מה היה האירוע שהרבי ‘שלח’ את המזכירים לעבוד במשרד ולהשאיר אותו לבד עם הקהל? >> ה

מה היה האירוע שהרבי ‘שלח’ את המזכירים לעבוד במשרד ולהשאיר אותו לבד עם הקהל? >> הפעם היחידה שבה חסידים רקדו מול פני הרבי במעגלים, כשהרבי לא מאפשר לאיש להישאר מחוץ למעגלים… ובכלל, איך חנוכה מהווה ‘פיצוי’ לשמחת תורה? >> אירועי חנוכה המרגשים במיוחד בשנת תשל”ח כתובים ברגשות אישיים אוטנטיים

כשהרבי ירד לראשונה ל’זאל הגדול’ - רבים בירכו “שהחיינו”

מוצאי שבת־קודש, אור לכ״ד כסלו ערב חנוכה, תשל״ח

שבוע טוב ומבורך!

זה זמן שכבר לא כתבתי, הגם שתמיד ובמיוחד תקופה זו יש על מה לכתוב ועד שמתיישבים לכתוב… והזמן עושה את שלו וזז קדימה, ובשורה אחת ששומעים אינה משכחת אלא מוסיפה על הראשונה, וכבר לא יכיל גיליון אחד את אשר היה צריך להיכתב על שנים.

מקווה שאצלכם הכל בסדר, שמעתי שבארץ־ישראל הימים חמים עדיין, אך כאן החורף החל להתקרב, כבר שלג נראה באופק וגם מים שקפאו על המדרכות והכבישים.

בימי מזג אוויר הנוחים, נוהג כ״ק אד״ש ללכת עכשיו רגלי הלוך לכאן בסביבות השעה 10 בבוקר וחוזר רגלי לביתו [בלוויית רופא] לערך שעה 6–7. לקריאת–התורה ומנחה יוצא תמיד, אך לערבית תלוי אם נמצא כאן. בימי השבת־קודש עדיין נוהג להיות כאן ב–770 כל היממה, כיון שההליכה 3 פעמים ביום עדיין הוא משתמט מכך.

בי״ט כסלו הייתה הפעם הראשונה אחר 8 שבועות ויום אחד שירד שוב למטה להתוועדות. מפיות של רבים נשמעה ברכת ‘שהחיינו’ בשם ומלכות. כ״ק אד״ש כדרכו בקודש, צועד בצעדים מהירים לעבר מקום שהוכן לו ובמבט חטוף סוקר את כל הבאים ובחיוך קל. כשהתיישב כבר על כסאו, קם הרב יאלעס היושב לצד ימינו וברך ‘שהחיינו’. אד״ש העיף לעברו חיוך קל וענה ״אמן”.

אותו ערב לא הסתיים עם סיומה של ההתוועדות, מאחר שבעוד מועד הכינו והודיעו לחנויות מהסביבה, שאם כ״ק אד״ש ירד לבית מדרש למטה, שיעמדו הכן, מאחר שהחגיגות שהיו בראש חודש כסלו הרי הם בבחינת ‘שמיני־עצרת’ ואילו י״ט כסלו יהיה ‘שמחת־תורה’…

ואכן, כבר בשעות הבוקר הודיעה המזכירות רשמית על כך שהרבי יירד להתוועדות בזאל הגדול, וכולם דאגו לשאר הענינים מבעוד מועד. העיקר שכל הנ״ל תהיה להם אחיזה, משהו שיחזיק לאורך זמן את כל ההחלטות טובות שקיבלו על עצמם כל אנ״ש בכל מקום שהוא.

להשתמע בבשורות טובות, כל טוב.

א פריילכען חנוכה,

טוביה

נ.ב. מנורה ענקית, קרוב לכ׳ אמה, הועמדה לראשונה בהיסטוריה במרכז מנהטן - והיא תודלק על ידי ראש העיר מר בים, ראש העיר לעתיד, ועוד אישים חשובים. בודאי יהיה קדוש השם גדול.

באחד מימי חנוכה הודיע הרבי: היום הנתינה היא ללא הגבלות…

מוצאי זאת חנוכה, תשל״ח

משפחה יקרה לאורך ימים טובים,

א פריילכען ליכטיגן מוצאי ‘זאת חנוכה’!

ימי החנוכה - שמונה הימים המאירים והמוארים - שאך לפני זמן קצר הסתיימו, לא מסתיימים ולא יסתיימו אחר חנוכה השמח בשנה זו, במיוחד בחצרות קודשנו ובבית חיינו.

החל מהיום הראשון, יום א’ שעבר, כאשר אושרה הידיעה שכ״ק אד״ש ירד ל’זאל הגדול’ למטה להדלקת הנרות כבשנים עברו, נהרו רבים לעבר בית־הכנסת. כשירד כ״ק אד״ש זו פעם ראשונה למטה לתפילה עם הציבור, ובאותו מקום ליד הסטענדר שלו, התרגשות כולם הייתה גדולה.

