המשפט שלנו אינו רק אם עשה או לא עשה את מה שהתחייב ב”הסכם העבודה”. אלא מדובר כאן

המשפט שלנו אינו רק אם עשה או לא עשה את מה שהתחייב ב”הסכם העבודה”. אלא מדובר כאן בבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב”ה. ואם כן, גם אם מסיבות שונות התדרדר והתרחק מאביו המלך, הרי עתה הוא הזמן לשוב ולהתקרב. 

בשבועות האחרונים יצא לי בהשגחה פרטית לשוחח עם אחיין שלי בשם ישראליק שסיפר לי לפי תומו סיפור לא רגיל. לא שקטה רוחי, עד שהחלטתי להעלות זאת על הכתב בהתוועדות עמכם כאן.

הבחור מוכשר ונמרץ, אולי נמרץ מדי, ואולי לכן הוא לא מצא כל כך את מקומו במוסדות החב”דיים הרגילים. הוא עבר ממקום אחד לשני, ובסופו של דבר עבר לעולם ה’ביזנס’ ונסע לחו”ל לעסוק בעסקי העולם הזה. כאן הוא הצליח ב”ה. כיום הוא מנהל חברה המייבאת מוצרי אלקטרוניקה מאנגליה לספרד, ויש לו כמה עובדים תחתיו. לבני משפחתו היה נדמה תחילה שהייתה זו ירידה ברוחניות, אבל להקב”ה כנראה יש את התוכניות שלו, מתאימות לכל אחד לפי מידתו.

משרדו שוכן באחת הערים הגדולות בספרד, ומטבע הדברים היה לו קשר עם הרבה סטודנטים ישראלים השוהים שם. יש שם כמה מאות סטודנטים מארץ ישראל, וכמעט לא הייתה שום פעילות עמם. אמנם ישנו שם שליח של הרבי שליט”א, שפועל כבר שנים רבות. אבל הוא פועל בתחומים שלו, ופחות עם הסטודנטים מארץ ישראל. ישראליק ניסה לפנות לשליח בניסיון לארגן קבלת שבת וסעודות ליל שבת לסטודנטים, כנהוג ברבים מבתי חב”ד ברחבי תבל, אבל השליח הודיע לו בצער, כי אין לו אפשרות כרגע לקחת על עצמו פרוייקט כזה שדורש משאבים רבים. הוא ניסה לפנות למוסדות הקהילה היהודית, אך גם הם אמרו שאין להם אפשרות לעזור בכך.

בחיפושיו הגיע ישראליק למשרדי “תגלית”, שיש להם פעילות עם בני נוער בחו”ל, והם דווקא אהבו את הרעיון. הם ארגנו לו פגישה עם תורמים פוטנציאליים, והוא הסביר כמה חשוב הדבר, בעודו מספק דוגמאות מבתי חב”ד ברחבי תבל העושים זאת בהצלחה גדולה. הללו אישרו את השתתפותם הכספית, ואז הוא פנה לרב הראשי של ספרד שינהל זאת.

הרב, יחד עם בנו, אכן לקחו על עצמם לנהל את הפרוייקט. ב”ה, בכל ליל שבת מתקיימת תפילת קבלת שבת ולאחר מכן סעודת ליל שבת ליותר ממאתיים (!) סטודנטים. סעודה עם קידוש, נטילת ידיים, דברי תורה מפי הרב, וניגונים והתלהבות המקרבים את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים ולתורת ישראל ומנהגיו.

ישראליק מצטנע ומדגיש שהוא כלל לא בתמונה. “כשאני יכול, גם אני מגיע להשתתף”, הוא אומר בצניעות. בהמשך הוא מגלה שאין לסטודנטים שם את האפשרות להשיג בקלות אתרוג ולולב, תפילין ומזוזות, מצות לפסח וכו’. ואז הוא מארגן ב”וואצאפ” קבוצה של הסטודנטים, ודרך ה”פייסבוק” ושאר האמצעים המודרניים הוא הופך להיות כתובת לכל ענין יהודי. הוא דואג לספק למי שמעוניין אתרוג ולולב לחג הסוכות, תקיעת שופר בראש השנה, נרות וסופגניות בחנוכה, מצות לפסח, סידורים, חומשים, טלית ותפילין, מזוזות וכו’ במשך כל ימי השנה וכן הלאה. והוא מדגיש שוב ושוב שהוא בכלל לא עושה כלום. הוא “בסך הכל” דואג שכל אחד יקבל את מה שצריך מהמקומות המתאימים.

הוא לא שליח ולא שליח משני, ובכלל אינו חושב את עצמו לשליח וגם לא לחסיד מן המניין. הוא פשוט מנסה טיפה לעזור ליהודים שצריכים יהדות ולקשר אותם עם מי שצריך. אבל באמצעותו יש למאות סטודנטים יהודים קשר עם אביהם שבשמים.

