בירור החמץ

בירור החמץ

כ”ק אדמו”ר הזקן: בקרבן תודה מביאים עשר חלות חמץ. והנה איתא במדרש רבה לפרשתנו, שבגאולה ייבטלו כל הקרבנות חוץ מקרבן תודה. נמצא שלעתיד לבוא שאז יקויים “בלע המוות לנצח”, לא יהיה בעולם שום רע ואז החמץ לא יורה על ישות וגאוה ויצר הרע, אלא יורה על “ויגבה ליבו בדרכי ה’”.

(לקוטי תורה פ’ צו יג, א)

מזמור לתודה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מזמור לתודה עניינו הוא קרבן תודה. והנה נאמר: “מזמור לתודה הריעו לה’ וגו’”. שכן שם ה’ הוא למעלה מהדעת, והריעו לה’ - פירושו הרמת הקול בתרועת התפעלות על הנס הנובע משם הוי’ שלמעלה משם אלוקים -  בגימטריא הטבע. וכן הוא עניין התודה - בחינת הודאה שלמעלה מהשכל, ונובעת מההתפעלות על ניסי ה’ הנוראים והנפלאים.

(פירוש המילות, צג, א)

ארבעים חלות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בקרבן תודה מביאים היו ארבעים חלות: שלושים חלות של מצה ועשר חלות של חמץ. ועניינם על פי הסוד כך הוא: שלושים חלות מצה הן כנגד הספירות חסד גבורה תפארת כפי שכל אחת מהן כלולה מעשר ספירות. אולם עשר חלות חמץ הן כנגד עשר הספירות הכלולות בספירת המלכות, שממנה יכולה להיות יניקה לחיצונים ומשום כך הן מחמץ. ברם כיוון שבקרבן זה זוכים להמשיך אור מחכמה ובינה, הרי על ספירת החכמה נאמר ש”בחכמה אתברירו”, שממנה ניתן הכח לברר ולהעלות, הרי שעל ידי קרבן תודה מעלים אפילו את בחינת החמץ, כך שלא תהיה שום יניקה לחיצונים.

(אור התורה דברים כרך א עמ’ כ)

הריעו לה’ כל הארץ

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מזמור לתודה הריעו לה’ כל הארץ, ראשי תבות הלכה. וצריך להבין: מה הקשר בין קרבן תודה להלכה? אלא שעל קרבן תודה נאמר שהגם שקרבנות היחיד יתבטלו לעתיד לבוא, אבל קרבן תודה לא יתבטל. וגם על ההלכה נאמר שהלכות של תורה אינם בטלים לעולם. נמצא שעניין קיומם הנצחי הוא החוט המקשר ביניהם.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב עמ’ תקסג)

תודה מלשון הודאה וביטול

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מה שאדם משיג בחכמתו בגדולת הבורא, אין בזה בחינת הודאה. כי הנה בחינת הודאה היא ביטול האדם במה שלמעלה משכלו.

זהו שאנו בטלים ומודים לדעת עליון שהכל בטל לפניו בתכלית הביטול, על אף שהשגתנו היא במה שהעיין רואה והמוח מבין שאור אלוקי מצומצם מחיה את הנבראים לפי הצורך והיכולת של כל נברא. ובכל זאת מודים אנו -  תודה מלשון הודאה וביטול, שהאמת היא שהעולם בטל במציאות, כפי שזה מצד “דעת עליון”.

(המשך תער”ב ח”ג עמ’ א’ת)

העיקר: העליה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: כשם שבקרבנות העיקר הוא העליה על ידי העלאת הקרבן ושריפתו, כמו כן צריכה להיות העבודה דרשפי אש התשוקה והצמאון, לעלות למעלה. והיא החיות שבתפילה, להתפלל עם עונג והתלהבות בוערת. זה מגביה את נפשו רוחו ונשמתו, ממעמדו ומצבו, ומרוממו בעילוי אחר עילוי בשליבות התפילה.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ ער)

להביא קרבן תודה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “מובא בכמה ספרים הקדושים, אשר בכל עת שהאדם רואה נס, שבאמת אין לך יום שאין בו ניסים, אלא שאין בעל הנס מכיר בניסו.

ובפרט בנס גלוי, צריך להתבונן, הרואה בחסדי ה’ יתברך עושה נפלאות גדולות, ולהביא קרבן תודה.

כוונתי, להוסיף בתורתנו תורת חיים ומצוותיה, וזה עצמו משמש גם כן כלי להוספה בחסדי השם יתברך עם בעל הנס ובני ביתו”.

(אגרות קדש, ד’תשיח)

בודאי ימשיך הקב”ה להראות נסים ונפלאות

האמור לעיל הוא בהדגשה יתירה כשנמצאים בחודש ניסן דשנה זו “הי’ תהא שנת נפלאות אראנו”, וכמדובר (גם במכתבים כלליים) ע”ד הנסים והנפלאות שקרו בשנה זו (בסמיכות לחג הפורים)

. . ובודאי ימשיך הקב”ה להראות נסים ונפלאות, עד - ועיקר - “אראנו נפלאות” בגאולה האמיתית והשלימה, שהמלחמות באותו חלק בעולם (“מלך פרס” עם “מלך ארם”) הן מהסימנים שמיד באה הגאולה ע”י משיח צדקנו, כדאיתא בילקוט שמעוני, ובלשונו, ש”בני אל תתיראו . . הגיע זמן גאולתכם”, ו”מלך המשיח עומד על גג ביהמ”ק והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענוים הגיע זמן גאולתכם”!            
(ש”פ צו תנש”א)