על אד״ש מצדו לא ניכר כלום על פניו. בדרך כלל בתפילת מנחה הוא יושב בחזרת הש״ץ, אך הפעם לא התיישב הפעם כדרכו בקודש אלא עומד ליד הסטנדר.

ל”הנרות הללו” בתיבות “על ניסך” וגו’, עשה בידו הקדושה כמה פעמים כדי להגביר את השירה. בצאת אד״ש חזרה מה’זאל’, החל בשירת “על ניסך ועל נפלאותיך”. גם אחר צאתו מבית המדרש ועלייתו חזרה ב״מעלית״ לקומת הכניסה, נמשכו הריקודים זמן ניכר. ראינו כפשוטו את מימוש המילים ״על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועתך”.

ביום שלישי בשעות הצהריים נודע שוב שאד״ש ירד למטה להדלקת נר שלישי של חנוכה, דבר לא רגיל כלל. ברדתו הייתה חבילה של דולרים בידו והוא מיהר למקומו. לאחר התפילה הונח מיקרופון ליד הסטענדר ובוודאי גם שמעתם את הדברים בארץ־הקודש, שהרבי יחלק דמי חנוכה לכולם.

[בשל ההתלהבות של הציבור, היו ש]ניסו לעצור את הקהל כדי שלא להטריח את אד״ש לעמוד זמן רב, אבל הרבי הבחין בכך, והוא נתן דולר לכל אחד מהמזכירים [שניסו להגביל את המעבר של כולם] ושלח אותם לעבודתם בהוסיפו: ״היינט איז אן הגבלות״ [היום זה ללא הגבלות]…

היה מעניין שבדרך־כלל עומדים לידו הרב חדקוב והרב קליין, והפעם הם התחבאו מהצד וכו’. למרות הנ”ל, היו שניסו להגביל את הקהל מלגשת כדי שלא להטריח את הרבי, וכשהבחין בכך אמר אד״ש: ״ווער ס’האלט אימיצן אפ פארטשעפעט זעך מיט מיד״ [מי שמעכב את העוברים, הרי הוא ״מתעסק עמי״] והראה ביד הקדושה על עצמו. הרבי היה אויפגעלייגט [מרומם] כל הזמן ובפנים צהובות ושוחקות, והקיף אז את כל אנ״ש בכללות ובפרטות. לכמה־וכמה נתן בהם מבט חודר ובוחן כליות ולב. לרבים מבין העוברים שאל ״ווי איז די ווייב? באלד גייען דאך די פרויען” [היכן אשתך, תיכף עוברות הנשים] (וזאת על אף שהיו ניסו שלכל הפחות הנשים לא תעבורנה, וכנראה ידע מכך ולכן הוסיף כך). לטברסקי חברי (שנולד לו בן) שאל: ״וואס מאכט דער רך הנימול״ [מה שלום הרך הנימול?] וענה “ברוך השם”, ונתן לו דולר, ואמר: ״דאס גיב פאר דער רך הנימול״ [תן זאת עבור הרך הנימול]. ליואל כהן נתן דולר נוסף על מנת שישלח לאביו. לאחת האמהות שאל היכן בנה? והשיבה שנסע למונטריאול, ואמר הרבי “לחתונת…” ומסר עבורו, ועוד ועוד. לאורך כל הזמן הזה, הבחורים שרו ואד״ש ניצח בידו הקדושה כמו בחלוקת כוס של ברכה.

הפעם היחידה שחסידים רקדו במעגלים מול פני הרבי

ושוב ביום חמישי הגיעה בשורה חדשה: דער רבי גייט אויפן ״אהל״ [הרבי נוסע לאוהל] (לאחר שביום ראשון, ערב חנוכה אמנם הלך למקווה, דבר שהרופאים אסרו עד עתה מחמת לחץ המים וכו’, אך לא נסע באותו יום לאוהל), ונסע בשעה 1:30 עד 4:30 בערך. ושוב מנחה איז אונטען [למטה].

