מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, משפיע בישיבת תומכי תמימים ראשון לציון

בימים הבאים יתכנסו שוב השלוחים של הרבי מלך המשיח שליט”א מכל קצווי תבל ולכן יש להזכיר ולעורר שוב, כי כינוס זה נערך תחת הכותרת שלא השתנתה ולא תשתנה אותה טבע המשלח בעצמו על אודות מטרתו של כינוס השלוחים. זהו מסר ששמענו מפי קדשו של הרבי עצמו ולאחר מכן הדברים נחתמו בטבעת המלך, הוגהו ונמסרו לפרסום בשם הרבי עצמו • מכינים את העולם!

מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג,
משפיע בישיבת תומכי תמימים ראשון לציון

בלבול של נשמות

סיפר הרבי הריי”צ בשמו של כ”ק רבינו הזקן (ספר השיחות תש”ד (בלה”ק) עמוד קמ”א. סיפור זה מובא גם בשיחות הרבי שליט”א) על אודות “הנשמות התועות” שכל אחד מהם עסק דווקא בתפקיד המוטל על השני, אותו יכול למלא כראוי דווקא מישהו אחר:

“פעם, בערב שבת קודש אחר הצהריים, הגיע בחזרה לעירו גביר, יחד עם בעל-העגלה שלו.

“באותם זמנים הי’ הסדר אצל הגבירים בעלי העסקים, שבזמנים מסוימים בשנה היו נוסעים לקנות סחורה, אבל בכל שאר הזמן היו עוסקים בתורה.

“משהגיעו לעיר, הלך הגביר אל בית המרחץ, להתרחץ ולטבול לכבוד שבת, לבש בגדי שבת, והלך לבית הכנסת לעסוק בתורה.

“בלכתו ברחוב נתקל הגביר בעגלה גדולה ששקעה בתוך הבוץ. מכיוון שהי’ יהודי ירא שמים, והתורה הרי מצווה על יהודי “עזוב תעזוב עמו”, ניגש הגביר לעזור בהוצאת העגלה מן הבוץ. אך מכיוון שהי’ גביר ולא בעל עגלה, לא הי’ שייך כלל לעבודה כזו, ולכן התלכלך כולו, ניזוק והי’ לבעל מום. כך הוא הגיע לבית הכנסת, חבול ופצוע, מלוכלך וניזוק.

“לעומתו, בעל העגלה הלך גם הוא אחרי בית המרחץ  לבית הכנסת. הגיע לשם בשעה מוקדמת, ואמר בינתיים תהילים. הוא פגש שם בהרבה אורחים שהגיעו ממרחקים, והזמין אותם אליו לשבת. כך הזמין אליו עוד אורח ועוד אורח עד שהגיעו למספר של עשרה אורחים. אחרי קבלת שבת, כשרצה הגבאי לחלק את האורחים בין בעלי הבתים שבעיר, אמרו כל האורחים שיש להם כבר היכן לאכול – אצל בעל העגלה.

“אחרי התפילה חוזר הגביר לאכסנייתו מלוכלך וניזוק, שבור ורצוץ, ובלי אורחים לשבת. ואילו בעל העגלה מוביל איתו עשרה אורחים שיאכלו אצלו סעודת שבת, סעודה לפי המושגים המצומצמים של בעל העגלה. הגביר קיים מצוות עזוב תעזוב ובעל העגלה – מצוות הכנסת אורחים.  

“לאחר מאה ועשרים שנה, כאשר בא דינם לפני בית דין של מעלה, פסקו שעל שניהם לרדת שוב לעולם הזה להשלים את מה שלא עשו כראוי בחייהם בעולם הזה: על בעל העגלה לרדת למטה לקיים מצוות “עזוב תעזוב”, ועל הגביר לרדת למטה לקיים מצוות הכנסת אורחים.

ומסיים הרבי הריי”צ: “לכל אחד יש את השליחות שלו, אלא שצריך לדעת מהי השליחות, שלא להחליף בשליחותו של השני”. עד כאן לשון קדשו.

השלוחים חדורים במשיח

בימים הבאים יתכנסו שוב השלוחים של הרבי מלך המשיח שליט”א מכל קצווי תבל – צריך להזכיר ולעורר שוב, כי כינוס זה נערך תחת הכותרת שלא השתנתה ולא תשתנה אותה טבע המשלח בעצמו על אודות מטרתו של כינוס השלוחים. בכינוס השלוחים העולמי האחרון לעת עתה, בשבת פרשת חיי שרה תשנ”ב זכינו לשמוע דברי אלוקים חיים מאירים ומזהירים מפי קדשו של הרבי עצמו. לאחר מכן הדברים נחתמו בטבעת המלך, הוגהו ונמסרו לפרסום בשם הרבי עצמו.

