למרות האלפים שהגיעו לחצרות קדשנו לחודש החגים, לא קל למצוא משפחה שהגיעה כולה, “על

למרות האלפים שהגיעו לחצרות קדשנו לחודש החגים, לא קל למצוא משפחה שהגיעה כולה, “על קרבה ועל כרעיה” ושהתה כולה בצל האמונה >> משפחת שוורץ מהרצליה הייתה אחת המשפחות שהגיעה כולה לרבי, והם משתפים את קוראי “בית משיח” בחוויות שעברו, במסר המיוחד שקיבלו מהרבי לקראת הנסיעה, על חוויות האירוח, כמו גם בידיעה שהם מגיעים מבלי שיש להם מקום מסודר לישון >> וגם לא היססנו ושאלנו אותם ‘כסף מנלן’ >> איך עושים את כל זה? שאלה נהדרת — והתשובה בכתבה שלפניכם

 

אלפי חסידים חזרו עם תום החגים מבית חיינו אל בתיהם וקיימו בעצמם “שובו לכם לאהליכם”, מלאי חוויות ותחושות רוממות הרוח שמציפים את לבם ונשמתם. סוף סוף, השיבה הביתה הוא רגע המבחן של חודש תשרי, זו השעה שבה “פורקים את החבילות” ומתחילים להשתמש בהם בחיי היום יום של השנה.

בין האלפים היתה גם משפחת שוורץ, משפחה חב”דית צנועה ונעימה מהרצליה. אבא ר’ שלמה, אמא לימור, והילדים: הת’ דוד דרור (לומד בישיבת חב”ד בראשון לציון), הת’ אליעזר אליאור (תלמיד בשיעור א’ בישיבת חסידי חב”ד בצפת) הת’ יוסף אור אהרן (כתה ח’ בתלמוד תורה חב”ד בנתניה), ובת הזקונים שרה תהילה (תלמידת כתה ו’ בבית ספר חב”ד בנות בנתניה).

למרות האלפים שהגיעו לרבי, לא קל למצוא משפחה שלמה שנסעה לרבי על ראשה, קרבה וכרעיה. זה אכן אתגר לא פשוט ולא קל. זו הייתה השאלה הראשונה שהפניתי אל בני המשפחה כאשר ביקשתי מהם לשמוע את פרטי הנסיעה, את האתגרים שהיו כרוכים בה, את השיקולים וההחלטות.

את השאלות הפניתי לכולם, וכל מי שחש בנוח (מלבד הת’ דוד שכבר חזר לישיבה ל’זמן’ לימודים חדש), השיב בתורו. מעין שיחה פתוחה.

מתי בעצם נפלה ההחלטה שהמשפחה כולה נוסעת?

גב’ שוורץ: “דיברנו לא מעט על הרעיון לנסוע כל המשפחה לרבי לחודש תשרי, אך היינו די ספקניים אם זה ייצא לפועל או לא. בחודש תמוז החלטנו לצאת לדרך. ההחלטה נפלה.

“אחרי שקיבלנו את ההחלטה, היה ברור לנו שצריך לכתוב עליה לרבי, אך בכל פעם היו טרדות רבות, וכך זה פרח מזכרוננו בכל פעם מחדש. רק במוצאי צום י”ז בתמוז כתבנו לרבי. הכתיבה נעשתה בתום התוועדות יום הולדת שערכנו לבת של אחד החברים שלנו. התשובה שקיבלנו באמצעות האגרות קודש הייתה ברכה לנסיעה עבור אירוע משפחתי. הרבי הוסיף שם שלא נחשוב שאם לא ניסע, הרי המעות יישארו מכיסנו, שכן הם נשלחו במיוחד לתכלית זו…

“מה שמעניין, שלאחר מכן שמנו לב כי במכתב השני שבעמוד, היה מכתב ‘מזל טוב’ שהרבי שיגר למישהו לרגל יום ההולדת ה–15 — בדיוק הגיל של בת החבר לה ערכנו את ההתוועדות באותו ערב. אביה, שאינו חסיד חב”ד, ראה את הדברים ופשוט נמס…”

