כיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם על–דבר צמצום וביטול כלי נשק ו

כיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם על–דבר צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו - תוכן היעוד “וכתתו חרבותם לאתים”, שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, “ארץ ממנה יצא לחם” - הרי זה סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו • משיחת ש”פ משפטים תשנ”ב

א. ידוע שכל המאורעות שבעולם הם בהשגחה פרטית, ויש בהם לימוד והוראה בעבודת האדם לקונו, ועל אחת כמה וכמה בנוגע למאורעות כלליים ועיקריים הקשורים עם מדינות גדולות וחשובות (שבהם נמצא רוב מנין ורוב בנין דבני–ישראל בזמן הגלות) בעלי השפעה ומנהיגות כל העולם כולו, שגם הלימוד וההוראה ממאורעות אלו הוא בענין כללי ועיקרי בעבודת האדם לקונו.

ועל דרך זה בנוגע להמאורעות דימים אלה:

לכל לראש - המאורע שאירע בערב שבת זה, שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו והכריזו על תקופה חדשה ביחסי מדינות העולם - ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם, שיתבטא גם בצמצום וביטול כלי נשק, ועד לשלום ואחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה.

וקדם למאורע זה (בהשגחה פרטית) נאומו של נשיא מדינה זו לאומה כולה (באור ליום הרביעי, “קמי שבתא”, התחלת ערב שבת זה), שבו הודיע והכריז על פעולותיו בצמצום וביטול כלי נשק, וניצול הכספים (שלא ינתנו לרכישת כלי נשק) כדי להוסיף בעניני הכלכלה של בני המדינה - הכרזה שאושרה על–ידי “בית הנבחרים”, שבו נקבעים חוקי המדינה שיש להם תוקף על–פי תורה (“דינא דמלכותא דינא”).

ויש להתבונן בהלימוד וההוראה ממאורע זה, וגם בפרטי הענינים דהמאורע - מקומו וזמנו, כולל שייכותו לתוכנו של הזמן בתורה, בפרשת השבוע, כדלקמן.

ב. הלימוד וההוראה ממאורע זה הוא בענין כללי ועיקרי בעבודתם של בני–ישראל (“מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות”) - “להביא לימות המשיח”:

מהיעודים דהגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו בשייכות להנהגת אומות העולם - “וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”.

ולהוסיף, שענין זה יהי’ על–ידי פעולתו של מלך המשיח עצמו - כמו שכתוב בהתחלת הפסוק “ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים” (“השופט הוא מלך המשיח . . שיהא אדון כל העמים, והוא יוכיח להם ויאמר למי שימצא בו העול ישר המעוות . . ומפני זה לא תהי’ מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם, ולא יצטרכו לכלי מלחמה, וכתתו אותם לעשות מהם כלי לעבודת האדמה”), שכן, “באחרית הימים נכון יהי’ הר בית ה’ גו’ ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים”, “והמורה הוא מלך המשיח, ועליו נאמר ושפט”.

וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם על–דבר צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו - תוכן היעוד “וכתתו חרבותם לאתים”, שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, “ארץ ממנה יצא לחם” - הרי–זה סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו.

ליתר ביאור:

כיון שנמצאים ב”זמן השיא” (“די העכסטע צייט”) של ביאת משיח צדקנו, “הנה זה (מלך המשיח) בא”, רואים כבר (מעין ו)התחלת פעולתו של מלך המשיח על העמים, “ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וגו’” - על ידי זה שהקב”ה נותן בלב המלכים דאומות העולם (“לב מלכים ושרים ביד ה’”) להחליט ולהכריז יחדיו על–דבר המעמד ומצב ד”וכתתו חרבותם לאתים”.

וזהו הטעם שהחלטה והכרזה זו היתה בזמן זה דוקא - בגלל שייכותו המיוחדת להגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו בפועל ממש.

 

ג. ויש להוסיף, ששייכותו של המאורע להתחלת פעולתו של משיח צדקנו מודגשת גם בפרטי המאורע - המקום והזמן שבהם היתה החלטת והכרזת ראשי המדינות על המעמד ומצב ד”וכתתו חרבותם לאתים”:

המקום שבו אירע מאורע זה (מקום מיוחד שבו מיוצגים בקביעות באי–כח המדינות שבעולם כדי להתדבר ביניהם בדרכי נועם ודרכי שלום) - הוא במדינה זו ובעיר זו, המדינה והעיר שבה נמצא “בית רבינו שבבבל”, “בית חיינו”, בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה תפלה וגמ”ח, דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, שבחר בו וקבעו להמקום המרכזי שממנו “תצא תורה”, הפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל עד ביאת משיח צדקנו (כשיפוצו מעינותיך חוצה), שאז יהי’ גם קיום היעוד “וכתתו חרבותם לאתים”.

