נמול אברהם

נמול אברהם

כ”ק אדמו”ר הזקן: מדוע נאמר “נמול אברהם” ולא נאמר “וימל את עצמו”? אלא ששתי בחינות מילה ישנן: האחת מילת חיצוניות הלב ככתוב “ומלתם את ערלת לבבכם”. והשניה: “מילת פנימיות הלב שעליה נאמר “ומל ה’ אלוקיך את לבבך”. ומילה זו ימול ה’ את פנימיות לבבם של ישראל בגאולה. ברם אברהם אבינו זכה לכך כבר אז. לפיכך נאמר “נמול אברהם” שכן זכה לגילוי של “ומל ה’ אלוקיך את לבבך”…

(תורה אור, ספר בראשית, יג, ג)

מדוע לא נצטווה אברהם עד גיל 99?

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מדוע לא נצטווה אברהם אבינו למול את עצמו כבר כשנצטווה “לך לך”, וחיכה עוד 24 שנים לציווי שקיבל בגיל 99? ברם סדר עבודה ישנו כאן. תחילה הייתה עבודתו בקיום התורה ברוחניות מה שפעל המשכה אלוקית בעולם האצילות. אולם, כיון שצריך היה להוריש לעם ישראל את הכוח לחבר את הרוחניות לגשמיות, נצטווה בגיל 99 למול את עצמו, כדי שכשיתברך ויוליד בגיל 100 את יצחק, יהיה זה מאב מהול, מצוה המתקיימת בגשמיות ובגוף. כך הוריש לבניו את הכוח לחבר רוחניות עם גשמיות, במצוות שיקיימו כל ימי עולם.

(תורת חיים בראשית חלק א’, פח, ב)

 חגור חרבך על ירך גבור

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מבואר בזהר (ויחי, רמ, ב) שהפסוק “חגור חרבך על ירך גבור” מורה על כך שישמור אדם את מצוות הברית מילה וקדושתה הנקראת “ירך”, כמו שכתוב באברהם “שים נא ידך תחת ירכי”, ומי שפוגם בברית עומדת כנגדו חרב נוקמת דם ברית.

(יהל אור מה, קעד)

לא יקרא שמך עוד אברם

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מביא בספר הקבלה “עמק המלך” שאברהם קודם המילה, שהיה שמו “אברם”, עולה בגימטריא רמ”ג (343) כמניין “גרם”. ועל ידי המילה, שהוסיפו לו את האות ה’, עולה שמו “אברהם” בגימטריא רמ”ח (248) — שזהו חמר בלי ו’. זהו שקודם המילה הוליד את ישמעאל שהוא “קליפת חמור”, ועל ידי שמל אותו העביר ממנו את קליפת חמור ונעשה בחינת חמור גרם. הוא שנאמר ביששכר — “חמור גרם” שמטה שכמו לסבול את עול התורה, וכן בישמעאל נעשה בחינת חמור גרם שבקדושה.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ תו)

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הנפש מוגדרת היא בגוף. לכן כשמחיה הנפש גוף אחד איננה יכולה להחיות גוף אחר. ומה שאליהו הנביא נמצא בכל ברית מילה, ביאר זאת בספר “קול ברמה”: בברית מילה אין אליהו מגיע בגופו דווקא אלא בדרך כלל אלו ניצוצות בלבד מנשמתו.

(המשך תער”ב חלק ראשון עמ’ קא)

 ברית בלילה?

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: נכון שלא עושים ברית מילה בלילה, אבל את הברית של “ומלתם את ערלת לבבכם” עושים גם עושים…

(ספר השיחות תרפ”ו, עמ’ 102)

מילת אברהם ביום הכיפורים

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: תוכן עניין מצוות מילה מדגיש את עניין המסירות נפש. והנה כח המסירות נפש הוא ירושה מאבותינו ובפרט מאברהם אבינו, שהוא אשר “פתח את הצינור” למסירות נפש. אברהם אבינו עומד בהתקשרות עצמית עם עצמותו ומהותו של ה’ באופן הנעלה מכל הגדרים. דרגה זו של מסירות נפש תמידית גם כשאינו מחוייב בזה על פי תורה, נובעת מדרגת ישראל שלמעלה מהתורה. זאת כמאמר חז”ל “מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר”, גם למחשבת התורה.

ובזה יומתק מה שמובא בפרקי דרבי אליעזר, שמילת אברהם הייתה ביום הכיפורים. כמפורש שם: “וכל שנה ושנה הקב”ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עוונותינו”. שכן עניינה של כפרה זו היא גילוי ההתקשרות העצמית של ישראל בקב”ה, שלמעלה מהתורה. ולכן כשזו מתגלה, מתכפרים כל הפגמים ממילא.

(לקוטי שיחות כרך לה עמ’ 59)

אין הדבר תלוי אלא בביאת משיח!

אין מה לחכות יותר, כיון שכבר סיימו כל עניני העבודה, וכבר עשו תשובה, ואין הדבר תלוי אלא בביאת משיח עצמו.

- “אין הדבר תלוי אלא בתשובה” הי’ לפני משך זמן, אבל עכשיו (לאחרי שכבר עשו תשובה) אין הדבר תלוי אלא בביאת משיח עצמו. כל מה שצריך זה שיבוא משיח בפועל ממש, “מראה באצבעו ואמר זה”, זה משיח צדקנו!

…הנני חוזר ומדגיש כמה פעמים שלא זו בלבד שסוף הגאולה לבוא, אלא שהגאולה עומדת כבר על סף הפתח, ומחכה לכל אחד ואחת מישראל שיפתח את הדלת ויסחוב את הגאולה לתוך החדר!!

(ו’ מרחשון תשנ”ב)