השיקול הכספי הוא אכן לא פשוט…

ר’ שלמה: “ברור. הוא תפס חלק ניכר ממערכת השיקולים של הנסיעה. אבל בסופו של דבר אמרנו ‘ה’ יעזור’. רעייתי הייתה די לחוצה מהעניין הכספי, אבל ברגע שהחלטנו לנסוע, ובמיוחד אחרי הכתיבה לרבי והתשובה שזכינו לקבל, היה ברור שתהיה עזרה ונוכל להתמודד עם זה. זה עודד אותנו”.

הכסף אכן הגיע, ועוד איך. הנה סיפור אחד, מתוך כמה, המקרה הראשון בו הכסף הגיע. בחודש ניסן תשע”ד מלאו 13 שנים לבן יוסף אור אהרן, אך בשל היות האב ר’ שלמה שרוי בשנת אבל, לא קיימה המשפחה אירוע פומבי חגיגי. כמה ימים אחרי שבני הזוג כתבו לרבי וזכו לקבל תשובה שהכסף נשלח לתכלית מיוחדת זו של הנסיעה, הגיעה פתאום המעסיקה של לימור ואמרה לה: “אני ממש מצטערת, לא נעים לי ששכחתי מהבר מצווה” והעניקה למשפחה המחאה בסכום מכובד. זה היה מפתיע, שכן הם לא ערכו אירוע חגיגי, והיא עצמה נזכרה רק שלושה חודשים לאחר מלאת לו 13 שנים… “ראינו במוחש שהכסף מתחיל לזרום משמים”, אומרת לימור.

הת’ אליעזר אליאור, שילם את הכרטיס טיסה שלו בעצמו, באמצעות קרן “דור דעה”. הוא מספר כי לשם כך “למדתי במשך השנה כמה מסכתות, י”ב פרקי תניא בעל פה, וכן הרבה חומר לימודי בנושא גאולה ומשיח וכן על בית המקדש השלישי. אני הקדמתי את ההורים ויצאתי ל–770 כבר לפני ראש השנה. זו הפעם השלישית שלי אצל הרבי בחודש תשרי”.

אם הרבי הזמין אותנו - בטוח שהכל יסתדר

היציאה לדרך הייתה למחרת יום הכיפורים, בעוד הבנים עצמם יצאו עוד לפני ראש השנה. המשפחה הגיעה לשכונת ‘קראון הייטס’ בשעה ארבע אחר הצהריים של יום ראשון י”א בתשרי. כל הנסיונות שלהם מהארץ לשכור דירה, בייסמנט או אפילו חדר, עלו בתוהו. הכול היה בתפוסה מלאה. ובכל זאת הם הגיעו ללא כתובת היכן יניחו בה את הראש לאותו לילה. “נרשמנו במשרדי אש”ל הכנסת אורחים, ובמהלך השעות הבאות נעשה מאמץ למצוא לנו מקום לינה סביר. רק בשעת לילה נמצא חדר אותו שכרנו לאותו לילה בלבד, ולמחרת כבר הצליחו לארגן לנו חדר מגורים באחת מהדירות של אש”ל. הבנים הגדולים ישנו בדירות הבחורים מישיבתם”.

יש בזה משום הימור לא פשוט, להגיע משפחה שלמה למקום מבלי שיש מקום מוכן מראש…

גב’ שוורץ: “כפי שאמרתי, ניסינו לשכור דירה, אבל זה לא הצליח. היה קושי רב. כולם גם הזהירו אותנו ‘איך אתם מעיזים?’ ‘איפה תשנו?’ היו הרבה תגובות של פחד מצד ידידים ואוהבים, אבל בשלב מסוים אמרנו לעצמנו, שאם הרבי הזמין אותנו, אנחנו בטוחים שהכול יסתדר”.

בעבור ר’ שלמה, לא הייתה זו הנסיעה הראשונה לרבי, אלא הרביעית. גם שני הבנים הגדולים כבר היו בתשרי. עבור לימור ושני הילדים הצעירים — הייתה זו הנסיעה הראשונה להגיע לרבי.

