משרד הבריאות הניו יורקי רב ההשפעה והכסף עמד מצד אחד, מול חסיד חב”ד בודד, מוהל במ

 משרד הבריאות הניו יורקי רב ההשפעה והכסף עמד מצד אחד, מול חסיד חב”ד בודד, מוהל במקצועו, שהצליח באופן בלתי–יאומן לגייס את היהדות החרדית בניו יורק, למערכה שהייתה חסרת סיכוי. הרב לוי הבר מגולל לראשונה את המאבק המרתק והניסי לאורך כל הדרך, על רגעי הפחד והחשש – עד לרגע הנצחון הסופי

בתמונה השמאלית: הרב לוי הבר (מימין) עורך ברית ליהודי מבוגרמי שקצת חשוף לתקשורת, שמע בוודאי בשנים האחרונות על מאבק משפטי כלשהו, עלום ורחוק, על שמירת הכללים של ברית מילה כהלכתה. רוב הציבור לא נחשף למערכה הסוערת שהתנהלה על קיום אחד מהמצוות היסודיות והחשובות ביותר בעם היהודי — ברית מילה כפי דרישת ההלכה. גם אלו ששמעו משהו בעניין, לא ממש מודעים לאחת המערכות הסוערות והקריטיות ביותר על שמירת הגחלת היהודית.

לא, זה לא קרה ברוסיה הסובייטית, גם לא בסין הקומוניסטית; זה קרה לא פחות ולא יותר, בניו יורק המודרנית, המטרופולין הגדול שמתגוררים בו יותר ממיליון יהודים!

מה באמת קרה במערכה הגורלית הזאת שרק חלקים קטנים ממנה יצאו לתקשורת? מי האיש שנלחם נגד מערכות בריאות משומנות היטב בעלות אמצעים כספיים אדירים? מי באמת הצליח לחולל את הלא–יאומן והצליח ללכד באחדות נדירה (אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה!) בין חסידות חב”ד, פלגי חסידות סאטמר ואגודת ישראל של אמריקה?

מסתבר שמדובר באיש אחד בודד, שכל הנשק שלו זה סכין (מילה) שהוא מחזיק בידו, והרבה רצון ונחישות להצליח לשמר את מצוות ברית המילה כהלכתה — הלא הוא הרה”ת הרב לוי הבר, משכונת קראון הייטס.

בשיחה ארוכה ומרתקת, גולל לראשונה את הסיפור המסעיר, וחושף את פרטי הדיונים והאסיפות מול הרשויות האמריקניות ומול קבוצות אורתודוקסיות בניו יורק וסביבותיה.

‘מבצע’ ברית מילה

הרב לוי הבר הוא מוהל, אך לא רק מוהל רגיל, אלא גם מוהל ליהודים מבוגרים יותר שלא זכו לעבור את המצווה בגיל 8 ימים. המודעות שלו למצווה והשלכותיה התחילה לפני כחצי יובל שנים, בשנת תש”נ, כאשר נשלח לרוסיה לשמש כמדריך בקעמפים של שלוחי המלך. שם נחשף לראשונה לריחוק של יהודי רוסיה מצור מחצבתם וממורשתם, לאחר שבעים שנות דיכוי. כמעט כל הילדים (והוריהם) היו לא נימולים. “גילינו, כי בנוסף לכל שאר ה’מבצעים’, מוטל עלינו גם ‘מבצע ברית מילה’”, אומר הרב הבר.

כשהחל להתעסק בזה, ראה אצל הילדים מסירות נפש של ממש. “כשדיברנו עם הילדים על חשיבות הברית, רובם לא ידעו עדיין על יהדות, ומה זה בדיוק יהודי. אף על פי כן, הם רצו לקיים את המצווה הזאת, למרות הפחד הטבעי. ממש מסירות נפש”.

בתקופה הראשונה הובא לשטח הקעמפ המוהל הרב אברהם גנין, יחד עם רופא שלא היה בעל כישורים וניסיון בתחום. למרות הכאב הגדול, הילדים כולם הסכימו לעבור את הברית, בזה אחר זה.

“באותה עת החלטתי שאני צריך להיכנס לעובי הקורה, ולשנה הבאה לא אצטרך לבקש מהילדים כזו דרגה של מסירות נפש. אין צורך בזה, שכן אפשר להפחית את הכאב. קניתי אפוא בארה”ב את הציוד המתאים, חומרי הרדמה ועוד דברים שעזרו לעשות זאת בצורה פחות כואבת”.

