מסר מהמזכירות: תמונה אחת בלבד!

למה הסתייג הרבי מה”מ מצילום תמונות שלו במשך השנים? ומתי הוא עצמו דאג להביא שני צלמים לצלם את הרבי הריי”צ ואף הורה להם היכן להתמקדם בדיוק, תוך כיוון עוצמת ה’פלאש’ שלהם? ומתי הסכים הרבי לצילום תמונה אחת ומתי שלוש? על כך ועוד, בכתבה המרתקת שלפניכם

היום, תמונות של הרבי נמצאות בכל מקום ובכל פינה, ולכן, ייתכן ותופתעו מהעובדה ההיסטורית הבאה: היו שנים שתמונות אלה היו נדירות, גם בין אנ”ש, וזאת על פי פקודתו הברורה של הרבי. יתר על כן, הרבי נהג להסתיר את פניו הקדושות  בכל עת שהצלם הארי טריינר ניסה לצלם את הרבי מסדר קידושין בחופה. לאחרונה מר טריינר התראיין וסיפר על תפקידו האינטגראלי בצילום אדמו”רים והפצתם לציבור הרחב.

קריירת הצילום של ר’ הארי החלה בשנת ת”ש, כאשר הוא זכה במצלמה בהגרלה. באותה עת הוא היה תלמיד בישיבה “תורה ודעת”, והסתובב ברחבי הישיבה וצילם. מצלמה אישית היתה בגדר חידוש, ולא היו לו מתנגדים לתחביבו. עברו שנתיים, והארי החל לצלם באופן מקצועי. הוא צילם את רוב החתונות של ציבור השומר תורה ומצוות בשנות ה”ש” וה”–י”. טרם הומצא הפלאש המוצמד למצלמה, ולכן חתונות שהתקיימו בתוך אולמות פשוט לא צולמו. כדי שתהיה מזכרת מהחתונה, חתנים וכלות והוריהם נסעו אחר החופה והחדר יחוד לאולפני הצילום, הצטלמו בחפזון וחזרו לאולם.

טריינר רכש מצלמת פלאש סמוך להשקתה בשוק בסכום של חמשה וחצי דולר. כעת לא היה צורך לחתן, לכלה ולהוריהם למהר לסטודיו צילום. הוא החל להתפרסם, ומצא את עצמו מצלם שמחות כמעט בכל לילה.

בתחילת דרכו היה טריינר מופיע באירוע ומצלם; אם התמונות הצליחו הוא היה מוכרם בשמונה סנט לתמונה. אם לא, הוא היה מפסיד. העסק לא היה רווחי. החתונות גם העמידו אותו לחסדי האדמו”רים שסידרו חופה וקידושין ולא הסכימו להצטלם. “זה פגע בפרנסתי מאוד. האדמו”ר מסטמאר אסר עלי לצלמו והרבי מליובאוויטש הסתיר את פניו. מי ירכוש תמונות כאלה?”

על פי דבריו, הרבי לא ממש הביע את הערכתו על הצילומים והסתיר את פניו הקדושות בחתונות. כאשר טריינר התלונן שזה פוגע בפרנסתו, הרבי הפסיק, אולם היה ברור מאוד שהוא לא רווה נחת כשצילמו אותו.

מר טריינר ציין את ההבדל בין הרבי והאדמו”ר מסטמאר: האדמו”ר מסטמאר אמר שאסור לצלם, והרבי לא אסר את עצם הצילום. אני מניח שהוא לא רצה שיעשו מהומה מסביבו. הוא רק מחה כשאורות הפלאש הפריעו מתחת לחופה או באמצע מאמר או שיחה. 

מסר מהמזכירות: תמונה אחת בלבד!

מר טריינר מפליג בזיכרונותיו: “פעם הייתי בחתונה חב”דית באולם ‘גולד מאנור’. צילמתי תמונה אחת, אבל החסידים נדנדו לי לצלם עוד. צילמתי עוד שתיים, והתכוננתי לצלם את הרביעית, כאשר הרבי עצר באמצע השיחה ואמר: ‘דאכט זיך מיר אז דריי איז שוין גענוג’. כמדומני ששלוש מספיקות. מאז למדתי לא לצלם יותר משלוש תמונות”.