הגענו למקום
של החיות

איך ההרגשה כשמגיעים לרבי בפעם הראשונה?

גב’ שוורץ: “זה תלוי כנראה בהכנה, אבל כשמגיעים לרבי, אתה מרגיש שזהו, עוד צעד ענק שעשית בחייך. אפשר לחוש את הקדושה, לדעת שהגענו למקום של החיות. מרגישים את זה באוויר”.

ר’ שלמה: “כבר הייתי שלוש פעמים אצל הרבי, אבל יש שוני עצום בין להגיע לבד לרבי לבין להגיע עם המשפחה. יש מעלות בזה ויש מעלות בזה. כשאתה מגיע לבדך לרבי, יש יותר זמן להתבונן, ללמוד ולהקדיש זמן לתפילה כראוי וכו’. לעומת זאת, כשמגיעים עם המשפחה, צריך לדאוג שהילדים יקומו בזמן ושהם ישתלבו באירועים השוטפים. גם הייתה הדאגה לרעייתי אשר לה זו הייתה הפעם הראשונה, ולעשות הכול כדי שהיא תסתדר בקלות ככל האפשר, כמו גם שתשתלב בהתוועדויות ובהרצאות שניתנו בפני האורחות; לוודא שהילדים בסדר, ורק אז אתה מפנה זמן לעצמך. ובכל זאת, הייתה בי שמחה עצומה על כך שהצלחתי להגיע לרבי עם כל בני המשפחה. זה חלום שהרבה זמן רציתי לממשו. הרגשה של שמחה עצומה ואושר גדול מלאו אותי.

“בכלל, האווירה לפגוש בחבר’ה שהרבה זמן לא ראית, החיבוקים וגילויי אהבת ישראל האמתית; זה שמחה, זו אווירה שאין למצוא בשום מקום אחר”.

הת’ יוסף אור: “כשהגענו ל–770, ההתרגשות הייתה גדולה. פתאום כל מה ששמעת, קראת וראית בוידאו במשך השנים, זה עומד לי מול העיניים, וזה משהו אחר כשאני רואה פתאום הכול בעיניים שלי. אפשר לממש את הקדושה במקום.

שרה תהילה: “כשהגעתי הרגשתי איך הדמיון הופך פתאום למציאותי. כל מה ששמעתי במשך השנים, פתאום מקבל צורה אמיתית. התרגשתי מאד”.

אליעזר אליאור: “כבר הייתי קודם לכן אצל הרבי בחודש תשרי, אבל הפעם, עם המשפחה כולה זה היה קצת שונה. אינך חווה את תשרי רק עם עצמך, אלא עם כל המשפחה שלך. זה חשוב מאד. זו הרגשה שאינך לבד. זה עוזר לעבור את תשרי בצורה שונה. בסעודות שבת ובסעודות חג התארחתי יחד איתם, בעוד שאת זמני הלימודים, הסדרים והשיעורים הייתי עם החברים מהישיבה. גם בארוחות הרגילות של היום יום הייתי עם הבחורים מהכתה שלי”.

מה היה הרגע הכי מיוחד שלך בתשרי הזה?

אליעזר אליאור: “מבחינתי, המארש שבסוף תפילת ‘נעילה’ במוצאי יום כיפור, בשלב הזה הרגשתי שזכיתי להיות עם הרבי בכל יום כיפור, הרגשתי שאפשר לשמוח באמת על כך שיצאנו נקיים וזכאים בדין, כי כשמתפללים עם הרבי ביום כיפור, זה משהו אחר לגמרי…”

יוסף אור: אני חושב שבמעמד ‘כוס של ברכה’ במוצאי שמחת תורה, הרגשתי שאני עומד ממש מול הרבי; מרגישים את הקדושה של הרבי שנמצא שם. גם כשעברתי לברך על ארבעת המינים שהוכן עבור הרבי הייתה ההרגשה שזה לא ד’ מינים רגילים שאתה מברך כל פעם, אלא משהו אחר”.

