטרבורג, הוגלו לסלובקי. האנשים האלה נמנעים מאכילת בשר טריפה ולכן הם סובלים חרפת רעב ומוכרחים לעבוד בתור נידונים לעבודת פרך”.

בעיתון “דער מאמענט” שיצא לאור בפולין הובאה ידיעה באידיש (מובא כאן בתרגום): “הכתב שלנו מדווח מוילנא, כי התקבלה ידיעה מלנינגרד, אשר הרבנים לאזאראוו ור’ ניסן וגם הגבאי יאסנאגורסקי, נשלחו לאיי סלובקי, ומלבדם גם נשפטו לשלוש שנים לסלובקי, שבעה בחורי ישיבה ובהם בן של הרב לזרוב”.

בעיתון “היינט” שיצא גם הוא לאור בפולין פורסמה ידיעה מספר שבועות לאחר המאסר תחת הכותרת: “הרב הלנינגרדי נעצר עם ארבעה בחורים”, ובגוף הידיעה נמסר כי ממידע שהגיע בטלגרמה מריגא, נמסר על המעצרים ולא ברורה המניע למעצרים הללו.

מספר חודשים חלפו, ובעיתון “היינט” פורסם מאמר יוצא דופן בחתימת “ב. יאושזאהן” (הוא הסופר הנודע והשנון מר משה יוסטמן). המאמר שיצא תחת הכותרת “גלויבט זיי נישט”, אל תאמינו להם, כולל התקפה חריפה ביותר על יחס השלטון הקומוניסטי ליהודים, ותמה מדוע נאסרים יהודים רק בגין שלמדו תורה. בתוך הדברים מביא גם דוגמה מהמאסרים בלנינגרד שבהם נאסרו הרב לזרוב, הרב נמנוב, ויותר מכך מפרט את שמות התלמידים שנאסרו. מכאן ניתן להסיק, שלכותב המאמר נמסר מידע מדויק וחשאי.

גל המאסרים בלנינגרד גרם דאגה רבה בקרב מנהיגים יהודים ברחבי העולם. נראה שהפעילות למענם בוצעה בחשאיות כה גמורה, עד שגם היום, שנים כה רבות לאחר מכן, אין בידינו מידע מדוייק בנושא, וכל האמור לקמן הוא שביבים שהתגלו פה ושם.

בתקופת המאסרים שהה אדמו”ר הריי”צ בביקור ממושך בארצות הברית שהחל בשלהי שנת תרפ”ט והסתיים בקיץ תר”צ. אחת המטרות המרכזיות של הביקור היתה פעילות רחבת היקף למען יהודי ברית המועצות. הידיעה הגיעה אל הרבי, והוא פתח מיד במערכה למען הצלתם של האסורים. בין השאר רתם את הגאון הרב חיים עוזר גורודז’נסקי, רבה של וילנא ומגדולי הרבנים באותה תקופה, כדי לפעול להצלתם של האסירים. ואכן ידוע לנו כי הרב גרודז’נסקי התכתב בנידון עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה של ארץ ישראל, אשר פעל בשנים ההן למען יהודי רוסיה.

ביום כ”ה בשבט תר”צ, שיגר הרב גורודז’ינסקי אל הראי”ה קוק, אגרת מפורטת על מצב הרבנים ברוסיה. לאגרת זו צירף מכתב חשאי שקיבל מרוסיה ובו עדכון מדוייק על המאסרים, ומזכיר בהם גם את המאסרים בלנינגרד, וגם שורה של מאסרים שארעו באותם ימים במינסק:

“נאסרו הבחורים הלומדים בבית המדרש ‘צמח צדק’ ועמהם יחד גם המ”צ הרב ר’ שמעון לאזארוב, ומי יודע עוד מה יולד יום”. באגרת החשאית המצורפת מתחננים יהודי רוסיה לעזרה: “שאלתנו ובקשתנו לטכס עצה במה להושיע, חושו מבעוד מועד, כי סכנה גדולה צפויה עכשיו לכל רבני רוסיה, חושו לקדם את הרעה מבעוד מועד, שלא נהיה חס ושלום מן הצועקים אחרי המעשה”. מעל ראשי הנאשמים ריחפו עונשי מוות או הגליה לשנים ארוכות.

הרבי עצמו כתב באותם ימים על גל המאסרים במינסק ובלנינגרד: “אודות רבני מינסק, נעשה השתדלות מיוחדת, ות”ל שעלתה, אבל מה נעשה עתה עם הנידונים הרה”ג לאזעראוו שליט”א וחביריו שי’”.

בשנים האחרונות פורסם ב”בית משיח” מסמך מיוחד המכיל רשימה של רבנים ואישים אחרים בברית המועצות שקיבלו עזרה מיוחדת מועד הרבנים בראשות אדמו”ר הריי”צ בשנת תר”צ. לצד כמה מהם שהוגלו למחנות או לערים אחרות, צויין “פ”ש” דהיינו - פדיון שבויים, ביניהם גם הרב שמעון לזרוב.