בנקודה מסוימת הרבי הפסיק להשתתף בחתונות במקומות אחרים פרט ל–770. “מהמזכירות של הרבי העבירו לי מסר שתמונה אחת בחופה מספיקה. היה קריטי שאצליח, כי אם לא, זה יהיה הפסד עצום לחתן וכלה. פעם היה מאוד צפוף, ומישהו עמד בעמדה המדויקת ממנה יכולתי לתפוס את התמונה המיוחדת של הרבי. הצפיפות היתה איומה, והאיש סירב לזוז ממקומו. הסברתי לו את הנחיצות שבדבר וביקשתי שיפנה את המקום, כדי שאצליח לתפוס את התמונה. לא עזר. אז אמרתי לו: ‘נותרו לי שמונה שניות. אם אתה לא זז אני אצטרך להזיז אותך בעצמי כדי להיכנס למקום’. אין תגובה. דחפתי והוא נפל ארצה. האיש הגיב ואמר: ‘פסקודניאק! יש לי דבר אחד להגיד לך. כשבתי תתחתן, אני רוצה שאתה תהי’ הצלם!’…”

מאוחר יותר כשהתלונן טריינר לאחד מחברי המזכירות שתמונה אחת לא מספיקה, הוא הורשה לצלם שלוש תמונות מתחת לחופה.

שליח הרבי הרב גרשון מענדל גרליק ממילאנו סיפר שכשהוא למד ב–770 בשנות היו”ד, היה בלתי אפשרי להשיג תמונות של הרבי. אף אחד לא העז לצלם את הרבי, כי היה ידוע שזה נגד רצונו הקדוש. “אז מה עשינו? לקחנו ילד קטן לצלם את הרבי בשבילנו!” אבל זה לא עזר. כשהרבי ראה את הילד מצלם, הוא ביקש ממנו את המצלמה. לטריינר היו תמונות של הרבי שהוא מסר למשפחות החתנים והכלות. רק שנים רבות לאחר מכן הוא החל למכור את התמונות.

על פי הרב גרליק, בשנים האחרונות היה מקור נוסף לצילומים - צלם יהודי מרוסי’ שהמשיך לעסוק במקצוע כשהיגר לארה”ב, והרבי אישר לו לצלם לפרנסתו.

כילד, הרב גרשון שוסטרמן שליח הרבי בלוס אנג’לס, צילם אף הוא את הרבי, אולם תמיד ממרחק. פעם, כשהוא החליט להתקרב מעט והמתין לרבי כשחזר מחופה בחצר 770, מתכנן לצלם את הרבי בעלייתו במדרגות 770. הוא שיער שהרבי יפנה לחדרו הקדוש, והוא ימלט מהזירה במהירות. כל הרעיונות נמחקו ברגע שהוא נתפס על ידי הרבי, שהלך בעקבותיו לתוך בית הכנסת. “שכחתי שמצלמת ה’בראוני’ הקטנה נשארה תלויה סביב צווארי”…

הרבי שאל אותו אם המלמד שלו מאושר ממנו. “האם חסידות בשבילך היא איסוף תמונות וצילום?” הרבי אז פנה לרב טננבוים, מנהלו של הילד שגם נוכח בחופה, וביקש לבחנו. אם הוא יצליח במבחן - טוב ויפה, ואם לא - עליו להחרים לגרשון את מצלמתו. מכאן הרבי המשיך לחדרו הקדוש והמנהל ביקש את המצלמה משוסטרמן.

למחרת שוסטרמן נקרא לחדרו של המנהל הרב טננבוים שבחנו בגמרא במשך 15 דקות. את התוצאות הוא ידע לפי העובדה שהמצלמה הוחזרה לידו…

ושוב, במקרה אחר, כאשר צלם חב”די צילם את מעמד ‘כוס של ברכה’, הרבי עצר ושאלו אם הוא למד תורה באותו יום. צלם העיתונות ר’ לוי יצחק פריידין, שתיעד את מאורעות חודש תשרי בחצר הרבי במשך שנים ועמד בקירוב מקום, אמר לרבי: “רבי, הוא בסדר”. הרבי ענה: “אני בעצמי ראיתי אותו משוחח באמצע קריאת התורה”.

