הגיע הזמן שנחלוק עם העולם הגלובלי את המבט הפנימי שלנו לסוד ההצלחה של “תנועת חב”ד
הגיע הזמן שנחלוק עם העולם הגלובלי את המבט הפנימי שלנו לסוד ההצלחה של “תנועת חב”ד”: ההצלחה הבלתי מסויגת של חב”ד היא לא ב”כושר ארגוני ויכולות גיוס כספים” (שגם הם חשובים מאוד) וודאי שלא בגישה “הפתוחה והמודרנית” * הרהורים בעקבות לימוד הרמב”ם היומי בהלכות פרה אדומה; ואיך כל זה קשור להדלקת נרות חנוכה? * ח
הגיע הזמן שנחלוק עם העולם הגלובלי את המבט הפנימי שלנו לסוד ההצלחה של “תנועת חב”ד”: ההצלחה הבלתי מסויגת של חב”ד היא לא ב”כושר ארגוני ויכולות גיוס כספים” (שגם הם חשובים מאוד) וודאי שלא בגישה “הפתוחה והמודרנית” * הרהורים בעקבות לימוד הרמב”ם היומי בהלכות פרה אדומה; ואיך כל זה קשור להדלקת נרות חנוכה? * חינוך כשר למהדרין
מאת: הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת תומכי תמימים סינסנטי, אוהיו - במאמר על החינוך הטהור
שורות אלו לא תגלו נימוק והסבר על חשיבות החינוך הכשר והטהור. כל בר בי רב דחד יומא יודע שאצל הרבי זה יסוד היסודות. מי שכן מעוניין לדעת וללמוד את הנושא מוזמן לדפדף בין ספרי המפתחות של “ליקוטי שיחות” או “אגרות קודש” ולעיין בשיחות, מענות, הוראות, עידודים ופעולות של הרבי למען הקמת מוסדות לימוד ברוח זו.
לתומי חשבתי לבדוק את הדברים דווקא דרך מבחן התוצאה…
בעשורים האחרונים הופיעו בבמות שונות הרבה דיונים ומאמרים שניסו להסביר את סיבת ההצלחה של ‘מהפכת תנועת חב”ד’. רוב הדעות שנכתבו בידי מומחים חיצוניים outsiders) בלע”ז) - ניתחו את הדברים בעיניים חיצוניות ונתלו לסיבות שוליות מגוונות:
חלקם נותנים את הקרדיט ל”ארגונים המרכזיים של חב”ד”, אחרים משבחים את הגישה ה”יותר פתוחה ומודרנית”,
רבים נוספים מדברים על “הנגישות של חב”ד לעולם הגדול תוך שימוש וניצול כל כלי הטכנולוגיה כדי להפיץ את המסר והמשימה שלהם”.
יש גם את אלו שלא רואים עצמם
מזדהים לחלוטין עם השיטה, אך מודים: ההצלחה של תנועת חב”ד לא נתונה לוויכוח, אלא עובדה מוכחת! חב”ד הצליחה - במימון עצמאי - להקים מרכזים בכל רחבי העולם והגיעה למקומות שרבים חשבו שזה לא אפשרי בעליל…
נו, ניחא להם לראות את הדברים בצורה כזאת.
אך בתור ‘אחד מבפנים’ (insiders בלע”ז) - הגיע הזמן שנחלוק עם העולם הגלובלי את המבט הפנימי שלנו לסוד ההצלחה של “תנועת חב”ד”. בוא נעשה את זה קצר: הובי = על טהות הקודש. ובמילים פשוטות: ההצלחה הבלתי מסויגת של חב”ד היא בכך שהרבי הקים עבורנו את מערכת החינוך הטהורה והמבודדת ביותר בעולם.
בעוד שההיגיון האנושי נוטה לחשוב, שאם אתה רוצה לחנך דור של שלוחים “מוצלחים”, צריך ללמד אותם ולהכיר להם את הגישה הפתוחה, החילונית, הגשמית והחומרית - הרבי עשה בדיוק ההיפך!
הרבי התחיל בבניית מערכת חינוכית המתמקדת רק בחינוך “על טהרת הקודש”, תורה שלמה וסדורה לצד גישה חסידית על העולם. ההצלחה לא נמדדת בשטרות של דולרים ובהנאות רגעיות, ולשם הכנתו וטיהורו של העולם לקראת התגלותו של משיח, יש צורך בסוג חדש ושונה לגמרי של מערכת החינוך.
הרהרתי בזה כשלמדתי לאחרונה את הרמב”ם בהלכות פרה אדומה, המתאר בהרחבה מדוע רק התינוקות הם אלו שהיו יכולים לטהר טמאי מת:
“וכיצד יימצא איש, שלא נטמא במת מעולם. חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע, ותחתיהן חלול, מפני קבר התהום; ומביאין היו נשים עובוות, ויולדות שם, ומגדלות שם את בניהן.
וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח.
הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין— שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות”.
הנה לכם מבחן התוצאה: כאשר רואים עולם מלא טומאה, ועד לטומאה החמורה ביותר, טומאת מת, ומבקשים לטהרו - הדרך לכך עוברת דווקא דרך הילדים המנותקים כליל מכל טומאה, שגדלו כל חייהם על טהרת הקודש. רק הם מסוגלים לטהר את העולם!
רק ככה מגדלים ילדים עם טוהר פנימי וכוח, שאינו נגוע ברעיונות ואידיאלים של העולם החומרי. כאן טמון סוד ההצלחה המאפשר לחייליו של הרבי מלך המשיח, מנהיג “תנועת חב”ד”, לטהר ולרומם את כל הסובבים אותם מכל הטומאות שבעולם.
