בעמדנו בתוך תקופת ‘שלושים יום’ קודם יום קבלת הנשיאות, יו”ד–י”א שבט, עלינו להתבונ

בעמדנו בתוך תקופת ‘שלושים יום’ קודם יום קבלת הנשיאות, יו”ד–י”א שבט, עלינו להתבונן בייחודיותה של תקופה זו, בה החליט המלך להתגלות, והחיוב המיוחד המוטל על כל אחד להירתם לעבודות הקודש בשירות הרבי מלך המשיח • כאשר לומדים ענייני גאולה ומשיח, יודעים גם את הדרך הנכונה, ומעלים אנשים נוספים על דרך המלך. והמלך מודה על כך!

בספר התניא (אגרת הקודש, סימן כ”ד) מעורר אדמו”ר הזקן בעל התניא והשולחן–ערוך על גודל מעלת העת רצון שבזמן התפילה, והדרך הראויה לנצל עת רצון זו, וזו לשון קודשו:

“…אשר בחר בה מכל היום להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו שהיא עת רצון ולהמצא לדורשיו ומבקשיו ומייחליו… להתבונן ולראות ביקר תפארת גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב”ה, הנגלות למעלה בשעה זו וגם למטה, אל החפצים להביט אל כבודו וגדלו, המתעטף ומתלבש בתוך תיבות התפילה הסדורה בפי כל, ומתגלה לכל אחד לפי שכלו ושורש נשמתו… ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, שדרך המלך להיות חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים (עד) אשר כמה וכמה מצפים ימים ושנים לראות עוזו וכבודו.

 

וכשעלה רצונו להתגלות לכל והעביר קול בכל מלכותו להקהל ולעמוד לפניו להראותם כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, מי שעומד לפניו ואינו חושש לראותו ומתעסק בצרכיו, כמה גרוע וסכל ופתי הוא ונמשל כבהמות נדמה בעיני כל הבריות, וגם הוא בזיון המלך בהראותו לפניו שאינו ספון בעיניו לקבל נחת ושעשועים מהביט אל כבודו ויופיו יותר מעסק צרכיו”…

יוצקים הצלחה

באגרות קודשו, כותב כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א אודות משל נפלא זה, ומעורר שהוא הדבר ממש, בענין תקופתנו, שנתגלתה בתורת החסידות אשר היא המגלה את יקר תפארת מלך מלכי המלכים הקב”ה, ועל–ידי שכל אחד מאיתנו מזכה את הרבים ואת עצמו בלימוד והתבוננות בכבוד המלך על–ידי המבואר בפנימיות התורה, הרי כך מתגלה הוא לכל נשמה מישראל, כל חד לפום שיעורא דיליה.

כלומר, לפי לימודו והתבוננותו, כפי שהשתדל להשתמש בכוחות אשר חננו השי”ת. מה גם, שבכך מקרבים את הגאולה, אשר אז יתגלה הקב”ה לכל ו”לא יכנף עוד מוריך”.

וזו לשון קדשו של הרבי, בחריפות רבה:

“…יעשה טובה לרביים, ועל–ידם לקודשא בריך–הוא ופמליא דיליה, ויתחיל להתבונן איך להפיץ המעיינות חוצה… בה בשעה אשר משיח צדקנו עומד אחר כתלנו, והנשיאים הק’ משפיעים ויוצקים הצלחה בכל השתדלות קלה מן הקלה… המצב בזמננו זה הוא על דרך המובא ב”אגרות הקודש” סי’ כ”ד וכשעלה רצונו להתגלות לכל וכו’ עי”ש”.

