בואנוס איירס

בואנוס איירס בארגנטינה היא עיר גדולה ומבוססת המושכת אליה המוני תיירים, בהם גם ישראלים ויהודים רבים. בדיוק בשבילם נפתח בית חב”ד למטיילים על ידי הרב מנחם שרעבי ורעייתו רחל, הפועלים במרץ רב במספר רב של חזיתות, כשהצד השווה לכולן: להיכנס אל הלבבות ולהשפיע מבפנים • דיווח לצד סיפורים מרתקים מתוך הפעילות

 
יום ראשון. ארבע וחצי לפנות בוקר. העיר בואנוס איירס עדיין נמה את שנתה. דממה עמוקה שוררת ברחוב, זו מופרת מדי פעם בפעם על–ידי רעש לבלובי עצים. לעיתים תחלוף מכונית ובה צעירים הוללים שזה עתה שבו מבילוי. שליח הרבי ומנהל בית חב”ד למטייל הרב מנחם שרעבי, בקושי הספיק לישון כמה שעות, עייף משבת גדושה ועמוסה פעילות, וכבר הוא  מחיש את צעדיו בזריזות לעבר בית חב”ד שלו.

בחוץ ניתן עדיין למשש את אפלולית הליל, נצנוצי הכוכבים ואורות קלושים היוצאים מפנסי הרחוב מפלסים בעבורו את הדרך. כשסוף סוף יגיע, כבר ימתינו לו ליד מפתן הדלת כתריסר מוצ’ילרים (תרמילאים) צעירים. כשהדלת תפתח, כולם ייכנסו פנימה, חלקם טרוטי עיניים לאחר לילה ללא שינה וחלקם ערניים ופניהם מאירות לאחר שזה עתה הקיצו משנתם. אלו וגם אלו יתפסו את מקומותיהם ויתכבדו בכוס קפה ומאפה בצדה.

לאחר כמה מילות נימוסין, פני כולם מופנות אל הרב שרעבי שיתחיל להסביר את המעלה והחשיבות באכילת מזון כשר דווקא, או שהוא ידבר על נושאים אחרים העומדים על סדר היום.

“שיעור מאולתר זה בבוקרו של יום ראשון מתקיים זה השבוע השישי. החלטתי במודע לוותר על כמה שעות שינה כדי שהדבר יתקיים”, מסביר לי הרב שרעבי. כשליח הנמנה על אלו שאינם שוקטים על שמריהם, הוא שמע על מטיילים רבים המבלים במוצאי שבת עד השעות הקטנות של הלילה ובבוקר סועדים במסעדות טרפה, והחליט לפעול בעניין.

“המציאות הזו כאבה לי מאוד. למנוע מהם לבלות, אין בכוחי; אבל לדאוג שיאכלו מזון כשר זה משהו שאני כן יכול לעשות. אנו מפעילים בבית חב”ד מסעדה וחנות מכולת לממכר מוצרים כשרים. החלטנו להרים את הכפפה ופרסמנו בין המטיילים שהם יכולים לבוא אלינו ולסעוד את לבם במחיר מציאה, כאשר ‘על הדרך’ יזכו לשמוע שיעור חסידות. השבוע הגיעו 12 מטיילים ובשבוע הקודם הגיעו חמישים. גם אם היה מגיע אחד היה הדבר שווה לי”, הוא מצהיר.

שיעור זה שפותח את השבוע, הוא אחד מתוך סדרת שיעורים הנמסרים מדי יום ביומו. “מרבית השיעורים נמסרים ‘אחד על אחד’, או בקבוצה כאשר אחד המטיילים מעלה שאלה ואנחנו הופכים את מתן התשובה לשיעור של ממש”.

בית חב”ד למטייל בארגנטינה פועל כבר שש שנים, ועל פי ההערכות עברו בו אלפי ישראלים.

בואנוס איירס היא אחת  הערים המתקדמות, האיכותיות והיפות ביבשת דרום אמריקה, ופועלים בה לא פחות מעשרה בתי חב”ד מול מגזרים שונים. מה שמייחד את פעילותו של הרב שרעבי היא העבודה עם התרמילאים הישראלים. בית חב”ד פועל במבנה בן שלוש קומות והוא מפעיל ספרייה להשאלת ספרים, בית כנסת, מסעדה ומשרד ממנו יוצאת אורה לכל דוברי עברית בעיר.

בשבתות יתארחו בבית חב”ד כמאה וחמשים תרמילאים לכל הפחות. במהלך השבוע יפקדו את המקום צעירים רבים שמרגישים שבית חב”ד הוא ביתם. בחגים ומועדים גדלה הפעילות בבית חב”ד ומתעצמת. ליל סדר או סעודת ראש השנה זה הפקת ענק עבור מאות מטיילים שיבכרו להעביר את החג בחיקו החם של בית–חב”ד. “אנחנו שמים דגש על גשמיות טובה לצד תוכנית גדושה ברוחניות”.

