יש חרדה, ויש חרדה

גם בעת כתיבת שורות אלו, כאשר ישראל נסוגה מרצועת עזה, עדיין חווים הילדים חוויות כאלו ואחרות הנגזרות מתוך התקופה האחרונה. לא מעט ילדים אף חזרו להרגלים לא–טובים שהיו להם • במאמר הנוכחי ננתח את המצב וננסה לתת טיפים להתמודדות עם שאלות כמו: כיצד נתמודד עם חרדות? האם נדחיק את הפחד או נדבר עליו? מתי חרדה היא דבר בר חלוף וטבעי? ומתי היא כבר מצריכה בירור וטיפול?

נוכח כל האירועים הלא–פשוטים שחווינו לאחרונה, הייתי שרוי בהתלבטות גדולה, מה לספר לילדים בכתה? וכיצד? במשך ימים ארוכים אנו מתפללים לשלומם של החיילים ולהצלחתם, מקבלים החלטות טובות, והנה יש בשורות לא תמיד טובות. איך הילדים יקבלו זאת? איך לספר לילדים על המאבק מול המחבלים מבלי לגרום להם לדמיונות שווא ולפחדים?

כשנכנסתי לכיתה ההתלבטות נגוזה. הבנתי שהשאלה העומדת לפני היא לא האם לספר אלא מה לספר. מצאתי ילדים שכבר יודעים הכול ואפילו הוסיפו משלהם. עולמם הדמיוני הפורה יחד עם המידע שכמה מהילדים ניפקו לסביבה, הייתה אפוקליפטית, עם נפגעים רבים וסיפורי זוועה. הבנתי מהר מאוד שעלי לשבת עם ילדי הכיתה ולספר להם את האמת לרמתם.    

כמה חודשים קודם–לכן הסתובב בשכונתנו חוליגן אנטישמי שריסס כתובות נאצה. מי שגילה את מעשיו היה אחד מילדי בית הספר שמיהר לדווח למורים שהזמינו משטרה. בתוך רגעים ספורים הגיעו לרחוב ניידות משטרה רבות וילדי בית הספר עקבו אחר כל פסיעה של השוטרים.

כשהסתיימה הסאגה הזו והאיש נעצר, יכולנו לשמוע מהילדים, בייחוד מהכיתות הנמוכות, סיפורי זוועה שלא היו ולא נבראו; האחד תיאר שהאיש רדף אחריו, השני סיפר שהיה לו אקדח, השלישי תיאר קרב יריות בין המשטרה לחשוד, והרביעי הזהיר שהוא שכן שלו והוא מתכנן פיגוע.

עולמם הפנימי של הילדים בנוי מדמיון רב, ולכן הדבר הכי חשוב שעלינו לדעת הוא, שאסור לנו המבוגרים להתעלם ממצבים המתרחשים בשטח. בעידן של ימינו אי אפשר עוד להסתיר מידע. עלינו להיות אלו שמציבים את המידע, כמובן בהתאם לגיל ולאופי הילדים. לא תמיד חייבים לומר את כל האמת, אך במצב של התעלמות - הילד מחבר רסיסי מידע בצורה מוטעית ואז מגיב אליהם בצורה חרדתית. 

את מה שעובר על ילדי הדרום ומרכז הארץ בטח שלא ניתן להסתיר. הילדים שומעים אזעקות עולות ויורדות, צבע אדום, קולות נפץ ומדי יום, כמה פעמים ביום, רצים עם ההורים לחדרים מוגנים. בבתים רבים ישנם קרובי משפחה מגויסים ולא קשה להבחין בדאגה המרוחה על פני ההורים כשמפרסמים על פיגועים שהיו; כל אלו עלולים בנקל להכניס את ילדנו למצבי חרדה.

חוסר הוודאות שהביאה עמה המלחמה, מתי יפול טיל? והיכן? האם מישהו מיקירי יפגע? אלו רק מעט מזעיר מהפחדים שחולפים במוחם הפורה של ילדנו. השאלות הללו שצצות במוחם הן הגורם מספר אחת לחרדה.

גם בעת כתיבת שורות אלו, כאשר צה”ל למרבה הצער נסוג מרצועת עזה, עדיין חווים הילדים חוויות כאלו ואחרות הנגזרות מתוך התקופה האחרונה. לא מעט ילדים אף חזרו להרגלים לא–טובים כמו מציצת אצבע, הרטבה, התנהגויות ילדותיות וכדומה.

במאמר הנוכחי ננתח את המצב וננסה לתת טיפים להתמודדות עם שאלות כמו: כיצד נתמודד עם חרדות? האם נדחיק את הפחד או נדבר עליו? מתי חרדה היא דבר בר חלוף וטבעי? ומתי היא כבר מצריכה בירור וטיפול?

יש חרדה, ויש חרדה

חרדה בנויה בעיקר מפחד אך לא רק. ישנם ארבעה מרכיבים מרכזיים המאפיינים חרדה: רגשי, מחשבתי, גופני והתנהגותי. וכן ששה סוגים מרכזיים של חרדה. 

כללית - אנשים שמודאגים יתר על המידה. המוח עסוק בדאגות חוזרות, כלכליות, משפחתיות. הדאגות משתלטות על החיים ועם הזמן האדם קובע סדר יום לפי כמות הדאגות ועוצמתן.