בקיצור ימים ושנים

אחד עשר חסידים ותמימים הואשמו בכתב אישום אחד, כולם תחת הסעיף הנורא: 58 - אשר משמעותו היא סעיף בגידה שעונשו המירבי הוא מוות.

כך הואשמו הרב לזרוב ובנו בפעילות מהפכנית (תרגום מרוסית מכתב האישום):

“לזרוב שמעון. נאשם בכך שהיה בעצם המנהל בפועל של האגודה הדתית “צמח צדק”, אירגן ישיבה מחתרתית ו’חדר’ ולשם כך קיבל כספים מאנשי עסקים מחו”ל. הוא הביא עניים יהודיים למצב של תלות מוחלטת בו ובאגודת “צמח צדק” על ידי שסייע להם מבחינה כספית. כמו כן חינך יהודים דתיים ברוח אנטי סובייטית.

“לזרוב גרשון אליעזר. נאשם בכך שהיה אחד מתלמידי הישיבה הפעילים ביותר, ותמיד עסק בהפצת תעמולה אנטי סובייטית בין התלמידים”.

בסיום כתב האישום, מגיע גזר הדין:

על הרב לזרוב והרב נמנוב נכתב כי הם מסוכנים מאוד לחברה הסובייטית, ולכן יש לשלוח אותם למחנה עבודה לתקופה של עשר שנים. הנידונים האחרים קיבלו עונשי גלות במחנות עבודה או בערים מרוחקות ממקומות מגוריהם.

למעשה, לאחר זמן הוקלו עונשיהם של הרב לזרוב והרב נמנוב, ועונשם נקבע לשלוש שנות גלות “בלבד”.

ואכן, במשך שלוש שנים שהה הרב לזרוב במקום גלותו, שם סבל תלאות רבות. בתום שלוש שנים שוחרר כשהוא חולה ושבור. אך לביתו לא שב עוד, כיון שנאסר עליו לגור בלנינגרד. הוא התגורר אפוא בעיירה קטנה ליד העיר לוגא.

כוחותיו לא עמדו לו עוד כתוצאה מהייסורים והסבל שעברו עליו, וכעבור זמן לא רב נפטר כשהוא בן ארבעים ושמונה שנים בלבד. בעקבות פטירתו בדמי ימיו, שיגר אדמו”ר הריי”צ שיגר אגרת מיוחדת לבנו התמים גרשון אליעזר: “נבהלתי לשמוע מהאסון הנורא אשר קרה בפטירת אביהם הרה”ג, המקום ינחם אתכם ויחזק לבב כולכם ללכת בדרכו הסלולה ואבי יתומים ישפיע לכם כולכם שפע ברכה (לכתוב שמות כולם [כל בני המשפחה] וגילם ומה מצבם בהוה, ואיך אפשר לחשוב דבר מטו”מ)”. [= מטות מסעי, כלומר הגירה מרוסיה]” [אג”ק אדמו”ר הריי”צ חי”א אגרת ג’תתקמה].

נעלמו עקבותיו? 

סביב נסיבות ומיקום פטירת הרב לזרוב, ישנן גרסאות סותרות, החל מדיווח עיתונאי שפורסם בשנת תרצ”ד ועד לתולדות ידידו הרב נמנוב שיצא לאור בשנת תשע”ב. מפאת קוצר היריעה, נביא כאן מספר גרסאות:

וכך פורסם ברבעון ‘שערי ציון’ בשנת תרצ”ד, זמן קצר לאחר פטירתו: “בחודש חשון נפטר בבית האסורים בלנינגראד, הרב הגאון ר’ שמעון לאזרוב זצ”ל אב”ד רציצא. המנוח שהיה גדול בתורה ורב פעלים להחזקת התורה ולומדיה עבר בשנים האחרונות את כל מדורי גיהינום של הג.פ.או. הסובייטי … המנוח נתפש על ידי הג.פ.או. ויצא גזר דינו למוות, אך בעזרת המלצות והשתדלויות יוצאות מן הכלל לפני הספירות העליונות הצליחו להמתיק את גזר הדין של מיתה והוחלף בעונש גלות. זמן רב אחר כך שוחרר ממאסרו ושב מגלותו, אך אחרי זמן קצר נאסר שוב. ישיבתו במאסר דיכא את רוחו וגופו וחלה במחלה קשה, וביום י”ח חשון הגיעה השמועה הרעה על דבר פטירתו”.

