בערב שבת האחרון נפטר באופן פתאומי הרב יונה ביניאשוילי , שליח הרבי בשכונת ‘בית הכ

בערב שבת האחרון נפטר באופן פתאומי הרב יונה ביניאשוילי, שליח הרבי בשכונת ‘בית הכרם’ בירושלים, ומי שהיווה דמות מיוחדת שהצליח באורחותיו לפלס נתיבות ללבותיהם של תושבי השכונה על גווניהם >> ‘בית משיח’ מרים מעט את המסך ומספק הצצה לפעילותו של האיש השקט שביקש, למרות כל פעילותו, להישאר באלמוניותו

הרב יונה מקבל דולר לברכה מהרבי מלך המשיח | הרב יונה עם נער בר-מצווה | בהכנות אחרונות לליל סדר ציבורי, עם יבדלחט”א בנו מנחם מענדל | בפעילות עם ילדי הגנים לקראת חג הסוכותהרב יונה היה צדיק אמיתי, אדם שלא חשב אף רגע על עצמו, לא עצר לרגע בדאגתו לזולת ובעשייתו למען נזקקים, ובקירוב יהודים”, במילים אלו נפרד שלומי סלומון, תושב שכונת ‘בית הכרם’ בירושלים, מהשליח הרב יונה ביניאשוילי. שלומי שבינתיים היגר לארצות הברית, לא שכח לרגע את השליח שהאיר לו פנים. “הכרתי את הרב יונה כבר לפני 23 שנה, כאשר הגיע עם ילדיו הקטנים ל’בית הכרם’ כדי להדליק חנוכייה שהציב על המרפסת, ומיד התאהבתי בו.

 

“אף–על–פי שאיני מתגורר דרך קבע בירושלים, המשיך הרב יונה לשמור איתי על קשר הדוק. הוא היה מתקשר אלי לשאול לשלומי ולשלום משפחתי, מבקר את הוריי הקשישים בירושלים, ובמרוצת השנים הפך הקשר בינינו לחברות קרובה. במשך כל ביקור שהיה לי בירושלים, הוא היה מגיע למשרדי בבית הכרם ודואג שאניח תפילין. לפני פסח היה שולח לי לחוץ לארץ ‘מצה שמורה’, ובכל ביקור שלי בארץ ישראל היה מצייד אותי בכל דבר אפשרי כדי שיהיה לי קל יותר לקיים מצוות”.

מונולוגים כמו אלה, נשמעו בשבוע האחרון פעמים רבות בשכונה הירושלמית ובקרב כל מי שעמד בקשר עם הרב יונה ביניאשוילי במרוצת השנים.

התדהמה נוכח פטירתו הפתאומית, שעות ספורות לפני כניסת השבת, והוא בדמי ימיו, הכתה בתדהמה את חבריו, מכריו, מקורביו ואוהדיו בשכונת שליחותו. כולם ביכו את השריפה אשר שרף ה’. הרב יונה היה חסיד ומקושר שמסר את נפשו עבור עניני השליחות. במגע קסם פשטני הצליח להתחבב על הקהל הלא–דתי והאליטיסטי של שכונת היוקרה בה שימש בשליחות זה עשרים ושבע שנים.

הרב בגין קלימי, שליח הרבי בשכונת ‘עיר גנים’ ומי שהכירו עוד בצעירותו, מספר בגעגוע רב על עמיתו שבדיל חייו נגדע באיבו. “אחת ההצלחות הכי גדולות שלו בשליחות הייתה היכולת שלו להתחבב על בני אדם. הוא היה חסיד ישר דרך, מסור לכל עניני השליחות, שהצליח למצוא פינה חמה אצל רב השכונה הרב דוד שפירא. יונה פעל בבית הכנסת הראשי באישורו ובעידודו של הרב, ואל יקל הדבר בעיניך. במקומות רבים לא מוצאים קשר כה טוב”.

ואכן, במסע ההלוויה ספד לו הרב הוותיק של השכונה. “עשרים ושבע שנים נגמרו ביום שישי”, ספד בקול נשנק הרב שפירא. “אין יהודי אחד בשכונה שלא מכיר את יונה. מזוזה - יונה, ליל סדר - יונה. יונה כעת איננו, מי יסדר לנו מזוזות כשרות? יונה לא היה איש של דיבור, אלא איש של מעשים. כמה עשרות משפחות זכו לחוג ‘סדר’ ראשון בחייהם בזכותו? כמה זכו לשמוע תקיעת שופר בפעם הראשונה? לשבת בסוכה בפעם הראשונה? מה יעשו כעת? למי יפנו? ר’ יונה מילא את שליחותו ברמ”ח איבריו ועשה זאת בצניעות, מבלי לספר על מעשיו”.