החוזר הרה”ח ר’ יואל כהן נזכר במאורע דומה. “פעם היה בחור שלא הכרתי שצילם את הרבי בח”י אלול. הרבי שאלו אם הוא למד תניא באותו יום. הבחור נדהם ולא היה מסוגל לענות. הרבי הסתובב ושאל אותי אם הוא למד תניא, ואם תשובתו שלילית, שאלמד תניא אתו. התחלתי לחפש ספר תניא ולא מצאתי. באותם ימים התניא הודפס בחלקים נפרדים, בפורמט חוברת קטנה. הרבי החזיק חוברת בסידורו, ונתן לי אותה כדי ללמוד עם הבחור”.

למדתי לעמוד בצד

הרה”ח ר’ שלום בער גולדשטיין, שצילם והסריט את הרבי למשך שנים, סיפר שהוא למד לקח מקודמיו. “תמיד עמדתי בצד בלי לבלוט. הרבי לא פנה אלי”.

בשנת תש”ל, כאשר ר’ בן ציון ריידר מלונדון עמל על אלבום תמונות של שלוחי הרבי בעולם הרחב, הוא זכה ליחידות עם הרבי. הוא הביא לרבי את דפי ההגהה הכרוכים - של האלבום “אתגר: פגישה עם חב”ד” -  כדי לקבל את אישורו הסופי לספר.

לפני כניסתו ליחידות, הראה הרה”ח יהודה קרינסקי לריידר תמונות מהכנסת ספר תורה של משיח שהתקיימה אך יומיים קודם לכך. בתמונה אחת רואים את הרבי מניח את הכתר על ספר התורה. מר ריידר חש שהתמונה הזו מתאימה מאוד לסיום האלבום.

דקה לאחר מכן זכה להיכנס ליחידות עם הרבי והגיש לרבי את הספר. הוא התנצל על האיחור בהשלמת הספר והסביר שהמתינו לתמונה המסיימת, שטרם היתה זמינה עד לפני מספר דקות.

הרבי דפדף לעמוד האחרון וראה את התמונה שהוצמדה דקות קודם. הרבי חייך ואמר: “אני יודע שישנה תמונה ממני בתחילת הספר, ואני מניח שישנן עוד כמה באמצע. כעת יש תמונה ממני גם בסוף. זה לא יותר מידי?”

מר ריידר ענה: “חשבתי שהרבי הוא ההתחלה, האמצע והסוף של חב”ד!”

הבעת פניו הקדושה של הרבי הפכה רצינית. “חב”ד היא בת יותר ממאתיים שנה, ואני רק בן 68,” אמר הרבי.

צלמים שאין להם שיעור…

אמנם, היו פעמים שהרבי כן התיר מלכתחילה את הצילום. כשראש הממשלה מנחם בגין ביקר אצל הרבי בשנת תשל”ז, עשרות צלמים הצטופפו בסביבת 770 כדי לתעד את האירוע ההיסטורי. רעש לחיצות העדשות החלו מן הרגע המרטיט שהרבי יצא מדלת 770 החוצה. הרבי ידע שחלק מהעניין זה הנוכחות של כתבים וצלמים, לסובלם ולהסתגל אליהם.

ההסרטה והצילומים לא פסקו גם כאשר היחידות החלה ב”גן עדן העליון”. בגין פתח את השיחה באומרו, על דרך הכתוב במשנה, שצלמים הם מ’הדברים שאין להם שיעור’. הרבי השיב לו שבלי להתחשב עם העיתונות טובה או לא, זה כל הענין של דמוקרטיה.

על פי הרה”ח ר’ אליעזר זקליקובסקי, הרבי הבין לעומק את חשיבות הצילום וכיצד אפשר לנצלו להושיט יד לקרב יהודים ולצרכים נוספים. אכן, לפני הנשיאות, כשהרבי עדיין נקרא “הרמ”ש”, הרבי ארגן צילומים של כ”ק אדמו”ר הקודם, לפחות במקרה אחד.

