א הסיפור החל בחודש אדר לפני שנה בדיוק. בחור צעיר, כבן ארבע–עשרה שנים בלבד, אובחן

א

הסיפור החל בחודש אדר לפני שנה בדיוק. בחור צעיר, כבן ארבע–עשרה שנים בלבד, אובחן כחולה במחלה קשה ומסוכנת. אם לא די היה בעובדת היותו יתום מאב, הרי שנוספה על כך צרה צרורה זו שאיימה למוטט משפחה שלמה.

כיוון שהנער היה מקרובי משפחתו של הרה”ח ר’ יוסף יצחק לידר, מהשלוחים הפעילים הבולטים בראשון לציון מזה עשרות שנים, פנתה אליו אמו של הנער, וסיפרה לו אודות הבשורה המרה שנחתה עליהם.

הרב לידר לא היסס, וכבר באותו יום הזדרז לכתוב לרבי על מצבו הרפואי של הנער. הוא כתב מכתב לרבי והכניס אותו באגרות קודש.

בעמוד שנפתח לו, הייתה אגרת שהופנתה אל “אחינו בני ישראל המתנחלים ב’נחלת הר חב”ד’ בתוככי כללות העולים המתיישבים בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו”. המכתב נושא את התאריך “מחרת שבת הגדול, י”א ניסן, ה’תשכ”ט”. במכתב פותח הרבי וכותב בחגיגיות–מה “בודאי הגיעו כבר ונתקבלו שני הספרי–תורה שנשלחו מכאן”, והרבי מצרף לזה את תוכן מכתבו של אדמו”ר הריי”צ בעת ששלח ספר תורה למתיישבים החדשים בכפר חב”ד בשנת תש”ט.

אותו יום שהרב לידר כתב לרבי, היה יום רביעי. למחרת, יום חמישי בערב, הוא ארגן כמדי שבוע את התוועדות ‘ליל שישי’ ב’זאל הקטן’ של 770 בכפר חב”ד. באותו שבוע הוזמן הרב מנחם מענדל רוט מביתר עילית להתוועד עם הנוכחים.

במהלך ההתוועדות סיפר הרב לידר את סיפורו של הנער ועל המכתב שהרבי כתב בעניין ספר תורה. הרב רוט הנהן בראשו, וסיפר כי גם בעיר מגוריו, ביתר עילית, היו צרות רבות, ובהן מחלות קשות שאנשים לקו בהן, ובהקשר לכך סיפר את סיפורו של “ספר התורה הפלאי” שהיה בזמן הבעל שם טוב, כסגולה נגד הצרות.

ב

תקי”ב. שנה זו זכרו תושבי מז’יבוז’ עוד שנים רבות, ולא בכדי.

היה זה ביום לא–בהיר אחד, כאשר אנשים רבים תושבי מז’יבוז’, כמו גם נשים וילדים חלו לפתע במחלות שונות ומשונות. המצב הלך והתדרדר במהירות רבה. רבים מתוכם אף הגיעו למצב גסיסה, רחמנא ליצלן. לא היה בית שלא היה בו חולה או שניים - ותהי הצעקה בכל מז’יבוז’.

במקרים מעין אלו, היו פרנסי העיר וקברניטיה נוסעים אל צדיקי הדור, לבקשם לעורר רחמים. אך הפעם, כמה מהם החליטו ללכת מרחק קצר אל ביתו של מחולל הפלאות הבעל שם טוב ולבקשו להעתיר ולעצור את המגיפה המשתוללת. שמו של הבעל שם טוב כבר נודע כמחולל פלאות, משדד מערכות טבע, עד שהיו מלחשים בהתפעמות כי בכוחו להחיות מתים…

הלכו אפוא פרנסי העיר אל הבעל שם טוב; הוא, חלק בלתי נפרד מיהודי העיר, בוודאי יעורר רחמים ויקרע רוע הגזירה. קל  וחומר גזרו בעצמם - אם בשביל יהודים רחוקים אלפי פרסאות הוא מעתיר, על אחת כמה וכמה על אחיו המז’יבוז’אים.

הגיעו הפרנסים וביקשו את הצדיק להעתיר בעדם, בכו במר נפשם והתחננו מעומק לבם, אולם הצדיק ישב על כסאו, ופניו אפופות מחשבות. הוא אינו מזדרז להיענות לבקשה. עיניו תלויות בנקודה נעלמת רחוקה, אי שם, והוא בשרעפיו.

לאחר דקות ארוכות התנער, ובפנים מאפירות השיב כי קטרוג גדול מתחולל על מז’יבוז’ ויהודיה, ובגין כך נופלים רבים במחלה - אולם הוא, לכאבו הגדול, אינו יכול להושיעם…

הפרנסים כמו לא האמינו למשמע אוזניהם. הם שפשפו אוזניהם בתדהמה, הניעו ראשם אנה ואנה כמו מבקשים לבדוק אם בהקיץ הם שומעים את הדברים. הבעל שם טוב, הצדיק המופלא בן עירם, אינו יכול לעשות מאום?! האיש שמשבר מערכות טבע, אינו יכול להתפלל.