שליחות מהיום הראשון

הרב מנחם שרעבי נולד וגדל בבני–ברק, הרחק מהוויית השליחות בבואנוס איירס. את החיבור החזק לשליחות קיבל מיד אחרי שנת ה’קבוצה’ כששהה בשליחות בבנגקוק לצד השליח הרב נחמיה ווילהלם.

“קרוב לשנה תמימה הייתי בשליחות בתאילנד, היינו שם קבוצה של תמימים, מרביתם משמשים כיום בשליחות. בין היתר ערכנו את ליל הסדר הראשון במדינת לאוס. לצד הקשיים הרבים שיש בשליחות, ישנו סיפוק גדול על הזכות להימנות על לגיונו של מלך ועל היכולת להשפיע על יהודים ולקרבם לתורה ומצוות. היה ברור לי שלאחר שאקים את ביתי, אני וזוגתי חוזרים לתאילנד לפתוח שם בית חב”ד”.

בהשגחה פרטית השתדך עם רחל, בת למשפחת נאקע מבואנוס איירס, שם התחתן ושם התגוררו בני הזוג בשנה הראשונה לנישואיהם. “באחד מימי חול המועד הפסח ניגש אלי אחד מאנ”ש בעיר וביקש לשתף אותי ברעיון שיש לו. הוא סיפר כי שמע שאני תר אחר מקום לשליחות, ושאל מדוע אני מרחיק למקומות אחרים; מסתבר שבליל הסדר באותה שנה הכשירו בעיר מלון ובו התארחו גבירים ונגידים המקורבים לחב”ד. הללו בשבתם יחד החליטו לממן שורה של בתי חב”ד למטיילים הישראלים בדרום אמריקה. הוא העלה רעיון שאציע את עצמי בפני השליח הרב צבי גרינבלט לשמש בשליחות בעיר עבור ציבור דוברי העברית וציבור המטיילים שמגיע לעיר”.

הרב שרעבי קפץ על המציאה, ולאחר שקיבל את ברכת הרבי פנה אל הרב גרינבלט. למעשה, כבר קודם לכן החלו הוא ורעייתו לארגן סעודות שבת עם מטיילים רבים. בשאר ימות השבוע הוא היה מסתובב בהוסטלים שבהם משתכנים המטיילים הישראלים, מניח עימם תפילין ומשוחח עימם על יהדות.

הרעיון התקבל והרב שרעבי הפך לשליח מן המניין, והחל עושה את צעדיו הראשונים בעולם השליחות. כבר בימי הבראשית הרגיש את ה’ראשיתך מצער’, אך לצד קשיים ראה השגחות פרטיות וחש שיש לו ליווי צמוד מהרבי מלך המשיח.

“שבועות ספורים לפני תשרי, כבר עמדנו בקשר עם מטיילים רבים, כאשר במקביל חיפשנו מקום נאות לארגן בו את התפילות ואת הסעודות בחגים. המקום הזה היה מוכרח להיות קרוב למקום ריכוז של הישראלים, ויצאנו למסע חיפושים. לצערי, כל החיפושים לא צלחו. או שהמקומות המתאימים כבר היו תפוסים או שבעליהם דרשו סכום שכירות גבוהה. לבסוף קישר אותי הרב גרינבלט עם יהודי אחר ודרכו הגענו למבנה שומם של בית הכנסת שהיה סגור תקופה ארוכה.

“הגבאי שמע את מבוקשי והעניק לי בשמחה את המקום. כשהגעתי לבדוק את המקום יומיים לפני ראש השנה, חשכו עיני. גילנו שם עזובה וצחנה, והרבה מאוד אבק. לא התייאשתי ולצד העיסוק בנושאים הנוספים של ערב ראש השנה כמו הכנת האוכל, הבאת סידורים וחומשים, השאלת ספרי תורה ופירסום מאסיבי בקרב ריכוזי הישראלים, התחלנו לעבוד יחד עם מטיילים נוספים שהתנדבו לסייע בשיפוץ המקום. ניקינו אותו וקרצפנו, התקנו תאורה, והכנו אותו בצורה סבירה.

“לתפילות ולסעודות הגיעו מאות ישראלים, וזאת הייתה הפעולה המשמעותית הראשונה שלנו בשליחות.

“עשרה ימים אחר–כך, במהלך יום הכיפורים היה גשום מאוד. לאחר כמה שעות רצופות של גשם, אירע קצר חשמלי. את תפילת מנחה ונעילה עשינו עם כמה עשרות מטיילים לאור נר נשמה שאורו עדיין הבהב. האווירה הייתה קסומה ורצינית מאד. החושך רק הוסיף ותרם לאווירה הרצינית. המדהים הוא, שמיד כשהסתיימו החגים, שאלתי מה קורה עם המבנה ונודע לי שהוא נמכר וחדל לשמש כבית כנסת. הרגשתי שבהשגחה פרטית הוא לא נמכר עד לאחר החגים, כמו המתין שיהיה לנו מקום לפעול בו בחודש החגים”.

מיד לאחר שמחת תורה הורגש צורך במבנה ראוי לבית חב”ד שירכז את כל הפעילות ויהיה מעין בית עבור המטיילים. לאחר חיפוש אינטנסיבי נמצא מבנה, ובתוך כמה שבועות התקיימה ‘חנוכת הבית’ בהשתתפות מטיילים רבים וחברי הקהילה החב”דית בעיר.