שרה תהילה: “עבורי הרגע המיוחד היה בהתוועדות שהתקיימה בשעות אחר הצהריים של שבת בראשית, בעיקר כשניגנו את ד’ בבות. הייתה שם עוצמה גדולה. כשהסתכלתי מעזרת הנשים למעלה, רואים בדרך כלל כמו שטיח של כובעים שחורים, ובזמן ברכת כהנים הכול הופך לשטיח לבן…”

לא היה לך קשה עם כל הדוחק והצפיפות?

שרה תהילה: “כשהגעתי באמת שלא ציפיתי לגשמיות מיוחדת כל כך, אלא יותר לרוחניות, כך דיברנו בבית וכך התכוננו — לבוא אל הרבי באמת כדי להתקשר לרבי. בשלב מסוים הציעו לי להצטרף למחנה הבנות הצעירות האורחות, ערכו להן פעילויות ומבצעים כמו גם טיולים, אבל אני העדפתי להיות עם ההורים ולהישאר כל הזמן אצל הרבי. כשהיה צריך, הלכתי עם אמא להתוועדויות ולשיעורים”.

ר’ שלמה, זה דורש לוגיסטיקה לא פשוטה, נכון?

“בהחלט, זה לא קל. צריך להתארגן גם מבחינת עבודה, גם מבחינת לוגיסטיקה וגם מבחינת השליחות שלי פה בהרצליה, כשאני אחראי על חנות של בית חב”ד בהרצליה פיתוח”.

הכנסת אורחים מדהימה

הגעתם אכן לרבי ועם ציפיות מעטות מאד לגבי הגשמיות, אבל בכל זאת, איך הסתדרתם מבחינה גשמית?

“בימי החול סעדנו בחדר האוכל של מלון אש”ל, בעוד שבשבתות ובחגים קיבלנו כתובות של משפחות בשכונה אצלם סעדנו. קבלת הפנים בכל מקום הייתה מרגשת ומפליאה כאחד. זה הזמן גם להגיד תודה למשפחות דרעי, ליפסקר, חזן, בליז’נסקי, סלונים, גורביץ ומשפחת הנדל.

גב’ שוורץ: “קבלת הפנים בכל מקום ריגשה אותנו מאד. זכורני שהגענו לסוכה של משפחת דרעי, הסוכה הייתה צפופה באורחים, ואז אנחנו ‘נחתנו’ שם שש נפשות…”

ר’ שלמה: “בליל חג ראשון הגענו למשפחת ר’ אלי ליפסקר. כשנכנסנו לסוכה הוא אמר בלבביות כה מופגנת “ברוכים הבאים, טוב שבאתם, חסכתם לי לצאת לרחוב לחפש אורחים”. לשניה נשארנו בהלם. כך גם אצל בליז’ינסקי התקבלנו בקבלת פנים חמה מאד”.

 

גב’ שוורץ, בדרך כלל נשים יותר מוטרדות מהעובדה שאינן יודעות היכן הן יאכלו מחר בצהריים. לך זה לא הפריע?

גב’ שוורץ: “כפי שאמרתי לך, מבחינה גשמית הגעתי עם ציפיות נמוכות (בזכות ההכנה המוקדמת שעשינו) ולכן, כל יחס שקיבלנו היה מספיק ומספק. מה שהיה על השולחן, היה די והותר, למרות שהמארחים באמת העניקו מבחינה גשמית במלוא השפע.

“הכי ריגש אותי זו קבלת הפנים בכל מקום, הצורה שבה קיבלו את פנינו. זכורני שכשהגענו לסוכה של משפחת בליז’ינסקי, חשתי שלא בנוח כל כך; לא נעים להיכנס לבית של מישהו שלא מכירים כלל — ובכל זאת בעלת הבית מקבלת אותי בחיבוק, וזה כל כך חימם את הלב ומשחרר.

