מחנה מעצר בקנדה

ר’ אהרן קליין שיום היארצייט שלו חל השבוע, זכה לזכות ראשונים בכמה עניינים בליובאוויטש. מ’טנק המבצעים’ הראשון, ציון שנת ה–150 לאדמו”ר הזקן, ועד לקניית 770 ופירסום הילקוט שמעוני המפורסם אודות הכרזתו של מלך המשיח “ענוים הגיע זמן גאולתכם”. קוים לדמותו של חסיד שפשוט אהב את הרבי, ועשה עבורו הכל.

 ר’ אהרן קליין נולד בוינה למשפחה מיוחסת ומפורסמת במעשי הצדקה שלה. בין היתר, היה הוא נכדם של ה’חכם צבי’, ובעל ה’מגלה עמוקות’.

כשהחלו רוחות מלחמת העולם השניה לנשב באירופה, עקרו הוריו של ר’ אהרן לאנגליה, במטרה להגר משם לארצות הברית, מעבר שהציל אותם מהגורל הנורא שהיה מנת חלקם של אחיהם שנשארו בוינה.

מחנה מעצר בקנדה

כשנכנסה אנגליה למלחמה נגד הנאצים ימ”ש במסגרת ‘בנות הברית’, עצרו כוחות הביטחון האנגלים את כל נתיני גרמניה שהתגוררו באנגליה, וכן את כל אלה שדיברו בשפה הגרמנית, על מנת להקשות על שירותי המודיעין הנאציים למצוא מרגלים בתחומי אנגליה. בהתאם לקבעון המחשבתי האנגלי, הם לא הבחינו בין טוב לרע, ועצרו גם את היהודים נתיני גרמניה ודוברי הגרמנית, את קבוצת העצורים הזאת שלחה ממשלת אנגליה למחנה מעצר בקנדה.

גם ר’ אהרן שדיבר גרמנית, נעצר ונשלח למחנה מעצר בקנדה. במחנה עצמו שרר מחסור חמור בצרכים יהודיים: לא היו בנמצא סידורים וספרי דת אחרים, שלא לדבר על אוכל כשר ומבנה לבית הכנסת. ר’ אהרן - אף שלא היה חסיד חב”ד - שלח מכתב נרגש לאדמו”ר הריי”צ, בו הוא מבקש מהרבי להתערב לטובתם ולעזור להם במצבם העגום.

אדמו”ר הריי”צ אכן נרתם לעניין ושלח אליהם צורכי דת שונים. נוסף על כך שלח הרבי מכתב למשפיע הרה”ח שמואל לויטין ע”ה, שנשלח ע”י הרבי בשלהי חשוון תש”ב כדי לעזור בהקמת ישיבת תומכי תמימים מונטריאול. במכתב מבקשו הרבי הריי”צ להתעניין במצבם של העצורים היהודים במחנות, ואם אפשר שגם יוכלו ללמוד עמם במחנה המעצר.

לאחר חצי שנה, בסביבות חג הפסח תש”ב, שוחררו חלק מן הבחורים היהודיים והצטרפו לישיבת תומכי תמימים מונטריאול. הבחורים התקבלו בשמחה רבה ע”י התמימים השלוחים שלמדו במקום ולכבוד שחרורם אף שלח להם הרבי הריי”צ מכתב מיוחד בו הוא מברכם בברכת מזל טוב כפולה על שחרורם ועל הכנסם ללמוד בישיבת תומכי תמימים.

ר’ אהרן למד מספר שנים בישיבה ולאחר מכן נישא לרעייתו זיסל, בתו של ר’ צבי הירש שפילמן. הזוג התגורר מספר שנים במונטריאול ולאחר מכן עבר לגור בקראון הייטס.

גבאי הכולל

בתש”ד, נכנס ר’ אהרן לעסקנות הכלל, והתמנה לגבאי כולל חב”ד. הרבי הריי”צ כתב לרב גרינגלאס, והורה לסייע בידו. בתפקיד זה שימש שנים רבות מבלי לקבל כל תגמול. גם לאחר שהגיע לגבורות, היה נוסע ברכבת ואוטובוס על מנת להתרים לכולל חב”ד. פעם סיפר לאחד מנכדיו, כי הוא הצליח להתרים מיליוני דולרים!

