כ”ק אדמו”ר הזקן:

 טל שעתיד להחיות בו את המתים

כ”ק אדמו”ר הזקן: המן הוא בחינת טל, כמו שכתוב “ותעל שכבת הטל”, והוא “טל שעתיד להחיות בו את המתים”, שזו בחינת רחמים רבים, כפי שאנו אומרים בתפילה “מחיה מתים ברחמים רבים”.

(לקוטי תורה, פרשת עקב)

מקור לחיים נצחיים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המן עצמו מצד שרשו הוא אכן מקור לחיים נצחיים, ומה שלפני מתן תורה, לא פעל כן, הרי זה רק מסיבת המקבלים - הגופים הגשמיים אשר מעורב בהם טוב ורע. אולם בתחיית המתים, יחיו חיי עולם מטל עליון זה עצמו, לפי שהעולם כבר יהיה לאחר הבירור, בתכלית השלימות.

(תורת חיים שמות ח”א, ריא, ד)

המשכת אלוקות לנשמות וגופי ישראל

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כנסת ישראל נקראת “ארץ לא שבעה מים” ועליה נאמר “ואכלתם ולא תשבעו”. דהיינו, שזהו הצמאון והרעב לאלוקות, וזהו סוד מה שנאמר “ויענך וירעיבך” - פעל ה’ בעם ישראל, צמאון לאלוקות, ולאחר מכן: “ויאכילך את המן” - המשכת אלוקות לנשמות וגופי ישראל, מן השמים.

(ספר החקירה, דרך אמונה, צח, ב)

יראו את המהות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אמרו חז”ל: “אין ימות המשיח לישראל אלא ארבעים שנה, שנאמר שמחנו כימות עיניתנו, שאכלו את המן במדבר ארבעים שנה, שנאמר בו ויענך וכו’, וכנגד ארבעים שנה אלו שמחנו בימות המשיח ארבעים שנה”, ביאור הענין: במן אף שהיו טועמים בו את כל הטעמים שבעולם, לא היו רואים את מהות המאכלים הללו. כך גם בהתבוננות שלנו היום בעניינים אלוקיים, אין אנו רואים את מהותם אף שמרגישים אנו את מתיקותם. אולם לעתיד לבוא: נרגיש את מתיקותם ונראה את מהותם, בראיית המהות.

(תורת שמואל תרל”ה ח”ב, עמ’ תיג)

ה”עינוי” שהיה במן

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: יש מעלה בלימוד הנגלה שבתורה, שבלימוד זה מושגת מהות הלימוד ממש, בהיותו עוסק בעניינים גשמיים, כך שישנה בזה השגת המהות. אולם כשמפסיקים את “בעל הנגלה” ללמוד חסידות, אינו מוצא בזה עונג, מפני שבלימוד זה הוא מגיע רק לידיעת המציאות ולא להשגת המהות כבלימוד הנגלה. ועל כן מכנה זאת התורה: “ויענך”, שחוסר תענוג זה הינו עינוי עבורו. אבל אכילת המן שעניינו בעבודה הוא השגת פנימיות התורה מקנה לאדם את העונג העמוק יותר, העונג שלמעלה מהרגשה, העונג העצמי הבלתי מורגש, שמקורו עליון ביותר.

(המשך תער”ב, ש”פ עקב העת”ר א’ק)

הפרנסה בזמננו כהשפעת המן

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: צריך שירגיש האדם שהשפע שנותנים לו מושפע תמיד מלמעלה, כמו המן שהיה ניכר בו בגילוי שמתחדש הוא בכל יום. כי הנה הפרנסה בזמן הזה היא באופן של השפעת המן מלמעלה. דווקא על ידי הרגש זה, נעשה האדם לכלי לקבלת השפע הבלתי מוגבל של בחינת המן, בזמננו זה.

(ספר המאמרים תש”ט עמ’ 21. ראה גם ספר המאמרים דברים ח”א, עמ’ קנב)

אכילת המן לעתיד לבוא

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: במדבר, הייתה פעולת המן לבטל את אפשרות פירוד הנשמה מהגוף, לאחר שהנשמה כבר נמצאת בגוף. ברם לעתיד לבוא, יהיה במן עניין נוסף: ה”טל תחיה”, שהוא המן, יפעל את תחיית המתים, דהיינו שיפעל מלכתחילה את חיבור הנשמה והגוף, ולאחר מכן יומשך עניין זה בגשמיות כפשוטו, גם בזמן שלאחר שנפעל חיבור הנשמה והגוף. וכך יהיה כפשוטו ממש, שכן לעתיד לבוא תהיה אכילת מן כפשוטו, כפי ששקלו וטרו בזה בספרים, בשאלה - איזו ברכה ראשונה יברכו על המן לעתיד לבוא (ראה בשדי חמד, ועוד).

(מאמר ד”ה ויאכילך את המן, כ’ מנחם אב ה’תשד”מ, ספר המאמרים דברים ח”א)

מעקבתא - למשיחא

ישנם גם שני פירושים ב”עקב” בפירושו עקבתא דמשיחא: (א) מלשון עקביים, הדרגא הנמוכה ביותר. כשם שעקב הרגל הוא החלק הכי תחתון בגוף האדם, עד”ז דרא דעקבתא דמשיחא הוא הדור הכי תחתון במשך כל הדורות, כאשר שורר בעולם חושך כפול ומכופל. וכמבואר בחז”ל הסימנים הבלתי רצויים על החושך דעקבתא דמשיחא (כ”בעקבות משיחא חוצפא יסגא” וכיו”ב). (ב) מלשון סוף ואחרית, דקאי על סוף ואחרית הגלות והימים, תיכף ומיד, מיד ממש לפני ביאת המשיח, כי כבר “כלו כל הקיצין” ועומדים מוכנים לגאולה.

. . והחיבור דשני הפירושים הוא, שדוקא מצד זה שעקבתא דמשיחא הוא התחתון ביותר בבחי’ עקביים (וצריך לעלות מזה מלמטה למעלה), מתגלית השלימות דביאת המשיח בגאולה האמיתית והשלימה (מלמעלה למטה).

(דבר מלכות ש”פ עקב תנש”א)