בינתיים ר’ לוי הבר למד את נושא המילה כמו שצריך והתמחה בו בצורה יסודית. הוא קנה כלי מילה והחל למול מבוגרים, בתקופה הראשונה מתוך השגחה ופיקוח צמוד של מוהלים מומחים. “בעיקר למדתי אצל הרב אברהם כהן, שהיה מל מבוגרים. ממנו קיבלתי הסמכה של מוהל מוסמך ומוהל מומחה. יהודי זה עבר את שנות השואה הקשות ואין לו ילדים. בריתות המילה מילאו את עולמו והוא פעל בעבודת הקודש ללא כל תמורה”.

 

ארגון להסברה ותיאום בין שלוחים למוהלים

כשהרב הבר החל להתעסק במלאכתו, הוא נכנס גם לנשמה שבמצווה. “הרגשתי שזו מצווה שלא ככל המצוות. בכל פעם מרגש לראות את מסירות הנפש של ההורים, אף שאינם שומרי תורה ומצוות. כשזה מגיע למצוות מילה — הם מוסרים את הבן שלהם לעשות זאת למרות שהם לא מוכנים לקיים אף מצווה אחרת. אי אפשר שלא לחוש שיש כאן עניין עמוק בנפש”.

הרב הבר אף מבחין בשינויים פנימיים עמוקים שעוברים הנימולים. לא מעט מהם מתחילים להרחיב ולהעמיק את הקשר שלהם עם הקב”ה, ופעמים רבות גם בני משפחתם בעקבותיהם. אצל ר’ לוי הבר זה הפך ל’מבצע’ כמו אחד עשרת ה’מבצעים’ להפצת יהדות. “יש חומרי הסברה על עשרת ה’מבצעים’, תפילין, מזוזה ועוד, אבל על ברית אין שום חומר הסברה. לציבור יש הרבה שאלות בנוגע לברית מילה ואין מי שייתן מענה”.

בעקבות זאת החליט במקביל לעבודתו כמוהל, לעטות גם את כובע הפירסום וההסברה בתחום. במקביל החל לקשר בין מוהלים ובין שלוחים ברחבי ארה”ב כדי לבצע בריתות. “לא מעט נימולים יוצרים בעקבות הברית קשר קבוע עם השליח המקומי, או עם הקהילה המקומית, ומכאן מתחילה צמיחה חדשה”.

כחסיד חב”ד, הרב הבר אינו מסתפק בכך, ולכל ברית הוא מגיע עם תפילין כדי להניח לנימול ולבני משפחתו. כן הוא מגיע עם מזוזות. אם זה יוצא בשבת קודש, הוא מצטייד גם בערכת נרות שבת עבור האישה. מניסיון שלו, כשיהודים נמצאים באווירה של ‘מסירות נפש’ למצוות, הם מוכנים לקבל עוד מצוות. פעמים רבות אנשים מקיימים מצווה לראשונה בחייהם, והם מתרגשים. לא מעט דמעות הוא ראה בימי חייו מנימולים או בני משפחותיהם שהניחו תפילין לראשונה בחייהם, וסערת התרגשות אפפה אותם. “טקס הברית גורם להם להסיר מחסומים”.

“זכורני שפעם הייתי בקרוליינה, הנחתי תפילין לסב הנימול והוא התחיל לבכות בכי מרטיט. הוא סיפר לי כי מאז מלחמת יום כיפור לא בכה! מדובר היה בבחור קשוח, ובמקום נכחו גם כמה מחבריו, אבל אחרי התפילין וההתרגשות, הוא הפך לאדם אחר…”

בפיו של ר’ לוי שי’ יש עוד סיפורים ודוגמאות לרוב: “פעם באתי להכין תינוק לברית, ומיד הרגשתי שיש לחץ בחדר. האבא היה ישראלי והאמא אמריקאית. האב טען כי שמע מאביו שצריך לכבד רק מישהו שומר מצוות, ואילו האמא טוענת שרק אבא שלה יהיה הסנדק. הייתי צריך לעשות שלום ביניהם עוד לפני הברית. אמרתי להם שאכן הסנדק צריך להיות שומר מצוות, אך הוספתי כי כעת הנחתי תפילין לסבא, אבי–האם, וממילא הוא שומר מצוות. לגבי מה שיהיה מחר ומה שהיה אתמול — זה לא משנה. כעת הוא כמו דתי שהרי הניח תפילין…

“לא פעם עזבתי את הבית ואת הקהילה שלי כדי למול תינוקות בשבתות או בחגים. המשפחות ראו שהמוהל מוכן לוותר על החג עם בני משפחתו על מנת שהם יעשו את המצווה כמו שצריך — וזה בהחלט משפיע עליהם. סיפורים מעין אלה יש לעתים קרובות. דרך הברית אפשר להכניס את המשפחות גם למצוות אחרות”.

