אם רוצים להראות את המקדש בכדי לעורר את העבודה של בני ישראל — היו צריכים להראותו

אם רוצים להראות את המקדש בכדי לעורר את העבודה של בני ישראל — היו צריכים להראותו מיד בתחלת (בשבת הראשונה) ה”תלתא דפורענותא” — מדוע מראים אותו בשבת השלישית? • משיחות ש”פ דברים, שבת חזון, ד’ מנחם־אב ה’תשמ”ט. תרגום מאידית

א. ידועה האימרה של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, ששבת חזון הוא מ”לשון מחזה”. בשבת זו “מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד מרחוק”, מראים לכל יהודי את בית־המקדש השלישי.

והטעם לזה הוא — בכדי לעורר אצל יהודי געגועים לבית המקדש השלישי, וזה יביאו להתנהג עוד יותר בדרך הישר בכל עניני תורה ומצוות, מתוך ידיעה שעל ידי זה יתן הקב”ה לבני ישראל יותר מהר את המקדש דלעתיד כאן למטה.

והגם שלא כל יהודי רואה את המחזה, המקדש בגלוי — הרי זה על דרך מה שהגמרא אומרת (על דברי דניאל “וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא”) — “וכי מאחר דלא חזי מאי טעמא איבעיתו, אף על גב דאיהו לא חזו מזלייהו חזו”. ועל דרך זה הוא בנוגע לזה שמראים לכל יהודי את המקדש דלעתיד — שמזל הנשמה רואה זאת, והמזל (מלשון נוזל) נמשך ומשפיע על הנשמה בגוף למטה, ועד לגוף בפשטות.

 

ב. וצריך להבין:

א) מדוע מראים את הבית השלישי דוקא בשבת חזון, השבת שלפני תשעה־ באב כשהי’ חורבן בית־המקדש — היו צריכים להראותו בשבת נחמו, בתחלת ה”שבע דנחמתא”, כשמנחמים את בני ישראל על הגלות והחורבן?

אפילו אם רוצים להראות את המקדש בכדי לעורר את העבודה של בני ישראל — היו צריכים להראותו מיד בתחלת (בשבת הראשונה) ה”תלתא דפורענותא” — מדוע מראים אותו בשבת השלישית, בסוף שלושת השבועות, שהוא החמור מכל שלושת ה”פורענותא” (כפי שרואים זאת בתוכן ההפטרה), כשנמצאים ב”תשעת הימים”, ובזה גופא — בשבוע של תשעה־באב, החמורים יותר מ”תשעת הימים” בכלל, בשל היותם קרובים לתשעה־באב?!

ויותר מזה: הטעם הפשוט לכך שהשבת נקראת “שבת חזון” הוא — על שם ההפטרה “חזון ישעי’”, המדברת בגלוי דברי מוסר בקשר להחטאים של בני ישראל (שבגללם חרב בית המקדש), ההיפך הגמור מה”מחזה” של המקדש הבנוי דלעתיד!

ב) מפשטות הענין מובן, שזה ש”מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד” בשבת חזון הי’ בכל הדורות, מאז חורבן הבית — עוד לפני שר’ לוי יצחק מבארדיטשוב גילה זאת. ומדוע לא גילו אודות זאת לכל בני ישראל שבדורות שלפני־זה (שמראים לבני ישראל — “לכל אחד ואחד” — את הבית השלישי) והדבר נתגלה ונתפרסם רק בדורות האחרונים, ב”אחרית הימים”, על ידי ר’ לוי יצחק מבארדיטשוב (בערך לפני מאתיים שנה)?

 

ג. ויש לומר שזה יובן בהקדים הביאור בענין ד”תלתא דפורענותא” ו”שבעה דנחמתא”:

דובר פעמים רבות, ובפרט בנוגע לימים אלו, שכל ירידה היא לצורך עלי’: מלכתחילה הכוונה בהירידה היתה, בכדי שזה יביא למדריגה נעלית עוד יותר למעלה מהמקום בו נמצאו לפני הירידה.

ויתירה מזה: פנימיות הירידה היא — העלי’ הבאה מזה, אלא שבחיצוניות ולפי שעה - בגלוי הרי זה נראה כאן למטה כירידה, אבל למעלה הרי זה גילוי הכי־נעלה, אשר עדיין אינו יכול להתגלות כאן למטה (על דרך משל מההעלם שבהשפעת רב לתלמיד בשעה ש”מביא” את עצמו להשגת שכל חדש נעלה יותר), וככל שגדול יותר הגילוי למעלה — כן גדול יותר ההעלם והירידה למטה אצל המקבל.

בכדי שהגילוי הנעלה יתגלה למטה — הרי זה תלוי בעבודתם של בני ישראל למטה, שזה מעורר ומגלה בפועל את העלי’ הפנימית הקיימת בירידה החיצונית.

ודוקא בשעה שהגילוי הנעלה מתגלה גם למטה — נשלם תכלית ושלימות הענין, שלימות גם לגבי הענין כפי שנמצא בגלוי אבל רק למעלה.

כמו כן מובן בנוגע לגלות וגאולה:

הגם שהחורבן והגלות הם בחיצוניות העלם והסתר, אבל בפנימיות הרי זה תכלית הטוב ביותר — הגילוי דגאולה העתידה ושל בית־המקדש השלישי, שהוא גילוי שלא בערך כלל לגבי כל הענינים שהיו לפני זה (כולל — בבית ראשון ובבית שני), וגאולה נצחית שאין אחרי’ גלות ובית־המקדש נצחי, “מקדש אד’ כוננו ידיך”: ובגלל הטוב הכי נעלה שבזה, ישנו ההעלם לפי שעה אצל המקבלים.