ומה עם עבודת ה’ שלי?

בשמחת תורה תשכ”ח, שלאחר מלחמת ששת הימים, אמר הרבי מה”מ מאמר בו דיבר על הפסוק “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים וגו’”. הרבי מביא את הביאורים בחסידות, שדווקא משום שהללו אובדים ונידחים, זקוקים הם לגילוי אלוקי חזק ביותר שיביא אותם משם. ולכן אז “ייתקע בשופר גדול” - ייתקע מעצמו, ללא התעוררות מלמטה. שכן מה שבא על ידי התעוררות מלמטה, הרי הוא מוגבל כפי הגבלת התחתון. ואילו מה שבא לגמרי מלמעלה, ייתקע מעצמו, הוא בלתי מוגבל לחלוטין, כי הקב”ה אינו מוגבל בשום דבר. ומכיוון שזהו גילוי בלתי מוגבל, לכן הוא מגיע כל כך רחוק, עד לאובדים ולנידחים.

שואל הרבי, לכאורה הדבר סותר את מה שמבואר בכמה מקומות להיפך - שדווקא מה שבא על ידי עבודתם של ישראל, נעלה הרבה יותר ממה שבא מלמעלה. כיוון ש”ישראל מושרשים בעצמותו יתברך”, ולכן עבודתם והתעוררותם קשורה עם עצמותו יתברך, וזה הרבה יותר ממה שבא מלמעלה ללא התעוררות התחתונה.

השאלה מתחזקת עוד יותר, לאור העובדה שכל עניינו של ראש השנה הוא, שמלכותו של הקב”ה מתחדשת דווקא על ידי עבודתם של ישראל, על ידי בקשתם “מלוך על העולם כולו בכבודך”. ואם כן, האם ה”ייתקע מעצמו” (שזה בלי עבודת עם ישראל) נעלה יותר, או ההמלכה מצד ישראל נעלה יותר?

מבאר הרבי ששני הדברים נכונים! אכן נדרשת מאתנו “עבודה שהיא לא עבודה”.

מה הכוונה?

אמנם האדם עובד בכל כוחותיו, אולם הוא מרגיש שהוא לא עושה מאומה. אין זה כוחותיו, אלא זה הקב”ה עושה. זה הרבי עושה. הוא בסך הכל משתדל לעשות משהו קטן, וגם את זה לא באמת ולא בפנימיות. אך בכל זאת הוא מנסה לעשות מה שרוצים ממנו. אמנם אין פירושו של דבר שבגלל זה הוא עושה פחות. להיפך. הוא עושה הרבה יותר, אבל למרות הכל, הכוחות שלו הרי מוגבלים. אבל כשהוא פועל לא בכוחותיו שלו, אלא בכוחו של הקב”ה ובכוחו של הרבי, הרי הפעולה היא למעלה מכל מדידה והגבלה!

זוהי העבודה שהרבי מלך המשיח שליט”א תובע מאתנו במשך כל שנות הנשיאות של הדור השביעי, ובמיוחד בשנים האחרונות: אתם אולי בכלל “אובדים ונידחים”. אולם אם תניחו הצידה את עצמכם, ותשליכו את עצמכם בעבודת השליחות, לקרב לב ישראל לאביהם שבשמים מבלי להרגיש ש’אני גדול’ ו’אני חשוב’ ו’אני רב’ ו’אני משפיע’ ואני ואני… - אלא אני אינני שווה מאומה, אולם כשאני משליך את עצמי לפעול עם עצמי ועם הזולת בעבודת השליחות  - אינני עובד עם הכוחות שלי, אלא עם הכוחות האין סופיים של הרבי. ואם כן לא משנה כלל מה מצבי ברוחניות, והאם אני בכלל שייך לדברים או לא - וכמו שהרבי אומר: מה השני אשם שאתה עדיין לא מספיק שייך לעניינים?! גם אם אתה יודע רק אל”ף בי”ת והשני יודע רק אל”ף, עליך ללכת אליו וללמד אותו את הבי”ת.

כך גם בענייני גאולה ומשיח - גם אם אין אתה חדור במשיח כראוי, עליך להכריז ולפרסם לכולם ולכל אחד על מציאותו של השופט והיועץ והנביא ונשיא הדור, שהוא הוא מלך המשיח, שכבר מכריז “הגיע זמן גאולתכם”. ולקרוא לכולם ולכל אחד לשמוע להוראותיו ולעצותיו הן בעבודת ה’ והן אפילו בעניינים גשמיים. ולהאמין בנבואותיו, עד הנבואה העיקרית. בכך יפעל גם על עצמו שתהיה לו שייכות לעניינים.