“רבינו, הושיעה נא!” זעקו בפניו. “הלא תראו בעצמכם את המצב בעיר, אשר אין בית שאין בו חולה. המצב הולך ומחמיר מיום ליום. עשו משהו, העתירו, דפקו על שערי רקיע!”

הרכין הבעל שם טוב את ראשו, ושוב שקע בהרהורים מפליגים. לאחר דקות ארוכות השיב בשנית כי אין בידו מה להושיע, וכי הדבר תלוי בבני העיר דווקא.

“בבני העיר?!” נדהמו הפרנסים.

נענע הצדיק ראשו בחיוב. “בכוחכם להציל את החולים, להחליש או אפילו לבטל את רוע הגזירה” הוסיף.

“בתפילת שמונה עשרה אנו מתפללים ‘ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך’. פירוש הפסוק הוא: שעבודת ישראל תמיד עושה רצון להחליש את הגזירות ולבטלן, ועבודת ישראל היא העומדת תמיד לפני ה’ יתברך לעשות רצון טוב מלפניו. העבודה היא אותיות התורה, ודבר זה יכול להתבטא בשניים: באמירת האותיות שבתורה וספר תהילים, ובכתיבת ספר תורה שבה ישתתפו הכול”.

כבר באותו מעמד נמנו וסיכמו פרנסי קהילת מז’יבוז’ לכתוב ספר תורה, שכולם ישתתפו בכתיבתו. בו במקום קרא הצדיק אל סופרו הנודע רבי צבי, והורה לו להתחיל לכתוב שתי יריעות ראשונות. “ב–ר–א–ש–י–ת  ב–ר–א!”…

כמעט היו יכולים הפרנסים להבטיח בחייהם, כי כבר באותו יום החלו החולים להרפא באורח ניסי. אמנם תהליך הריפוי נמשך עוד ימים ארוכים, אבל השיפור החל להיראות כבר באותו יום ולא בבית אחד… לא ייפלא אפוא, שכאשר נשלם ספר התורה והובילוהו ברוב שמחה וכבוד לבית מדרשו של הבעל שם טוב, כינוהו הכול “ספר התורה המופתי”, שכן מאות ואלפי מופתים תלויים בו.

•    •    •

את הסיפור הזה סיפר הרב מנחם מענדל רוט בהתוועדות של ליל שישי.

הרב לידר ששמע את הדברים, הבין כעת את משמעות האיגרת שזכה לקבל מהרבי בקשר לרפואת הנער - ספר תורה. זה הפתרון. לא אחד. שניים!

בו–במקום קם ממקומו והכריז כי הוא נוטל על עצמו כתיבת ספר תורה חדש לרפואת הנער קרוב–משפחתו.

הרב לידר הוא איש ביצוע, ומתכנון למעשה - החל לחפש אחר סופר חסיד וירא שמים שיסכים לקבל על עצמו את המשימה הקדושה והחשובה הזאת. בהשגחה פרטית מצא למחרת מודעה שפורסמה על ידי סופר סת”ם, המעוניין למכור ספר תורה שנמצא באמצע כתיבתו. הרב לידר הרים טלפון, התעניין ושאל, בירר ואסף פרטים. הפגישה בין השניים נקבעה לחול המועד פסח תשע”ה. כיוון שאי אפשר היה לחתום על חוזה בשל קדושת המועד, סוכם כי דמי הקדימה הראשוניים יינתנו מיד לאחר חג הפסח.

כשנכתב הסיכום ונחתם, שלח הסופר הודעה לרבי לידר: “אני המום מכך שמתוך 245 עמודים של ספר התורה, הגעתי בדיוק היום לעמוד קץ. יהי רצון שזה יהיה סימן טוב בעבורנו - קץ וסוף לכל צרותינו”. אם לא די בכך, הרי שבעמוד זה, פרשת פנחס, נכתבו המילים “ותעצר המגפה”.

ג

מוסיפה ומספרת הגב’ חוה לידר:

“במהלך קורס לימודים בו השתתפתי, ישבה לידי אישה שאינה שומרת תורה ומצוות לעת עתה. ועם זאת, בנה חזר בתשובה והוא חסיד חב”ד. באחד ממפגשי הקורס, ראיתי שהיא מקבלת טלפון. היא קיבלה את השיחה, הקשיבה קשב ארוך, פניה חוורו בבת אחת. היא התנצלה בפני הנוכחות שהיא חייבת לעזוב בפתאומיות, ויצאה.

“לאחר מכן התברר כי אחיה, מוסכניק במקצועו, בעיצומה של עבודתו נפל עליו מכשיר קהה כבד ופגע בראשו. הוא נפגע קשה מאוד והרופאים חששו לחייו. כששוחחתי עמה, סיפרתי לה על ספר התורה הפילאי שאנחנו כותבים לרפואת הנער, והצעתי לה להצטרף יחד עם בני משפחתה לכתיבת הספר כסגולה לרפואתו של אחיה.

