תשכ”ד. כשוך עבודת היום הקדוש, לאחר תפילת ערבית והבדלה, החל הרבי לשיר “הושיעה את

תשכ”ד. כשוך עבודת היום הקדוש, לאחר תפילת ערבית והבדלה, החל הרבי לשיר “הושיעה את עמך”, ובתוך כך יצא מבית המדרש הגדול לחדרו שבקומה הראשונה, כשהוא מעודד את הציבור ופניו מפיקות “נהירו עילאה”. דקות אחדות לאחר מכן, יצא מחדרו הק’ כשהוא מלווה את אמו הרבנית חנה עד לדלת 770, שם נעמד ללוותה במבטו עד שהסתובבה לרחוב קינגסטון. הקהל שמסביב, לערך 300–400 איש, נעמד דום, כיאה לכבודה של אם המלכות. מה נהדר לראות מחזה זה.

זה הזמן שבו הקהל התפזר איש איש לביתו, “שובו לכם לאהליכם כי כבר רצה ה’ את מעשיכם”. הציבור ניגש לטעום טעימה ראשונה לאחר הצום, ולהתכונן למלאכות הראשונות בבניית הסוכות. גם תלמידי התמימים עזבו אט אט את 770 והלכו לחדר האוכל הישיבתי, ויש מהם שהלכו לבתי אנ”ש, כדי לסעוד סעודת יום טוב.

הרבי עצמו עלה לקומה השניה, אל דירתו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ לסעודת יום טוב, שם ישב עם כמה מזקני החסידים. “מספרים שבסעודה הזו דיבר הרבי עם הרב שמואל לוויטין על המנהג לומר ‘גוט יום טוב’ במוצאי יום–הכיפורים. גם דיברו הרבה על אתרוגי יאנובע והמקור לאתרוגים אלו”, סיפר הרה”ת ר’ שלום דובער וולף ביומנו. סוג של שקט לא–מצוי ירד על בניין 770.

את אשר אירע בדקות שלאחר מכן, אי אפשר לתאר, כפי שמוסיף ומתאר ביומנו:

“עמדתי ליד המעלית ולאחר כמה דקות יצא הרבי באופן פתאומי מחדרו. הרבי הסתכל עליי כאילו רצה לומר משהו, הסתכל שוב והמשיך ונכנס לבית–המדרש הקטן. כשראיתי שהרבי נכנס ל’זאל הקטן’ קפצתי לרגע למזכירות להודיע שכפי הנראה הרבי רוצה להתוועד. במזכירות ישבו אותו זמן הרב חודקוב, שחיכה לרבי שייסע לביתו, וכן הרב שלמה שי’ מיידנצ’יק. הערתי להם בבהילות: “התוועדות!”. ר’ שלוימק’ה מיידנצ’יק אמר בהומור לרב חודקוב: “בערקע’ס ליצנות” (הליצנות של בער’קה) ואכן הם נשארו לשבת שם עד ל…

“חזרתי ל’זאל’ הקטן ושם ראיתי את הרבי מתיישב ליד שולחן מלא ספרים וקצת מלוכלך. הרבי הוציא את המטפחת והחל באופן פתאומי לומר מאמר חסידות.

“בבית המדרש היו באותה עת כשבעה–שמונה איש בלבד. ר’ מאיר הארליג קפץ מיד מעל השולחן ונעמד מול הרבי. היה שם בחור אחד בשם בראנדעל שישב בפינה. הת’ ישראל פרידמן היה אף הוא עם עוד שני תמימים, אחי הת’ נתק’ע וולף והת’ זיסל פיקארסקי שהיו בחדר הסמוך; הת’ שלום ישראל חודקוב רץ מיד לתאו להביא טייפ קטן (אולי הספיק להקליט שמונה דקות אחרונות). התמימים החלו לרוץ לבית המדרש מכל המקומות.

“כ–12 דקות ארך המאמר. הוא התחיל כשש דקות לפני השעה 11 בלילה עד 11:08, או אז יצא הרבי וחזר לחדרו. ר’ שלוימק’ה מיידנצ’יק והרב חודקוב נותרו בחדר עד לסיום המאמר.

“ברוך השם שהייתי בין היחידים שהיו בהתחלה, אבל תוך 5 דקות היה כבר די מלא. פשוט לא האמנתי למראה עיניי שאני עומד 50 ס”מ מהרבי, ליד השולחן. חשבתי שאני חולם או משהו כזה. המאמר התחיל “להבין — דאס איז א מאמר פון אלטען רבין פון ביכל תקס”ב פון [= זהו מאמר של אדמו”ר הזקן מ’ביכל’ תקס”ב מ–] מוצאי יום כיפור — להבין החילוק פון קיום תורה און מצווה פון דורות קדומים ביז די היינטיקע דורות, וואס ביי זיי איז דאס גיווען מלמעלה למטה און היינט איז דאס דא למטה [= החילוק בין הדורות הקודמים לדורות שלנו, שאצלם זה היה מלמעלה למטה והיום זה למטה]”. אינני זוכר בדיוק אבל נדמה לי שכך זה היה. הרב יואל כהן לא היה בהתחלה והחזרה הייתה קשה, אבל ישראל פרידמן היה ובזכותו היה יותר קל.

“כעבור כמה דקות יצא הרבי מחדרו הק’, נכנס לרכבו ונסע עם הרבנית לביתו”.

•     •     •

מפליא, כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי יצא לפתע פתאום לאמירת מאמר. כך מספר אחד התמימים ביומנו, ממוצאי שבת שובה תשט”ז:

“בשעה 1:30 יצא אד״ש פתאום מחדרו הק׳ והורה לאחד הבחורים לסדר את השולחנות כי בעוד רגעים ספורים יצא לאמירת דא״ח. בחלוף מספר דקות יצא הרבי, התיישב על מקומו הק׳ ואמר מאמר ד״ה “שובה ישראל”. השתתפו רק כחמישה מניינים, כי השאר כבר הלכו לבתיהם…”

מעניין כי גם בהזדמנות הזאת החמיץ המזכיר הראשי הרב חודקוב את המאמר, והוא עשה עם עצמו חשבון נפש נוקב, כפי שציין ביומנו האישי:

מוצש״ק שובה ה׳תשט״ז

היום כבחצי השניה היה כפתע פתאם מאמר כ״ק אד״ש “שובה ישראל” וגו׳. לא היה ידוע מקודם וגם אני לא הייתי. נצטערתי מזה וראיתי בזה עונש על שאינני מתיחס ברצינות הדרושה ותשומת לב לשמיעת המאמרים וידיעתם. והרהרתי תשובה בזה. ועל ידי זה גם התעוררתי יותר לצורך [?] התקשרתי יותר לכ״ק אד״ש…”