ההמלכה

ימים אלו של אלול ותשרי הם ימים שמחים, בפרט הימים שלקראת ראש השנה. אמנם נכון שמתנהל כאן משפט ודין וחייבים לתקן ולהשלים את כל מה שחטאנו ופגמנו, ונכון גם שלפעמים דרושה מרירות וחשבון צדק ודרישה בלתי מתפשרת של האדם מעצמו לשנות כיוון ולהתחיל להתנהג ולהיות כפי הנדרש ממנו. אבל השופט אינו רק גדול וכל יכול, אלא הוא טוב, ו”טבע הטוב להיטיב”.

המשפט שלנו אינו רק אם עשה או לא עשה את מה שהתחייב ב”הסכם העבודה”. אלא מדובר כאן בבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב”ה. ואם כן, גם אם מסיבות שונות התדרדר והתרחק מאביו המלך, הרי עתה הוא הזמן לשוב ולהתקרב. המלך יוצא לשדה, למקומות הנידחים והרחוקים ביותר. הוא מגיע, לפי דברי הרבי (בד”ה אני לדודי תשכ”ו), אפילו לאלו שנמצאים במדבר. נמצא עימם ואוהב אותם גם במצבם זה; מושיט להם יד חמה ועוזרת להתנער מן הלכלוך ולצאת להקביל פני המלך. ואחר כך לבוא אחריו עמו להיכל מלכותו, לפני ולפנים, ולהתייחד עמו שם בתכלית הייחוד, “ישראל ומלכא בלחודוהי”. והוא עושה זאת מתוך האהבה והקירוב הגדולים והעצמיים ביותר, הרבה יותר אפילו מהורים זקנים שנולד להם בן יחיד לעת זקנתם.

וכשמגיע ראש השנה, אין זה רק יום הדין והמשפט, אלא בעיקר יום הכתרת המלך. יום בו אנו מבקשים ומתחננים לאבינו שבשמים “מלוך על העולם כולו בכבודך”, “ותמלוך אתה הוא ה’ לבדך על כל מעשיך”. ולכן “מצוות היום בשופר”, שכן זהו מסממני הכתרת המלך, כמסופר בתנ”ך.

ובדורנו זה מתחדדת הידיעה שמלכותו של הקב”ה מתגלה בעולם על ידי המלך המשיח. כמפורש בכל תפילות ראש השנה - “ותמלוך אתה הוא ה’ לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך”, “ויידע כל פעול כי אתה פעלתו”. ולכן זהו בדיוק הזמן לקבל את מלכותו של המלך המשיח כפי שעשו לפני כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח בשנת תשנ”ג והלאה.

ולכן משתדלים ומקפידים חסידים לנסוע לרבי לראש השנה (וכפתגמו הידוע של הרבי הרש”ב נ”ע כי מקומו של חסיד בראש השנה הוא בליובאוויטש - אלא היכן שיהיה?!) שכן הכתרת המלך היא באופן אחר לגמרי כאשר נמצאים אצל המלך והנשיא,  אשר על ידו דווקא מתגלה בעולם מלכותו הנצחית של הקב”ה.

זכות עצומה למכניסי האורחים

וזו ההזדמנות להפליא את זכותם העצומה של אנשי “הכנסת אורחים” ו”בית מדרש לנשים”, שבזכותם יכולים רבים כל כך לבוא לליובאוויטש, לא רק בגשמיות, אלא לקבל הרבה גם באופן היותר פנימי ומסודר ומאורגן, על ידי לימודים ושיעורים וסדרים ומבחנים ופרסים והתוועדויות וכו’. ובוודאי יעשה כל אחד ואחת כל מה שביכולתו לעזור ולסייע, ובמיוחד בממון כפשוטו, שבלעדיו אי אפשר בדרך הטבע להרים מפעל כה אדיר.

ומכאן ראוי לעורר, שהורים השולחים את בניהם ובנותיהם לתשרי לרבי - גם אם יש להם “סידור” בגשמיות, ואפילו נדמה להם שהוא מוצלח יותר - שיירשמו וייכנסו לכל המסגרת והסדר הנפלא של “הכנסת אורחים” ושל “בית מדרש לנשים”, שכן זהו הכלי לקבל שפע ממה שהרבי נותן ומשפיע ומעניק לכל אחד ואחת מן “האורחים שלי”, כפי  שהרבי התבטא כמה פעמים.

ומתשרי בליובאוויטש לוקחים את ההתקשרות למשך כל השנה. גם כאשר נחזור הביתה, כל אחד למקומו, הוא יחיה רבי וינשום רבי ואף יחדיר זאת בכל הסובבים אותו.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.