(חתימה)

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש • תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

ב”ה. ל’ בתשרי ה’תש”כ

ברוקלין, ניו יורק

שלום וברכה!

קיבלתי את מכתבך מ–י”ז בתשרי, שבו כתבת על העבר שלך ופעילותך. שמחתי במיוחד לקרוא על פעילותך לחיזוק היהדות בסביבתך, בתחום הכשרות וכו’. במיוחד נהניתי לקרוא שאתה מודע לכך שישנה עוד עבודה רבה לעשות, שכן הידיעה שיש עוד הרבה להיעשות צריכה להביא לכוחות נוספים, בכדי לעמוד באתגר. ועל אחת כמה וכמה, מאחר שכל אחד מאיתנו מצווה ללכת מחיל אל חיל בכל ענייני קדושה, שצריכים להיות על העליונה. בהקשר זה כדאי לזכור את אמרתו של חמי זכרו לברכה, שבזמן הזה כל יהודי צריך לחשוב על עצמו בעמדה של מטפס הרים, שמטפס על הר תלול. במצב זה הוא חייב להמשיך לטפס, או להחליק בחזרה. שכן הוא לא יכול להישאר לעמוד באותו מקום… ידוע היטב גם החוק הפיזיקלי, שהקצב של אובייקט נופל מואץ. והלקח ברור.

קראתי בענין אודות הספרים שקראת ולמדת. הופתעתי כשהבחנתי בחסרונו של ספר התניא וספרי חסידות נוספים, שללא ספק הנך יכול ללמוד במקורם, אם כי חלק מהספרים הללו ניתן להשיג באנגלית. לימוד החסידות, לא זו בלבד שיהיה השראה גדולה בעבורך, אלא גם תהיה לו השפעה עצומה על עבודתך, והשראה בעבור אחרים. אנשים צעירים, שאינם עמוסים במחויבויות למשפחה, ומלאים באנרגיית נעורים, צריכים לממש במלואן את האפשרויות שלהם.

אני מאמין שיש לך חברים בקרב אנ”ש שאתם אתה יכול לשוחח על שיטות בלימוד חסידות, ואילו מקורות עליך ללמוד, אם כי אני מתאר לעצמי שאתה בהחלט יודע זאת בעצמך. אלא שעם כל זה, טובים השניים מן האחד.

באשר לשאלתך בנוגע להשקפתי בענין ארץ הקודש וכו’, אני מאמין שראית את תשובתי לשאלה “מיהו יהודי”?, שהתפרסמה גם כאן באמריקה וגם בארץ ישראל. שאלתך בנוגע לעלייה והתיישבות בארץ ישראל אינה מציינת האם הכוונה היא אליך באופן אישי, או באופן כללי. אלא שתשובתי תהיה תלויה בתנאים ובנסיבות של כל אחד ואחד, שכן אין זה אפשרי לתת מענה כללי בשאלה כל כך חשובה.

על כל פנים, ברצוני להדגיש נקודה חשובה. בלי קשר לכמה מצופה מיהודי באשר הוא בנוגע לתורה ומצוות, מצופה ממנו הרבה יותר אם הוא נמצא בארץ ישראל, שעליה התורה אומרת: “ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה”. עד כדי כך שהיא נחשבת לארץ הקודש אפילו בקרב לא יהודים. חכמינו מתייחסים לארץ ישראל כאל “ארמון המלך”. אדם שרוצה להיכנס לארמון המלכות חייב להיות מוכן לענות על שאלות כגון לשם איזה צורך הוא נמצא שם, והוא חייב להיות מוכן בכל המובנים.

מוכח מהתנהגותו ומעשיו שהוא מודע לכך שהינו נמצא בארמון המלוכה. ואין צורך לפרט.

ויהי רצון מאת השם שתצליח בייעוד האמיתי והפנימי של חייך, זאת אומרת להפיץ יהדות, ובאופן הולך וגדל, ויהי רצון שיהיו לך חדשות טובות להודיע, תמיד.

בברכה

(חתימה)