- ההבנה הזאת עשויה לתת לנו להבין טוב יותר את מנהג חב”ד בחנוכה, שמכונה גם כ”חג החינוך”. בעוד שאת החנוכיות הציבוריות אנו משתדלים להניח ולהדליק בכיכרות המרכזיות ובמקומות הומי-אדם על מנת לפרסם את הנס, את החנוכיות הפרטיות בבית אנו נוהגים להניח לצד המשקוף הפנימי, אפילו לא כפי שנהוג על- ידי רוב העולם האורתודוכסי המניחים את הנרות בחלון הפונה לרחוב!
עם זאת, למען האמת, זו לא סתירה. כי הכח “להדליק” ולטהר את העולם שבחוץ, זה רק משום שבחיינו הפרטיים אין “לעולם ולהשפעות החיצוניות” שום נתינת מקום -
אז בפעם הבאה שעולה התלבטות בנוגע לחשיבות החינוך “על טהרת הקודש”, זכרו: ההצלחה של חב”ד היא לא ב”כושר ארגוני ויכולות גיוס כספים” (שגם הם חשובים מאוד) וודאי שלא בגישה “הפתוחה והמודרנית”, אלא בטוהר שלה, באמונה הפשוטה ובציות המוחלט, “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”, הרבי.
רבים נוספים מדברים על “הנגישות של חב”ד לעולם הגדול תוך שימוש וניצול כל כלי הטכנולוגיה כדי להפיץ את המסר והמשימה שלהם”.
יש גם את אלו שלא רואים עצמם
מזדהים לחלוטין עם השיטה, אך מודים: ההצלחה של תנועת חב”ד לא נתונה לוויכוח, אלא עובדה מוכחת! חב”ד הצליחה - במימון עצמאי - להקים מרכזים בכל רחבי העולם והגיעה למקומות שרבים חשבו שזה לא אפשרי בעליל…
נו, ניחא להם לראות את הדברים בצורה כזאת.
אך בתור ‘אחד מבפנים’ (insiders בלע”ז) - הגיע הזמן שנחלוק עם העולם הגלובלי את המבט הפנימי שלנו לסוד ההצלחה של “תנועת חב”ד”. בוא נעשה את זה קצר: הובי = על טהות הקודש. ובמילים פשוטות: ההצלחה הבלתי מסויגת של חב”ד היא בכך שהרבי הקים עבורנו את מערכת החינוך הטהורה והמבודדת ביותר בעולם.
בעוד שההיגיון האנושי נוטה לחשוב, שאם אתה רוצה לחנך דור של שלוחים “מוצלחים”, צריך ללמד אותם ולהכיר להם את הגישה הפתוחה, החילונית, הגשמית והחומרית - הרבי עשה בדיוק את ההיפך!
הרבי התחיל בבניית מערכת חינוכית המתמקדת רק בחינוך “על טהרת הקודש”, תורה שלמה וסדורה לצד גישה חסידית על העולם. ההצלחה לא נמדדת בשטרות של דולרים ובהנאות רגעיות, ולשם הכנתו וטיהורו של העולם לקראת התגלותו של משיח, יש צורך בסוג חדש ושונה לגמרי של מערכת החינוך.
הרהרתי בזה כשלמדתי לאחרונה את הרמב”ם בהלכות פרה אדומה, המתאר בהרחבה מדוע רק התינוקות הם אלו שהיו יכולים לטהר טמאי מת:
“וכיצד יימצא איש, שלא נטמא במת מעולם. חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע, ותחתיהן חלול, מפני קבר התהום; ומביאין היו נשים עובוות, ויולדות שם, ומגדלות שם את בניהן.
וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח.
הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין— שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות”.
הנה לכם מבחן התוצאה: כאשר רואים עולם מלא טומאה, ועד לטומאה החמורה ביותר, טומאת מת, ומבקשים לטהרו - הדרך לכך עוברת דווקא דרך הילדים המנותקים כליל מכל טומאה, שגדלו כל חייהם על טהרת הקודש. רק הם מסוגלים לטהר את העולם!
רק ככה מגדלים ילדים עם טוהר פנימי וכוח, שאינו נגוע ברעיונות ואידיאלים של העולם החומרי. כאן טמון סוד ההצלחה המאפשר לחייליו של הרבי מלך המשיח, מנהיג “תנועת חב”ד”, לטהר ולרומם את כל הסובבים אותם מכל הטומאות שבעולם.
- ההבנה הזאת עשויה לתת לנו להבין טוב יותר את מנהג חב”ד בחנוכה, שמכונה גם כ”חג החינוך”. בעוד שאת החנוכיות הציבוריות אנו משתדלים להניח ולהדליק בכיכרות המרכזיות ובמקומות הומי-אדם על מנת לפרסם את הנס, את החנוכיות הפרטיות בבית אנו נוהגים להניח לצד המשקוף הפנימי, אפילו לא כפי שנהוג על- ידי רוב העולם האורתודוכסי המניחים את הנרות בחלון הפונה לרחוב!
עם זאת, למען האמת, זו לא סתירה. כי הכח “להדליק” ולטהר את העולם שבחוץ, זה רק משום שבחיינו הפרטיים אין “לעולם ולהשפעות החיצוניות” שום נתינת מקום -
אז בפעם הבאה שעולה התלבטות בנוגע לחשיבות החינוך “על טהרת הקודש”, זכרו: ההצלחה של חב”ד היא לא ב”כושר ארגוני ויכולות גיוס כספים” (שגם הם חשובים מאוד) וודאי שלא בגישה “הפתוחה והמודרנית”, אלא בטוהר שלה, באמונה הפשוטה ובציות המוחלט, “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”, הרבי.
כך ורק כך מכשירים דור של שלוחים נאמנים שמביאים את הגאולה האמיתית והשלימה.