יציאה מאזור הנוחות

“איזור נוחות” הוא סוג של נכות. ההישארות במקום הזה גובה מאתנו מחיר כבד שמתבטא בחוסר מיצוי הפוטנציאל שיש בכל אחד מאתנו; בחוסר התחדשות, בחיים של בינוניות ומטה. איך יוצאים משם? “יציאת מצרים”, היום, כל יום • טור אימון אישי נוסף על פי תורתו של הרבי מה”מ

אחד העקרונות המרכזיים שעולם האימון האישי (קואצ’ינג) מטפל בו, הוא “איזור הנוחות”, ובלשון תורת החסידות “יציאת מצרים”.

אחת הבעיות הגדולות שמונעת מאנשים להתקדם בחיים, זה ‘איזור הנוחות’. כשמו כן הוא — איזור שהוא לכאורה נוחות, נוח וטוב. אבל פעמים רבות הוא משתק את האדם ומגביל אותו, ומשום כך, הוא לא תמיד איזור טוב ונכון עבורו. כשטוב לנו, אנחנו לא מתאמצים.

דוגמאות מהחיים לא חסר: אדם מעדיף לסבול מאשר לעשות טיפול רפואי בגלל הפחד מהטיפול, זה אדם שמתבוסס ‘באזור הנוחות’ שלו (לאו דווקא איזור טוב, אבל הוא נוח) ולא מוכן לטפל בבעיה. כך גם אדם חסר–עבודה שמתבייש או מתקשה לצאת לפגישות ראיון או אפילו להרים טלפונים כדי למצוא עבודה חדשה. הוא מעדיף להישאר בבית ללא עבודה וללא פרנסה — למרות שזה לא נעים לו — כי זה איזור הנוחות שלו.

למה באמת אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות כשלא טוב לנו שם?

שתי סיבות מרכזיות לכך: הרגל ופחד. אדם בוחר להישאר במקום מוכר לו, גם אם לא תמיד נחמד ונעים לו שם, אבל הוא התרגל אליו. הוא מכיר את הסיטואציה ואפילו הקשיים והצרות מוכרים וידועים לו, וממילא הוא פיתח שיטות להתמודדות עם הקשיים.

יש גם את הפחד — מה יהיה שם “בחוץ”, מחוץ למסגרת המוכרת והחמימה לו?! אם אדם יחליט לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו למקום אחר, אולי שם משכורתו תהיה כפולה, הוא אינו יודע מי הבוס שם, והאם ימצא חן בעיניו, ומי החברים החדשים שיהיו לו לעבודה, ואפילו פינת הקפה כבר לא בטוח שתהיה כל כך נעימה ומפנקת. להישאר במקום העבודה הנוכחי, זה אמנם פחות כדאי מבחינות מסוימות, אבל הוא לא צריך להתמודד עם משהו חדש ולא מוכר. גם הסכנה לחוסר הצלחה ולכישלון נמוכה יותר. מה הפלא שאנשים מעדיפים להישאר באיזור הנוחות?!

“איזור נוחות” הוא סוג של נכות. ההישארות במקום הזה גובה מאתנו מחיר כבד שמתבטא בחוסר מיצוי הפוטנציאל שיש בכל אחד מאתנו; בחוסר התחדשות, בחיים של בינוניות ומטה, ומכאן המדרון תלול עד לחיים מרירים שנובעים מתוך חוסר שביעות רצון עצמי. אלו הם חיים שלא טומנים בחובם שום שינוי, שום תקווה, לעולם לא יקרה שם, באיזור הנוחות, שינוי מהותי.

האמת? זה הרבה יותר מכך: בעולם שלנו אין באמת מצב סטטי. אם אדם בוחר להישאר במצב של שילוב ידיים וחוסר פעולה — הוא לא יוותר במקום אחד, אלא הוא ישקע וידעך. חד וחלק.

הפתרון הוא יציאה מאזור הנוחות. לשבור את החומה הבלתי נראית (וגם בלתי קיימת) שהוא מדמה שמקיפה אותו, ולבצע את הפסיעה הראשונה מחוץ למסגרת המוכרת של תחום הנוחות. אדם שלא מעז להרים טלפונים כדי למצוא עבודה, צריך להתחיל לתרגל ולעשות זאת. הפחד יתפוגג אחרי שיחת הטלפון הרביעית. כל פעולה אקטיבית יש בכוחה לשלוף את האדם המתבוסס באיזור הנוחות אל אזור חדש.

הבשורה היא, שאין זה סוף פסוק, כי גם אדם שהצליח לצאת סוף סוף מאיזור הנוחות ולכבוש איזור לא–נוח חדש, עליו להפוך אותו לאיזור נוחות, ולהבין שסביבו יש כעת אתגר חדש לפיצוח: איזור–לא–נוח חדש שיש לכבוש אותו. האתגר תמיד ניצב לפתחנו, להתקדם עוד פסיעה ולכבוש עוד יעד.

רעיון זה עומד בבסיס ההבנה של “יציאת מצרים” — יציאה ממקום המיצר, הלא–הוא איזור הנוחות שמגביל ומיצר על היכולות שלנו. בכל יום קוראים מחדש (פעמיים) את יציאת מצרים, כדי לזכור, שהיציאה מאיזור הנוחות של אתמול, הייתה טובה לאתמול — היום האתגר התקדם בפסיעה, ואנו בעקבותיו.

רעיון זה מנסח הרבי מה”מ פעמים רבות במאמרים, שיחות ובאגרות קודשו העוסקות בעניני יציאת מצרים. הנה דוגמה אחת מני רבות: ”..דזהו עניין יציאת מצרים, ואף שהזכיר יציאת מצרים בבוקר, היינו שיציאת מצרים נהיה חלק מעבודתו, שיוצא ממיצרים וגבולים … הנה גם לאחרי זה נמצא הוא במיצרים וגבולים, דאף שהם באופן נעלה יותר, אך בכל זאת, לפי מעמדו ומצבו עתה, הנה גם עבודה זו היא עבודה באופן דמיצר וגבול, ועל כן צריך לחזור עוד הפעם באמירת יציאת מצרים. אין זו חזרה, כלומר, אינו חוזר על עניין ישן, כי אם זה ענין שיהיה בעיניך כחדשים, בלי כף הדמיון. חדשים ממש .. כי בכל פעם יוצא מהימצרים וגבולים לפי מעמד ומצב עבודתו עתה. (מאמר ד”ה “אלה מסעי”, תשל”ט, ומרחיב שם עוד רבות).

הכלל הזה שמיש ביום יום לכל מי שרוצה להתקדם במשימות הניצבות לפניו, בגשמיות ועל אחת כמה וכמה ברוחניות: לא ניתן לצמוח כשנמצאים באזור הנוחות, אלא דווקא במקום שבו נצא מעצמנו, תוך התמודדות עם אתגרים ועם מצבים חדשים לא מוכרים. במקומות אלה אנו מפתחים יכולות חדשות ומגלים בעצמנו כוחות חדשים.

 לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות:
 eimunmz@gmail.com