“הסלוגן הראשון שלנו מהיום הראשון בשליחות”, מציין הרב שרעבי, “הוא: בית חב”ד - הבית שלך מחוץ לבית. הרעיון הוא שכל ישראלי שמגיע לבואנוס איירס, ייכנס אלינו לא רק אם הוא זקוק למשהו או כשתהיה בפיו שאלה. לכן, בנוסף לכל שירותי בית חב”ד, אנחנו מציידים את המטיילים ברשימה של הוסטלים זולים, מוצרי מזון שניתן לרכוש מחנויות עם כשרות טובה, בתי חב”ד במסלול הטיול ואפילו מסלולי טיול”.

אם תשאלו את הרב שרעבי הרגעים הכי מרגשים בבית חב”ד הם רגעי הפעילות הלא–רשמיים, השיחות ‘אחד על אחד’, שיחות נפש עם המטיילים והמפגשים האקראיים בחוצות העיר. “מדי יום חמישי אנחנו מקיימים בבית חב”ד ערב בשרים. ארגנטינה ידועה בבשר הטוב שיש בה, המסעדות כאן גאות בזה, ומטרתנו היא שהמטיילים יבינו שניתן גם לאכול בשר טוב וגם שיהיה בכשרות מהודרת. לערב הזה מגיעים כמה עשרות מטיילים שנרשמים מראש”.

סגירת מעגל שמיימית

הרב שרעבי משתף אותנו בסיפור הבא, שבעבורו היא גולת הכותרת של השליחות, סיפור שיש בו עבודה קשה, כפיות טובה, אך לבסוף סגירת מעגל מופלאה.

“שהתה אצלנו בחורה צעירה שטיילה תקופה ארוכה בדרום אמריקה. שורשי משפחתה מארגנטינה ולכן הכירה את השפה והתערתה מאוד באזור. כשנכנסה בפעם הראשונה לבית חב”ד, לא ידעה מאומה על יהדות ועל מסורת ישראל. מי שהזמין אותה להגיע, היה ישראלי שפגשה באחד המסעות באזור והוא המליץ לה עלינו. מהר מאוד נשמתה נדבקה בבית חב”ד; מול הבורות הרבה נוצר אצלה צימאון רב ללמוד.

“לא אשכח עד כמה הרמתי גבה כשהיא לא ידעה אפילו מהו חג הסוכות ומה המצוות שיש בו. אפילו קיבוצניקים ידעו על החג, אך אצלה היינו צריכים להתחיל להסביר ולהתחיל מאפס. בתקופה הראשונה היא הייתה מגיעה להחליף ספרים בבית חב”ד, לוקחת ספר, מסיימת ומחליפה באחרים, ועם הזמן החלה להגיע יותר ולהיות חלק אינטגראלי מהנוף בבית חב”ד.

“באותה תקופה שהה אצלנו בחור ישראלי, בן של רב ביישוב מצפון הארץ שירד מדרך התורה והחל להתחזק אצלנו בשנית. אך למרות הקילומטראז’ שעבר אצלנו, מדהים היה להיווכח שעדיין נותרו אצלו שרידים של התנגדות לחב”ד, דברים שניזון מהם בגלגול הקודם. מכיוון שלא תמיד היינו פנויים לבאר ולהסביר, הרי שאותה צעירה למדה רבות דרך אותו בחור. הוא שהיה בקי בשמירת תורה ומצוות, לימד אותה וביאר לה מושגים רבים ביהדות.

“בחלוף תקופה החלה להתחזק מאוד. לא אשכח את ההחלטה הראשונה שהיא קיבלה על עצמה - ‘ברכת אשר יצר’. היא הייתה אומרת ברכה זו בדביקות רבה עד שאני הייתי מתקנא שתפילת הנעילה שלי ביום הכיפורים תראה כך… באותה שנה באחרון של פסח ארגנו לראשונה ‘סעודת משיח’. בשנים שעברו הישראלים שחוגגים רק יום אחד כבר היו עמוק ביום חול, אך בקונסטלציה של אותה שנה, היום השמיני של החג חל בשבת והחלטנו לא לוותר על סעודת משיח.

“לבית חב”ד הגיעו תמימים מהישיבה המקומית, והתקיים אירוע שלא יישכח. ניגנו את הניגונים של נשיאי חב”ד כאשר כל המטיילים הצטרפו. הייתה אוירה מרוממת מאד. בדרך כלל אנשים להוטים להוציא את החג מיד כשאפשר, אך באותה שנה הבדלנו על היין שלוש שעות אחרי צאת הכוכבים, כאשר בית חב”ד היה מלא בצעירים ישראלים. כך או כך, גם היא השתתפה באירוע והתרגשה מאוד. יומיים לאחר מכן הייתה צריכה לשוב ארצה.

