כיצד אפשר לאכול משור הבר , שנשחט בסנפיריו של הלווייתן ? מדוע תפסק ההלכה כבית שמא

כיצד אפשר לאכול משור הבר, שנשחט בסנפיריו של הלווייתן? מדוע תפסק ההלכה כבית שמאי, וכיצד ייתכן שהלוויים של היום - יהיו כהנים לעתיד לבוא? • חלק רביעי בסדרת מאמרים בענייני משיח וגאולה שתבאר את ענייני הגאולה והחיים בגאולה בשפה השווה לכל נפש

בכתבה הקודמת, תארנו את הסעודה הגדולה שה’ יערוך לצדיקים בימות המשיח, סעודת שור הבר והלויתן. בסיומה של הכתבה, נותרנו עם השאלה:

בתארו את הסעודה, אומר המדרש¹: “בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו”. כלומר, שור הבר יהרוג בקרניו את הלויתן, והלויתן יהרוג בסנפיריו את שור הבר. שחיטה כזו, שאינה על ידי סכין שחיטה כשר, היא שחיטה פסולה, והבשר הוא בשר נבילה. איך ייתכן שהמנה העיקרית בסעודה אותה יעשה בורא עולם עבור הצדיקים, תהיה מבשר לא כשר?!

למען האמת, המדרש עצמו שואל את השאלה הזאת ומשיב: “אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא: תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא”. כאשר משיח יבוא, תהיה לנו תורה חדשה, ויתחדשו בה הלכות על פני התורה שיש לנו היום.

אבל התשובה הזאת, תמוהה אף יותר מהשאלה. האמירה הזאת, שלעתיד לבוא תהיה תורה חדשה, סותרת לכאורה את אחד מעיקרי האמונה! 

הרמב”ם כותב²: “דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים. אין לה לא שינוי, ולא גרעון ולא תוספת. שנאמר³: “את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו”. ונאמר⁴: “והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת”. הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם”.

כלומר, התורה היא נצחית. היא נשארת כמו שהיא, ללא שינויים או תוספות לעולמי עד. כיצד ייתכן לומר שה’ יגלה בימות המשיח תורה חדשה שתחדש ותתיר איסורים על חשבון התורה של היום?

כמה פרשנים⁵  מסבירים את הסתירה בכך שמכיוון שמדובר על אירוע חד פעמי – השחיטה ה’לא כשרה’ תתרחש רק פעם אחת, הרי שמדובר על הוראת שעה, ובמקרה כזה מותר לעבור על דברי תורה, כפי שהרמב”ם עצמו כותב⁶: “אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים”.

אבל התשובה הזאת לא כל כך מסתדרת עם לשון המדרש “תורה חדשה” ו”חידוש תורה”. אם מדובר על הוראת שעה, הרי שזה כלל אותו אנו כבר יודעים. מה חדש בזה?

הרבי מלך המשיח מסביר⁷ שבעצם, כל התורה כולה ניתנה למשה מסיני. בסיני, קיבל משה רבנו את חומר הגלם – התורה שבכתב, ואת כלי העבודה – כללי הלימוד שאיתם אנו, בשכלנו האנושי והמוגבל, אמורים להתייגע, ללמוד ולחדש על מנת להבין את מצוות התורה.

כך גם בהלכה זו. ההלכה כי סוג כזה של שחיטה – להישחט על ידי סנפירי לויתן – מותרת, חבוייה גם היום בחומר הגולמי של התורה שבכתב. אלא שבזמן הגלות, אין בידינו את הכלים התורניים להפיק מפסוקי התורה את ההיתר ההלכתי הזה, בכללי התורה הידועים. לכן, בזמן זה, שחיטה כזו אסורה, ומי שאוכל ממנה – אוכל טרף. משיח, שיתברך ביכולות נפשיות עצומות, יוכל ללמד ולהראות לנו – על פי כללי התורה – שדיני שחיטה שבתורה לא נאמרו מלכתחילה על שחיטה זו, ולכן היא מותרת. 