קשר עם חב”ד
מתקופת הרבי הרש”ב

יונה עלה ארצה עם בני משפחתו מגרוזיה עם תום מלחמת יום הכיפורים כאשר מסך הברזל הורם מעט. משפחתו התיישבה בירושלים בשכונת ‘עיר גנים’, ואבי המשפחה שהיה יהודי משכמו ומעלה, מונה לרב בית הכנסת - ‘הנורית’.

“אביו היה יהודי שבהחלט הייתי מכנה אותו צדיק”, מספר לבית משיח שליח הרבי מלך המשיח בעיר גנים הרב בגין קלימי. “הוא היה מרבה בתעניות דיבור, יהודי חכם ובר אוריין שהתמיד בלימוד התורה. היה קורא בתורה ומנהיג קהילה. כשהייתי מבקר בביתם בשבתות, הבחנתי שאינו מדבר דיבורים בטלים. אם המשפחה אף היא הייתה אישה צדקת שהקפידה על קוצו של יוד בכשרות ובשמירת השבת”.

עוד בטרם עלו ארצה, הייתה המשפחה קשורה עם חסידות חב”ד. הסבא אף היה בקשר עם הרבי הרש”ב. טבעי אפוא היה שיונה ואחיו ואחותו נשלחו למוסדות חב”ד בשכונה. “יונה היה הבן האמצעי של המשפחה”, נזכר הרב קלימי.

כשסיים את חוק לימודיו בבית הספר החב”די, המשיך את לימודיו בתיכון הדתי ‘אימלפר’ בבית וגן, ובד בבד היה שותף פעיל בשיעורים ובפעילויות השונות בבית חב”ד. כשסיים את לימודיו, התגייס לשירות צבאי בשלישות, שם למד ‘הנהלת חשבונות’, וכשסיים את שירותו הצבאי, נכנס לעבוד במשרד האוצר. “אני זוכר שהיה נוטל חלק קבוע בשיעוריו של הרב אהרון מרדכי זילברשטרום בספר התניא, שהיה מנהל בית הספר שלו. את העומק והפנימיות החב”דית קיבל באותם ימים”, מספר הרב קלימי.    

יונה החל אט אט לגבש לעצמו זהות חב”דית מובהקת. הוא נשא את רעייתו ויסד בית חסידי. באותם ימים התגורר הזוג הצעיר בשכונת ‘גבעת שאול’, ור’ יונה החל לבסס פעילות בשכונת ‘בית הכרם’ במקביל לעבודתו במשרד האוצר. “גם כפקיד בכיר במשרד האוצר, פעל הרב יונה כשליח לכל דבר”, סיפר הרב אליהו זילברשטרום. “הניח תפילין עם העובדים, התקין ובדק מזוזות, קיים שיעורי תורה. השנה סיפר לי, שערך ליל סדר ל–150 איש, ולפני ‘סעודת משיח’ הגיע להתייעץ איתי מה לומר בסעודה”.

ככל שהזמן חלף, ידיו היו מלאות בעבודת השליחות והוא מצא את עצמו נעדר יותר ויותר ממקום עבודתו, עד שהחליט לסיים את עבודת החולין ולהתמסר לעבודת השליחות.

עם הזמן מצבו הכלכלי התדרדר, מה שלא מנע ממנו להמשיך ולפעול ביתר שאת, “גם לשכירות דירה לא תמיד היה לו איך לשלם”, סיפר בעצב הרב אליהו זילברשטרום.

התושבים אבלים ומבכים את פטירתו

הרב יונה פעל בשכונה בהצנע לכת יוצא דופן עם נמרצות ובנחישות. כותב השורות זוכר את דמותו היטב מימי השבת שבהם התארח בשכונה אצל קרובי משפחה לא חב”דיים שהעריכו והוקירו את פעילותו. הוא היה שונה בנוף המקומי, חב”דניק עם כל הלבושים בשכונה שהיא משכונות היוקרה של העיר. תמיד היה רץ לעוד פעילות כאשר את הכול עשה במאור פנים ובנפש חפצה. בימות החול היה עובר לפני כל חג ומועד מכיתה לכיתה ומגן אחד למשנהו.