“ואז לתדהמתי שמעתי בחצי אוזן את אותו צעיר ‘מתחזק’ מבטיח לה לברר בעבורה היכן מתקיימות הרצאות של רבנים ליטאים הרחוקים מהשקפה החב”דית. למען האמת, זה חרה לי. היא הרי שמעה לראשונה על בורא עולם כשנכנסה אלינו לבית חב”ד, וגם הוא שב בתשובה בזכות זה שנכנס אלינו לבית חב”ד, אז מדוע, תהיתי, זה קורה?!

“החלטתי שלא להישאר אדיש. יחד עם רעייתי הזמנו אותה לארוחת פרידה בטרם היא שבה ארצה. במהלך הסעודה דיברנו רבות על המשמעות של נשיא הדור, מה זה רבי, מה זה משיח, מה תורת החסידות באה לחדש בעולם. הרגשתי שזו המחויבות שלי ואם לאחר–מכן תלך בתלם אחר, סימן שנשמתה לא נבחרה על ידי נשיאי חב”ד.

“בחלוף יומיים היא אכן עלתה על טיסה ארצה וכעת החלטתי ‘לטפל’ בבחור.

“בהתוועדות חג הגאולה י”ב תמוז שהתקיימה חודשיים אחר–כך ב’תומכי תמימים’, ביקשתי מהבחור להצטרף אלי. מי שהתוועד באותה שעה בישיבה היה המשפיע הרב משה פרקש. כאילו לכבודנו הייתה התוועדות יוצאת מגדר הרגיל, המסרים היו חזקים, התמימים ברגע מסוים קמו על רגליהם ורקדו בדביקות חסידית מדהימה, והדבר הרשים אותו מאוד. כשיצאנו טען בפניי שלא ידע שבחב”ד טמונה עוצמה כה גדולה. מאז אותה התוועדות הוא שינה את דעותיו מקצה לקצה.

“קבענו חברותא בחסידות, והוא שכבר למד דבר אחד או שניים בחייו, יצא כל פעם משתומם יותר ויותר עד שהפך לחב”דניק לכל דבר. כיום אותו בחור מתגורר בבואנוס איירס, אברך משי חב”די לכל דבר ועניין הלומד בכולל חב”ד בעיר. הוא נשא לאישה בת למשפחה מקהילת חב”ד בס. פאולו ברזיל.

“גם הצעירה ששבה לארץ ישראל המשיכה לעמוד אתנו בקשר רציף. היו לה קשיים בעיקר מול הוריה שהתקשו לקבלה במצבה החדש, ואנחנו הדרכנו אותה לכבד אותם ולא לזלזל.

“בחלוף כמה חודשים בעצתנו נכנסה ללמוד ב’מכון אלטה’ לבעלות תשובה בצפת והפכה להיות חסידת חב”ד.

“אך בזה לא תם הסיפור. באותם ימים בהשגחה פרטית נכנס ללמוד בישיבה הגדולה בצפת בחור נוסף שהתקרב על ידינו ועל ידי בית חב”ד בקוסקו בניהולו של הרב עופר קריפור. השניים הכירו היטב עוד בארגנטינה ואף טיילו יחד. כשהבינו ששניהם בצפת ושניהם הפכו להיות חב”דניקים, החליטו לארגן ערב חסידי לכל חבריהם מהמסעות בדרום אמריקה.

“הם הזמינו לשבת את הרב יאיר כלב, ונערכה שבת מרוממת. במהלך כל השבת חבריהם הצביעו עליהם כמתאימים להקים בית בישראל, אך היא הרגישה שעדיין לא למדה מספיק, ודחתה את ההצעה. באותו שבוע כתבה לרבי על נושא אחר, והתשובה שקיבלה היתה מדהימה. הרבי כותב לה שהמטרה והתכלית של האיש היהודי היא להקים בית בישראל, והוא לא מבין מדוע דוחה זאת. היא הבינה היטב למה מתכוון הרבי…

“בסוף אותו שבוע התקשר אליה המשפיע של אותו בחור ומספר לה על תשובה זהה בדיוק נמרץ שקיבל הבחור, כאשר הרבי מפציר בו שלא להמתין ולהקים בית בישראל.

“לא חלפו ימים רבים, ובכ”ט בכסלו השנה זכו השניים להינשא בחתונה חסידית בכפר חב”ד. כשהשניים הודיעו לי על החתונה הצפויה, דמעות של אושר זלגו מעיני. זכרתי את הדרך שהשניים עשו, ראיתי אותם בתחילת דרכם, בהתלבטויות ובהתחבטויות, והתרגשתי מלא אושר בסגירת המעגל”.

סוף ההצלחה לבוא

יש הצלחות ויש גם קשיים בעבודת השליחות, אבל הרב שרעבי לא מחפש רק תוצאות אלא גם מכיר בדרך עצמה - בעצם נתינת טובה ליהודי בגשמיות, שזה דבר נעלה ומעורר סיפוק. “לפני כשש שנים, ממש בתחילת השליחות, ביקרו אצלנו זוג ישראלים. הבחור היה תימני שגדל בבית מסורתי ורעייתו דווקא הגיעה מבית קר ומנוכר ליהדות. דווקא בבית חב”ד התהפכו היוצרות, היא דחפה שנקרב אותו ליהדות.