“אני יודעת שגם למארחים זה לא תמיד קל. לא תמיד אתה יודע כמה אורחים יגיעו. לפעמים אף לא אחד מגיע, ולפעמים מגיעים פתאום עשרים אורחים בבת אחת. כך היה למשל כאשר הגענו לבית משפחת הרב שלום יעקב חזן, ראינו על פני המארחים שהם המומים. הייתה לי הרגשה של ‘אוי’, ‘איך נפלנו עליהם’. בעלת הבית הגב’ חזן אמרה לי מיד: ‘אני חייבת לספר לך משהו בשמחת תורה לא הגיעו אלינו הרבה אורחים. בדיוק הערב, ליל שבת בראשית, ישבתי והתפללתי לעצמי בשקט ‘ה’, אני רוצה אורחים’, והנה כמה דקות לאחר מכן הופעתם כולכם’…

“הסתבר לי שהבעת ההלם שראינו על פניהם, פירשנו אותה לא נכון. הם היו מופתעים איך התפילה התקבלה כה מהר… רק להוסיף שכמה דקות אחרינו נכנסו עוד כמה בחורים לסעודה.

“מרגש לראות איך בתוך כמה דקות המארחים התארגנו והכינו עוד שני שולחנות וספסלים. לאורך כל הסעודה שררה האווירה טובה, אווירה של סיפורים על הרבי, אווירה של התוועדות. זו גם ההזדמנות שלנו לומר תודה לכל המשפחות ותודה להכנסת אורחים, ולכל העוסקים במלאכת הקודש שהם עושים”.

ר’ שלמה: “כשהיינו אצל ר’ אלי ליפסקר, הוא התחיל במהלך הסעודה לתאר לנו את הימים שבהם היה אצל הרבי וזכה להיכנס ליחידויות. דרך סיפוריו הרגשנו שאנחנו נכנסים כמו לתוך סרט; הוא נתן להרגיש כאילו אנחנו לא בסוכה, אלא בחלום מיוחד ומרתק, שם, אצל הרבי בשנים ההן. מהסיפורים שלו אתה מוריד דמעות, מתרגש או צוחק יחד אתו. הוא לא תכנן את זה, אבל הוא עשה את זה בצורה מדהימה. יצאנו משם מופעמים”.

לימור: “הגענו לשם מוכנים נפשית, בלי ציפיות בגשמיות, רק במטרה לשאוב רוחניות. הרגשנו שצריך למלא מזוודות”.

 

מה היה הרגע, בה”א הידיעה, מבחינתך?

“שעות ההתוועדות של שבת בראשית. בשמחת תורה ניסיתי, אבל כנראה הייתי עדינה מידי כדי להידחף ולראות מה קורה בהתוועדות. אבל בהתוועדות של שעת מנחה של שבת בראשית. כשאמרו לי שיש ‘התוועדות’ לא ידעתי במה מדובר. חשבתי שאחד המשפיעים יתוועד, רק לאחר מכן אמרו לי שזו התוועדות של הרבי בעצמו. הרגשתי שאם לא אדחף ואגיע לשורה ראשונה או השניה, אז זהו, פספסתי. הפעם לא הייתי מוכנה לוותר.

“כשנכנסתי לעזרת הנשים, הרגשתי שזה או עכשיו או בכלל לא. כך הצלחתי להגיע עד לשורה השניה. היה מדהים לראות את ההתוועדות, את הכמות הרבה של החסידים, את השמחה והחיות שיש בכמויות עצומות. לנגד עיניי עמדו המילים ‘עומדים צפופים ומשתחווים רווחים’. כל אחד עומד על השני, ממש כמו קוביות המונחות זו על זו, האחד מועד ואחריו שורה של אנשים מועדים. ובכל זאת, כשיש ניגון שמח, וכולם קופצים פתאום ויש להם מקום בשפע…

“לקחתי איתי גם את שרה תהילה. היא אמנם קצת חששה בהתחלה מכל הלחץ והדחיפות, אבל היא נכנסה איתי ונדחפה וב”ה אפילו ראתה. מבחינתי, זו הייתה גולת הכותרת”.