בשבעה, הגיע מנהל חנות נעליים מקומית, שסיפר כי ר’ אהרן נכנס פעם לחנותו על מנת לארגן קנייה מרוכזת של זוגות נעליים לנזקקים. כאשר שאל אותו מה המידות, הקריא לו ר’ אהרן רשימה ארוכה של מידות - רשימה שדרשה שימת לב וזיכרון. עד כדי כך היו חשובים ויקרים אצלו הנזקקים.

מראשוני החסידים בקראון הייטס

באותה תקופה, לא היו משפחות רבות של חסידים בשכונת המלך, ובין הרבי לחסידים הבודדים שהתגוררו סמוך לו, נרקמו קשרים מיוחדים.

ר’ אהרן אהב מאוד את חסידות ליובאוויטש בכלל ואת הרבי הריי”צ ואת הרבי בפרט. רעייתו התבטאה: “לליובאוויטש הייתה אהבה אלינו, ואנו אוהבים אותה”. ר’ אהרן תמיד חיפש רעיונות כיצד לעזור או לשמח את הרבי.

ר’ אהרן שהיה איש עסקים, ניצל את חושו היזמי גם לחדש בהפצת המעיינות. לקראת שנת ה–150, נכנס ליחידות אל הרבי עם צדקה בסך 150 דולר, והציע לרבי לערוך מגבית על סכום כזה. לאחר מספר שבועות, ערך הרבי ‘מגבית’ תורנית - חלוקת פרקי תניא וסימנים בשולחן ערוך בקשר למספר 150, כשהוא מציין כי הרעיון הגיע באתערותא דלתתא.

ר’ אהרן הגה את רעיון בית חב”ד על גלגלים, הרעיון המוכר לכולנו כ’טנק’ מבצעים. הוא רכש אוטובוס, שעליו מיקם ספריה ניידת ודוכן להנחת תפילין.

בש”פ תבוא ח”י אלול תשכ”ג הזכיר הרבי את “החידוש בהפצת המעיינות שהיתוסף בימים אלו… באמצעות מרכבה המתגלגלת על ד’ רגלים… שעל–ידה יפיצו המעיינות חוצה”. הרבי הורה למתעסקים בזה שיאמרו ‘לחיים’.

770 רשום על שמו

בתחילת שנות הכפי”ם החלה בריחה של תושבים יהודיים מקראון הייטס. עד אז הייתה קראון הייטס מרכז יהודי חרדי בניו יורק, אך מאימת הכושים שהחלו לקנות עוד ועוד בתים ברחבי השכונה, עקרו משפחות יהודיות רבות לשכונות הסמוכות: וויליאמסבורג, בורו פארק, ופלטבוש. הרבי דיבר ועודד את היהודים להישאר בקראון הייטס, אך למרות זאת נמשכה העזיבה ההמונית מקראון הייטס.

ר’ אהרן הביט בעיניים כלות בעוזבים שרבו מיום ליום. הוא הבין כי בכדי שקראון הייטס תשאר מרכז לחסידות חב”ד גם בעוד שנים, וכדי שיהודים יוכלו להסתובב בה בחופשיות, חייבים לעשות מעשה שיגרום להרחיב ולבסס את השליטה היהודית סביב 770. הבסיס ייתן כוח ליהודים להשאר בשכונה, דבר שיגרום להם לנוע בחופשיות ובביטחון בשכונה בכללותה. ואכן ר’ אהרן היה מאלו שדאגו ודחפו את הרחבת הזאל הגדול של בנין 770.

כאשר נכנס אל הרבי והציע את הרעיון לקנות את שני הבניינים הסמוכם ל–770, 784 ו788, שאל אותו הרבי: “אתה חושב שצריכים כזה זאל גדול?!”. “יצטרכו הרבה יותר גדול מזה”, השיב ר’ אהרן נחרצות.

מפאת היותו איש עסקים בתחום הנדל”ן, נבחר לבצע את הקניה, כדי שבעל הבנין לא יבחין שליובאוויטש עומדת מאחורי הקניה וינצל זאת להעלאת המחיר.

מרגע שהחלה העבודה שקע בה ר’ אהרן לגמרי. טבעו ה’יקי’ לא נתן לו להשאיר מאחוריו קצוות לא סגורים, והוא עשה הכל על מנת לזרז את הליכי הקנייה והבניה. עד כדי כך התמסר, שאשתו התלוננה בפני הרבי מלך המשיח כי היא אינה רואה את בעלה בבית. פעם פגש אותו הרבי בשטח הבניה והעיר: “כשאני מגיע מהבית אני רואה אותך כאן, כשאני חוזר הביתה אתה שוב כאן. מתי אתה ישן ואוכל?!”.