כשהרב הבר ראה עד כמה אפשר למנף את הברית לדחיפה כוללת של המשפחה לחיי תורה ומצוות, הוא הקים ארגון מיוחד לצורך העניין, כאשר הוא מקשר את משפחות הנימולים לשלוחים הקרובים אליהם. הוא אף הפיק חוברת הסברה וכן אתר אינטרנט (circumcision.net), המרכז את כל הנושאים הנדרשים לקראת ברית מילה — מסקירה מקיפה על ברית המילה, מנהגי הריון ולידה, שלום זכר, בחירת שם (עם רשימת שמות נפוצים והמשמעות שלהם), תפילות ומזמורים לברית, תובנות וסיפורים.

לעתים, כשיש הזדמנות לברית אך לנימול אין כסף לשלם את ההוצאות שמסביב, הרב הבר משיג סנדק שלוקח על עצמו לממן את ההוצאות השונות.

 

מלחמת הרפורמים ביהדות המסורתית

בשנים האחרונות קמו בארצות הברית גופים שהחלו להקים קול זעקה כנגד עניין הברית. התירוצים והסיבות, מגוונים. יש הטוענים שאסור לעשות ‘מום’ בתינוק ללא הסכמתו. לאחר מכן התחילו לתקוף בטענות של סיבות בריאותיות כאלה ואחרות.

“ראיתי שיש צורך בגוף מסודר שיענה להם, שכן פעמים רבות אני הגבתי בעיתונות ובתקשורת על הנושא, וזה הועיל. זכורני שפעם רצו בס. פרנסיסקו שבקליפורניה לאסור את הברית עד גיל 18. דרשו לערוך על כך משאל עם. בסוף זה הגיע לדיון בבית המשפט, והשופט פסק שאסור לקחת נושא דתי ולפתוח אותו למשאל עם. מכל מקום, זה הראה שיש התנגדות ויש צורך בארגון מסודר ורציני שיעמוד כנגדם”.

בשלב מסוים החלו הארגונים השונים להתמקד על פעולה מסוימת בברית — פעולת המציצה.

במעשה הברית יש שלוש פעולות מרכזיות: מילה, פריעה, מציצה. שלושתם מעוגנים כחלק ממצוות הברית מאז ומקדם, וכך נהגו יהודים במשך אלפי שנות ההיסטוריה היהודית ללא שינויים. יש הסברים שונים לפעולת המציצה; יש דעות שקובעות כי זה עניין השייך לבריאות, ויש הגורסים שזה הלכה למשה מסיני, יש אומרים שזו בריאות גשמית ויש אומרים שזו בריאות רוחנית.

תיאור תהליך המילה מובא לראשונה במשנה במסכת שבת (קלג.): “עושין כל צרכי מילה בשבת: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון”. הרמב”ם בהלכות מילה מפרט יותר: “כיצד מוהלין? חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה, ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה. ואחר כך מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה, וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן עליה איספלנית או רטייה וכיוצא בהן” (רמב”ם הלכות מילה פ”ב ה”ב).

אף בברכות שמברכים לאחר ברכת המזון של ברית מילה, מוזכר עניין זה בהדגשה: “הרחמן הוא יברך את המל בשר הערלה / ופרע ומצץ דמי המילה / איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה / אם שלוש אלה לא יעשה לה”.

לפני כמאה שנים החלו הרפורמים בקריאה לביטול תהליך המציצה. במשך השנים נושא זה היווה עילה לאחד המאבקים הגדולים בין ה’משכילים’ לבין המסורת המקובלת. אם היית רוצה לדעת איפה עובר הקו בין ה’משכילים’ למסורת — זו המלחמה בעניין הזה.

 

החוק: על המוהל ליידע את ההורים שמדובר בהליך מסוכן

הארגונים הרפורמים בארצות הברית היו מחוכמים דיים כדי שלא להילחם נגד הברית עצמה, כי ידעו שזה לא יעבור בציבוריות היהודית, רחוקה ככל שתהיה מחיי תורה ומצוות. המאבק היה אפוא נגד פרט בודד במעשה הברית; הם טענו שהמציצה זו פעולה מסוכנת שיכולה להעביר מחלות וחיידקים וכדומה, ולכן צריך לוותר עליה. כאסמכתא לדבריהם, הם לקחו מקרים שבהם כביכול מוהל פגע בילד והעביר לו חיידקים.

בהתחלה פרסמו ארגונים אלו חומר תעמולה כנגד הפעולה בבית רפואה. כשראו שזה לא עזר להם, החלו להפעיל ‘לובי’ לחקיקת חוק בנושא. חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם, והטענות השונות של סיכון לחיי התינוק, החלו לחלחל בקרב הציבור היהודי.

