מאת הרב שניאור זלמן ווילשאנסקי

כשנותנים לרבי, זו בעצם לקיחה - מקבלים את הרבי עצמו ויחד עם זה את שפע האוצרות והברכות שהרבי מעניק • הרבי אוהב כל אחד מחסידיו אהבה עזה כמו היה כל אחד בן יחיד ממש • דברי חיזוק, לצד לקט סיפורים מרתקים, בעניין ההתקשרות של חסידים לרבי

 מאת הרב שניאור זלמן ווילשאנסקי, ראש ישיבת ‘תומכי תמימים’ ורב הקהילה במוריסטאון
הבאה לדפוס: פ’ זרחי

לסיפור הבא הייתי עד בעצמי. היה זה בשנת תשל”א, בתקופה שהייתי בחור הלומד ב–770 וכמנהג בחורים נשארתי ב–770 לילות רבים, בעיקר בלילות שבהם התקיימו יחידויות. בשלב מסוים נכנס בחור צעיר ל’זאל’ הקטן, לבוש בבגדים חסידיים. ניגשתי אליו ונתתי לו “שלום עליכם”. הוא סיפר שהגיע ל–770 על מנת להכנס ל’יחידות’, ואמר לי כי הוא חתן וכי הגיע מלונדון לקבל את ברכת הרבי לקראת נישואיו. מדוע נסע מלונדון הרחוקה לקבל את ברכתו של הרבי לנישואיו? מסתבר שהוא נולד בזכות ברכתו של הרבי הריי”צ להוריו לאחר שנים רבות ללא ילדים. בעבר הם כתבו לרבי הריי”צ וביקשו את ברכתו לילדים, והרבי אכן כתב להם מכתב עם ברכה לזרעא חיא וקיימא, וב”ה בזכות הברכה הוא נולד. כעת, לפני חתונתו, הוריו חשבו שהיות והוא נולד בברכתו של הרבי הריי”צ, נכון הדבר שיתברך על-ידי ממלא מקומו, הרבי, לקראת נישואיו.

שוחחנו מעט, ואז הוא נקרא להיכנס פנימה אל גן עדן העליון. כיוון שהתחלתי לשוחח אתו, נשארתי אפוא לחכות לו ביציאתו מן הקודש. כשיצא הוא היה ללא צבע בפנים, רועד כולו. שאלתי אותו “מה קרה?” והוא רק מלמל ואמר: “לא להאמין! פשוט לא להאמין!” כשנרגע מעט, התעניינתי אצלו לפשר מה שעבר עליו ב’יחידות’ וזה מה שהוא סיפר:

כפי שהודרך מראש הוא הכין פתק עליו רשם מי הוא ולשם מה הגיע. הרבי היה מחויך מאוד והרעיף עליו ברכות עד בלי די. הבחור נשא איתו את איגרת הברכה לילדים שהרבי הריי”צ שיגר להוריו, והוא הוציאו מכיסו כדי להראותו לרבי. אז פנה הרבי ואמר: “באותו זמן שהוריך כתבו לחמי בנוגע לבעייתם - שאין להם ילדים - דודך לייבל שלח מכתב לרבי שם הוא מספר לרבי על בעיות פרנסה”.

והרבי המשיך: “מאז לא שמעתי ממנו. מה שלומו?”… זה מה שגרם לחתן מלונדון לרעד בכל גופו.

מה ראינו כאן?

את אהבת ישראל העצומה של הרבי לכל יהודי, לכל אדם באשר הוא. מישהו כותב מכתב לרבי, והרבי לא שוכח אותו.

שאל פעם אחד ה”קנאים” הגדולים את הרבי: איך זה שאנשי הממשלה הישראלית - שאתה בוודאי לא מסכים עם המהלכים הפוליטיים שלהם (והוא ידע שהרבי אכן לא הסכים) - מתקבלים אצלך בכבוד מלכים? הוא סיפר שהרבי נהיה רציני מאוד, והוא נבהל מאוד. “הדבר האחרון שרציתי זה ‘קפידא’ מהרבי מליובאוויטש”.

