פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח
קשה להגיע לגילוי היחידה שבנפש ועצם הנשמה, אך בשעה שמגיעים לכך, אם באופן האמור, או בדרכי נועם – אזי גם ה”קל שבקלים” צועק “שמע ישראל” כמו מנהיג ישראל. ייתכן אמנם, שהסיבה לכך שגם אותם אלו זעקו “שמע ישראל”, היתה מכוח הימצאם בד’ אמותיו של ה”נשמה הכללית” שהם הפרטים שלה. בכל זאת, זוהי סיבה שעוררה את ה”יחיד
לאסוף את כל כוחות הנפש
כ”ק אדמו”ר הזקן: שמע הוא מלשון אסיפה, מלשון וישמע שאול את העם, שפירושו – ששאול אסף את העם. וכן “שמע” – פירושו: הבנה. לאמור: יש להבין ולהתבונן בענין המשכת אור אין סוף הסובב כל עלמין בבחינת ממלא כל עלמין. זהו שנאמר: הוי’ אלוקינו – הוא בחינת סובב כל עלמין, והוי’ אחד הוא – שתהיה המשכת האור מדרגת סובב כל עלמין לדרגת ממלא כל עלמין. ונרמז הדבר במילה “אחד”, כך: האות ח מורה על שבעה רקיעים וארץ, והאות ד מורה על ד’ רוחות העולם, שכל אלה הם בבחינת התחלקות, שכיון שענינו של אור הממלא כל עלמין הוא לצמצם ולחלק את האור לפי יכולת הקיבול של הנבראים, לפיכך הוא בא בהתחלקות. נמצא שכל העולמות הנרמזים באותיות אלו, בטלים ונכללים בתוך הא’ אשר מורה על המשכת אור הסובב כל עלמין שהוא למעלה מהתחלקות, ולכן נקרא א’. וצריך לאסוף כל כוחות הנפש להתבונן וליישם הכרה זו שכל הבריאה ובכללה האדם עצמו בטלה לה’. והתבוננות זו תביאו לאהבת ה’.
(לקוטי תורה ואתחנן יא, א)
עיקר ויסוד כל התורה והמצוות
כ”ק אדמו”ר האמצעי: צריך להעמיק דעתו בענין “יחודא עילאה” (“יחוד עליון” – דהיינו שהעולמות נחשבים לאין נוכח אור ה’ הסובב כל עלמין). ובענין “יחודא תתאה” (“יחוד תחתון” – דהיינו שה’ מסתיר ומצמצם את אורו כדי להמשיך אור מצומצם לפי יכולת הקיבול של הנבראים. אור זה נקרא ממלא כל עלמין) שב”ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. ויאריך ויתעמק בזה כל אחד לפי יכולתו, שכן זהו עיקר ויסוד כל התורה והמצוות ויסוד העבודה שבלב, וגם יסוד האמונה שלמעלה מהדעת. ועל זה אומר בפרשת ואתחנן, “וזאת המצוה”, שהיא מצות קריאת שמע, ששקולה כנגד כל המצוות, לפי שהיא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל מפי משה עצמו, לאחר חזרת עשרת הדיברות שקיבלו בהר סיני … “ומצוה זו משה עצמו אמרה, אשר הוא הממוצע להמשיך אור אחדות ה’ הפשוטה שלמעלה מן הדעת, בדעת כל בני ישראל בכל אחד ואחד כפי יכולת שכלו.
(הקדמה ל”אמרי בינה”)
תקיעת שופר שבכל יום
כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מבואר ב”פרי עץ חיים” שיש בכל יום ממש מעין ראש השנה. שכשם שבראש השנה הדברים חוזרים לקדמותם ומשם נמשך אור חדש להאיר לעולמות בהתאם להצטרכותם הפרטית, כך הוא בקריאת שמע ושמונה עשרה שבכל יום. וכשם שעל ידי ביטול העם למלך בתקיעת שופר שבראש השנה נמשכת המשכה חדשה להחיות את העולמות, כך כשיהודי מוסר את נפשו באחד ומגיע לאהבת ה’ במסירות נפש – “בכל מאודך” מתוך התבטלות בלתי מוגבלת לקדוש ברוך הוא, ממשיך הוא אור חדש לעולם. והמשכה כללית זו נמשכת בפרטיות ובהתגלות בברכות שמונה עשרה, שיהיה ה’ רופא חולים ומברך השנים בגשמיות ממש.
(דרך מצותיך עמ’ 338)
מעשה בחסיד פשוט
כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מעשה בחסיד פשוט מחסידי הרבי המהר”ש אשר נכנס אליו ל”יחידות” ומסר לו פתקא בה כתב את סדר פרנסתו, אשר קונה הוא סחורות בעירו ומוליך אותן לעיירות הקטנות למכרן שם. בירכו הרבי המהר”ש והוסיף: “אתה יכול תמיד לקיים “שאו מרום עיניכם”. שמע, הוא ישראל.