“היא אמרה שתעניין בכך את בני משפחתה, ותציע להם להשתתף. הוספתי כי כל מי שקונה עמוד בספר התורה, נכנס להגרלה על דולר של הרבי שניתן “לברכה ולהצלחה”, ומי שתורם שני עמודים, נכנס גם להגרלה על זכות להכניס את ספר התורה למקום שלבו חפץ.

“האח המוסכניק עבר ניתוח ראש קשה ומורכב, ובני המשפחה שחששו לגרוע מכל, הביעו הסכמתם להשתתף בספר התורה הפילאי, והחלו לאסוף כסף לשם כך. בכל יום התקשרה אלי ודיווחה כי מצבו של אחיה הולך ומשתפר, ועם זאת, עדיין הרופאים לא יודעים מה יהיה ומתי. “ימים יגידו כיצד הוא יקום ויתאושש”, אמרו.

“באחד הימים נפגשתי עמה לבקשתה, שכן רצתה להעביר לי את הכסף עבור ספר התורה. היא חשה בבירור, לדבריה, שיש בכך חלק חזק ברפואתו של האח. עשר דקות לאחר שנתנה לי את המעטפה עם ההשתתפות, הטלפון שלה צלצל. מעבר לקו הייתה גיסתה, רעיית הפצוע, שסיפרה בקול חנוק מהתרגשות, כי זה עתה הודיעו הרופאים שהאח ישתחרר לביתו כבר מחר!

“אי אפשר היה שלא לחוש בקשר שבין התרומה שנתנה המשפחה למען ספר התורה לבין הבשורה הטובה שהגיעה באופן פתאומי. אפשר היה למשש את ההתרגשות באוויר”.

ד

באחד הימים שלפני ל”ג בעומר תשע”ה, קיבלה הגב’ לידר שיחת טלפון לא צפויה. מעבר לקו היה אביה שסיפר כי לפני שעות ספורות אמה, הגב’ רבקה הר–גיל תחי’, נפלה ונחבטה קשות. היא הובהלה לבית הרפואה שם אבחנו הרופאים שברים באגן הירכיים וכן שברים בעצמות נוספות. בשל גילה המתקדם, היו אלו שברים קשים שדרשו ניתוחים מורכבים ומסובכים.

בשיחות שניהלו בני המשפחה עם הרופאים הבכירים, הובן כי המצב מאד לא פשוט, שכן ניתוחים כאלו נושאים בחובם סכנות נלוות, ועצם קיומם אינו פשוט כלל.

הגב’ לידר פנתה אפוא לאמה, והציעה לה להשתתף בספר התורה הפלאי, שנכתב לרפואה. האם הסכימה ותרמה לשם כך סכום נכבד.

שעות ספורות לאחר מכן, התקשר הרופא הבכיר שטיפל בה, והודיע כי בשל הסיכון בניתוח, הוחלט שלא לנתחה, אלא לתת לה טיפול תומך ולשלוח אותה בעת המתאימה לתהליך שיקומי. “מדובר יהיה בשיקום ארוך ומפרך”, הסביר הרופא. “איש לא יכול לדעת כמה זמן זה יימשך”.

האם, בגילה המתקדם, החלה לעבור תהליך שיקום, ובאופן נסי ופלאי, השיקום היה מהר מן המצופה, וכבר בחודש אלול - פחות מארבעה חודשים מאז הנפילה - כבר הייתה יכולה ללכת ולתפקד ללא עזרה. הרופאים שטיפלו בה בתחילה, שפשפו את עיניהם בהשתאות…

•    •    •

במוצאי שבת שעברה, פרשת ‘ויקהל’ ערכו בני הזוג לידר, ‘דינר’ מיוחד למען השלמת ספר התורה הפילאי. ה’דינר’ התקיים באולם ‘קאסיה’ בחולון בהשתתפות אנשים רבים. בעיצומו של ה’דינר’, כשהתזמורת ניגנה ניגונים חסידיים עליזים ושמחים, קמה האם והציעה לבתה הגב’ חוה לידר - “בואי ונרקוד”.

“רק ברגע זה ‘נפל לי האסימון’ שאמא אכן בריאה לכל דבר ועניין עד שהיא יכולה להציע בכזו פשטות לרקוד כאילו דבר לא אירע”, מספרת הגב’ לידר. “כשאמרה את המילים הללו, התחדדה אצלי פתאום הידיעה על גודל הנס שה’ עשה לנו - ואני ידעתי גם ידעתי, בזכות מה”…

ומה עם קרוב המשפחה?

כבר בחודש מנחם–אב האחרון, התקשרה אמו בשנית, והפעם כדי לבשר כי הוא ‘נקי’ לחלוטין מכל הגידולים הממאירים, וכי על פי הודעת הרופאים, הוא בריא לכל דבר…

 

 

(את סיפור ספר התורה שהורה הבעל שם טוב לכתוב - ראה אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ, חלק ו’ עמוד רפא)