פרטים רבים בידיעה זו אינם נכונים: לא נגזר עליו דין מוות, הוא לא נאסר בשנית וגם תאריך הפטירה לא נכון כדלהלן. לעומת זאת, משיחה שערכתי עם מר זלמן חוסידוב, נכדו של הרב לזרוב עולה כי לאחר שחרורו נאסר עליו להתגורר בלנינגרד, והוא גר בעיירה קטנה ליד העיר לוגה, ולאחר זמן קצר נפטר ונטמן בלנינגרד.

לפי מידע זה, פורסמו הדברים בשנת תשכ”א בספר “יהדות ברוסיה הסובייטית” מאת הסופר הנודע ר’ אהרן אליהו גרשוני. בספר הוא מציין את מאסרו של הרב לזרוב כמגמה של הקומוניסטים להנחית מכה על הקהילה הדתית בלנינגרד, שם הוא גם מספר מה עלה בגורלו: “הוגלה לשלוש שנים. כעבור זמן, הוא אמנם חזר, אבל נשבר כולו באופן פיזי. הוא חלה ומת. זכרו לברכה”.

בביטאון חב”ד גיליון אלול תש”ל, מסופר בכלל כי הרב לזרוב נפטר תוך כדי גלות. כך היא עדותו של הרב שמואל קיפניס, מיוזמי ועידת הרבנים בקורוסטין, המספר על אסיפות שהתקיימו אצל אדמו”ר הריי”צ כהכנה לועידה, וכך הוא כותב: “באסיפה זו השניה הזמין אדמו”ר גם את הרב לזרוב (רב מלנינגרד) - הוגלה אחרי האסיפה לסיביר למשך עשר שנה והתוצאות ל”ע היו שנלב”ע במשך העשר שנים”.

דברים אלו הובאו בשנים הבאות גם ב’ספר התולדות’ של אדמו”ר הריי”צ ומשם הועתק ב’אוצר סיפורי חב”ד’, ואילו ב’תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית’ במפתח השמות בסופו מציין כי הרב לזרוב  “נאסר שם [בלנינגרד] בשנת תרפ”ט ועקבותיו לא נודעו”. מחבר הספר, הרב שלום דובער לוין, מתקן עובדה זו בכרך אגרות קודש של אדמו”ר הריי”צ חלק י”א, שם הוא מציין כי הרב לזרוב נפטר זמן קצר לאחר שחרורו.

ב’תשורה’ שיצאה על ידי משפחת לזרוב בשנת תשס”א, מובאים ציטוטים מספרים שונים, בהם גם ציטוט הנזכר שנפטר בתוך עשר שנות גלותו. מאידך, בתוך התשורה ישנה תמונת מצבתו של הרב לזרוב! מיותר כמובן לציין שהנפטרים במחנה עבודה לא הובאו לקבר ישראל, לצערנו. גם כותב השורות בספרו “תולדות חב”ד בפטרבורג” כתב בטעות כי הרב לזרוב נפטר בגלות, ועם הקוראים הסליחה.

אולם העדות הנחרצת ביותר היא מצבתו הנמצאת בבית העלמין היהודי בלנינגרד עד היום הזה. התברר כי הרב לזרוב נפטר בעיירה קטנה בה התגורר לאחר שחרורו, ואז הובא לקבורה בקבר ישראל בבית העלמין היהודי בלנינגרד.

על מצבתו נכתב:

פ”נ

הרה”ח הרה”ג המפורסם,

צנא מלא ספרא, רב פעלים.

מנעוריו מסר עצמו לחיזוק התורה והיהדות

מוהר”ר ר’ שמעון  בה”ר חיים צבי ז”ל לאזאראוו

שימש ברבנות כ”ה שנה.

נפטר י”ג תשרי תרצ”ד בשנת מ”ח לחייו.

ת’ נ’ צ’ ב’ ה’

בסמוך אליו נטמן אביו שנפטר אך מספר חודשים קודם, ביום ט’ בסיון תרצ”ג.

צאצאי הגאון החסיד הרב שמעון לזרוב, פזורים כיום בכל רחבי תבל, מהם רבנים ושלוחים וכן עסקני ציבור וגבירים מפורסמים המוזילים מהונם למען מוסדות תורה וחסידות.

 

מקורות: אגרות קודש אדמו”ר הרש”ב, אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית, אגרות לראי”ה, ארכיון לוי יצחק, אהלי שם [תרע”ב], תולדות אדמו”ר הריי”צ, אוצר סיפורי חב”ד, זיכרונותיי [ששונקין], שמועות וסיפורים, אבני חן, רשימות דברים, המשפיע שלא חזר, תולדות חב”ד בפטרבורג, יהדות ברוסיה הסובייטית, חסידים בהצלת העם, ר’ ניסן, שערי ציון, היינט, דואר היום, דער מאמענט, ביטאון חב”ד, אתר עדה המצבה, תשורה לזרוב–גלפרין תשס”א, תשורה חפר תשס”ד, וראיונות בעל פה.