לבסוף הצליחו להשפיע על משרד הבריאות בניו יורק שהעביר בשנת תשע”ב חוק חדש, ולפיו על המוהל להצהיר בכתב בפני ההורים, כי פעולה זו מסוכנת לתינוק, וכי ההורים מסכימים בכל זאת לפעולה זו שיכולה, בין השאר, לגרום להעברת מחלות וחיידקים ובמקרים מסוימים, אף למוות של התינוק רח”ל. בנוסף, צויין בדף כי מחלקת הבריאות ממליצה שלא לבצע פעולה זו. על הדף הזה היה צריך להחתים את ההורים. מובן שהדבר גורם להורים רבים לרצות לוותר על הפעולה שהיא הלכתית נטו, ולפעמים גם על עצם ברית המילה.

 

עלילת דם מודרנית

בהתחלה, היהדות החרדית “נרדמה בשמירה”. לא כולם הבינו את גודל הסכנה שבדבר. הרב הבר התחיל להרגיש שיש אנשים שמפחדים ממוהלים. הללו קראו בעיתונות שיש משהו שקשור למוהלים וילדים מתים מזה, מה שגרם לפחד גדול מברית.

הוא החל לחקור את הנושא לעומק, ושוחח עם רופאים בנושא הדבקת מחלות ‘הרפס’ לסוגיהן. הללו טענו כי אחוזים מאד גדולים באוכלוסיה סובלים ממחלה זו באופנים שונים, וכי אין בכך בעיה אצל מבוגרים. אצל תינוקות זה אכן עלול להיות מסוכן, אך 90% ממקרי המחלה אצל תינוקות מתקבלים בשעת הלידה דרך האמא, ושאר ה–10% עשויים לבוא בכל מיני דרכים.

“לא הייתה שום הסתברות וודאית שהתינוקות שלקו בוירוס, קיבלו זאת אכן מהמוהל במהלך הברית. בדקו את הנושא לעומק גם דרך ילדים שלא עברו ברית מילה וכן אצל בנות–תינוקות שסבלו אף הן. אבל לאותם ארגונים היה נוח להציג זאת כאילו הכול מגיע מהמוהלים”.

שיא ההכפשה הגיעה במקרה מסוים בו הוצג ילד שנפטר כתוצאה מההרפס. מה שלא סיפרו הרשויות — כי באותה תקופה עשרים ילדים גויים נפטרו גם הם בעקבות הוירוס, ללא שום קשר לברית מילה. הם בכוונה ביקשו לקשר את הילד ההוא לברית מילה. “אני עצמי דיברתי עם האמא ותחקרתי את שאר בני המשפחה וגיליתי שהוירוס היה נחלתם של כל בני הבית”, מספר הרב הבר בכאב. “יותר מכך: באותה תקופה לאחד הילדים היה ‘הרפס’ פעיל בפה, והוא לקח את המוצץ שלו והכניס לפיו של התינוק המהול. אך למשרד הבריאות זה לא הפריע; הם האשימו את ההורים שהכניסו את הילד שלהם לסיכון גבוה”…

היה מקרה נוסף במונסי שבו ילד מקומי נדבק. משרד הבריאות המקומי ערך בדיקת די.אנ.אי של המוהל, והכניסו אנשים נוספים למדגם של הבדיקה, כאשר כל אחד מזוהה במספר בלבד, כדי למנוע זיופים בתוצאות הבדיקה. בשני מקרים שעשו זאת — הדי.אנ.אי הראה שלא יכול להיות שזה הגיע מהמוהל. הוכח שאין שום קשר בין הברית לכך שהילד נדבק.

“ביקשנו לעשות בדיקה דומה גם בניו יורק, אך משרד הבריאות לא הסכימו לעשות זאת בתואנה שיש להם מספיק הוכחות בשביל לקשור בין הדברים”, אומר הרב הבר. “אך עם זאת, עוד לפני שהוכח הדבר, כבר הוקעו המוהלים, ודרכם מצוות ברית מילה, על עמוד הקלון והאשמה. זו הייתה עלילת דם מודרנית!”, פוסק ר’ לוי הבר בנחרצות.

 

החוק בניו–יורק משפיע לרעה על המחוקקים באירופה

משרד הבריאות בניו יורק כינס אסיפה בנושא, והם דרשו מהרופאים לשלוח אליהם דו”ח על כל ילד שמראה סימנים של הרפס. אך מה שקרה, היה בדיוק הפוך; מאז לא רק שלא נמנו יותר מקרים, אלא המספרים ירדו בצורה תלולה. הם לא ידעו מה לעשות עם הממצאים הללו.