והרבי ענה לו: “מה עלי לעשות אם השווער שלי לימדני לאהוב כל יהודי כמו היה בני יחידי?! וכאשר הבן יחיד שלך בא הביתה, האם לא תקבל אותו בזרועות פתוחות?!”…

“יש לי שניים וחצי מיליון בנים יחידים בארץ ישראל!”

הסיפור הבא נכתב והודפס כבר:

יהודי צעיר הגיע אל הרבי. ליהודי היה קשר עם הרבי עוד לפני הבר מצווה שלו, וכשהוא בגר, נשא תפקיד מרכזי כמזכירו של מר ארתור גולדברג, שגריר ארה”ב לאו”ם. היה זה לפני מלחמת ששת הימים. כולנו יודעים שהרבי לא הרשה לאף יהודי לעזוב את ארץ ישראל, על אף שכל מי שזה היה באפשרותו, עשה זאת בהקדם.

[במאמר המוסגר, מעניין לציין שכאשר יהודים פנו לרב משה פיינשטיין ז”ל בשאלה האם מותר להם להחזיר את ילדיהם מארץ ישראל לארה”ב ביום שבת קודש(!) ענה הרב פיינשטיין: בפשטות זה ענין של פיקוח נפש, וההלכה אומרת שהם יכולים לבוא בשבת. אולם, הוסיף, מכיוון שהרבי מליובאוויטש אמר שהבחורים שלו יישארו בארץ ישראל, אני לא יכול לפסוק שילדכם יבואו בשבת].

וחזרה למיודענו, מזכירו של שגריר ארה”ב לאו”מ, שהיו לו קרובי משפחה עם בן יחיד שהתקרב לחב”ד ולמד באותה עת בארץ ישראל. משפחתו פחדה מאוד לשלומו וביקשו שיחזור לחוף המבטחים, ארה”ב. הם אף שלחו לבנם כרטיס הביתה, אולם, מכיוון שהוא למד בישיבת חב”ד, לא הסכים להפר את דברי הרבי ולעזוב את ארץ ישראל.

ליהודי שלנו היו מתוקף תפקידו קשרים ב”חלונות הגבוהים”, ובני משפחתו ביקשו ממנו לנסות להשפיע על הרבי שיתיר לבנם לחזור הביתה. הוא החליט לנצל את מעמדו והתקשר למזכירות, הציג את עצמו ומעמדו הרם, וביקש להיפגש עם הרבי, בלי לגלות שהוא לא מגיע בתור איש ממשל אלא בתור ענין פרטי. ברור שיהודי במעמדו לא נדחה, והוא קיבל תור ליחידות לזמן קרוב ביותר.

כאשר הגיע תורו ונכנס ל”גן עדן העליון”, פתח בהתנצלות על ניצול מעמדו להיכנס ל’יחידות’ דחופה. הוא הסביר לרבי שהענין למענו הוא בא ב”מרמה”, הנו בעל חשיבות עליונה והוא חייב לשתף בו את הרבי.

“שמעתי”, אמר היהודי לרבי, “שאתה אומר לאנשים שלא לחזור מארץ ישראל. אני מכיר את המצב מ’בפנים’, ואני יודע בדיוק מה קורה. אני רוצה שתדע שהשגריר ארתור גולדברג פוחד. כל מי שיודע ומכיר את המצב בארץ ישראל, נמצא בדאגה. כולם חרדים מהסכנה האיומה שעם ישראל נמצא בה”.