והענין בזה:

בבוא נשיא דורנו לחצי כדור התחתון, וקבע מקומו במדינה זו ובעיר זו, התחיל בתוקף ונעשה הבירור והזיכוך דחצי כדור התחתון, שגם בו נמשך הגילוי דמתן–תורה (שהי’ בחצי כדור העליון), ויתירה מזה - אדרבה - שנעשה המקור שממנו נמשך ונתפשט עיקר הפעולה דהפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל ממש, על–ידי השלוחים ששלח ברחבי העולם (גם לחצי כדור העליון), עד לפינה הכי נדחת שבעולם, כדי להפיץ תורה ויהדות בין כל בני–ישראל (כולל ובמיוחד אלו שדרים בין אומות העולם ומדברים בלשונם ומתנהגים בחיצוניות כמותם), ועוד וגם–זה עיקר, הפצת כל עניני טוב וצדק ויושר גם בין אומות העולם על–ידי קיום מצוות בני נח, כמודגש ביותר בשנים האחרונות, ככל שהולכים ומתקרבים יותר להזמן דביאת משיח צדקנו, ש”אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”.

ובתקופה האחרונה (החל משנת נסים, והמשכה בשנת “נפלאות אראנו” ו”נפלאות בכל”) הגיעה פעולה זו לשיא - בפריצת גבולותי’ של המדינה ההיא שבשעתה חרתה על דגלה והכריזה מלחמה בהפצת התורה והיהדות ועד למלחמה באמונה בבורא עולם ומנהיגו (כולל גם המאסר דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ולאחרי זה וכתוצאה מזה יציאתו מגבולות המדינה ההיא), ואף על פי כן, נמשכה גם שם הפעילות דשלוחי נשיא דורנו בהפצת התורה והיהדות בחשאי ובמסירות נפש ממש, עד לתקופה האחרונה שנתבטלה גזירת המלכות ונתאפשר המשך הפעילות דהפצת התורה והיהדות ביתר שאת וביתר עוז, בגלוי ובפירסום, ועד לנפילתו של המשטר הקודם, והקמתו של משטר חדש שהכריז לצדק וליושר ולשלום, על יסוד האמונה בבורא העולם ומנהיגו.

ובהמשך לזה התקיימה בערב שבת זה הפגישה בין מנהיגה החדש של המדינה ההיא למנהיגה של מדינה זו, בהשתתפותם של עוד כמה מנהיגי מדינות גדולות בעולם, שבה נתקבלה ההחלטה וההכרזה שתוכנה “וכתתו חרבותם לאתים”.

ויש לומר, שבקיומה של פגישה החלטה והכרזה זו בהעיר של נשיא דורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר (שבה נתקבצו מנהיגי המדינות, כולל גם מנהיג מדינה זו, שהוצרך לבוא מעיר הבירה לעיר זו), מרומז, שכל זה בא כתוצאה מהפעולות דהפצת התורה והיהדות, צדק ויושר, בכל העולם, שנעשו ונעשים על–ידי נשיא דורנו, משיח שבדור, ועד שעל–ידי שלימות העבודה בכהנ”ל בימינו אלה נעשה העולם כולו ראוי ומוכשר להתחלת הפעולה דמלך המשיח, “ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים”.

וגם הזמן שבו אירע מאורע זה (בתקופה האחרונה עצמה) הוא זמן מסוגל בשייכות להגאולה - מצד כמה ענינים:

א) מצד ימי השבוע - ערב שבת, ערב והכנה ל”יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”, שבו “משבית מזיקין (כולל גם כלי נשק) מן העולם”, ויתירה מזה, כיון ש”מוסיפין מחול על הקודש, משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו” (שטורף זמן של חול לזמן קדושת השבת), נעשה כבר בערב שבת המעמד ומצב ד”יום שכולו שבת”, “משבית מזיקין מן העולם”.

 ב) מצד ימי החודש - יום כ”ו בחודש, בגימטריא דשם הוי’, מלשון מהוה, שרומז על המעמד ומצב דלעתיד לבוא שההתהוות על–ידי שם הוי’ תהי’ ניכרת בכל הבריאה כולה, כמו–שכתוב “ונגלה כבוד הוי’ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי’ דיבר”, ואין נתינת מקום לענינים בלתי–רצויים (מזיקים וכלי נשק), כמו–שכתוב “לא ירעו ולא ישחיתו גו’ כי מלאה הארץ דעה את הוי’”.

ומודגש יותר בחיבור שניהם יחדיו - שיום כ”ו בחודש חל ביום הששי בשבוע, שהוא בדוגמת יום ששי דמעשה בראשית, יום ברוא אדם הראשון, עיקר ותכלית הבריאה כולה, ועל ידי (ולאחרי) חידוש התהוותו (בכל יום ששי) נעשה חידוש התהוות הבריאה כולה, ובפרט כשיום הששי בשבוע חל ביום כ”ו בחודש, הגימטריא דשם הוי’, מלשון מהוה, מודגש עוד יותר חידוש התהוות הבריאה כולה.