אנחנו הראינו להם גם את הנתונים המקצועיים מארץ ישראל, והוכחנו שהממוצע בארץ ישראל לעומת הממוצע בארצות–הברית, הוא הרבה יותר נמוך, למרות שבארץ ישראל רוב מכריע של הילדים עוברים ברית… אף על פי כן, הם נשארו מקובעים בעמדתם לגבי המסמך האמור, עליו ההורים חייבים לחתום לפני הברית.

הרב הבר שהרגיש בהתנגדות שהחלה לצבור תאוצה, הגיע באופן אישי למשרד הבריאות, באחת מהישיבות שנערכו בנושא. הוא אמר להם בגאון כי הוא מייצג את עם ישראל, את הרבנים של היהדות האורתודוכסית, ו”כולם מסתכלים עלינו. זה לא עניין פרטי של ניו יורק, אלא מצווה השייכת לכל עם ישראל”. הרב הבר הפציר בהם שלא לעשות שום חוק שיגביל את הנושא. הוא אף איים — “דעו לכם שאנחנו מוכנים להלחם על כך, ולא נחסוך שום סכום כסף כדי להילחם בזה בכל הדרכים החוקיות שבידינו”.

לפגישה נלווה גם המוהל הרב אברהם כהן שאף הוא דיבר מנהמת לבו. הוא אמר לפקידים כי הוא עבר את השואה האיומה והגיע לאמריקה בגלל ששמע שיש כאן חופש דת, ופתאום הוא מרגיש שיש בארצות–הברית רדיפת דת.

ברגע שהחוק הועבר בעיר ניו יורק, זה החל להשפיע גם על מדינות אירופה שהחלו לתקן תקנות כנגד ברית המילה. באחד המקרים, השליח המקומי באירופה ניגש לשלטונות וטען בפניהם ‘למה אתם עושים דברים שייראו כאנטישמיים’ — הם הציגו את ניו–יורק כבסיס לטענה ה”צודקת” שלהם…

אחד ה’גרעינים הקשים לפיצוח’ בנושא, היה ראש העירייה מייקל בלומברג, יהודי בעצמו, שעמד בראש המאבק נגד המציצה. הלה עשיר בעצמו, דיבר באחת הפגישות דברים קשים כנגד המצווה. הוא אף הצהיר מפורשות “אני עצמי יהודי ואני היחיד שיכול להילחם נגד זה; אינני מפחד שעשרת–אלפים חרדים יפגינו נגדי”. זו הפעם הראשונה בארצות–הברית שהשלטונות פתחו פתח כה חמור להתערבות בעניינים דתיים.

 

מלחמה משפטית עם סיכון מחושב

“התחלנו לחשוב מה לעשות”, מספר הרב הבר. “מה שנותר לנו לעשות, זה להלחם באמצעים חוקיים באמצעות בית משפט”. הרב הבר הבין כי עליו להפעיל את “התותחים הכבדים” ביותר. בעצת עורך הדין ירחמיאל סימון, שהיה מעורב בנושא מזה שנים רבות, הוא יצר קשר עם משרד עורכי דין מהגדולים בניו יורק כדי שינהלו את המערכה המשפטית בעניין.

עם הזמן נוצר מאבק פנים–יהודי לא פשוט. הצד שכנגד התגייס במלוא הכוח, והביא רשימה של מאות ‘רבנים’ רפורמים (רובן ‘רבניות’…) שטענו שלא צריכים להקפיד על מציצה בברית…

בשלב מסוים הבין כי הוא לא יכול לעמוד לבד בחזית המערכה, ולשם כך צריך לגייס את דעת הקהל שהייתה שקטה ואנמית בעניין. הרב הבר התחיל לגייס את “התאחדות הרבנים” של קהילות סאטמר בניו יורק לצורך העניין, והם הביעו נכונות להצטרף לתביעה. “הרגשנו שזה עדיין לא מספיק, שכן אנחנו שתי קבוצות חסידיות בלבד”. הוא יצר קשר עם ראשי אגודת ישראל בארצות–הברית והצליח להביא גם אותם להצטרף לתביעה. אגודת ישראל בארצות–הברית מייצגת קהילות רבות ורחבות יותר, כולל חוגים שהנושא פחות חשוב להם. עצם זה שגם גוף כה גדול דורש שלא יתערבו בעניינים יהודיים, זו אמירה חזקה. נוצרה אחדות ושיתוף פעולה שכמותה לא היה מעולם. “עם אחדות שכזו הרגשנו שיש לנו כוח, דעת קהל וגם ‘גב’ שאפשר להילחם אתו”, מגולל הרב הבר את קורות הימים ההם. “גם היה לנו בסיס כלכלי יותר חזק כדי להצליח לממן את המערכה המשפטית והתקשורתית בעניין”.

