גילוי הגבורות העליונות כ ” ק אדמו ” ר הזקן : הגבורות העליונות גבוהות הן מן החסדי

גילוי הגבורות העליונות

כ”ק אדמו”ר הזקן: הגבורות העליונות גבוהות הן מן החסדים, ומציינות תגבורת של שפע החסדים. והנה נאמר: “ואת עשו שנאתי” ולעתיד נאמר: “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”. אולם עתה כל זמן שלא נתבער הרע של עשו, וה’ שונא את עשו, על כן, לא יוכל עדיין להיות גילוי הגבורות העליונות שבקדושה. ברם על ידי הבירורים שפועלים עם בני יעקב בקליפת נוגה, נפעל מצב כפי שזה במהות התשובה ופעולתה, שהרי בעלי תשובה משכין ליה בחילא יתיר (מושכים עליהם את אור ה’ בכוח רב יותר). והמשכה זו נובעת מבחינת גבורות קדושות כפי שהן יותר מכפי המידה. ועבודה זו היא הפועלת שיתהפך חשוכא לנהורא ויתגלו הגבורות העליונות, ואז יהיה הבירור של עשו בתכלית השלמות. 

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ט עמ’ צה) 

ויבכו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: חז”ל אומרים שיעקב ועשו בוכים בעת פגישתם, על חורבן שני בתי המקדש. ולכאורה צריך ביאור: איך יתכן שעשו בכה על כך בה בשעה שצאצאיו החריבו את בית המקדש? אלא שיעקב העלה את עשו להמשיך בו מהאור שלאחר הבירור של עשו לעתיד לבוא, ואז רומם אותו לשמחה של בעל תשובה, שאין בכח כלי מוחם לסבול את אור השמחה הגדולה הדוחקת את המוח ומכך באים הדמעות. לפיכך בכו שניהם יעקב ועשו אחיו על יחוד אור מקיף ואור פנימי, שנתייחדו עתה לאחר הריחוק. ובעת שהתמוגגו בדמעות על נועם האור, היטב חרה להם על כי יום יבוא ושוב יהיה הריחוק בעת חורבן בתי המקדש.

(תורת חיים, בראשית ח”ב עמ’ קפח)

כיצד פעל יעקב ביטול בעשו?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הקרבנות הם העלאת מ”ן (מים – נוקבין, דהיינו התעלות שעל ידי עבודת המטה). והנה ידע יעקב אבינו את ענינם ולכן שלח הקרבנות, מתוך כוונה שתהיה העלאת מ”ן לעולם התוהו, שרש עשו שבקדושה, להמשיך את אור המקיף, שאז יהיה עשו שלמטה, ממילא בטל.  

(אור התורה במדבר, כרך ד א’קפו)

מי ישפוט בהר עשו?

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מצינו במדרש רבה לשמות פ’ י”ח: “כשם שעשה הקב”ה בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל כן לעתיד לבוא יעשה על ידיהם שנאמר: ‘ועלו מושיעים בהר ציון’ – זה מיכאל וגבריאל”. ולכאורה צריך ביאור: והרי במדרש תילים מצינו שאומר הקב”ה: “לשעבר, אני ובית דיני היינו מהלכים לפניכם. אבל לעתיד לבוא אני לבדי. שנאמר: ‘כי הולך לפניכם הוי’” ?!

הביאור לכך הוא: המשפט של עשו יהיה על ידי בית דינו של ה’ – מיכאל וגבריאל, אבל הגואל יהיה הקב”ה בעצמו. ואף על פי שהקב”ה דן יחידי לכל באי עולם אך כדי לשפוט את הר עשו, יעשה זאת על ידי בית דין, כדי שלא יהיה להם פתחון פה. זאת כפי שמצינו שחזר הקב”ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה, כדי שלא יאמרו: ‘אילו נתן לנו את התורה, היינו מקיימים את הכתוב בה’. נמצע מעתה שלא יהיה להם שום פתחון פה ליום הדין לעתיד לבוא. וכך הוא הדבר לענין משפט עשו, שהגם שהקב”ה דן יחדי, אך כדי שלא יהיה לגויים פתחון פה, יעשה ה’ בית דין שלם.

(ספר המאמרים תרכ”ז עמ’ תצה)

דקות הרע וגסות הרע

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הבירור של לבן הוא בחינת דקות הרע, והבירור של עשו הוא בחינת גסות הרע. זהו שנאמר “בהצותו את ארם וגו’” – שירה בהם חיצים. שכן קשת היא כדי להרוג את השונא מרחוק, היינו בחינת דקות הרע שאינו מורגש כל כך. שכן לבן הארמי הוא בחינת דקות הרע, שבירורו הוא על ידי הבקשות שבתפילת שמונה עשרה מתוך מרירות ומעומקא דליבא, שיפה כוחם לברר את דקות הרע. ברם עשו הוא אדום – שזוהי גסות הרע. כאן הבירור הוא על ידי סייף – חרב פיפיות דפסוקי דזמרה, מלשון ‘לזמר עריצים’. וזהו שכתוב “ויך באדום”.

(ספר המאמרים פר”ת עמ’ סח)

אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: זמן הגלות הוא זמן המלאכה. זהו שאמר יעקב “ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני”. שכן יעקב יש לו מלאכה, ומלאכתו היא להאיר גם את העקביים שהן המדרגות היותר אחרונות, באור והגילוי של הי’ שהיא בחינת חכמה. וזהו “לרגל המלאכה”: שהגלות נקראת מלאכה והעבודה שבזמן הגלות נקראת “רגל המלאכה”.

(ספר המאמרים תרצ”ה עמ’ שמא)

הבירור הושלם!

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מצד יעקב נגמרו ונשלמו כל עניני הבירורים וכבר אז כשוישלח יעקב – היתה יכולה וצריכה להיות הגאולה, מכל מקום לא בא הדבר לפועל מצד העולם, ובעולם. אבל לאחרי “מעשינו ועבודתינו” דכל בני ישראל במשך כל הדורות . . נגמרו כבר ונשלמו כל הענינים גם מצד העולם ובעולם, כפי שהודיע והכריז שכבר נשלמו כל עניני העבודה, גם “צחצוח הכפתורים”, והכל מוכן לביאת המשיח.

(ספר השיחות ה’תשנ”ב ח”א עמ’ 163)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

…על דרך זה גם אצל יהודי, שכל יהודי הוא שלוחו של הקב”ה וכמותו דהמשלח (כנ”ל בארוכה), הנה אפילו כאשר מדובר אודות פעולה-טובה אחת ויחידה, ואפילו כאשר מדובר אודות פעולה קטנה ביותר שאינה אלא “כחוט השערה” - עליו לדעת, שיתכן, כי פעולה קטנה זו היא ה”מכה בפטיש”, או מקרבת יותר את הורדת הפטיש, שעל ידו נשלמת כללות העבודה דזמן הגלות, ומיד (לאחרי הפעולה) נכנסים ל”יום שכולו שבת ומנוחה”.

(ש”פ וישלח תשמ”ח)