“הרבי הריי”צ קיבל אזרחות ארה”ב בשנת תש”ט, אומר זקליקובסקי. היה זה אירוע בעל חשיבות היסטורית רבה. הרבי היה במצב רפואי עדין. כדי שהרבי יקבל את האזרחות ב–770 ולא בבית משפט, העבירו חוק ממשלתי במיוחד בעבורו. הרמ”ש הזמין שני צלמים - אלכסנדר ארצ’ר ומר ווסר - כדי לצלם את האירוע. הוא ערך להם ביקור מקדים בחדרו הקדוש של הרבי הקודם, והורה להם לעמוד משני צדדי המכתבה, כדי לקלוט את המעמד ההיסטורי משתי הזוויות.

כשזקליקובסקי שוחח עם מר ארצ’ר 40 שנה לאחר האירוע, הצלם התעניין לדעת מה שלומו של ‘הרב שניאורסאהן הצעיר’. הוא נזכר בכבוד והרגישות שהרבי חש לחמיו הרבי ואף תיאר בצבעים חיים כיצד הרבי ביקש ממנו לוודא שעוצמת האור בפלאש לא גבוהה מידי, כדי לא להבזיק בתוך עיניו הק’ של הרבי הריי”צ.

על פי דבריו של זקליקובסקי, הרבי הסכים לכיסוי מדיה באירועי חב”ד כבר מתחילת קבלת הנשיאות הרשמית בתשי”א. לעיתונאי היתה משימה: לכסות את האירוע ולהביא את המסר של הרבי - אידישקייט - לעולם. ואת המטרה משיגים - חלקית על כל פנים - על ידי העברת הדמויות באמצעות הצילום.

(מתורגם על ידי פ’ זרחי, מתוך גיליון “עמי”, כתבתו של דוד זקליקובסקי)

 

אם לא מצלמים לצורך פרנסה או הפצת המעיינות - זו סתם חיצוניות, ואסור להיות מונחים בחיצוניות!

בשיחת כ”ף מרחשוון תשד”מ, התייחס הרבי לתופעת הצילומים, והבדיל בין צילומים לצורך פרנסה או הפצת המעיינות, לסתם צילומים:

ישנם כאלו החושבים שענין ה״חסידות״ מתבטא בזה שעומדים עם ״מצלמה״ וללא הרף לוקחים תמונות — איך הולכים, איך עומדים, איך עושים תנועה מסויימת וכו׳, ועושים זאת פעם אחת, פעם שני׳, פעם שלישית וכו׳! וביניהם — בחורי ישיבה שיכולים לשבת וללמוד חסידות!…

פניתי בעבר לא׳ מהם, ושאלתי אותו: האם כבר למד תניא ביום זה [הדבר הי׳ בזמן המנחה — קרוב לסיום היום!…] נוסף על מה שעומד ומצלם? ולא הבין כלל מה רוצים ממנו! מהי השייכות בין לקיחת תמונות ללימוד התורה?!

— הוא עוסק בדבר הכי חשוב — צילום תמונות, ופתאום שואלים אותו אם כבר למד תניא במשך היום — דבר שיכול לעשות קודם או אח״כ, בשעה שאינה לא יום ולא לילה! — זוהי שאלה ״שלא בדרי דאונא״ לפני הבנתו!…

מניין באה אצלו ״הבנה״ כזו — מכיון ש״אין פוצה פה ומצפצף״! לא מתעסקים להסביר (לעצמו או לבחור) ולעורר שבעל יום ההולדת תבע ללא הרף: ״ליגט ניט אין חיצוניות״! והמדובר הוא אודות ״חיצוניות״ של ״חסידות״! אבל ׳׳חיצוניות״ של ״צילומים״ — לא הי׳ לעולמים!…

ישנם כאלו שאצלם זהו ענין של ׳׳פרנסה״: ישנם יחידים שעושים זאת לשם ״הפצה״ — היינו, שהשימוש ב״לוויין״, סרטים ותמונות כו׳ הוא לצורך הפצת החסידות: אבל מלבד ענינים אלו — צריכים לדעת שישנה הוראת כ״ק אדמו׳׳ר נ״ע — שרצונו ׳׳פנימיות״ ולא ״חיצוניות״!