לפני ראש השנה ראו אותו עם שופר, לפני פסח עם מצות שמורות, ובמשך כל חודשי השנה היה עסוק במבצע תפילין ובבדיקת מזוזות. כך עבר מבית לבית, כשהוא נשרך באוטובוסים.

האכפתיות הזו מכל אחד ומסירותו הגדולה, זיכו אותו אצל תושבי השכונה הדתיים ושאינם דתיים, בנקודות זכות רבות. לא פלא שכולם מסכימים שפטירתו הותירה חלל שאיש אינו יודע איך יתמלא. “פטירתו הפתאומית של רבי יונה הכתה אותי ואת משפחתי בתדהמה”, סיפר שלומי סלומון. “רעייתי ובניי אף הם העריכו ואהבו אותו. תמיד ציפו לשיחות הטלפון לפני כל חג, כאשר היה מתקשר לאחל ‘חג שמח’. לאחר כל חג ופעילות למען תושבי וילדי בית הכרם, היה שולח תמונות ומספר על ההצלחה. ר’ יונה יחסר לי, למשפחתי ולרבים אחרים מאד”.

תושב אחר סיפר לאחר פטירתו על אופיו המיוחד של הרב ביניאשוילי. “את הכל עשה במסירות אין סופית, ללא בליטות. לא חיפוש פרסום או כבוד. הוא ורעייתו הרבנית שתחי’ נתנו את כל חייהם בשבילנו, בשביל התושבים של בית הכרם”.

תושב נוסף מבכה את לכתו ומדבר בהערצה על פועלו. “רבי יונה היה אדם  צדיק, ישר דרך וצנוע שלא עשה לביתו, אלא עשה רבות למען השכונה ולמען התושבים. בדיקת מזוזות, הנחת תפילין; הוא הגיע לכל בית עסק בשכונה עם התפילין; ערך לילי סדר לנזקקים ולבודדים, תקיעה בשופר בכל הגנים ובתי הספר של השכונה לפני ראש השנה, תהלוכה שבסופה מסיבה גדולה בל”ג בעומר, והשיא בשמחת בית השואבה בשכונה עם תזמורת, כיבוד והמון שמחה.

“זכיתי בעשרים השנים האחרונות להיות במעמד זה במחיצתו ועם בני משפחתו שקיבלו כל אדם בסבר פנים יפות. הוא יחסר לנו מאוד. אין אדם שלא הכיר אותו בשכונה. אין ספק  שמהיום ואילך השכונה לא תהיה כתמול שלשום”.

הרגיש בשכונה
כמו בביתו

בנו של המנוח, מנחם מענדל, סיפר בכאב רב על הזיכרונות מאביו וחושף טפח אחד מהמגדלור שהצית אביו בשכונה. “מגיל קטן אני זוכר את כל המשפחה בפעילות. היינו אוהבים להסתובב עם אבא. למרות שהסיבוב היה קצת ארוך, היה נעצר ומדבר עם כל אחד, שואל ומתעניין. לפני שנתיים, אבא קרא לי מהישיבה, ואמר לי שהוא לא חש בטוב, ושאל אם אוכל לבוא ולעשות איתו ‘רוטציה’. הוא כיתה, אני כיתה. לקחנו שני שופרות, וכך עשינו. בתי הספר היו בני כמה כיתות לכל שכבת גיל. א’ 1, א’ 2 וכן הלאה.

“אחרי כמה כיתות כאלו, כאשר בכל כיתה תוקעים ‘רק’ 30 קולות, ותמיד יש גם כמה ילדים שרוצים לנסות כוחם בשופר, הרגשתי שאין לי כבר אוויר. כשסיפרתי לאבי על הקושי, הגיב אבא: ‘אני עושה את זה כל שנה, ובכל בתי הספר והגנים’. בראש השנה יצאתי עם אבא רגלית למגרש כדורגל הנמצא בשכונה כדי לזכות יהודים בתקיעת שופר. השחקנים עצרו את המשחק, שמו מגבות על הראש, וכך שמעו ביום הקדוש את תקיעת שופר. זה היה מחזה בלתי–נשכח”, הוא מספר.

הרב קלימי מאפיין את הליכות חייו של הרב ביניאשוילי בשני מאפיינים מרכזיים - “היה אוהב מאוד לדייק בכל דבר. כשהיה שומע ממני סיפור, היה שואל פרטים; הוא לא אהב גוזמאות, היה יהודי מאוד רציני. כשהיו מספרים לידו סיפור עם שמות הגיבורים, עם תאריכים מדויקים ובצורה נאותה, היה נהנה מאוד. האופי הזה ליווה אותו בכל דבר ועניין בשליחות, ולדעתי בזה טמון היה חלק מהצלחתו בשכונה”.

