זהב וכסף ונחשת

זהב וכסף ונחשת

כ”ק אדמו”ר הזקן: במשכן היו שלושה דברים כלליים, זהב וכסף ונחשת, אשר הם כנגד שלושת הדברים שעליהם עומד העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. עבודה - הם הקרבנות שהם בחינת הזהב ורשפי אש הקדושה מלמטה למעלה. גמילות חסדים - הוא הכסף, שהוא חסד עליון שנמשך מלמעלה למטה אור של אהבה רבה, כדי לעורר את האהבה בכנסת ישראל, בחינת “נכסוף נכספתי” (“כסף”). והנחשת - היא “ממוצע” הכלול משניהם, והיא התורה שכוללת בתוכה חסדים וגבורות. זאת ועוד: נחושת - בראשי תיבות: “נובלות חכמה שלמעלה - תורה”, דהיינו ש”נחשת” - מרמזת על התורה.

(תורה אור, קיא, ד)

תרומה מרוממת

כ”ק אדמו”ר האמצעי: פירוש “תרומה” - הוא: “ארמותא להוי’” - דהיינו לרומם ולהגביה ולהעלות את שם הוי’. ולכאורה פלא הוא: הכיצד “בעל גבול” יכול לרומם “בלתי בעל גבול” - שם הוי’? ברם הכוונה היא לרומם את בחינת זיו השכינה שהיא מקור כל העונג של גן עדן והעולם הבא, אשר על ידי עבודת ה’ בעול תורה ומצוות, אזי ישראל מעלים אותו על ידי עבודתם, ביתרון אור עונג נעלה וגבוה הרבה יותר מהעונג העצמי. זהו העונג הבא כתוצאה מהפיכת חושך העולם לאור אלוקי.

(תורת חיים, שמות, תיא, ב)

תרומה - תורה מ

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בתיקוני זוהר מפורש שעניין תרומה שהיא מלשון “תרי (שניים) ממאה”, שרומז על נושא הפרשת תרומה עליה נאמר שעין בינונית היא אחד מחמישים, שהם שניים ממאה. אולם עין טובה היא אחד מארבעים. ואכן רומז הדבר על שני לוחות הברית של התורה אשר ניתנה בארבעים יום. וזהו תרומה - אותיות “תורה - מ”, מה שמורה על כך שזו התורה אשר ניתנה בארבעים (מ) יום.

(אור התורה, במדבר, כרך א’ עמ’ קלט)

התרומות והגלויות

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: מובא במדרש רבה, סוף פרשת תרומה: “זהב - זו מלכות בבל. כסף - זו מדי. נחשת - זו יון”. המלכות הרביעית היא עמלק, ונמשלה לברזל. מלכות זו אי אפשר לבררה כלל, כדברי חז”ל במדרש (שם) שגם לעתיד לבוא לא תקובל ממנה נדבה. זאת מפני שאחריתו של עמלק - מלכות הרשעה- שבירתו בלבד זו תיקונו.

 (תורת שמואל תרכ”ז עמ’ קנו)

“אותי אתם לוקחים”

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נשמות ישראל מושרשים הרי בעצמות אין סוף, ובתורה והמצוות נתן הקב”ה את עצמותו יתברך כביכול, כמו שכתוב “ויקחו לי תרומה” ודרשו חז”ל: “אותי אתם לוקחים. מכרתי  לכם את תורתי, כביכול נמכרתי עמה. ועל כן  שייך לומר בנשמות ישראל - “כי הוא חייך” שה’ הוא חיינו ממש. לפיכך יתענג מאוד על ה’ מקור התענוגים, ותהיה אהבתו לה’ כאדם האוהב את עצם חייו, מעצמות הנפש.

(המשך תער”ב ח”ג עמ’ א’תנג)

דירה בתחתונים

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: תכלית כוונת הבריאה היא שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים, מה שנפעל על ידי התורה ומצוותיה, וכמו שכתוב “ויקחו לי תרומה” - אותי אתם לוקחים שכן על ידי תורה ומצוות נמשכת בחינת אור אין סוף בעולם, ולכן “אסתכל באורייתא וברא עלמא”. כלומר שהקב”ה הוסיף אור בעולם בראשית הבריאה על ידי אור התורה. זאת כדי שבאמצעות עבודתם של ישראל, תהיה לו יתברך דירה בתחתונים.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ תלח)

כל יהודי זהב…

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: העובדה שהתורה מציינת את תרומת הזהב בתחילה היא משום שעם ישראל, הם “עשירים בעצם” בגשמיות וברוחניות, שכן כל אחד מעם ישראל מאוחד עם “עצמות ומהות”. כל יהודי הוא בן מלך כמפורש בחז”ל, ומלך - כמפורש בזוהר. ראוי לכבודם של ישראל, שמיד כשמדברים אודותם מזכירים את הזהב אשר הוא הנעלה ביותר. על פי דברי המפרשים שזהב בראשי תיבות - זה הנותן בריא, גם זה נובע מכך שישראל מושרשים בעצמותו יתברך ולכן הם למעלה מהמזל, מה שגורם שיהיה בריא מזלם. במיוחד גלוי הדבר בחדש אדר שאז נולד משה רבינו הממוצע המחבר בין ה’ לישראל. ההתבוננות בכך גורמת ליהודי שמחה גדולה ועצומה, כתוצאה מהפנמת העובדה שהיהודי מאוחד עם עצמותו ומהותו יתברך, דהיינו שה’ עמו ממש גם בהיותו של האדם כנשמה בגוף גשמי ואדרבה.

(דבר מלכות ה’תשנ”ב לפרשות תרומה ותצוה)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

…אף על פי שנמצאים עדיין בחשכת הגלות, וכבר “כלו כל הקיצין” ועדיין לא בא, מכל מקום, מקיימים ציווי התורה (שהוא גם נתינת-כח) “מרבים בשמחה”, ואדרבה, על ידי זה שמקיימים הציווי “מרבים בשמחה”, באים בדרישה ותביעה (כביכול) להקב”ה שתהיה השמחה “מוצדקת” …  – כיון שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה שמחה אמיתית, “שמחת עולם על ראשם”, עד שתתעורר השאלה: למה ממתינים בהשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה (“עד דלא ידע”) עד לימי הפורים!

(סה”ש תש”נ ח”א ע’ 301)