ג) ועוד וגם זה עיקר - מצד הקשר והשייכות דזמן זה לנשיא דורנו - להיותו ערב שבת האחרון בחודש שבט, חודש האחד עשר, שהעשירי שבו הוא יום ההילולא (גמר ושלימות העבודה) של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ובאחד עשר שבו נעשה המשך וחידוש הנשיאות שלו ביתר שאת וביתר עוז עד לסיום וגמר כל העבודה של דורנו זה (דור האחרון של הגלות שהוא הוא דור הראשון של הגאולה) במשך מ”ב שנים, דיש לומר שהם כנגד מ”ב המסעות שבמדבר העמים, שאז כבר מוכנים ועומדים להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה) - שגם בהזמן (נוסף על המקום) שבו היתה ההכרזה על–דבר “וכתתו חרבותם לאתים” מודגשת השייכות לפעולתו של נשיא דורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר, המשיח שבדור, שעל ידו נעשה קיום היעוד “וכתתו חרבותם לאתים וגו’”.

 

. . ו. ומזה מובן גם בנוגע למאורע הנ”ל - החלטת והכרזת מנהיגי אומות העולם על–דבר המעמד ומצב ד”וכתתו חרבותם לאתים” - בערב שבת פרשת משפטים:

“וכתתו חרבותם לאתים” הוא ענין המובן ומחוייב גם בשכל האדם (“משפטים”), שהרי, שכל אנושי מחייב קיומו של העולם על–פי צדק ויושר, על–ידי שלילת מלחמה שמביאה הרס וחורבן, רחמנא ליצלן, ועד שיביא לשבירת כלי המלחמה (“וכתתו חרבותם”) והפיכתם לכלים שמביאים תועלת לישובו של עולם (“אתים”).

ואף על פי כן, במשך כל הדורות התנהלו ריבוי מלחמות בין אומות העולם שגרמו הרס וחורבן בעולם - בניגוד להמתחייב בשכל האנושי!

ועל כן צריך לומר, שהסיבה האמיתית לכך שבתקופה האחרונה ניכרת השאיפה לגמר ולסיום תקופת המלחמות בעולם, והתחלת תקופה חדשה של קיום העולם על–פי צדק ויושר, שלום ואחדות, כמודגש ביותר בהחלטת והכרזת מנהיגי אומות העולם בערב שבת זה, היא (לא רק מצד חיוב השכל (“משפטים”), שהרי חיוב השכל הי’ גם בכל הדורות שלפני זה, אלא גם, ובעיקר) מפני שמתקרבים להזמן שאודותיו הכריזה התורה (“מסיני”) “וכתתו חרבותם לאתים”.

ועל פי זה יש לומר, שהחלטת והכרזת מנהיגי אומות העולם בערב שבת פרשת משפטים על–דבר המעמד ומצב ד”וכתתו חרבותם לאתים”, היא, כתוצאה מהחלטת והכרזת “מלכי רבנן” ש”הנה זה (מלך המשיח) בא”, החל מהפסק–דין של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו שמכבר נשלמו מעשינו ועבודתינו דמשך זמן הגלות ומוכנים כבר לקבלת פני משיח צדקנו, וכן הפסק–דין של הרבנים ומורי–הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה, “יעמוד מלך מבית דוד וכו’ בחזקת שהוא משיח” ועד להמעמד ומצב ד”הרי זה משיח בודאי” - פסק–דין “מסיני”, שנמשך וחדר גם בגדרי העולם, עד כדי כך שמנהיגי אומות העולם מחליטים ומכריזים מדעתם (ו”בערכאות שלהם”, שיש בהם התוקף ד”דינא דמלכותא דינא”) על–דבר המעמד ומצב ד”וכתתו חרבותם לאתים”.

ויש לומר, שהדגשת שייכותה של החלטה והכרזה זו להפסק–דין “מסיני” מתגלית ביום השבת [שבו נעשית העלי’ דכל עניני ערב שבת (כולל גם המאורע דהכרזת מנהיגי אומות העולם) להקדושה דיום השבת (“יאכל בשבת”, באופן ש”טורף מלפניו”)] - שאז קורין בתורה פרשת משפטים כולה (בציבור, ובברכה לפני’ ולאחרי’), שבה מודגש שגם ה”משפטים” הם “מסיני”, ועל דרך זה בנידון–דידן, שהכרזת מנהיגי אומות העולם על–דבר “וכתתו חרבותם לאתים” על–פי חיוב שכלם (“משפטים” שדנין גם אומות העולם בערכאות שלהם) היא כתוצאה מפסק–דין התורה (“מסיני”) על–דבר ביאת משיח צדקנו.