“הוא היה טיפוס שכלי וביקש להבין כל דבר בראייה שכלית. לא ויתרתי לו, (צוחק) וגם אני שנולדתי בבית תימני הייתי עקשן לא פחות ממנו… כשהם יצאו מבית חב”ד והמשיכו בדרכם, חשתי תחושה של החמצה; השקעתי בו כל–כך הרבה והרגשתי שלא נגע ולא פגע. בחלוף כמה חודשים התקשרתי לבית הוריו; רציתי שיצלם את עצמו למצגת שהוצאנו באותם ימים. מי שענתה לי מעבר לקו הייתה אימו שהתענינה מי מבקש אותו, וכשהבינה שזה אני, קפצה משמחה.

“‘תדע לך’, אמרה, ‘בזכותך, בננו עורך קידוש מדי שבת. הוא חזר מבואנוס איירס אחרת לגמרי’. שמעתי את זה והתרגשתי. חזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם. בהסרטה שהסריט את עצמו סיפר, כי בתחילה הגיע לבית חב”ד רק מפני ששמע שהאוכל בסעודות שבת ניתן בחינם, אבל לאחר כמה שבועות החלו לחדור אצלו מסרים של יהדות וערכים”.

נגע ההתבוללות

הדבר שהכי טורד את מנוחתו של הרב שרעבי ודוקר את לבו, זה ההתבוללות הרבה שבין ישראלים לנוכריות מקומיות. “רק בשבת האחרונה סיפר לי אחד המקורבים, חבר קרוב שהפך להיות לי כמו אח, כי הוא עזב את הגויה איתה היה חי חמש שנים. הוא חשב שאשתתף בצערו, אך אני מרוב התרגשות קמתי וצעקתי ‘מזל טוב’. הוא הרים גבה ופרצופו נהיה בצבע עגבנייה. לא התבלבלתי והסברתי לו היטב את פשר שמחתי. הוא בחור באמצע שנות השלושים לחייו, ואני ורעייתי עושים מאמצים רבים למצוא לו שידוך טוב”.

הרב שרעבי מתאר מציאות שהיא נגע של ממש. “הגויים כאן דומים במראה החיצוני לישראלים, ומרביתם מזכירים את הישראלים גם באופי. מכאן נוצר החיבור. זה לא הודו או תאילנד שמרבית הישראלים לא ימצאו חיבור אמתי עם המקומיים. כאן המנטאליות זהה, ולכן הקושי רב יותר. הישראלים לא מספיק מבינים את הבעיה בהתבוללות. יש אצלנו בבית חב”ד שני חבר’ה צעירים, שנמצאים אצלנו כבר תקופה ארוכה, משתתפים בפעילויות, שומרי מסורת, אך למרבה הצער נשואים לגויות.

“מדהים להיווכח בעובדה שהם לא רואים את הסתירה שבין שמירת שבת, קביעת מזוזה ויחד עם זאת לגור עם גויה. לאחרונה קבענו אתם שיעור בתניא, ואני מקווה שזה יעזור.

“לפני כמה ימים הוזמנתי לקבוע מזוזות ולעשות חנוכת הבית אצל אחד הישראלים, בחור שמגיע מבית ספרדי מסורתי. במשך יומיים התכונן לאירוע, קנה כמויות של אוכל כשר למהדרין, הביא סידורים וספרים עם קטעים מספר הזוהר אותם נהוג לקרוא באירוע כזה. מרוב התרגשות כבר הניח כיפה על ראשו יומיים קודם לכן, אך יחד עם זאת הוא נשוי עם גויה ל”ע”.

המוטו בדברים הללו, לדברי הרב שרעבי הוא מאוד ברור. “הלכה היא הלכה, אנחנו יכולים לחייך ולהיות אדיבים, אך עם זאת צריכה לצאת מאתנו אמירה ברורה שהתבוללות היא דבר רע. אני לא מסתיר מהישראלים הללו את כאב הלב שיש לי מכך. לפני כמה ימים טלפנה אלי בעלת הוסטל מקומי, גויה הנשואה לישראלי, וסיפרה שהיא עומדת לפני לידת בנם הראשון רח”ל והוריו של בעלה אצלם בבית, והם מתעקשים על ברית. הסברתי לה את האבסורד בדרישה שהיא מבקשת.

“‘בנך אינו יהודי ומדוע שיצטרך לעבור ברית מילה?’ שאלתי אותה, והוספתי להסביר: ‘אם בכל זאת תתעקשו, כדאי שרופא יעשה זאת. אני את בית חב”ד לא אתן לכך. אני גם לא מכיר אף מוהל שומר מצוות שיאות למול את ילדך’. לא היה לי קל לדבר איתה בסגנון כזה, שכן דווקא היא נותנת לנו להגיע להוסטל שלה ולפעול בחופשיות עם האורחים הישראלים שנמצאים אצלה”.