[כידוע שההעלם וההסתר של החורבן והגלות בא בגלל הסתלקות האור האלקי למעלה, כמאמר הזהר שקוב”ה בגלותא סליק לעילא לעילא. שלגבי האור האלקי, הרי זה עלי’ למעלה, ורק בעולם למטה זהו העלם והסתר של גלות].

ובכדי להביא לידי גילוי ממש את הגילוי הכי־נעלה של הגאולה העתידה — הרי זה תלוי ב”מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות”, ודוקא על ידי זה שזה בא בגילוי למטה בגאולה — נשלם שלימות הענין.

 

ד. ובפרטיות יותר הרי זה ההבדל בין ג’ דפורענותא וז’ דנחמתא:

בשלושת השבועות הראשונים כשאומרים את ההפטרות הקשורות עם פורעניות (החורבן והגלות), הגם שבגלוי הרי זה ענין של פורענות, אך בפנימיות הענין הרי זה — הגילוי החדש של הגאולה העתידה ובית המקדש השלישי, שבא על ידי זה.

ובז’ דנחמתא מתחיל גילוי פנימיות הטוב והאהבה של הג’ דפורענותא — ההשפעה וההמשכה למטה של גילוי האור החדש (הגאולה והבית השלישי) — שנפעל בשבועות לפני זה — כפי שידועה המעלה של בית המקדש השלישי לגבי בתי־המקדשות הקודמים, “גדול יהי’ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון”, ויהי’ בית נצחי.

שהגילוי מזה למטה נעשה על ידי העבודה של בני ישראל, המביאה את הגאולה ובית המקדש השלישי — “יבוא ארי’ במזל ארי’ ויבנה אריאל”, ויתירה מזה, “על מנת” זה הי’ “עלה ארי’ במזל ארי’ והחריב את אריאל”, כמו שכתוב “והפכתי אבלם לששון”, גילוי פנימיות הטוב והאהבה ב”אבלם” של ה”תלתא” לפני זה.

[ומעין גילוי זה דלעתיד־לבוא נפעל בחמשה־עשר באב, שלכן “לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו’” — כיון שאז מתגלית העלי’ הכי נעלית בפנימיות הענין דתשעה־באב].

 

ה. על פי הנ”ל יובן הטעם לכך שדוקא בשבת חזון מראים לכל אחד ואחד מבני ישראל את הבית השלישי:

דוקא בסיום ה”תלתא דפורענותא” (בשבת הקרוב לתשעה־באב), כשהחושך למטה הוא החזק ביותר — הרי זה גופא ראי’ לגודל הגילוי החדש שקיים אז.

כפי שנרמז גם בזה, שב(תפלת מנחה בזמן רעוא דרעוין של) שבת חזון מתחילים לקרוא פ’ ואתחנן, הפרשה של שבת נחמו, השבת הראשונה מה”שבע דנחמתא”.

ומאחר שהכוונה בירידה החיצונית, לפי שעה, היא בכדי לעורר את עבודת בני ישראל להמשיך למטה את הגילוי החדש של הבית השלישי (שדוקא על ידי זה נשלמת השלימות מזה גם למעלה) — לכן דוקא בשבת זו “מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד” — שזה (המקדש דלעתיד) הוא הפנימיות (והתוכן) של חורבן הבית בתשעה־באב, בכדי לעורר את העבודה של בני ישראל, שהיא תוריד ותביא את המקדש השלישי (הבנוי ומוכן למעלה) בגילוי כאן למטה.

 

ו. ועל פי זה מובן גם הטעם מדוע ענין זה נתגלה לכולם דוקא בדורות האחרונים:

בגלות גופא — רואים שהחושך הכבד ביותר הוא דוקא ב”אחרית הימים”, עד לעקבתא דמשיחא, שבדוגמת העקב שברגל (הדרגא הכי תחתונה בגוף), שבה אין חיות בגלוי (שלכן משוים זאת לענין של היפך החיים).

שזה גופא (ההעלם הכי גדול דוקא)הוא ראי’ שאז ישנו הגילוי הכי נעלה למעלה: היות שמתקרבים אל הגאולה, הנה בגלל ה”התרכזות” המתחזקת אל גילוי האור החדש של הבית השלישי (פנימיות ענין הגלות), מתחזקת יותר ה”אסתלק” מההשפעה, ומתחזק יותר ויותר חושך הגלות.

ולכן, הגם שגם בדורות הקודמים הראו בשבת חזון לכל אחד ואחד את הבית דלעתיד — אבל דוקא בדורות האחרונים, הרי זה נתגלה לכל בני ישראל, וביותר גילוי ופנימיות, באופן כזה שיוכלו להתבונן בזה ולהתעמק — כיון שנמצא בגילוי יותר (למעלה) הבית השלישי, שמיד ממש מתגלה למטה.

ולהוסיף, שהגילוי (של האור החדש, הבית דלעתיד) מתגלה על ידי העבודה של בני ישראל כפי שנמצאים בחושך הגלות, ודוקא על ידי הגילוי בפועל למטה ביותר נעשה שלימות הגילוי (גם למעלה).

ועל דרך שהי’ בזמן שבית המקדש הי’ קיים, שדוקא על ידי רגל האדם — נעשה הענין של עלי’ לרגל, “יראה כל זכורך את פני האדון הוי”’, כשם שבא ליראות כך בא לראות וכו’; על דרך זה בנדון דידן: על ידי העבודה של בני ישראל בעקבתא דמשיחא (בחינת עקב שברגל שבזמן), נעשה הענין ד”מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד”, עד להגילוי מזה בשלימות כאן למטה (לא “מרחוק” אלא בקירוב) בגאולה האמיתית והשלימה, כשנעשית השלימות ד”יראה כל זכורך”, כשם שבא ליראות וכו’.