ביאר לו החסיד רבי מרדכי יואל את כוונת הרבי: בבית הכנסת עושים חלונות גדולים כדי שיוכלו לראות את אויר הרקיע, שכן רקיע דומה לכסא הכבוד, וזו סגולה ליראת שמים. וזהו שאמר לך הרבי: כיון שאתה תמיד בדרך, יכול אתה לקיים תמיד את “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה”. שמ”ע בראשי תיבות – שאו מרום עיניכם, וכשמקיימים “שמע” מתעלים לדרגא של “ישראל” שהיא למעלה מדרגת “יעקב” והוא שאמר לך הרבי: שמע, הוא ישראל. החסיד קיים את ההוראה, הרגיש אור בנפשו והתעלה בחסידות. לימים התעשר וגם זכה לאריכות ימים מופלגת.
(סיפורי חסידים להגרש”י זוין עמ’ 411)
נשמות ומלאכים
כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נשמות ישראל הן עצמות אלוקות ואלו המלאכים הם בבחינת הארה בלבד. ומכיון שהנשמות הן “עצמיים”, לכן גם בירידתן למטה הן “עצם אלוקות”. והנה נשמות ישראל כפי שהן למטה, צריכות עבודה ויגיעה, בשונה מהמלאכים שהאור מאיר בהם בהתגלות ממש בלי שום יגיעה כלל, ומתלהבים ומלהטים באהבה ויראה גדולים. לפיכך, על ידי עבודה, ממשיכים הנשמות המשכה נעלית הרבה יותר מהמלאכים, שכן הנשמות ממשיכות אור עצמי. וזהו הטעם לכך ששירת המלאכים היא – קדוש-קדוש-קדוש . . מלוא כל הארץ כבודו, שזו בחינת זיו והארה בלבד. לעומתם, שירת הנשמות היא “שמע ישראל וגו’ ה’ אחד”, שזוהי בחינת עצמות אין סוף. לכן דוקא הנשמות הן שירדו להאיר את העולם, מפני שהן “עצמיים” וממשיכים בחינת “אור עצמי”!
(המשך תער”ב ח”א עמ’ תקנג)
מקור הנשמות ומקור העולם
כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: ישראל הם “ממוצעים” בין אור אין סוף והעולם. שכן כל ההמשכות הנמשכות בעולם, הם בהם ועל ידם דוקא. זהו שאנו אומרים בנוסח הברכות “אלוקינו מלך העולם”. שתחילה הוא “אלוקינו” – שזוהי ההמשכה בנשמות ישראל, ואחר כך “מלך העולם” – נמשכת ההמשכה בעולם.
זהו שאנו אומרים “שמע ישראל הוי’ אלוקינו” – שתחילה אומרים אנו “הוי’ אלוקינו” שהיא בחינת “חכמה ובינה” – מקור נשמות ישראל, ואחר כך “הוי’ אחד” – שזוהי בחינת “זעיר אנפין” (מידות דאצילות) וספירת ה”מלכות” – שהן מקור העולם, וזוהי ההמשכה הכללית לעולמות. שמאחר ש”ישראל עלו במחשבה”, לכן הם – הם עיקר הכוונה, ובהם ועל ידם נשלמת הכוונה העליונה ש”נתאוה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים”.
(סה”מ תרפ”ט עמ’ 201)
כשעצם הנשמה מתגלה
כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: סיפר הרבי הריי”צ, שכאשר הפציצו פצצות בוורשא בזמן מלחמת העולם, וכולם נמלטו להסתתר, התאספה פעם במקום אחד, קבוצה שלמה, שכללה את הרבי הריי”צ, אנשים בינוניים, אנשים פשוטים, וכאלה שחשבו שאינם שייכים כלל ליהדות. והנה, כאשר לא הרחק מהם התפוצצה פצצה – זעקו כולם פה אחד: שמע ישראל!
אמנם קשה להגיע לגילוי היחידה שבנפש ועצם הנשמה, אך בשעה שמגיעים לכך, אם באופן האמור, או בדרכי נועם – אזי גם ה”קל שבקלים” צועק “שמע ישראל” כמו מנהיג ישראל. ייתכן אמנם, שהסיבה לכך שגם אותם אלו זעקו “שמע ישראל”, היתה מכוח הימצאם בד’ אמותיו של ה”נשמה הכללית” שהם הפרטים שלה. בכל זאת, זוהי סיבה שעוררה את ה”יחידה” שלהם.
זעקת שמע ישראל היתה מצד התעוררות ה”יחידה שבנפש”, שלהם!
(תורת מנחם תשי”ג ח”ג עמ’ 44)
פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח
…צריכה להיות הדגשה והוספה מיוחדת בכל הקשור לקירוב הגאולה, כולל ובמיוחד – הצפיה, הבקשה והתפלה על הגאולה.
על כל אחד ואחד לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!…
ובפרט ע”י ההתבוננות שמשיח צדקנו עומד ומצפה בקוצר רוח לגאול את ישראל – לאחרי שכל אחד ואחד ישלים את התלוי בו להחיש את ביאת המשיח, ומכיון שמשיח צדקנו בכבודו ובעצמו עומד וממתין לפעולה שלו, הרי מובן גודל האחריות המוטלת עליו, ביחד עם גודל הזכות כו’, שלכן, כשיבוא משיח צדקנו בקרוב ממש, יודה לכל אחד ואחד על פעולתו להחיש ביאתו…
(ש”פ ואתחנן תשמ”ח)