כסף מן השמים

בשנה האחרונה נכנס בית חב”ד לחובות כספיים כבדים והדבר איים להצר את הפעילות המבורכת. “היה קושי לעמוד בתשלומי השכירות למבנה בו שוכן בית חב”ד”, מספר הרב מזרחי, “מטיילים הם לא אוכלוסייה מבוססת שמוזילה מהונה תרומות גבוהות, ועמדנו בפני שוקת שבורה. נדבנים שתרמו לנו בעבר בעין יפה, צמצמו את תרומותיהם עד שהגענו למצב שלקראת החגים היינו צריכים לפנות את המבנה. כל ניסיון שלנו לבוא בדברים עם בעלי המקום או לעשות פריסת חובות, עלו בתוהו.

“לאורך כל אותה תקופה כתבתי לרבי, ובכל פעם קבלנו תשובות מעודדות, פעם אחת כתב לנו הרבי שמדובר במניעות ועיכובים, אך הם הכנה לקראת גאולה פרטית כמו גאולת מצרים. חיכיתי לנס אבל הוא בושש לבוא, ובפועל כל מה שקרה כאן, היה הפוך מגאולה. יומיים לפני ראש השנה קיבלנו צו חתום בידי שופט שעלינו לפנות את הבניין ללא כל דיחוי.

“כשראיתי שזה הגיע לבית משפט, לא רציתי להסתבך וניגשתי לעורכת דין, מהמתפללות אצלנו, ושטחתי בפניה את הסיפור. היא התקשרה לעורך הדין שמנהל את התיק של הבעלים והצליחה לסדר שנשאר שם בחגים, ומיד אחרי נשפץ את המקום ובתוך חודשיים להשיב אותו לבעליו משופץ, ואז יוותרו לנו על כל החוב. שמחנו שלפחות בחגים נוכל להתפלל ולשהות במבנה ולתת שירות למטיילים, אך לאורך כל הזמן הזה הייתי בניסיון גדול. המציאות הייתה קשה.

“בחלוף החגים הצלחנו בדרכים נסיות לגייס הון רב עבור שיפוץ המבנה, ובד בבד חיפשנו מקום חלופי. בתחילה מצאנו בית גדול במקום שקט, מקום שהיינו יכולים לגור בו בעצמנו ולחסוך עלויות, אך יממה לפני שחתמנו חוזה התקשר המתווך והודיע לנו שהעירייה שמה עין על המבנה, והיא מבקשת לשכור אותו במחיר גבוה יותר.

“המשכנו אפוא במלאכת החיפוש, תוך כדי שאנחנו מפקחים על השיפוץ במבנה הקודם. החשש שלנו היה שנצא משם ולא יהיה לנו לאן להכנס.

“ממש ברגע האחרון מצאנו בית יפה ומתאים בדיוק לצרכינו, עם חצר גדולה במיקום מצוין, כאשר המשכירים ביקשו עליו מחיר מגוחך, חצי ממה שהיינו משלמים על הבית הקודם. מבחינה הזו הרגשנו יציאת מצרים של ממש; נשמנו לרווחה. אתמול בלילה עברתי עם רעייתי ליד הבית שאותו כמעט שכרנו, ונדהמנו לראות כיצד ההשגחה העליונה מסייעת לנו; הרי ביקשו עליו סכום גדול שהיה סוחב אותנו שוב לחובות, זאת מלבד העובדה שהבית רחוק ממקום הריכוז של הישראלים, ומה יודע כמה היו מטריחים את עצמם להגיע עד לשם”.  

אם מדברים על הנושא הכספי, הרב שרעבי מבקש לשתף אותנו בהשגחה פרטית מופלאה שחווה. “שבוע וחצי לפני חג הפסח אשתקד, קופת בית חב”ד הייתה ריקה. מדי שנה בשנה אנחנו דואגים לעשות ליל סדר מפואר עם קייטרינג שמכין אוכל טעים ובשפע, עליו אחראים הוריה של רעייתי שמחזיקים בחברת סלטים בעיר. הם נותנים לנו את האוכל במחירי עלות. לצורך ליל הסדר אנחנו שוכרים מקום גדול ויפה, בדרך כלל מלון חמשה כוכבים, אך באותה שנה היה חשש גדול שלא נצליח לעשות זאת.

“באחד הימים יצאתי למסע איסוף כספים באחת משכונות העיר שם מתגוררים יהודים אמידים, אך סכומי הכסף שקיבלתי היו מעטים. כשחזרתי הביתה אמרתי לרעייתי שיש סימן שאלה גדול על סעודת ליל הסדר השנה, ובלבי ביקשתי מהרבי סיוע למעלה מגדרי הטבע. למרות נמיכות הרוח, הפעילות בבית חב”ד חייבת להימשך, נכנסתי אפוא לבית חב”ד, היה זה יום חמישי, שם ישבו שם כמה מטיילים שכנראה הרגישו במצב רוחי למרות ניסיוני להסתיר זאת. הם התעקשו שאספר להם במה העניין, אך לא ראיתי במה יוכלו לסייע ולא שיתפתי אותם. הם היו עקשנים ולאחר שלחצו סיפרתי להם את מה שמעיק עלי וטורד את מנוחתי.