כך יצא, שהחוגים החרדיים תבעו למשפט את עיריית ניו יורק, כשהטענה העיקרית הייתה, שאין להם שום סמכות להתערב בעניני דת. “הוספנו וטענו, כי אם היינו עושים משהו שמזיק לאנשים — הרי שיש חוקים שאוסרים להזיק לאנשים גם ללא קשר לדת; אך במקרה זה הרשויות טוענות שאנו עושים מעשה מסוכן, ואילו אנו טוענים שזה לא מסוכן. זאת ועוד: סברנו כי אי אפשר לדון בנושא זה מתוך תחושות ואמירות שמופרחות לחלל האוויר, אלא מתוך מחקר מדויק בלבד, ואת זה משרד הבריאות בניו יורק סרב לעשות.

“יותר מכך, טענו כי אם ברצונם לעשות חוק כדי להגן על הילד מפני סכנה, הרי שהם צריכים לחוקק חוק שממוקד על שמירת הילד או על הנושא שאותו הם טוענים כי הוא מסוכן, אך כאן הם רק עשו חוק שצריך לתת מידע להורים, אבל לא באמת מגן על הילד — מה שמהווה עוול לתינוק, אם אכן לטענתם יש סכנה אמיתית.

“הם ידעו שהם לא יוכלו להילחם בברית באופן ישיר, ולכן רצו להתחיל במה שקל יותר להילחם בו — עניין המציצה שבו גם הקהל היה עומד לצדם, וכך, על פי התכנית שלהם, מדי פעם היו מגבירים את הלחץ כנגד המצווה כולה.

“בטענות אלו היה משום סיכון עצום מבחינתנו, שכן ייתכן שהתוצאה תהיה שהם יאסרו ישירות את עצם הענין. אבל הבנו מיד כי כל החוק הזה הוא חוק נגד הדת במסווה של טעמים בריאותיים כביכול. ידענו כי אם נשתוק כעת, הם יבואו בקרוב עם הגבלות נוספות, כמו איסור קיום ברית מילה בכל מקום שאינו סטרילי (כמו בית כנסת, בית פרטי וכו’), ומכאן הדרך קצרה לבטל את מצוות ברית מילה באופן מוחלט, ואז יהיה לנו קשה הרבה יותר להלחם.

“הרגשנו שאין לנו ברירה, כי מדובר במלחמה על צביון העם היהודי בניו יורק, שהשפעתו תהיה על כל ארצות הברית ועל מדינות נוספות ברחבי העולם. לנו החב”דניקים ולחסידי סאטמר, ולשאר הגופים החרדים לדבר ה’ — אין בעיה. תמיד נמשיך לקיים את המצווה, אבל כחב”דניקים יש לנו אחריות על כלל ישראל! זאת ועוד, ראיתי מכתב ששיגר הרבי לד”ר גרוצהנדלר, שכתב מחקר בנושא המציצה והמליץ שהממשלות יתערבו בעניין ויאסרו זאת. הרבי כותב לו ש“מהתערבות של ממשלות באיסורים וכפיה בחיים היהודיים — מעולם לא יצאה טובה ליהודים, לא לנשמתם ולא לגופם, כפי שמוכיחות דוגמאות רבות ביהיסטוריה היהודית”. העמדה הנחרצת של הרבי נתנה לי מוטיבציה להמשיך במלוא המרץ.

“היו חברים רבים בפוליטיקה שיעצו לנו ‘אל תילחמו נגד העירייה, לא יצא לכם כלום מכך’. היו חברים שאמרו שמבחינה חוקית אין לנו סיכוי להצליח במאבק המשפטי. אך לא הייתה ברירה”.

הדיון המשפטי הראשון התקיים בבית משפט פדרלי, ובו היהדות החרדית הפסידה. השופטת קבעה שלמשרד הבריאות בהחלט יש זכות לחוקק חוק שכזה, שכן זה לא נגד הדת, אלא הם “בסך הכל” הגבילו שלא יעשו פעולה שמסכנת הדבקה של מחלה.

בעצת כל הנוגעים בדבר, החליטו העסקנים להגיש ערעור על הפסיקה לבית משפט העליון. שלושה שופטים שדנו בעניין, פסקו פה אחד, כי הטענה כנגד משרד הבריאות צודקת. לא זו בלבד, אלא שהם הוסיפו והזהירו את הממשלה שאסור לה לעשות כל פעולה כנגד הדת, גם לא במסווה של “תקנות בריאות” ללא הוכחות חותכות וישירות.