הוא המשיך להרצות לרבי על המצב: “אתה כנראה מייעץ לאנשים לא לחזור כי אין בידך את המידע הנכון. לכן באתי למסור לך את המצב מתוך מידע פנימי, כדי שתדע מה קורה ומה המצב לאשורו. בנוסף לכך, באתי הנה על פי בקשת בן דודי, לו בן יחיד הלומד בארץ ישראל. הוריו מתחננים לפניו שיחזור לארצות הברית; כיצד הוא יכול להישאר, וכיצד אתה יכול להגיד לו לא לחזור הביתה?”

הרבי הרצין, ואמר: “יש לי שניים וחצי מיליון בנים יחידים בארץ ישראל! אין סיבה לפחד”.

היהודי יצא מחדר ה’יחידות’ וסיפר את תוכן דברי הרבי לשגריר גולדברג. גולדברג נדהם. הוא לא יכול היה להאמין למשמע אוזניו. הוא פחד.

“ביום הראשון של המלחמה הערבים, ימח שמם, דיווחו על ניצחונות מזהירים, בין היתר דיווחו שתל אביב נכבשה על ידם. אני הייתי אז בפריז, באותו אזור–זמן עם ארץ ישראל ואילו בארצות הברית עדיין ישנו כולם” - מספר אותו יהודי. “אבל אנחנו בפריז הקשבנו לחדשות שהודיעו שהערבים נמצאים בתל אביב, רחמנא לצלן. ב”ה, בסוף היום היו דיווחים מצד היהודים שנחלו ניצחונות מזהירים למעלה מדרך הטבע לגמרי.

“כל הצוות של השגריר ארתור גולדברג ישב דבוק לחדשות וכאשר החל המצב להתבהר והגיעו דיווחים על ההישגים המדהימים והניסיים, ארתור גולדברג הסתובב אליי ואמר: ‘ברוך ה’ שיש מנהיג כזה לעם ישראל’.”

אולם, הביטוי בו הרבי השתמש - והרבי לא “זורק” מילים סתם: כל יהודי אצל הרבי הוא בן יחיד, וחסידים על אחת כמה וכמה. כל חסיד הינו בבת עינו של הרבי.

סם המוות הוא סם החיים

בפריז היה יהודי צעיר, נצר למשפחה מעדות המזרח, שנהיה בעל תשובה. אביו היה מסורתי, אבל לא נמשך אחרי השינוי שהתחולל אצל בנו. יום אחד גילו הרופאים שיש לו את המחלה הידועה בכבד, ר”ל. הם התייאשו ממצבו ולא נתנו כל תקווה. הם אמרו שאין להם צפי לגבי תוחלת חייו, אבל אם הוא ישתה אלכוהול, זה יזרז את מותו בוודאות גמורה. במצב בריאותו, אלכוהול הוא סם המוות ממש.

היה זה לפני חג הפסח, והוא התארח אצל בנו לסדרי החג. לארבע כוסות הוא שתה מיץ ענבים. בחול המועד הבן הביא אותו לרבי. הם כתבו לרבי על המחלה של האב ועל הדיאגנוזה של הרופאים. האב ובנו הגיעו להתוועדות של אחרון של פסח. אחרי השיחה הצביע הרבי לעבר האב והורה לו להגיד “לחיים”. הוא חיפש מיץ ענבים, אבל, כידוע, אי אפשר למצוא מיץ ענבים בהתוועדות ב–770, רק יין…

לשתות יין לא בא בחשבון, שהרי הרופאים הזהירו אותו שזה סם המוות בעבורו. הוא החליט אפוא שלא לשתות ולא להגיד “לחיים” כלל. אבל הרבי מחכה, הציבור מסביב ממתין לו, והוא אובד עצות. מה עליו לעשות? מסביב דוחפים אותו, והוא החליט להרים את הכוסית הריקה ולהגיד “לחיים”, אך הרבי מסמן לו שיגיד ‘לחיים’ על כוס גדולה…

הוא מרגיש שהוא עומד לצאת מדעתו. “מה הוא רוצה ממני?” הוא שואל את בנו. “הרבי יודע מי אנחנו ומה מצבי. זה רעל! מה עלי לעשות?” אבל הוא שותה…

עוד שיחה ועוד ניגון, ושוב מצביע הרבי לכיוונו ומורה לו לומר “לחיים”, וגם הפעם, בכוס גדולה דווקא. הוא מודאג, אבל שותה. וזה חוזר על עצמו עוד פעמיים - בסך הכל ארבע כוסות. כשסיים את הכוס הרביעית - התמוטט.