“להתבונן ולראות”

עוד כותב הרבי ומעורר בדברים מלהיבים (אגרות קודש חלק י’ אגרות ג’נב, ג’שנג):

“…מבלי הבט על כך שידע איניש בנפשיה מעמדו ומצבו, ועל אחת כמה וכמה שרבותינו הק’ יודעים, הנה בחרו בהם לשלוחים להפיץ זו התורה והדרכותיה בארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

והמוסר השכל מובן היטב על–דרך מה שנתבאר באגרת הקודש סימן כ”ד, אשר בכמה דורות מזמן מתן–תורה ועד ימינו אלה, שבהם היו צדיקים ונשמות גדולות וגבוהות ביותר ובכל זאת הנה המלך היה חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים, למרות אשר כמה וכמה מצפים היו לראות עוזו וכבודו. ובדורנו ובזמננו שעלה ברצונו להתגלות ובחר באנשים מיוחדים שהם יגלו אותו לכל ויראו כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, הרי הדוחה בשאט נפש תפקידו זה… הוא…”.

מבואר בחסידות, אשר ההסתכלות בכבוד המלך ו”פקיחת העיניים”, היא על–ידי הלימוד והתבוננות בתורת ה’ באמצעות “עיני השכל”. כמו–כן הוא, בלימוד וההתבוננות בייחודו וסגולתו של זמן זה בו אנו נמצאים עתה, “ימות המשיח” שעל סף הגאולה.

וכבר נתפרסמו דברי קדשו של נשיא דורנו משיח צדקנו, שהדרך הישרה להביא את הגאולה וביאת המשיח, היא על–ידי לימוד עניני המשיח והגאולה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר ובאור החסידות.

זו הדרך, דרך התורה, להתבונן ולראות ביקר תפארת גדולת ה’ ומשיחו, המתגלה בזמן זה בדברי תורתנו הקדושה הסדורה בפי כל החפצים להביט אל כבודו וגדלו.

ובעומדנו בפתחה של השנה החדשה לנשיאות כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו משיח צדקנו, ובגבור הציפייה להתגלות הרבי בנפלאות ה’, נוסיף כולנו בהכנות הרוחניות לקראת הגאולה שבפתח.

דרך המלך…

בימים אלו כאשר אנו עוסקים בהכנה ליום קבלת מלכות הרבי מלך המשיח בחיות מחודשת, טוב נעשה אם נלמד מתוך התבוננות באופן ההכנה להכתרת הקב”ה למלך בראש–השנה, ואשר שלימות הגילוי בזה היא בהתגלות מלך המשיח. מעניין להתבונן במשל של רבי לוי–יצחק מברדיטשוב בתוכן עניינה של תקיעת השופר, אשר מהווה גם משל נפלא בקשר לזירוז התגלות המלך המשיח.

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש (בעל ההילולא די”ג תשרי) מביא, מפרט ומבאר ב”המשך וככה - תרל”ז”, את משלו של ר’ לוי–יצחק מברדיטשוב, וזו לשונו:

“בספר קדושת לוי מהרה”ג החסיד מורנו הרב ר’ לוי–יצחק ז”ל מבארדיטשוב ממלך בשר ודם שנסע ליער גדול… עד שבא לעומק היער ולא מצא הדרך הנכון והישר לשוב לביתו, וראה ביער אנשים כפרים ושאלם על הדרך, ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר.

עד שנמצא איש חכם ונבון, ושאלו על הדרך, אז הבין החכם שהמלך הוא, ונזדעזע לאחוריו, ושמע תיכף לרצונו, ויראהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את דרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה ויושב אותו על כסא מלכותו אשר בבית המלכות וימצא האיש ההוא חן…

ויהי אחרי ימים רבים חטא האיש למלך, ויקצוף עליו המלך, ויצו לשרים היושבים ראשונה במלכות לשפוט אותו האיש כדין העובר על מצוות המלך. ויצר להאיש מאד, כי ידע משפטו יהיה חרוץ לרע לו ע”ד אשר חטא נגד המלך, ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו, שקודם שיצא דבר משפטו, ימלא שאלתו בדבר א’, והוא להלביש אותו בגדים הראשונים שלו, בשעה שהוליך את המלך מהיער וגם המלך ילבוש בגדים שלבש אז. וישא לו המלך לדבר הזה.