“כפי ששיערתי, הם לא יכלו לעשות שום דבר ורק השתתפו בצערי. מדי יום חמישי בערב, אנחנו מארגנים מסיבה ‘על האש’ לנרשמים מראש. דאגתי שכולם יהיו מרוצים וגם אותה קבוצת מטיילים הייתה שם. לפתע ניגש אלי בחור וביקש לשוחח איתי ביחידות. הוא סיפר ששמע זה עתה מכמה מטיילים על המצוקה הכספית שלנו לקראת פסח ושאל כמה העלות של הכול?

“הוא סיפר לי כי הוא מחזיק חברה גדולה למנעולים בניו–יורק ויש לו אמצעים. עשיתי איתו חישוב מדויק והתוצאה הייתה כמה עשרות אלפי דולרים. ‘חצי מהסכום אני אתן’, הפתיע אותי. הייתי המום, מדובר בסכום הכי גבוה שקיבלתי כתרומה מאז שפתחתי את בית חב”ד ועד עצם היום הזה. חזרתי בערב הביתה ואמרתי לרעייתי: ‘השנה יהיה ליל הסדר הכי מפואר שעשינו עד כה’…”

מוציא אסירים

ידיו של הרב שרעבי עמוסות לעייפה ולעיתים נדמה שאין לו רגע דל. גם הראיון הזה שמתקיים בשעת לילה מאוחרת נפסק כל הזמן על ידי מטיילים וטלפונים חשובים. נוסף על סדר היום הקבוע שלו, ישנם כל הזמן אירועים חריגים שמשנים את התוכניות באופן פתאומי.

“אנחנו בקשר טוב מאוד עם השגרירות הישראלית בעיר. יום אחד אני מקבל טלפון מהקונסול שמספר לי על ישראלי שנפצע קשה מאוד בתאונת אופניים באחד מפרברי העיר. הוא מעד ונפל לתוך בור עמוק, ונפצע בצורה אנושה בראשו.

“מיד כששמענו על כך, נרתמנו לפעולה. לקח יומיים עד שהצלחנו להביא אותו לבית רפואה מתקדם יותר בבואנוס איירס. בינתיים הגיעו הוריו מהארץ ודאגנו להם לאוכל כשר במשך כל שהותם בעיר, לצד ביקורים שערכנו אצל הבחור. הנחנו לצד ראשו תמונה של הרבי וביקשנו עבורו ברכה. האבא קיבל על עצמו להניח תפילין לרפואת בנו והאימא קבלה על עצמה להדליק נרות של שבת קודש. הם היו אורחינו במשך כל אותה תקופה עד שהבחור הועבר לבית רפואה בארץ ישראל.

“עד היום אנחנו עומדים בקשר רציף והם מעדכנים אותי בכל התפתחות חיובית. כיום הוא נמצא בשיקום יום והוא משוחח איתנו באמצעות האינטרנט, הפכנו למשפחה של ממש. הסתבר, שימים ספורים קודם התאונה הבחור ביקר בבית חב”ד אך לא זכרתי אותו בשל המטיילים הרבים שהיו באותו שבוע”.  

אחד השירותים של בית חב”ד הוא ביקורים אצל אסירים ישראלים, שמסיבות כאלה ואחרות הושמו מאחרי סורג ובריח. “יש לנו אישור מיוחד ממשרד המשפטים הארגנטינאי, אישור המקביל לזה שניתן לדיפלומטים - להיכנס בחופשיות לבתי כלא ולהגיע עד תאי האסירים. בכל פעם שאנחנו שומעים על אסיר ישראלי, אנחנו יוצרים איתו קשר ורואים במה אפשר לסייע לו. יש אנשים שגם אחרי השחרור אנחנו ממשיכים לעמוד איתם בקשר”.

הרב שרעבי נזכר בסיפור מהתקופה האחרונה.

“הגיעו אלינו פעם שני ישראלים לסעודת שבת. ‘מאיפה אתם?’ שאלתי. ‘אנחנו עובדים בברזיל’, השיבו בקצרה, ואני מצדי לא הוספתי לחקור. ביום שני השבוע אני צועד באזור היהודי של העיר, ומול עיני המולה רבה. ניידות משטרה לרוב ואנשים רבים מתרוצצים. ‘מה קרה?’ שאלתי, והנה אני שומע שהמשטרה מחפשת אותי. נבהלתי לרגע והתקרבתי למוקד ההתרחשות. מול עיני ראיתי את שני הצעירים הללו קשורים עם אזיקים, זרוקים על הרצפה ולא מוכנים להתפנות עד שיקראו לרב שרעבי שיבוא אליהם.

“הסתבר לי שהם לא סתם עובדים בברזיל, אלא מבריחים מתוחכמים שנעצרו שם וברחו מהכלא הברזילאי והיו מבוקשים על ידי האינטרפול שהביא למעצרם בשנית בארגנטינה. הם ישבו בבית הכלא בבואנוס איירס ארבעים וחמשה יום, אך בהעדר בקשת הסגרה מברזיל, שוחררו השניים והפכו להיות אורחינו עד שהשגרירות סידרה להם דרכונים. הצעירים הללו סייעו לנו רבות מאוחר יותר, ודווקא הם היו אחראים לכמה מהפעולות החיוביות שקיימות עד היום בבית חב”ד”. 