הבהילו אותו לבית הרפואה, הבן מסביר לרופאים כי אביו חולה במחלה קשה, חייבים לערוך לו בדיקות כדי לדעת את המצב לאשורו. הרופאים ערכו בדיקות וחזרו לעדכן את הבן שאכן יש לו רמת אלכוהול גבוהה בדם, אבל לאחר שינה טובה הוא יהיה בסדר גמור.

הבן עוצר את הרופא ואומר: “אתה החמצת משהו חשוב. אבי חולה במחלה הידועה בכבד”… הרופא מושך בכתפיו ואומר שהם עשו את כל הבדיקות, ולא רואים כלום פרט לאלכוהול בדמו. הבן הוסיף להפציר בהם לערוך בדיקות נוספות, ושוב, התוצאה לא משתנה: לא רואים כלום!

הבן מפציר שלא ירפו וימשיכו לבדוק את אביו לעומק כדי לוודא מה מצבו האמיתי, אך הרופאים טוענים שהאב לא מבוטח והבדיקות יעלו הון רב. “זה לא הענין”, אומר הבן, “חשוב לי לדעת מה קורה עם אבא”. היה זה לפני עידן המייל, וכאשר הגיע הבוקר, התקשרו לרופאו האישי של האב בצרפת וקיבלו את התיק הרפואי בפקס. כן, מאשרים הרופאים, השמות תואמים אבל הבדיקות שלנו מראות תוצאות אחרות מאלה שיש בתיק הרפואי.

כעבור שעות אחדות התעורר האב, הבדיקות היו תקינות, הוא חש בטוב, והיה בריא כאחד האדם. כעת הבינו האב ובנו שנס התחולל פה.

אחרי השחרור מבית הרפואה, הלכו להודות לרבי. הם עמדו בפרוזדור והמתינו שהרבי יעבור בדרכו לתפילת מנחה. הרבי יצא וצעד לידם ולפני שהצליחו להגיד ולו מילה אחת, אומר להם הרבי: “הרופאים האמריקאיים טובים יותר מהרופאים הצרפתיים, הלא כן?”…

הרבי לא רוצה
לצער אף יהודי

כידוע, בכל שנה בשבת פרשת משפטים, היה הרה”ח ר’ שמעון גולדמן, גבאי גמילות חסדים, עולה על בימת ההתוועדויות, ובנוכחות הרבי מכריז על מלווה מלכה לטובת הגמ”ח, כאשר קודם לכן היה אומר סיפור חסידי או ווארט כשהוא חבוש בשטריימל.

באחת השנים סיפר הרב גולדמן על האדמו”ר רבי נחום מטשרנוביל, שבכל שנה היה מגיע לעיירה ובכל פעם מתארח אצל אותו חסיד. פעם אחת החליט שלא להתארח אצל אותו חסיד, ואף נתן הוראה שאם החסיד הנ”ל יבוא אליו, שלא לאשר לו להכנס אל הקודש פנימה. חלפו כמה ימים שבהם החסיד הצטער צער נורא כתוצאה מהריחוק, עד שהתפלל לה’ מעומק לבו שימלא כל מחסורו. רק אז קיבל אישור להכנס אל האדמו”ר מטשרנוביל, שאמר לו כי תפילתו שנבעה מעומק הלב התקבלה, ואכן, באופן ניסי הוא נהיה עשיר.