“הפסיקה הזאת ניתנה לפני כשנה”, מספר הרב הבר. “אמנם היה לנו ניצחון, אך זה לא היה סופי, שכן כעת היינו צריכים לחזור שוב לשופטת הראשונה ולדון האם ה”סכנה” לתינוק היא מוכחת מעל כל ספק או לא. משרד הבריאות היה צריך להביא הוכחות ברורות, וכך גם אנחנו.

“נוצרה כאן סכנה אמיתית ואי אפשר היה לדעת כיצד יתגלגלו הדברים”, אומר הרב הבר, וניכר כי הוא חווה מחדש את הדרמה והמתח שהיה בימים ההם. “ידענו שהם יכולים לומר שבצורה זו אכן אין בעיה, אך בצורה אחרת יש סכנה, וכך לחוקק חוק שיגביל ולו במעט את נושא הברית כהלכתה. הכל היה מונח על חוט השערה, ברצונה הטוב ובמזג רוחה של השופטת. חששנו שמא השופטת לא תשתכנע מטענותינו. סביר בהחלט היה שהיא תפסוק שבתור משרד הבריאות, הם מהווים סמכות יותר אחראית ומבוססת בהחלטות הקשורות לענינים בריאותיים מאשר ההוכחות שאנחנו הצגנו…”.

 

משרד הבריאות מבקש פשרה. הרב הבר מציג את עמדת חב”ד נגד פשרות.

בשלב הזה, כשהמתח הגיע לשיאו והפסיקה הייתה תלויה על בלימה, התקיימו בחירות למדינת ניו יורק. השלטון התחלף וגם קברניטי משרד הבריאות התחלפו. אלו במקומם הגיעו אלינו לסיים את הפרשה בהצעת פשרה, שבה היה עלינו לוותר במשהו. נוצר ספק גדול האם לקבל אפשרות כזו. מדובר בעניין לא פשוט, שכן אם לא היינו מקבלים את הצעת הפשרה, היינו גם יכולים להפסיד הכל.

“כל אחד מהתובעים הלך להתייעץ עם רבותיו לגבי אפשרות של פשרה. גם אני דיברתי עם רבנים, ורבים מהם פחדו לקחת אחריות כה כבדה בנושא כה גורלי. זה דבר שרק ‘רבי’ יכול לקחת אחריות עליו.

“בסופו של דבר, היו רבנים חב”דים שאמרו לי באופן נחרץ, שאין לנו רשות לעשות פשרה על המצווה, ועלינו לעשות הכול כדי להגן עליה, וכפי שרואים גם במשפט הספרים, שם גם היתה אפשרות לעשות פשרה, ולמרות זאת הרבי לא הסכים בשום אופן.

“חזרתי ואמרתי לשאר החברים, כי עמדת חב”ד שלא להסכים לשום סוג של פשרה. גם נציגי סאטמר חזרו עם תשובה שלא לעשות פשרה — ובעקבות כך, כל החוגים שהרכיבו את צד התביעה, הסכימו ללכת ‘עד הסוף’”.

 

מסרים שמיימיים לאורך המשפט

הרב הבר מתרגש כשהוא מדבר על השלב הקריטי הזה, והוא מסכם זאת מזווית ראייתו: “כשרואים כיום את התמונה הכוללת של המאבק, את המשפטים, הדיונים והפסיקות שהיו ‘ביומי דפגרא’ - בחנוכה, או בה’ טבת, ראינו מסרים שמיימיים בנוגע לכל המהלך.

“באחד הימים נערכה אסיפה של רבני סאטמר בעניין, והוזמנתי לדבר. סיפרתי להם שהיתה אשה שביקשה ממני לעשות ברית לבנה. היא אמרה לי שהיא רפורמית והיא רוצה שאעשה את הברית בצורה רפורמית. לא הבנתי למה היא מתכוונת, ושאלתי אותה לפשר הדבר ‘ברית רפורמית’, אך היא אמרה שאינה יודעת, אבל רק מבקשת שאדע שהיא רפורמית ושאעשה את הברית בהתאם… הסברתי לה שהילד לא רפורמי, לא קונסרבטיבי ולא אורתודוכסי — הוא פשוט ילד יהודי, ועושים לו ברית ביום השמיני כמו לכל ילדי עם ישראל בשווה כפי שעשו בכל השנים ובכל הדורות. היא קיבלה את הטיעון הזה ועשיתי ברית כהלכה.

“אחרי שסיימתי את דבריי, אמר לי הנציג של חסידות סאטמר, כי הוא באמת לא הבין איך בנושא הזה יש אחדות כה נדירה; הרי ישנם ענינים רבים שסאטמר וחב”ד חלוקים ביניהם בצורה חריפה, ואילו כאן נוצרה כזו אחדות מיוחדת. ‘עכשיו אני מבין’, אמר לי, ‘כי זו מצוה שאכן שייכת לכולם בשווה, ואין בזה הבדל בין סאטמר לליובאוויטש לרפורמים. כולם יהודים’.