גם הפעם, לאחר תפילת מנחה, כאשר הרבי עומד ליד מקומו בכותל המזרח (מראה כל כך מרגש שחיכינו לו כל כך…), לאחר הדלקת הנרות, הוא מעודד את הניגון “הנרות הללו”. הלבבות של כולם נרגשים ועולים על גדותיהם. כשאומרים “על ניסך ועל נפלאותיך” לאיש מבין הנוכחים אין ספק על שאכן “עשה ניסים לאבותינו ורבותינו בימים ההם ובזמן הזה”. לא התאפקתי והעזתי להתחיל בריקוד במעגל [שלא כמקובל כשעומדים מול פני הקודש - המבלה”ד]. היו שניסו למנוע זאת ממני, אך אני המשכתי בידעי את גודל השמחה. ולאט לאט הצטרפו אלי עוד אנשים מסביב והשמחה הרקיעה שחקים. כמדומני שזו הפעם היחידה שרקדו במעגל מול הרבי. לא אף זאת, אלא שסימן לכולם להיכנס למעגלים ולרקוד והראה בידו הקדושה שיסתובבו כמו ב’הקפות’. הוא בכבודו ובעצמו ניצח על הריקודים במחיאות כפיים.

הקהל נכנס בהתלהבות רבה ובמעגלי ריקוד ממש כמו בשמחת תורה. לכל אלו שעמדו על הספסלים ועל הפירמידות (עד לתקרה), הראה ביד הקדושה שירדו משם ויכנסו אף הם למעגלים…

באותם ימים לא חשתי כל כך בטוב ובשלב מסוים לא הייתי מסוגל להמשיך לרקוד עוד, עקב חולשת הגוף, ויצאתי מהמעגל ונעמדתי על אחד הספסלים כדי להמשיך משם את השמחה, אך הרבי הבחין בי עומד מחוץ לקהל וסימן לי בידו לרדת ולהצטרף למעגל. תנועה אחת היתה ‘לרדת’ - ותנועה שניה של סיבוב במעגל. לא לפרוש מהחסידים ומשמחתם…

היה זה מחזה נלהב לראות זאת איך שרוקדים במעגלים כאשר כ״ק אד״ש מהצד מוחא כף אל כף, ממש כמו בשמחת תורה. אלא שבשמחת תורה תמיד עומדים על המקום ורוקדים, והפעם במעגלים וכו’, ואף כשמטעמי צפיפות נעמדו כולם כריקוד הרגיל פה, הראה בידו הקדושה שימשיכו בכל תוקף.

היה זה מחזה נהדר לראות את זקני החסידים באותו מעמד שתמיד עומדים מהצד וכו’ איך גם הם נכנסו לריקודים מתוך התרגשות נלהבת של שמחה וששון כמו הצעירים. הרב קרזונבסקי, לדוגמה, רקד ורקד עד כלות כוחותיו. כמובן גם לאחר צאת כ״ק אד״ש נמשכו הריקודים כשעה ויותר.

שמחת חנוכה - ‘פיצוי’ לשמחת תורה

בכלל, כל מאורע ומאורע ב–770, מוסיף חיות חדשה ומשנה מרץ וכו’, מרנין את הלב ונותן הרגשה של כפלים לתושיה מאז שמחת־תורה וכו׳. הייתה זו תחושה שהמעגלים הם ‘פיצוי’ להקפות שלא היו עם הרבי בשמחת תורה. היו פה שאמרו - דער רבי אנערקענט אין אונזערע הקפות [הרבי מכיר בהקפות שלנו]; כלומר, במקום הריקודים של שמיני־עצרת היו ריקודים בראש חודש כסלו, ובמקום הריקודים של שמחת־תורה בליל, הריקודים שהיו בליל י״ט כסלו אחר ההתוועדות הראשונה ובחנוכה.

כבר באותו יום נודע בבירור על התוועדות במוצאי שבת קודש. הוכנו ספסלים כמעט באותו מספר של י״ט כסלו, ועדיין ניכר שחסר מקום. בהתוועדות כ״ק אד״ש אכן קישר את ימי החנוכה לשמחת־תורה בנוסף למה שמבואר שהדלקת הנרות באופן של ‘פוחת והולך’ (כדעת בית שמאי) זה כנגד הקרבת פרי חג הסוכות שאף הם קרבים באופן זה, וכדברי הצמח־צדק שגם לדעת בית־הלל הרי הם כנגד פרי החג, אלא שמעלין בקודש… וביקש בהתוועדות להוסיף יותר מאשר בשמחת תורה.

ביום השבת־קודש נשאר לעת־עתה ב–770, ולכן בערב שבת קודש הדליק נרות חנוכה לא בביתו, כי אם בבית הספריה הסמוך ל–770. במוצאי שבת־קודש לפני ההתוועדות, הדליק על פתח חדרו הקדוש ב–770. נראה שזו הפעם הראשונה שמדליק חנוכיה כאשר חברי המזכירות עומדים סביבו… מיד לאחר הבדלה הדליק נרות חנוכה.