אני זוכר את המעמד כאילו אירע היום: הרבי הקשיב לסיפור בתשומת לב, וברגע שהרב גולדמן סיים לספר, אמר לו הרבי: “משהו לא בסדר בסיפור הזה. לא ייתכן שר’ נחום טשרנובלער יתן ליהודי להתענות במשך מספר ימים. הוא היה מוצא דרך ללא עינויים”.

מה רוצה הרבי מיהודי זר שבא מצרפת שרופאיו אמרו לו שימיו ספורים, ואם הוא ישתה יין יהא זה בעבורו סם המוות.

בל נשכח ולו לרגע אחד שצער של יהודי עולה לרבי בריאות ללא שיעור. אולם, הרבי ידע שהיהודי הזה חייב לעמוד בניסיון בציות לרבי, ובזכות כך תהיה לו רפואה שלמה למעלה מדרך הטבע. הרבי רצה שהוא יציית, ובשעה שהוא יציית להוראת הרבי באופן לא טבעי, הוא גם יבריא בדרך ניסית.

מה אומר לנו הרבי? ביו”ד שבט תשי”א אמר לנו הרבי שלא לחיות באשליות. ההבדל בין ליובאוויטש לבין חסידי פולין הוא בדרך של “צדיק באמונתו יחיה”, כאשר חסידי פולין מנקדים זאת “יחֲיֶה”. בליובאוויטש דורשים עבודה.

ואף על פי כן, מכל הרביים הרבי הוא זה שנותן לנו הכי הרבה סגולות, לא רק באופן של יִחְיֶה, אלא גם באופן של “יֶחַיֶה”?

הרבי אמר שילדים קטנים ילמדו את י”ב הפסוקים, שנלמד חת”ת, שנלמד רמב”ם - כי זה נוגע לחיי נפשו. הרבי מסביר בשיחה שחת”ת ורמב”ם זה לא רק ענין של לימוד, וצריך לומר גם אם לא מבינים, כי זה חיי נפשו (שיחת ש”פ מטות ומסעי תשמ”ו).

הרבי דורש מאתנו לעשות דברים, לצאת למבצעים, לעסוק בעניני משיח ולחיות עם משיח. זה לא רק מתוך צורך למלא את בקשת הרבי, אלא זו הסגולה להתקשר לרבי ולעמוד הכן כולנו לקבל את כל הברכות שהרבי מעניק.

והרבי נותן ברכות ובשפע רב: הרבי רוצה שכל יהודי יהיה עשיר, שכל יהודי יהיה בריא, שלכל יהודי יהיה נחת עד בלי די. הרבי רוצה שלכל יהודי יהיה הכל, שכן כל יהודי הוא בנו יחידו של הרבי ושל הקב”ה, והוא יקר יותר מכל דבר בעולם.

לחיות עם משה רבינו

פעם ניגש אלי יהודי חשוב ואמר לי: “אתם חסידי ליובאוויטש מעריצים את הרבי בצורה מוגזמת. הגד לי בבקשה”, אומר לי האיש, “כמה פעמים מופיע משה רבנו בהגדה של פסח? משה רבנו הנהיג את היהודים בצאתם ממצרים, יושבים ומספרים על יציאת מצרים, ולאן נעלם משה רבנו? הוא לא מופיע בהגדה! הידעת מדוע? כי חכמים לא רצו שיתנו תשומת לב מוגזמת למשה רבנו וכך לשכוח מהקב”ה חס ושלום”.

עניתי לו: “אתה צודק, משה רבנו כמעט לא מוזכר, מלבד פעם אחת”.

איש שיחי לא זכר כלל שמשה רבנו אכן מוזכר פעם אחת.

“משה רבנו מוזכר פעם אחת בלבד בהגדה: בקטע המתחיל “רבי יוסי הגלילי”, מובא הפסוק ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’.