ויהיה כאשר לבש המלך את בגדיו הנ”ל, והאיש את בגדיו הנ”ל, זכר המלך את גודל החסד שעשה עימו אשר החזיר אותו לבית המלוכה, וישיבהו על כסא מלכותו, ויכמרו רחמיו עליו, וימצא חן וחסד לפניו, והעביר את חטאתו מלפניו, והשיבהו על כנו. ככל המשל הזה כן אנחנו בני ישראל, בשעת מתן–תורה החזיר הקב”ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, ואנחנו בני–ישראל קבלנו התורה בשמחה ועונג עד אשר קדמנו נעשה לנשמע, וקבלנו עול מלכות שמים ונמליכו למלך עלינו, לקיים מצוותיו וחוקיו ותורתו הקדושה, ועתה פשענו ומרדנו נגדו…

לכן אנחנו תוקעים בשופר. היינו, באותו הלבוש שהיה במתן תורה, בכדי שיזכור שקבלנו התורה והמלכנו אותו בשופר כמו שכתוב ויהי קול השופר… ועל–ידי זכרון זכות זה מוחל לנו על כל עוונותינו, ויכתבנו לחיים טובים לאלתר וכו’”.

להושיב את המלך על כסאו…

ואפשר לראות במשל זה גם רמז ל”והי’ ה’ למלך על כל הארץ” ו”תורה חדשה מאיתי תצא”, דברים שיתקיימו בגאולה שבפתח.

כתב אדמו”ר הזקן בספר התניא ש”כל הגילויים דלעתיד, תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות” - ועל פי זה יש להתבונן בכמה פרטים במשל:

א) אנשים לא ידעו את דרך המלך הגדול,

ב) איש חכם ונבון הבין מדברי המלך שהוא–הוא המלך,

ג) האיש החכם אכן הוליך את המלך להיכל מלכותו, הושיבו על כסאו ומצא חן,

ד) הכרת הטוב של המלך והערכתו הרבה, הייתה כה עמוקה, ששום דבר בעולם לא יכול היה לעמעם אותה.

וכך הוא בנמשל, לסוף זמן הגלות, בעבודתנו, לגלוֹת בעולם את מלכות ה’, המתגלה על–ידי מלך המשיח, שלוחו של הקב”ה:

גילה הרבי בקדשו, כי זמננו זמן הגאולה הוא, וכי בנבואה נאמרים הדברים. יחד עם זאת הורה וביקש: “עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש”. אחר–כך פירט אשר יש לעשות עניינים שהם “אורות דתוהו” אבל ב”כלים דתיקון”, לטכס עצה מה לעשות וכיצד לעשות. גילה כי הדרך הישרה להבאת הגאולה, היא ללמוד עניני משיח וגאולה בכל פרד”ס התורה ובתורת החסידות, ובמיוחד במאמרים וליקוטי שיחות של נשיא דורנו.

ומהלימוד ב”תורת הגאולה” עולה שבכל דור יש משיח, ובדורנו נשיא הדור הוא המשיח, והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, וכשם שראה בצרתנו - יגאל צאן מרעיתו מהגלות הגשמית והרוחנית, ונזכה להתראות עם הרבי והוא יגאלנו.

ולפרטי הנמשל:

א) ישנם אנשים שלא יודעים עדיין את הדרך הישרה להביא להתגלות המלך הגדול, ולא בטוחים שהוא הוא…

ב) כל חכם ונבון, בחכמה בינה ודעת מבין מדברי המלך שבדורנו, בשיחותיו ומאמריו שהוא–הוא…

ג) החכם עיניו בראשו, לעשות כל המבואר בכל חלקי התורה והחסידות, ותורת הרבי, ולטכס עצה כיצד להוסיף בעבודת ה’ עוד ועוד, כדי לזרז את הגאולה, ולהושיב את המלך על כסאו.

ד) כמבואר בשיחות הקודש, מלך המשיח יודה לכל יהודי אשר עשה ופעל לזרז התגלותו.

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה כולנו לראות בהצלחת השליחות של כל אחד ואחד מאיתנו להבאת הגאולה האמיתית והשלימה, בהתגלות הרבי מלכנו משיחנו!