מספרים על ״סטודנט״ שהתקרב לחסידות עד שממש היה ׳בעניינים׳, החליט לעזוב את ה״אוניב
מספרים על ״סטודנט״ שהתקרב לחסידות עד שממש היה ׳בעניינים׳, החליט לעזוב את ה״אוניברסיטה״ ולעבור לישיבה בכפר חב״ד. הבחור הוקסם מהישיבה ואחרי כמה חודשים היה נראה ממש תמים מהמנין.
מספרים על ״סטודנט״ שהתקרב לחסידות עד שממש היה ׳בעניינים׳, החליט לעזוב את ה״אוניברסיטה״ ולעבור לישיבה בכפר חב״ד. הבחור הוקסם מהישיבה ואחרי כמה חודשים היה נראה ממש תמים מהמנין.
מאת: הרב חיים ועקנין
אבל עדיין היה דבר אחד שקצת הציק לו אך הוא התבייש להעלות אותו בפני רבו. אחרי שקיבל קצת אומץ ניגש למשפיע הראשי ושאל אותו: ״הן אמת שהכל אמיתי כאן, הכל חי ופנימי, אבל למה שם הכל מסודר ומדוייק, מגיעים בזמן, לא מתבטלים, והכל הולך בקלות… ואילו כאן, גם כשכולם מגיעים בזמן, זה מגיע בקושי רב, ממש לא בקלות, ועל כל רגע של לימוד צריך להילחם ממש״?
״זה אותו אחד, זה אותו אחד״ אמר לו המשפיע.
״מה זאת אומרת אותו אחד״?
חייך המשפיע והסביר: ״כשהיצר הרע רואה שאתה עסוק בעניינים של טפל דטפל הוא רגוע, כי אתה בכיס שלו ולפיכך דואג שגם אתה תהיה רגוע וילך לך בקלות. אבל כשאתה בתומכי תמימים… קרוב לנקודה - אז הוא מתחיל לתקוע מקלות בגלגלים. אתה מבין: זה הכול אותו אחד״!
את הסיפור הזה שמעתי בכמה אופנים: אוניברסיטה, ישיבה ליטאית, תיכון, ישיבה אוניברסיטה, וכיו״ב, אבל אני אוהב לקחת את הסיפורים האלו ל״מתנגד אשר בקרבך״, ואני שם לב שהרבה פעמים ה״אותו אחד״ הזה אין לו בעיה עם משא מאלף בחסידות מפי אחד מגדולי המרצים והמשפיעים או הר״מ ואפילו המשפיע ההוא שמדבר לענין.
פתאום הכל קל וכולם מתמגנטים והעסק דופק לא רע בכלל ולפעמים גם החברה נשארים עד השעות הקטנות של הלילה.
אבל שפתאום סתם מתחילים לדרוש ולתבוע, בלי כל הצלצולים שמסביב - החברה פחות מתמגנטים ואז העסק מתחיל להיות פחות פשוט, ולך תרדוף אחרי אנשים…
בסיפור הזה נזכרתי בהקשר מצער וכואב בשבוע שעבר.
ב-770 היו הרבה אנשים שאהבנו להתוועד איתם, להקשיב לסיפורים,
לטעום מהלחלוחית, לספוג הרגש חסידי וכו׳, אבל היה חסיד אחד שקראו לו הרב קותי ראפ… הגענו אליו פחות כדי להקשיב או להתלהב מהאופן בו הוא מעביר את הדברים, אלא פשוט הבנו ובעיקר הרגשנו שהוא לגמרי בתוך הענינים של הרבי. מסור ונתון כל כולו. אם זה במטה שירה וזמרה, שלימות הארץ, סיומי הרמב״ם, וכו׳. לכן הרגשנו שייכים אליו, כי בער לו העניינים של הרבי, שמעו את זה בקולו, ראו את זה על הפנים!
לפני חודש, בשעת ״רעוא דרעווין״ עלו כמה שאלות בענייני שלימות הארץ והסברתי לאנשים סביבי את הקו של הרבי בענין. החברה נהנו להקשיב, אבל לא יותר מזה. הרגשתי שהעניין לא חדר בהם ואז נזכרתי ברב קותי ראפ. אם הייתי חדור כמו הרב קותי, בטח הדברים היו חודרים גם בהם.
לחיים, לחיים… הרב קותי, אתה כבר חסר לנו! אבל כמו שאני זוכר אותך מבית חיינו, כאשר הרגשת שהחברה אדישים - צעקת והרעשת עד שהחברה התעוררו…
וכמו שכל הזמן עשית בלי צלצולים ורושם חיצוני אלא פשוט פעלת את הענין ולמען הענין אז קדימה תפעל שם מה שצריך לפעול - התגלות נאו, לחיים!