“גם באחת האסיפות השנתיות של אגודת ישראל נתנו לי לנאום, שזה דבר חידוש, והצגתי בפניהם את עמדתנו ואת הסיבה שאנו נלחמים בכל הדרכים העומדות לרשותנו”.

 

דידן נצח: משרד הבריאות מבטל את החוק השערורייתי

“לאחר דיונים רבים וארוכים, החליטו ראשי משרד הבריאות לרדת לגמרי מהעץ עליו טיפסו. זו הסיטואציה הכי טובה שיכולנו לבקש. ההחלטה שלהם התקבלה לפני כחודשיים ימים, ביום בריאת העולם — כ”ה אלול. הם ויתרו אפילו על בקשת הפשרה וביטלו לגמרי את החוק שהם יזמו.

“התחושה שלנו הייתה, שהנושא ירד מהפרק לגמרי, על דרך “שטר שיצא עליו ערעור, ונתקיים בבית הדין.

“אני יודע שלא היה להם קל לעשות זאת. בפגישה מצומצמת שהייתה לנו עם סגנית ראש העיר, היא הסבירה לי שהיא בצד שלנו, וכי היא דיברה עם משרד הבריאות, ואמרה להם כי מעולם לא הצליחה להבין למה הם משקיעים מיליונים כה רבים בשביל להסביר לאנשים עד כמה מסוכנת ההידבקות, בעוד שאצלם, להבדיל אלפי הבדלות, בבית תיפלתם, כולם שותים מאותה כוס, ומשרד הבריאות מעולם לא הזהיר ולא התריע ואף לא הוציא חומרי הסברה בעניין, ורק בעניין של הברית מילה - פתאום הם התעוררו.

“אנשי משרד הבריאות ענו לה, שאצל הנוצרים אין מי שמערער ומבקש לשנות את המצב, ואילו בברית מילה, יש הרבה יהודים שדוחפים אותם לעשות את זה…

“היא התנצלה בפנינו, בהסבירה שאמריקה בנויה על היסוד של חופש דת לכל אחד להתנהג כרצונו. היא אף ביקשה שלא נעשה מהעניין פירסום, כדי שלא לבייש את הרשויות… ואכן, משרד הבריאות ביטל באופן רשמי את החוק אותו הטילו.

“כעת אני גם יכול לגלות, שאחד הפקידים במשרד הבריאות התגייר, והוא הגיע לספר לי בחשאיות, כי הוא היה נוכח במשרד בזמן שהתחילה הפרשה. הוא סיפר לי שהפקידים שם היו ממש בהיסטריה; הם פעלו באופן כפי שלא פעלו בתחומים אחרים, ‘הדרך בה עבדו לגבי הגבלות ברית המילה, זו דרך שמעולם לא עבדו בשום נושא אחר’.

 

בזכות האחדות

הרבה ימים דרמטיים ידעה הפרשה הגורלית הזאת, שרוב פרטיה כלל לא התפרסמו עד כה בעיתונות ובכלי התקשורת. היו ימים שבהם הכול עמד על חוט השערה. אנשי המקצוע היו סקפטיים, פוליטיקאים אוהבי היהדות החרדית יעצו לרב הבר ולחבריו לרדת מהסיפור, ולנסות ‘לעגל פינות’, אך הרב הבר הבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיו.

“זכורני שבאחת הפעמים עמדתי במשרד הבריאות, ואמרתי לנציגיהם: ‘כאן בחדר הזה יש נציגים של רוב הדתיים המסורתיים בארה”ב. מדובר באקט שאנחנו בדרך כלל לא מגיעים אליו. אך כעת, במקרה זה, כולנו באחדות מלאה. לכן ברצוני לומר לכם, שאם תעבדו אתנו — אתם יכולים להרוויח מהקשר הזה שיהיה לכם עם כולנו. אינני מציע לכם להילחם באחדות היפה כל כך שיש בינינו’.

“אחד מאנשי המשרד שמע את הדברים והתרגש. הוא קם ממקומו ואמר: ‘אכן דבריך צודקים, באמת איננו רואים בדרך כלל כזו אחדות’.

“אפשר לומר שבסייעתא דשמיא גלויה, הובילה ליובאוויטש והשכילה לאחד את היהדות החרדית כולה עד לניצחון, והיה בכך קידוש שם ליובאוויטש בגדול בו הכל מודים”, מסכם הרב הבר, ומצטנע בקרדיט שמגיע לו בעניין.