הרבי אומר שם כי השליחות שהוטלה על שלוחיו של נשיא דורנו, בעצם הסתיימה כבר. נמצאים אנו לא רק לאחרי התחלתה של השליחות, ולא רק באמצעה של קיום השליחות, אלא אחרי גמר וסיום שליחות זו. ומכיוון שרואים כי משיח צדקנו עדיין לא בא, מובן שנותר עדיין לעשות משהו, דבר אחד ויחיד שנותר לעשות כדי להביא את משיח צדקנו בפועל ובגלוי.

ומהו  אותו “משהו” שיש לעשות, שואל הרבי מיניה וביה – על פי הידוע שישנו בכל דור אחד מזרע דוד המלך שהוא המשיח שבדור, ועל פי הודעת כ”ק מו”ח אדמו”ר, השליח היחיד שבדורנו והמשיח היחיד שבדורנו, כי כבר נסתיימו כל העניינים והכל מוכן לגאולה – מובן אם כן שיש לקבל את פניו של משיח צדקנו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו בפועל ולהוציא את ישראל מן הגלות.

כלומר, הרבי מורה באצבע על המשיח של דורנו, ומודיע לנו שהדבר היחיד שנדרש כיום הוא לקבל את פניו בפועל ממש כדי שיוכל לקיים את שליחותו ולהביא את הגאולה.

“הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות”, עבודה שאינה רק פרט בשליחות, וגם לא כלל בשליחות, אלא היא העיקר, ויותר מזה, הדבר היחיד שנותר לעשות היא – קבלת פניו של  משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מן הגלות.

הרבי אומר זאת תוך כדי שהוא מדגיש שמוכרח להיות שנשאר עדיין לעשות משהו לקראת הגאולה. והוא מדגיש את העובדה שלא מדובר על משהו תיאורטי אודות מי שכאילו לא יודעים ולא משנה מי הוא, אלא במפורש על מישהו שיודעים וחשוב לדעת מי הוא – השליח היחיד שבדורנו (וכפי שהוסיף בכתב יד קדשו באידיש על גיליון השיחה המוגהת), שהוא גם “המשיח היחיד שבדורנו” – ואת פניו צריך לקבל בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מהגלות.

ואם למישהו נשאר אולי איזשהו ספק, אולי לא צריך כל כך ללחוץ על נקודה זו – על ספק זה ממשיך הרבי ומדגיש שבענין זה אסור להתחשב אפילו בציווי ה’(!), שכן “כל מה שיאמר לך בעל-הבית – זה הקב”ה – עשה, חוץ מצא”, חוץ מלהישאר עוד רגע במצב של “צא”, מחוץ לשולחן אביהם, בגלות.

הרבי אומר כי “רואים בפועל איך שנפעל ה”וילחום מלחמת ה’ וינצח” בכמה וכמה עניינים – ודווקא מתוך מלחמה של שלום”. והרי יודעים אנו ש”וילחום מלחמות ה’ ” הוא מסימני “בחזקת שהוא משיח”, ואילו “וינצח” הוא מהסימנים של “משיח בוודאי”. והיינו שאף כי הגדר ההלכתי של  “משיח בוודאי” בשלמות זהו דווקא אחרי הניצחון בכל העניינים (ולא רק בכמה וכמה עניינים) ובנין בית המקדש כפשוטו וקיבוץ כל נדחי ישראל כפשוטם, ורק אז זהו מצב הלכתי של הגאולה האמיתית והשלימה. אבל התחלת הענין של “הרי זה משיח בוודאי”, אומר הרבי, כבר הייתה.

ענין זה מתאים עם המבואר ב”דבר מלכות” משפטים תשנ”ב שפסק הדין של נשיא דורנו, יחד עם פסקי הדין של רבנים מורי הוראה אודות “בחזקת שהוא משיח” ועד “הרי זה משיח בוודאי” – פעל בגדרי העולם והביא למצב של התחלת הייעוד “וכתתו חרבותם לאתים”. כלומר, הרבי אומר כי פסק הדין הוא שנמצאים עתה במצב של “בחזקת שהוא משיח” ועד “הרי זה משיח בוודאי”. היינו שגם הגדר ההלכתי של “משיח בוודאי” כבר התחיל והוא אוחז עדיין בעיצומו ואמצעיתו – “ועד “הרי זה משיח בוודאי”.”

