גם כשנמצאים במצב של “משתשקע החמה”, ובפרט בחושך הכפול והמכופל של ימים אלה האחרוני

גם כשנמצאים במצב של “משתשקע החמה”, ובפרט בחושך הכפול והמכופל של ימים אלה האחרונים של הגלות, אין היהודי מתפעל מן החושך של הרחוב, והוא מאיר את ביתו בנר מצוה ותורה אור, וגם לא מסתפק בזה, כי אם עושה זאת “על פתח ביתו מבחוץ”, שגם העולם כולו יראה שבישראל זורח אור תורה ומצוות, המגרש את החושך, ומתקיים הפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך” • אגרת כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א לחג החנוכה תשל”ח. האגרת בשלימותה נדפסה בלקו”ש חט”ו ע’ 530. תרגום חפשי

ב”ה, כ’ כסלו ה’תשל”ח

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו קרוב לימי האור של חנוכה, ראוי להתבונן במשמעותו של חג החנוכה לכלל ולפרט, ובמיוחד בימינו אלה בקשר עם אירועי התקופה האחרונה.

בכלל, כפי שהודגש כבר, ענינו של כל חג בישראל, אינו רק זכרון למאורעות שאירעו לפני שנים ודורות, אלא שעל החג והמצוות הקשורות בו לעורר את הרגש הפנימי העמוק המתאים, עד כדי לחיות מחדש את  המאורעות כמו בזמן שאירעו, כך שיהא לדבר זה השפעה מיידית על ההתנהגות היום–יומית, במחשבה, בדיבור, ובעיקר במעשה בפועל ממש.

נוסף להוראה הכללית של כל החגים, הבאים להעיד שהקב”ה מנהיג את עם ישראל בהשגחה פרטית, בכל הפרטים ופרטי הפרטים, ו”לא ינום  ולא יישן שומר ישראל”, ישנם לכל חג המצוות, הענינים וההוראות המיוחדים לו.

חג החנוכה מצטיין במצוה המיוחדת של הדלקת נר חנוכה. דבר זה מגלה מיד אף לעיני בשר, לכל עובר אורח, אפילו לבלתי–יהודי - שאור לבני ישראל גם כשבעולם מסביב חושך ואפלה, כפי שהדבר מתבטא בהדלקת הנרות “משתשקע החמה” דווקא, ועל פתח ביתו מבחוץ.

לכך באה נקודה נוספת, שהיא גם עיקרית, שבתי ישראל מתמלאים אורה על ידי כך שהם מכירים כי למרות שהם “חלשים” ו”מעטים” במובן הגשמי, אין הם נבהלים מפני אלה שהם “גבורים” ו”רבים” בגשמיות ובחומריות, ומתייצבים מולם בגבורה רוחנית ומסירת נפש, שהיהודים שואבים אותה מ”תורתך” ומ”חוקי רצונך”, כאשר הדבר מגיע ליהדות, תורה ומצוות.

כך הדבר בימים ההם וגם בזמן הזה. יהודים הם תמיד “המעט מכל העמים”, ואינם יכולים להתמודד עם אומות העולם בגשמיות. אך ברוחניות המצב הפוך, והכח הרוחני של “הקול קול יעקב” מבטל את הכח החומרי של “הידים ידי עשו”, עד ש”ורב יעבוד צעיר” - ש”עשו” נכנע ל”יעקב” ועובד אותו. הנצחון אינו רק ברוחניות, כי אם גם, פשוט, בגשמיות, “מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים” במובן הפשוט, על כל התוצאות של הדבר.

•     •     •

וזו אחת מן ההוראות של נר חנוכה, שגם כשנמצאים במצב של “משתשקע החמה”, ובפרט בחושך הכפול והמכופל של ימים אלה, האחרונים של הגלות (“עקבתא דמשיחא”), אין היהודי מתפעל מן החושך של הרחוב, והוא מאיר את ביתו בנר מצוה ותורה אור, וגם לא מסתפק בזה, כי אם עושה זאת “על פתח ביתו מבחוץ”, שגם העולם כולו יראה שבישראל זורח אור תורה ומצוות, המגרש את החושך, ומתקיים הפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, שכל עמי העולם רואים כי בני ישראל קשורים עם הקב”ה והם מתמלאים פחד ונעשים חסרי אונים לעומתם.

הוא, אמנם, צריך לפעול גם בדרך הטבע, להדליק נר המורכב מפתילה או שמן, וכיוצא בזה, גשמיים, ויתר על כן - המצוה מתבטאת בכך דווקא.

אך הדבר מביא מיד את האור האין–סופי של הקב”ה אל “ביתו” ואל “מבחוץ” (העולם החיצוני) עד ש”וראו כל עמי הארץ” - כולם רואים זאת במדה כזו של בהירות, של אורה ושל תוקף עד כדי “ויראו ממך”, שאפילו “ידי עשו” לא רק שאינן שולטות, ח”ו, בבני ישראל, כי אם אף מסייעות ומשרתות את בני ישראל: “ורב יעבוד צעיר”.

כך גם בנוגע לצד ה”גויי” ולחילוניות של העולם ושל הסביבה, בחיים הפרטיים של יום–יום, אין היהודי מתפעל מכל הענינים, כי אם אדרבא: הוא מנצחם, והופכם למסייעים, על–פי הנוסח המפורסם: “וכל מעשיך” - עניני חול ורשות - “לשם שמים”, ו”בכל דרכיך דעהו” עד ש”אתהפכא חשוכא לנהורא” (החושך הופך לאור). 

•     •     •

ומשום ההוראה המיוחדת והחביבות של מצות נר חנוכה, הרי “המנהג  הפשוט” (כלשון הפוסקים) הוא שכל היהודים מדליקים נרות חנוכה באופן של “מהדרין מן המהדרין”: “מוסיף והולך”, להוסיף עוד נר ועוד נר בכל לילה מלילות החנוכה, למרות שמצות נר חנוכה מתקיימת בשלימות על ידי נר אחד בלילה הראשון, ובהוספה והידור של שני נרות בלילה השני, אין מסתפקים בכך כי אם מוסיפים והולכים בהידור המירבי כדי להאיר יותר ויותר.

•     •     •

ויהי רצון שכל אחד ואחת בתוך כלל ישראל יבצע בפועל את הוראות נר חנוכה בחיי יום יום, והדבר יקרב את הגשמת היעוד של הנבואה האלוקית שגם כאשר ה”חושך יכסה ארץ וערפל לאומים” - “ועליך יזרח ה”’ וגו’, וכמו בימים ההם, שבהם “הדליקו נרות בחצרות קדשך”, נזכה להדלקת הנרות בבית המקדש השלישי והנצחי, וכלשון הכתוב: “ויהי בשלם סוכו”, המוסב לבית המקדש בירושלים עיר הקודש, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו ובקרוב ממש.

בכבוד ובברכה לחג חנוכה מאיר ול”תמיד” מאיר

מנחם שניאורסאהן