לאור האמור לעיל, ניתן היה לחשוב כי ה’תורה חדשה’ שתצא לעתיד לבוא, תתבטא רק במקרה זה של שחיטת שור הבר על ידי סנפירי הלוויתן. האם בזאת מסתכמת התורה חדשה? האם לא יהיה שינוי כלל בהלכות אחרות?

בית שמאי ובית הלל

כידוע, מחלוקות רבות התקיימו בין ‘בית שמאי’ ו’בית הלל’ – תלמידיהם של שני גדולי הדור אז. ברוב המקרים, בית שמאי החמירו יותר מאשר בית הלל. הסיבה לכך הייתה ההבדל הנפשי בין שני הרבנים:

הלל היה מבחינת החסד, וגישתו התאפיינה בתכונה של טוב לב ואהבה, ולכן נהגו תלמידיו להקל. שמאי, היה מבחינת הגבורה, העוצמה האישית, ההתגברות על ענייני העולם, וממילא נטו תלמידיו לכיוון של החמרות.

הגבורה, מתבטאת בעיקר בהתכנסות של האדם לתוך עצמו. תכונה זו משתקפת במאמר חז”ל: “איזהו גיבור? הכובש את יצרו!”. על פי הקבלה, מידת הגבורה מזוהה עם פסק דין.  לאדם הנוטה לגבורה, יש בדרך כלל סטנדרטים בלתי מתפשרים של אמת שמהם הוא לא יזוז, ואותם הוא ירצה לראות בכל העולם כולו. התכונה הזו נרמזת בשם ‘שמאי’, שהוא מלשון “השם אורחותיו” – אדם המעריך ובודק את דרכיו, כל הזמן היה שמאי נתון בהתבוננות עצמית קפדנית אודות התנהגותו.

חסד, לעומת זאת, משקף את הדרך החוצה, את היציאה מעצמי. אדם שהזולת הוא הדאגה העיקרית שלו. האדם המונע על ידי החסד נותן מעצמו לזולת, כשהוא צועד בדרכו של הלל שתבע⁸: “הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”. גישה זו משתקפת גם בשם ‘הלל’, מלשון “בהילו נרו⁹“  “כשזרחה אור השפעתו¹⁰”. גישה זו מדגישה הפצת אור, מתוך ציפייה שזה יגרום לחושך להתכווץ. כאשר מפיצים אור עד לשוליים הקיצוניות ביותר, זה מושך אנשים וגורם להם להשתנות.

הגמרא¹¹ מספרת: “שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו”. לכל צד, היו את הטענות שלו – בית שמאי היו ידועים כחכמים ומחודדים יותר מאשר בית הלל, אבל בית הלל היו הרוב¹². בסופו של דבר, יצאה בת קול ואמרה: “אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל”, מתאים לכלל התלמודי הידוע¹³ “הלכה כרבים”.

אבל הפסק הזה הוא זמני בהחלט, הכול ישתנה בביאת המשיח. חז”ל¹⁴ אומרים כי בימות המשיח תהיה ההלכה כבית שמאי. אולם, גם קביעה מפתיעה זו אינה סותרת את נצחיות ההלכה: בזמן הגלות, הסיבה שנפסקה ההלכה כבית הלל, למרות שבית שמאי היו מחודדים יותר, היא משום שבית הלל היו הרוב. בימות המשיח, כאשר כל עם ישראל יהיו חכמים יותר ויבינו את עומק חכמתם של בית שמאי, יפסקו רוב הסנהדרין כבית שמאי וכך תתקבל ההלכה.

הצומות בימות המשיח

הרמב”ם כותב¹⁵:”כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה, שנאמר¹⁶: “כה אמר ה’ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו”.”

הלכה זו אינה כוללת את יום הכיפורים, ולכמה דעות גם את תענית אסתר – צומות שנתקנו כימי תשובה ולא כימי אבלות.