[יותר מכך: בהלכות חמץ ומצה ברמב”ם, מדגיש הרמב”ם שלבן קטן או טיפש מספרים רק על הניסים שהקב”ה עשה לנו, ואילו לבן הגדול והחכם מספרים גם על כך שניסים אלו נעשו על ידי משה רבינו דווקא, וזה לשונו: “”והגדת לבנך” - לפי דעתו של בן, אביו מלמדו. כיצד: אם היה קטן או טיפש - אומר לו: בני, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצריים, ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא, ויצאנו לחירות; ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצריים, וניסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו. לפי דעתו של בן” - פ.ז.].

וכולנו יודעים את דברי המכילתא - אם אתה רוצה להאמין בה’, האמן במשה. ואיך זה מתבטא? כתוב “ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים”. עמלק בא ומזנב בעם ישראל, באנשים שבחרו להיות מחוץ לענן, וגם עליהם משה רבינו נלחם. הוא אומר ליהושע “בחר לנו אנשים וצא להלחם בעמלק”, הם מגייסים את העם להלחם בעמלק מתוך מסירות נפש. אנשים אלו הם “אנשי משה”.

במאמר שאמר הרבי בשבת פרשת בשלח תשמ”ב, מחדד הרבי נקודה חשובה מאוד: הרבי שואל, מי הוא זה שיוכל להיות מושפע מעמלק? עונה הרבי: מי שהוא בבחינת “נחשלים אחריך”, שהוא מחוץ למחנה. זה יכול להיות גם “תמים” שיש לו שכל ומדות ואפילו לומד חסידות, אך הוא חושב ‘אני יודע חסידות’, ‘אני יכול להצליח בכוחות עצמי’, ‘כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה’ ולכן הוא נמצא מחוץ לענן, ואז קליפת עמלק יכולה להגיע אליו.

הדרך היחידה להיות מאנשי משה היא להיות בתוך הענן, עם כולם, ועם משה רבינו. אני לא חסיד לעצמי, אני לכשעצמי כלום, אני בטל למשה רבנו שהוא עצמו בבחינת “ונחנו מה”; שגם שמשה רבינו יודע את מעלותיו בכך שהוציא את ישראל ממצרים ונתן להם את הים, ובכל זאת הוא אינו מציאות לעצמו כלל, אלא רק מציאותו של הקב”ה. זו הדרך שהרבי מלמד אותנו - להיות מחוברים למשה רבינו שבדור. צריך לדעת ולזכור שכל מה שהרבי מבקש מאתנו, אינו דרישה ותביעה, אלא זכות וטובה שהרבי עושה לנו.

על הפסוק “ויקחו לי תרומה” מבואר: “אותי אתם לוקחים” - בזה שנותנים תרומה לרבי, תרומה רוחנית, לא נותנים תרומה לרבי אלא לוקחים את הרבי; וכאשר לוקחים את הרבי, אזי אנו מקושרים לרבי ויש לנו חיים שמחים, חיים מאושרים, חיים של תוכן והצלחה ללא שיעור.

הרבי אמר לנו שכעת נותרה עבודה אחת בלבד - להביא את משיח! התפקיד הזה הוטל עלינו באופן שזה כל חיינו, “כל ימי חייך - להביא לימות המשיח”. הרבי אמר פעם בהתוועדות, שבעבר לא אמרו שצריכים להפיץ את המעיינות כדי להביא את המשיח אלא רק מעת לעת, אז היו מזכירים זאת. אבל היום, אומר הרבי, הכל השתנה וכל דבר שנעשה הוא כדי “להביא לימות המשיח” ולחיות עם משיח. ה’ יודע, וכל אחד מאתנו יודע בנפשו, עד כמה אנחנו זקוקים למשיח!

יעזור ה’ שנהיה כלים ראויים לכל הברכות שהרבי נותן לנו, ושנזכה למלא את כל מה שהרבי מבקש מאתנו, ונראה את הרבי כאן למטה והוא יגאלנו תיכף ומיד ממש.

 

(מתוך התוועדות חסידים בבית חיינו - י’ שבט תשע”ד)