בהזדמנות אחרת התבטא הרבי שלולא ר’ אהרן לא היה לו היכן להתפלל.

הבניינים נרשמו על שמו הפרטי של ר’ אהרן ולא על שם ועד הבניין שעסק בפועל בהרחבת 770. ניתנו לכך השערות שונות, ביניהם: אי הסכמת הבנק להלוות סכום כה גדול לבית כנסת שאין לו את הערבויות המתאימות. ר’ אהרן שניהל ארגונים גדולים נוספים (למשל, כולל חב”ד) באמריקה, היה כנראה מוכר יותר לבנקים. בסיום ההרחבה הועברה הבעלות למרכז לעניני חינוך.

גזר הדין שבושש להגיע

מכשול גבוה שעמד בפני ר’ אהרן היה החוק האמריקאי הנוקשה להגנת הדייר, המונע הוצאת דייר מביתו, גם אם בעל הבית דורש זאת. אט אט הצליחו להוציא דייר אחר דייר, כאשר חלק מהם לא יוצא ללא פיצוי כספי גבוה. אל הדירות שהתפנו הועברו משרדי המל”ח, ובחלק מהם שוכנו בחורים.

דייר אחד התעקש ולא רצה לצאת. הבחורים שידעו מזה, דאגו שתהיה לו סיבה טובה לצאת, ושברו לו את אחד מקירות הבית. הדייר אמנם יצא, אך בתיבת הדואר של ר’ אהרן בצבצה מעטפה עם חותמת בית המשפט האמריקאי.

ר’ אהרן נכנס ליחידות ושאל את הרבי מלך המשיח מה לעשות. הרבי יעץ לו ללכת למשפט, לא להכחיש ולא להתווכח, אלא רק לבקש דחייה לגזר הדין מחמת החגים הממשמשים ובאים. השופט הסכים, וגזר הדין נדחה לי”ט כסלו שלאחר מכן. עד לעצם היום הזה, הוא לא הגיע…

אהבת עולם אהבתיך

ר’ אהרן אהב את הרבי בכל ליבו ונפשו. הרבי היה בשבילו כל חייו.  מתוך הקשר בין ר’ אהרן ובית הרב, נוצר גם קשר בין ר’ אהרן לרבנית חנה, אם המלכות. פעם שאל ר’ אהרן בתמימות את הרבנית, האם היא יודעת כי יש לה בן שלא היה כמותו בכל הדורות, השיבה לו הרבנית בפשטות: “כן, אני יודעת”…

בשנת תשל”ד, קנה ר’ אהרן גביע מזהב עם תחתית מזהב טהור שערכם הכולל נאמד בכ–7,000$ (סכום עצום בימים ההם) ונתנו לרבי. על הגביע נחרט הכתוב: “לית מחשבה תפיסא ביה כלל” ועל תחתיתו נחרט “ופרצת”. כמה מאנ”ש חפצו להשתתף איתו בנתינת המתנה, אך ר’ אהרן סירב.

ר’ אהרן דאג לרבי בגשמיות. הוא דאג ליופי החצר שמול חלונו של הרבי, ודאג שיהיה בה דשא ועץ נטוע.

כל ענין של הרבי היה אצלו קדוש. מכיון ששמע את השיחות של הרבי בדבר טהרת המשפחה, היה תורם גדול למקוואות. לאחר שהרבי מלך המשיח דיבר בחריפות על מקווה הגברים בשכונת קראון הייטס, היה ר’ אהרן מהתורמים למקווה זה.

הרבי מצידו החזיר לר’ אהרן אהבה רבה. דוגמא לכך ניתן היה לראות באחת התקופות בהן נפל ר’ אהרן למשכב. כמעט מידי יום התקשרו מהמזכירות לביתו של ר’ אהרן כדי לשאול בשם הרבי לשלומו. בנוסף לכך שלח הרבי את רופאו כדי לבדוק את ר’ אהרן.