הנדבך השני לדבריו של הרב קלימי הוא המסירות. “ר’ יונה היה בעל מרץ בלתי נדלה. כל מה שעשה, עשה במסירות ובדייקנות רבה. למשל, מועדון צבאות ה’ בשכונה כה יוקרתית, לא ימשוך אליו ילדים עם איגלו או ביסלי, את זה יש להם בשפע. כך גם בתהלוכת ל”ג בעומר. הוא ידע להביא את הפרסים הנכונים ולדייק בכל פרט.

יש מקומות הומים מאדם שניתן להקים בהם דוכן תפילין שאליו יגיעו המונים כדי להפשיל שרוולים. אולם בשכונה כמו ‘בית הכרם’, הפעילות היא באופן שונה, אישית יותר, רצינית ומדויקת, והוא ידע לעשות אותה בשל אופיו. הוא לא העמיד דוכן במרכז המסחרי של השכונה, אלא פשוט הכיר את כל בעלי העסקים, יצר איתם קשרים טובים, והיה מבקר אצלם מדי יום. הוא היה מתאים לשכונה זו כמו כפפה ליד”.

תקופה מסוימת הביא לשכונה את הרב אהרון מרדכי זילברשטרום ע”ה, חסיד גאון וחכם בנגלה ובחסידות, כדי למסור בה שיעורים. הוא היה הדמות המתאימה למסור שיעורים בפני אוכלוסיית השכונה שהייתה משכילה, רופאים ואנשי עסקים. אנשים היו עושים הכול כדי לא להחמיץ את שיעוריו המיוחדים של הרב זילברשטרום, מה שלבסוף נתן ליונה נקודות זכות רבות אצל אותם מקורבים”, מסביר הרב קלימי.

מאות הגיעו להיפרד

בשעות שבהן היה מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ בעקבות התקף הלב החריף שלקה בו, הגיעו רבים לתמוך ולחזק. “בא אדם כבן 90, שם עליי את ידו וברכני”, סיפר הבן מנחם מענדל. “השמועה על מצבו פשטה במהירות בשכונה. אישה אחת סיפרה לי איך בשבת הילד שלה אמר לה ‘אקח את הספרים שהרב יונה נתן לי בל”ג בעומר לבית הכנסת’. בכך הוא קיווה להתחבר אליו.

“מה שבלט אצלו, זה צניעות. לא–מזמן שם נעליו בתיקון, שכן לא חשב שצריך לקנות חדשות. עבורנו לא החסיר מאומה; מה שצריך קנה, אבל לעצמו לא דרש כלום. גם בעניין השליחות לא פרסם דבר על עצמו, וכשהציעו לו לקנות מצלמה לבית חב”ד כדי לפרסם את הפעילות, העדיף לעשות בכסף ‘דברים טובים’ אחרים: עוד פעילות לילדים. ‘לשאר אין צורך’, היה אומר”.

בתום מסע ההלוויה הכואב והקשה, סיפר מנהל המרכז החינוכי חסידותי בירושלים הרב נפתלי רוט:

“איבדנו חבר וידיד, שליח מסור ונאמן מראשוני השלוחים בעיר הקודש ירושלים. לא פעם אחת יצא לי לדבר עם אנשי הקהילה בבית הכרם, וגם עכשיו במהלך ההלוויה פגשתי אנשים מבית הכנסת המרכזי, ואת רב הקהילה הרב שפירא. כולם מעידים על אדם אוהב והגון, אהוד מאוד אשר היה עושה ימים ולילות למען עם ישראל. איבדנו חבר טוב, שיהיה מליץ טוב בעבור כלל ישראל. יונה, קשה לנו בלעדיך, אך תהיה בטוח שניתן חיזוק לילדיך ולבני משפחתך כדי שימשיכו את הפעילות הנפלאה שעשית בבית הכרם”.

מאות רבות ליוו במוצאי שבת האחרון את הרב יונה ביניאשוילי ע”ה למנוחות. במסע ההלוויה נטלו חלק שלוחי הרבי מלך המשיח בירושלים, מכרים וידידים, בני משפחה וחברים, דתיים, חרדים, עם כובע, כיפה שחורה או סרוגה, וגם כאלו שהגיעו ושמו מטפחת זמנית על הראש. ‘הרב יונה’ כולם קראו לו, וכולם הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, כמי שהיה אהוב על תושבי השכונה, בה פעל למעלה מז”ך שנים.