ביום ראשון, ערב זאת־חנוכה, לרגל מסיבת חנוכה ‘ראלי’ הנעשה מידי שנה בשנה, כשהסתפקו אם ירד אד״ש, אמר: “בריינגען וואס מער קינדער” [הביאו מה שיותר ילדים]. להפתעתנו לא רק שירד ל’ראלי’, אלא אף ביקש מהרב יעקב יהודה העכט שניצח על המסיבה, שילד יאמר את שנים–עשר הפסוקים ולאחר מכן אמר ג’ השיחות שבוודאי גם הם הועברו בשידור לארץ־הקודש.

בהיכנסו ל’ראלי’ הושלך הס, והתזמורת שרה “נודע ביהודה” כשהילדים בקולם הרך מלוים את התזמורת. אד׳׳ש נכנס בחיוך רחב והורה בידו הקדושה להגביר ולהמריץ את השירה, וכך ניגש למקומו ונעמד [שוב על בימה בפינתו], וכמו בשמחת־תורה, הסתובב לעבר הילדים והקהל, ומחא כפיים בניגון.

לאחר תפילת מנחה, שוב החלו לנגן “הנרות הללו”, וכשהגיעו למילים “וכל שמונת ימי חנוכה”, מחא כפים לילדים. וכן בסוף השיר, במילים “על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועתך”. באמצע הפסוקים העיר, שגם הבנות שהיו מן העבר השני, יענו לילד שהקריא את הפסוקים. לאחר מכן אמר שיחה מיוחדת בפני הילדים, בה תיאר את מצב היהודים בזמן ההוא, ואיך היוונים רצו ‘להעבירם מחוקי רצונך ולהשכיחם תורתך’, ואותו דבר יש ללמוד גם לתקופתנו, כאשר כל ילד וילד הוא נבדל משאר העמים…

בסוף הכינוס נתן למדריכים מטבעות על מנת שיחלקו לכל ילד ב׳ מטבעות.

הקהל ב–770 לא גומר לדבר על האירועים האחרונים הללו בהנהגת הרבי. הרי היו ימים שחשבו מי יודע אם אד״ש שוב יחזור לכל זה… ומחיאת כפיים… וכו’ עמידה לאורך זמן… חלוקת דולרים… כוס של־ברכה… ועוד. והנה, הכל חלף ועבר, וכ״ק אד״ש מראה אז די ארבעט גייט אן וויטער און מיטן גרויסען שטורעם [העבודה ממשיכה הלאה, ובשטורעם גדול]. ואדרבה, כל מניעה הכי קטנה שמנסים לעשות, גורמת לו עגמת־נפש מסוימת…

התוועדות–מסיבת הודאה הפרטית של הרבי

היום יום ב’, קרא כ״ק אד״ש לרב העכט והודה לו על ההצלחה ב’ראלי’ של אתמול, והוסיף ואמר שרוצה להתוועד, אלא שדרוש לו בעל מרץ ובעל סוד. בעל מרץ - כדי להכין את ההתוועדות, חלות ויין ו’משקה’ לכוס של־ברכה, ובעל סוד - כדי שלא להפריע את האנשים מעבודתם [ההתוועדות החלה ב–3:45 בצהריים, ורוב אנ״ש הגיעו רק בסיום היום].

כ״ק אד״ש ירד להתוועדות ואמר מספר מילים לגבי כך שהוא נוטל ידיים וביקש שכולם ייטלו וכו’ כפי שנשמע בוודאי בשידור. לאחר ההתוועדות התקיימה חלוקת כוס של ברכה און מיט אזא שטורעם. אולי זכור לי עוד פעם אחת כזה שטורעם, לפני 3 שנים כמדומני. כמעט בכל ניגון המריץ ביד קדשו חזק ויותר חזק וכו’.

בשיחת ההתוועדות שוב קישר את העניין עם שמיני־עצרת ושמחת־תורה, והזכיר שיחלק בסוף ההתוועדות כוס של־ברכה כפיצוי על כך שלא חילק במוצאי שמחת תורה. והוסיף כי אמנם במוצאי שמחת־תורה חילקו על ידי אנשים אחרים, והרי ‘שלוחו של אדם כמותו’ וכאילו חילקתי בעצמי. אך לתוספת בתורה ומצוות, יחלקו וגם הנוסעים והשלוחים יקבלו בקבוקים…

לאחר סיום ההתוועדות, התפללו ערבית וכ״ק אד״ש נכנס לחדרו למנוחה קצרה. כעבור שעה ורבע בערך נסע לביתו.

לסיום, אאחל לכם ברכת הצלחה און הערן [לשמוע] בשורות טובות, ולהמשיך די לעצטע טעג פון [בימים האחרונים של ה]גלות בבחינת “משתשקע החמה”, להאיר על פתח ביתו מבחוץ, מאכן ליכטיג ביי זיך און ארום זיך [להאיר בו ובסביבתו] ועד ל״ועליך יזרח ה’״ - בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ומלכנו בראשנו.

(חלקים מהיומן, מתוך ‘תשורה’)