מנורת זהב למלך

באחד ממסעותיו בעולם בשנת תשל”ו, נתקל בחנוכייה נוצצת עשוייה זהב טהור. הוא צילם אותה, נסע לאחת מחברות היודאייקה הגדולות בעולם וביקשם ליצור העתק. החברה סירבה באומרה שאי אפשר ליצור העתק מדוייק, אך ר’ אהרן השיב בפשטות: “חנוכייה זו מיועדת לנשיא ישראל הרבי מליובאוויטש”. מנהלי החברה השתכנעו.

צורף יהודי בעל שם קיבל לידיו את העבודה, לא לפני שר’ אהרן משלשל לידיו עשרת אלפים דולר דמי קדימה. לאחר שסיים, הודיע לר’ אהרן כי אם לא יקבל את הכסף תוך ארבעה חודשים (במקום שישה שביקש ר’ אהרן), יפרק את החנוכיה, ודמי הקדימה לא יוחזרו. ר’ אהרן הסביר לו בפשטות אופיינית כי הוא משחק באש - בחנוכייה המיועדת לרבי מליובאוויטש, אך הצורף לא נענה. למחרת, הסתכסך הצורף עם מנהלי החברה ומצא את עצמו מפוטר… ר’ אהרן הגיע להסדר עם המנהל והחנוכיה, שגובה היה 24 אינץ’ ומשקלה 151 אונקיות זהב טהור, עברה לידיו.

ר’ אהרן ביקש לחרוט על חנוכיית הפאר: “ערכתי נר למשיחי. י”א ניסן תשל”ו. נשיא ישראל”.

בערב שבת נחמו לאחר חצות הגיע ר’ אהרן עם החנוכיה העטופה לביתה של הרבנית. תוך כדי שיחה, הראה לה את המתנה. “עוד גביע?” שאלה הרבנית, בהתייחסה למתנה שנתן לרבי שנתיים קודם. ר’ אהרן הסיר את העטיפה והרבנית לא הסתירה את התפעלותה מיופיה. “כמה חובות עליך לפרוע כעת?” “כאשר נותנים מתנה לרבי, משתדלים שהדבר יהא מכסף נקי וטהור, ולא באמצעות חובות”, השיב ר’ אהרן בפשטות.

הרבנית שאלה האם לו עצמו יש חנוכיה כזו, ור’ אהרן השיב כי קנה מספר שנים קודם לכן באיסט סייד מנורה בשש דולר, ועבורו זה מספיק - אך למלך דרושה מנורת זהב!

מגלה בשורת הגאולה

לפני מלחמת המפרץ ובמהלכה, חזר הרבי פעמים רבות על דברי הילקוט שמעוני הנוגעות לבשורת הגאולה על ידי מלך המשיח. לא רבים יודעים, כי גם מדרש זה התפרסם ב’אתערותא דלתתא’.
זכות נפלאה זו נפלה בחלקו של הרה”ח ר’ אהרן קליין. זמן קצר לאחר פלישת כוחות עיראק לכווית, פירסם הלה צילום מדברי המדרש על לוח המודעות שבקצה 770, סמוך למדרגות המובילות לקומה הראשונה. כך התפרסמו לראשונה דברי המדרש המופלאים ”שנה שמלך המשיח בא… שמלך פרס מתגרה במלך ערבי וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך. ואומר להם הקב”ה כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם”.

לאחר אחת התפילות, יצא הרבי מבית המדרש הגדול בדרכו לחדרו. כשעבר ליד הלוח מודעות נעצר והביט בדף שהיה תלוי עם דברי ה’ילקוט שמעוני’. מיד לאחר מכן המשיך הרבי בדרכו. 

עוד באותו ערב התקשר המזכיר אל ביתו של הרב אהרן קליין ושאלו בשם הרבי מדוע לא הביא את סיום דברי אותו מדרש, שם נכתב כי ”משיח עומד על גג בית המקדש ומכריז ‘ענווים הגיע זמן גאולתכם”’? 

הרב קליין מיהר להשלים את המלאכה, ותלה את דברי המדרש במילואם. זה היה האות שמאז החל הרבי לדבר על כך בצורה הברורה ביותר, כי מלחמה זו אינה אלא הכנה ממשית לקראת הגאולה! 

ר’ אהרן נפטר בט’ שבט, ערב היום הגדול והקדוש י’ שבט, ונטמן בבית העלמין מונטיפיורי שבניו יורק. זכה וצאצאיו ממשיכים בדרכו ורבים מהם שלוחי המלך ברחבי העולם.