מהות עבודתו של משיח

ענינו ושליחותו של המלך המשיח הוא דווקא העבודה עם הגשמיות, “מלמטה למעלה”. זו הסיבה שיש לו שייכות מיוחדת בין  חודש כסלו, אותו מברכים בשבת זו, עם ענינו של משיח: חודש כסלו הוא חודש השלישי בימות הגשמים, וגשמים קשורים אף הם לשליחותו של משיח, שהרי ענינו של משיח הוא בעיקר העבודה “מלמטה למעלה”, להתחיל דווקא מן הגשמיות וממנה לבוא אל הרוחניות והאלוקות – בניגוד למשה רבינו, שעיקר ענינו הוא “להמשיך” את הגילוי האלוקי הרוחני, מלמעלה למטה. אך כיוון שהקב”ה מאחד ומחבר את משה רבינו עם המלך המשיח, על פי בקשתו של משה “שלח נא ביד תשלח”,  לכן יש במשיח גם את הענין של “מלמעלה למטה”.

לכן קשור משיח דווקא עם גשמיות, כמו גשמים, “ואד יעלה מן הארץ”, “שדווקא “מן הארץ” (ב”ן), נשמה בגוף, נעשה מהחומריות גשמיות, ומהגשמיות נעשה “אד” (יסוד האויר, היסוד הדק ביותר), שהוא “יעלה” מלמטה למעלה, עוד יותר למעלה מ”ורוח אלוקים מרחפת על פני המים”, “זה רוחו של מלך המשיח” – מאחר שנפעל התחי’ בתור נשמתו דכ”ק מו”ח אדמו”ר בפועל ממש, כנשמה בגוף (ולא רק כפי שהוא “רוח אלוקים מרחפת על פני המים”).

כלומר: שליחותו של משיח לא נעשית על ידי עילויים רוחניים נפלאים שישנם בנשמה ללא גוף (שהרי זה היפך כל ענינו של משיח, כנ”ל). אלא על ידי שמשיח נשאר נשמה בגוף גשמי, ובמצב זה של נשמה בגוף הוא מתרומם ומתעלה יותר ויותר, עד שרואים זאת בפועל כנשמה בגוף, בהתאחדות המוחלטת עם “כ”ק מו”ח אדמו”ר” – וכפי שממשיך בשיחה שם “וכפי שהיה בדור שלפניו, שכ”ק מו”ח אדמו”ר נתאחד עם אביו, אשר הוא היה בנו יחידו, כך שיש את השלמות של כל “שבעת קני המנורה”, כל השבע דורות”.

וכפי שמפורש  עוד יותר בשיחה שלא הוגהה (שיחות-קודש תשנ”ב ח”א עמוד 318): “ועוד ועיקר – דמכיון שגם ענין זה (“וינצח”) ישנו כבר, צריכה להיות תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, השליח ד”שלח נא ביד תשלח”, כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ועל דרך זה ההמשך דממלא מקומו שלאחרי-זה(!), על דרך שהוא היה הממלא-מקום דאביו, אדמו”ר נ”ע, וכמדובר כמה פעמים בנוגע לשבעת קני המנורה, ובנוגע לשבעת האושפיזין וכו’].

ולכן, מסיק הרבי: “צריך לצאת בהכרזה ובהודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו, והעבודה של כל יהודי, מתבטאת בזה – שיקבלו את פני משיח צדקנו. כלומר: כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו. והכוונה בפשטות היא – שמכינוס השלוחים צריכות לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו’ לקבלת פני משיח צדקנו. על-ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ושבעל-פה באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו. כולל ובמיוחד – על-ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת. והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכל יהודי בלי אף יוצא מן הכלל.

“ויהי רצון, שעל-ידי שכל שליח ימלא את תפקידו בשלימות, בכל עשר כוחות הנפש, ובפרט שכל השלוחים יתאחדו ויכנסו בזה – יביאו תיכף ומיד ממש את (הגילוי ושלימות של) השליח העיקרי והאמיתי, יחד עם גילוי עשר הכוחות שלו – “שלח נא ביד תשלח” – השליח שבדורנו, כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו – וכפי שהיה בדור שלפניו שכ”ק מו”ח אדמו”ר נתאחד עם אביו, אשר הוא היה בנו יחידו, כך שיש את השלימות של כל “שבעת קני המנורה”, כל השבע דורות”. עד כאן דברי הרבי.

•     •     •

זהו אפוא עיקרו של כינוס השלוחים, כדברי הרבי שם, לדבר יחד כיצד ממלאים את העבודה המוטלת עלינו עתה, “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות” – ללכת בכוחו של המשלח, ולכבוש את העולם כולו שיקבל את פניו של המלך המשיח. שיכיר בעובדה שהרבי שליט”א הוא הוא המלך המשיח, יקבל את מלכותו, ויבקש כי יבוא וימלוך עלינו ויביא לנו את הגאולה. שזהו תוכן ההכרזה שפועלת ומגלה את עצם מציאותו של משיח ומביאה להתגלותו בפועל בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש – יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.