• אני שומע את הסיפור ושואל האם אתם נזהרים מספיק שאנשים חסרי אחריות לא ינצלו אתכם? 

“אל דאגה. אנחנו נזהרים מאוד. כשמטיילים מבקשים להשאיר תיקים בבית חב”ד, אנחנו מבקשים לפתוח אותם ולראות מה הם מכילים. אנחנו אומרים ברורות שאנו לא חושדים באיש, אך חוששים ונזהרים. ולכן רק אותו מטייל יכול לבוא ולקחת את התיק.

“יחד עם זאת, גם מטיילים שהסתבכו עם החוק בשל עבירות כאלה ואחרות, הם עדיין יהודים, ואנחנו נסייע להם כשצריך ולא נתעלם מהם. לצד הזהירות אנחנו נמשיך לפתוח את הבית ואת הלב לכל יהודי באשר הוא יהודי”.

• מה האתגר הגדול ביותר של שליחים שמייחדים את פעילותם לעבודה עם מטיילים? במה זה שונה מבית חב”ד רגיל?

“האתגר הוא להבין שאנחנו עושים פעילות בלי לראות תוצאות, בדרך כלל. בתקופת הקיץ מתארחים אצלנו מדי שבת מאות מטיילים, אנחנו משקיעים כוחות ומרץ רב, הן בפן הרוחני והן בפן הגשמי, נוטלים ידיים ביחד, מברכים, אני אומר דבר תורה וסיפור חסידי עם מסר בצדו, ובמוצאי שבת כל המאות הללו נעלמים לדרכם ואינך יודע דבר וחצי דבר האם ההשקעה שהשקעת פעלה על מישהו. אמנם לאחרונה פתחנו קבוצות במדיה האינטרנטית, אך עדיין כל אחד נמצא בריחוק מקום וקשה לעקוב.

“מדרך הטבע, אדם רוצה לראות שכר לפעולתו. בתחילת השליחות הנקודה הזו הייתה מאוד קשה לי, אך לימדתי את עצמי להתבונן בכך שעצם הפעולות הן חשובות ונעלות כשלעצמן. עצם העובדה שמטייל מברך על הלחם או נוטל ידיים או שומע דבר תורה, די בזה כדי לתת סיפוק”.

• איך באמת מתמודדים?

“בדיוק בשבת האחרונה שאלה אחת המטיילות אותי ואת רעייתי מתי בפעם האחרונה עשינו סעודת שבת לבד בחיק המשפחה? ענינו שכבר שש שנים שלא עשינו סעודה לבד. הסעודות הפרטיות נערכות רק כשאנחנו מבקרים בארץ ישראל אצל משפחתי.

“אבל באמת מה שמחזק אלו הסיפורים הקטנים. כמו למשל, מטייל קיבוצניק שמשמש כמאבטח בחברת אבטחה וסיפר לי שלמרות הקושי הצליח לצום לראשונה את כל הצום על אף שלא היה בבית הכנסת.

“בקיץ האחרון באחת התקופות שבהן תנועת המטיילים הייתה רדודה, נכנס לבית חב”ד מטייל לא צעיר. הלה סיפר כי הוא מתגורר כבר כמה ימים בהוסטל מקומי ובא לארגנטינה בעיקר לנוח. הוא שאל אם יוכל להשאיל ספרי קריאה. הזמנתי אותו לכוס קפה וישבנו שלוש שעות וחצי שבהן דיברנו על כל נושא שבעולם, כשסיימנו את השיחה, הוא סיפר לי כי הוא בא מירושלים ופעם ראשונה שמדבר עם יהודי חרדי, אותם הוא מתעב בדרך כלל.

“עד היום אנחנו עומדים בקשר רציף, וקבענו שכשאגיע לארץ ישראל ניפגש בירושלים. אפילו דבר פעוט כזה נותן סיפוק”.

• לסיום, איך מצליחים לקשר יהודים לרבי בזמן כל–כך קצר שהם נמצאים בבית חב”ד?

“ראשית, השיעורים שאני מוסר למטיילים, מיוסדים על השיחות של הרבי. גם מי שלא מגיע לשיעורים, לא יכול להתעלם מהתמונה הגדולה של הרבי שניצבת בבית חב”ד, ותחתיה אמרות מיוחדות של הרבי, אותן ליקטנו מתוך הספר “הדרך לחיים של משמעות”. לרוב המטיילים, זו לא הפעם הראשונה שהם שומעים על הרבי.

“שנית, אנחנו מקשרים אותם לרבי גם באמצעות כתיבה לרבי. מטיילים רבים מבקשים מאיתנו לכתוב לרבי, ולהכניס את המכתב לאגרות–קודש.

“לאחרונה ביקרה אצלנו צעירה שהייתה במצב נפשי קשה, וביקשה לכתוב לרבי. לא ראיתי מה בדיוק כתבה, ומה היה המענה של הרבי באגרות–קודש, אבל את התוצאות ראינו גם ראינו: היא פשוט השתנתה מהקצה אל הקצה!”