התקפי חרדה - באופן פתאומי יש סימנים גופניים של דופק מהיר, לחצים בחזה, תחושת מחנק ועוד. האדם בטוח שמשהו רע עומד לקרות, ולעיתים מחפש סיוע רפואי. בדרך כלל מלווה בהימנעות ממקומות צפופים כמו קניונים.

אובססיביות קומפולסיביות - מחשבות בלתי נשלטות החוזרות לראש ומלוות בטכסים חוזרים.

חברתית - פחד מדיבור מול קהל ומביקורת. בדרך כלל יש הימנעות מפגישה עם אנשים חדשים ומאירועים חברתיים.

ספציפית - פחד מדברים ספציפיים, לדוגמה: טיסות, מעליות, נחשים. הפחד מלוה בתסמינים גופניים של חרדה בעת מפגש עם הגורם המאיים.

פוסט טראומה - חרדה בלתי פוסקת אחרי אירוע שהיווה איום ממשי לחיים. חיילים רבים חווים חרדה פוסט–טראומתית. גם ילדים רבים בשדרות וביישובי עוטף עזה מאובחנים אף הם כלוקים בחרדה זו; ובעצם, כשמדברים על חרדה מהמלחמה החשש הגדול הוא בעיקר מסוג חרדה זו. פוסט–טראומה יכולה להיות חריפה אך חולפת, או כרונית ואז הדבר מצריך טיפול עמוק יותר.

כהורים עלינו להבין שחרדה היא דבר טבעי כל עוד היא לא הופכת למפריעה להתנהלות היום יומית של החיים. בכדי שהחרדה לא תתעצם ותהפוך לפוסט–טראומה; כדי שלא כל צלצול יבהיל אותנו מאז ועד עולם, או כל רעש שידמה לנפילה יבהיל אותנו - עלינו ההורים להיות חומת מגן עבור ילדנו. כפי שאנחנו כהורים נפעל ונתנהג, זה ישפיע רבות האם תתקבע בנפשו של הילד פחד מהמלחמה או שהדבר יחלוף וייעלם.

הורים בדרך–כלל מבלבלים בין המושג ‘נפגעי חרדה’ המתייחס לאירוע טראומטי, לבין חרדה סבירה של ילד. כשהילד ניצב מול מצב מלחיץ, הוא יפנה להורה כדי לקבל אישור או מושג על טיב ההתרחשות. במידה וההורה מבוהל ונסער, הילד יפרש בהתאם את המצב כמסוכן ומפחיד.

תחושת פחד היא נורמלית ובריאה. הגוף מיצר את הפחד כדי לאותת על סכנה ולעודד אותנו להתגונן. אם נבין זאת ונעביר את המסר לילדנו, הם יוכלו להתיידד עם הפחד, להבין שהוא שם בשבילם כדי לשמור עליהם. במצב כזה הם ירגישו חופשיים יותר לתת ביטוי לפחד, ויש לקוות שיצליחו גם להשתחרר ממנו.

ילדים קולטים ומבינים את המתרחש הרבה יותר טוב מכפי שאנו מתארים לעצמנו. לילדים יש כישרון מיוחד לחוש במתח, בדאגה ובחרדות הקיימים בסביבתם. מצבי לחץ שמשפיעים על בני המשפחה הבוגרים מגבירים גם את דאגות הילדים. בהיעדר מידע או יכולת להבין את המצב הקיים, מפעילים ילדים את הדמיון והוא גדל ומתפתח אפילו לממדים מפלצתיים. לכן הם עלולים לסבול מדמיונות מפחידים שאינם תואמים את המציאות המאיימת בפני עצמה.

תסמיני המתח של ילדים הנם כמו אצל המבוגרים: אי־שקט, חוסר ריכוז או תגובות קיצוניות של בכי וכעס. אלה תופעות שכיחות. ילדים יכולים גם לבטא את חרדתם באמצעות הידבקות להורים או באמצעות פחדי לילה.

ההבדל בין פחד לחרדה: פחד הוא לרוב ברור וקל להגדרה על–ידי מי שמפחד, לעומת חרדה שבדרך כלל מלווה בתחושה כללית לא נוחה, אך קשה להגדירה במדויק ולומר ממה בדיוק אנו חרדים.

חרדה נמדדת לפי שני פרמטרים: סבל ותפקוד. אפשר לזהות ילד חרד כשהוא לא מתפקד או שחלה הרעה בכל המובנים: לא ישן, לא אוכל, לא נפגש עם חברים, וזה נמשך לאורך תקופה ולא משתפר. הפרמטר של סבל בא לילד ביטוי במחשבות טורדניות ובשאלות בלתי פוסקות. במצב כזה כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

•

המציאות מראה שככל שאנחנו ההורים נצליח לשמור על שקט פנימי וחוסן נפשי - כך גם ילדנו ירגישו בטוחים יותר. פשוט כדאי לשים לב לטון הדיבור שלכם, לרמת הלחץ שאתם מייצרים סביבכם, לכמות ולאופי השיחות שאתם מקיימים עם הקרובים לכם.

נצלו את הימים הללו לנהל שיחות ככל שניתן על אמונה בבורא עולם, והכי חשוב, לחזור ולשנן את דברי ההרגעה הרבי מלך המשיח שארץ ישראל היא ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. על הגאולה הקרבה, ילד שמבין שכל הייסורים הללו הם חבלי משיח לקראת בוא האור הגדול - הוא ילד מחוסן ובטוח יותר.

מאת נתן אברהם