הלויים יהיו כהנים

האר”י הקדוש כותב כי הלויים ‘ישתדרגו’ לכהנים בימות המשיח.

בהביאו את מאמר האר”י בספר התניא¹⁷, אדמו”ר הזקן מוסיף את המילים “שהלויים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד”. הרבי מלך המשיח¹⁸ מסביר את ענינה של תוספת זו:

אדמו”ר הזקן הוסיף את המילים “של עכשיו”, על מנת למנוע את השאלה הבאה: הרי התורה ניתנה “לנו ולבנינו עד עולם¹⁹”, ומפסוק זה אנו לומדים את אחד מעיקרי האמונה כי לא יהיה בתורה שום שינוי², כיצד יכולים אנו לומר שהלכות התורה ישתנו כאשר הלויים יהפכו לכהנים – שינוי הכולל בחובו הלכות רבות כל כך? לכן, כותב אדמו”ר הזקן כי מדובר בלויים של עכשיו. הלויים שחיים היום, יוולדו בעתיד ככהנים, ולכן הם יהיו כהנים.

תשובה זו מובילה לשאלה נוספת: אם בכך מדובר, והלויים יוולדו לאבא כהן, מה חידושו של האר”י? ברור כי מי שנולד ככהן = כהן?

התשובה לכך, מסביר הרבי, תובן על פי מקורם הרוחני של הלויים. הלויים נולדים מבחינת הגבורה, ובהתאם לכך גם משרתים בבית המקדש בעבודות הקשורות עם – מידת הגבורה. הכהנים, לעומת זאת, נולדים ומשרתים מבחינת החסד. לעתיד לבוא, תעלה הגבורה למעלה, ותיכלל בחסד. לכן הלויים של היום יוולדו במשפחות כהונה בכדי להגיע לרמה רוחנית נעלית יותר ממה שהיו בה.

סייגים וגדרים

ישנם הלכות רבות אותם תיקנו חז”ל על מנת “להגן” על מצוות התורה. לדוגמא: כאשר ראש השנה חל בשבת, אנו לא תוקעים בשופר. הסיבה לכך היא שחז”ל חששו שיהודי שלא יודע לתקוע, יצא עם השופר שלו לרשות הרבים ויטלטל אותו ד’ אמות, בשביל למצוא מישהו שיעזור לו עם התקיעות. כאשר משיח יבוא, כל עם ישראל יהיו רגישים הרבה יותר לעניינים רוחניים, הגדרים והסייגים הללו לא יידרשו עוד²⁰.

מן האמור לעיל ברור כי התורה היא נצחית, וכל השינויים שיתרחשו בזמנים של משיח, הם במסגרת של התורה כפי שאנו מכירים אותה כיום. איך זה מתיישב עם מאמר חז”ל²¹ “מצוות בטלות לעתיד לבוא?”

ועל כך, במאמר הבא שלנו.

 

­                                    

1) ויקרא רבה יג, ג.

2) הלכות יסודי התורה ט, א.

3) דברים יג, א.

4) דברים כט, כח.

5) חידושי הרד”ל לויקרא רבה שם. חידושי מהר”ץ חיות לחולין סז, ב. ולנדה סא, ב. ושם נסמן.

6) הלכות יסודי התורה ט,ג.

7) קונטרס “תורה חדשה מאתי תצא”, שבועות תנש”א.

8) אבות א, יג.

9) איוב כט, ג.

10) מצודת דוד שם.

11) עירובין יג:

12) ועיין שם בגמרא שבית הלל גם היו ענוים יותר מאשר בית שמאי.

13) ברכות לז.

14) מדרש שמואל אבות פרק ה’ משנה י”ט.

15) סוף הלכות תענית.

16) זכריה ח, יט.

17) פרק נ’.

18) שיעורים לספר התניא שם הערה 15

19) דברים כט, כח.

20) ראה ספר המאמרים מלוקט א’ עמוד תכח.

21) נדה סא, א.