נס גלוי בחדר הרבי

״למחרת היחידות הלכו בני הזוג לבית רפואה, ובאופו פלאי ממש, לתדהמת הרופאים, התברר כי הגידול נעלם כלא היה » היעצה׳ של הרבי שנלקחה ברצינות על ידי המקורב, והצילה את חייו» שני סיפורי מופת פלאיים שסיפרו הרב פנחס בוימגאדטן והרב אליעזר גורקוב

נס גלוי בחדר הרבי

סיפר הרה״ח ר׳ פנחס בוימגארטן מבואנוס איירס ארגנטינה, בעל המעשה:

בתקופת שהותי כבחור ב–770, בחודש מנחם אב תשל”ג, נקראתי יום אחד במפתיע להיכנס לחדר המזכירות על פי בקשת המזכיר הרב בנימין קליין ע”ה. לא הבנתי מדוע ועל מה, אך כמובן הזדרזתי להיכנס, שם מצאתי שלושה אנשים עומדים בכמעין המתנה. לאחר מכן התברר כי השלושה אינם אלא אחים. הם הפצירו במזכיר שירשה להם להיכנס אל הקודש פנימה, לאחר שהתברר כי אחד האחים חלה במחלה הקשה והארורה, וכי הרופאים קצבו את תוחלת חייו.

כיוון שהיו אנשים עשירים, וכדרכם של עשירים, היו בטוחים שעם כספם יוכלו לקבל את מבוקשם, לא הבינו מדוע הם מסורבים.

למעשה, לא ממש התנהלה שיחה בינם לבין המזכיר, שכן שלושת האחים דיברו בעיקר ספרדית ואילו המזכיר לא הכיר את השפה. אני ידעתי ספרדית על בוריה, בזכות שנות השליחות שלנו בארגנטינה, כאשר אבא, הרה”ח ר’ בערל בוימגרטן, שימש כשליח מרכזי בארגנטינה.

ר’ בנימן קליין ביקש ממני אפוא לנהל את השיחה עמם, והורה לי לומר להם שהרבי לא פוגש אנשים ביחידות בתקופה זו של “תשעת הימים” בין ראש חודש מנחם אב לתשעה באב.

לאחר שהסברתי להם את הדבר, התעניינתי לשלומם וביררתי היכן הם מתאכסנים. התברר שהללו שכרו חדרים במלון יוקרתי. יחד עמם הגיע גם הרופא מארגנטינה.

לאחר שהסברתי להם את הפרוצדורה, הם הבינו שעליהם להמתין כמה ימים עד לאחר תשעה באב, והמזכיר מצדו הבין את דחיפות העניין, וקבע להם תור להיכנס אל הקודש פנימה באחד הימים שלאחר תשעה באב.

בין כך ובין כך נפגשתי עמם ואף התוועדנו יחד. לקראת היחידות שלהם, הצעתי להם שיקחו על עצמם איזושהי החלטה טובה בטרם ייכנסו לקודש פנימה, וככלי לקבלת ההשפעה והברכה של הרבי. הם הסכימו מיד, ועוד באותו יום קנינו שלש זוגות תפילין. בכל בוקר נסעתי אליהם להניח תפילין עם שלושתם.

ביום המיועד שנקבע להם מראש להיכנס לקודש, כתבתי לרבי את כל הפרטים שידעתי אודותם. החולה עם רעייתו ושני אחיו, הגיעו ל–770, וגם אני הצטרפתי ליחידות לבקשת המזכירות, כדי שאוכל לתרגם להם את דברי הרבי. נכנסתי פנימה בדחילו וברחימו, ונעמדתי בצד השמאלי של הרבי.

הרבי ביקש מהם לשבת. ולאחר שקרא את המכתב שכתבתי, אמר להם הרבי, שאם ברצונם שאחיהם יבריא - עליהם לקבל על עצמם לדייק בכשרות המאכלים.

ניסיתי לתרגם את דברי הרבי, אך כנראה תרגמתי שלא לפי הכוונה,  והרבי, למרות שלכאורה לא דיבר שפה זו, איתר את השגיאות שלי ואמר “נישט דאס האב איך געמיינט” (לא זה מה שאמרתי). ניסיתי שוב לתרגם, ואז נענע הרבי בראשו לשביעות רצון.

לאחר מכן פנה הרבי אל החולה וביקש לראות היכן נמצאת המחלה. היה לו את מחלת הסרטן בעור. החולה קם להראות לרבי, והרבי חבש משקפיו, הביט במקום עליו הצביע היהודי, ואמר: “פינייע, זאג אים אז איך זע גארנישט” (פינייע, אמור להם שאין שם כלום). ואז הרבי החל לברכם בברכות רבות. כשסיים, שוב ביקש לראות את המקום המדוייק בו נמצא הגידול, שוב הרכיב את משקפיו, והסתכל בצורה חזקה, ושוב אמר: “זאג אים אז איך זע גארנישט” (אמור לו שאינני רואה כלום)!

לאחר מכן הם פנו לצאת אבל אני לא יכולתי לזוז. גם לאחר שהם יצאו מהחדר, נשארתי במקומי דבוק לרצפה, עד כדי כך שר’ לייבל גרונר היה צריך ממש למשוך אותי החוצה.

למחרת הלכו בני הזוג לבית רפואה, ובאופן פלאי ממש, לתדהמת הרופאים, התברר כי הגידול נעלם כלא היה. ההתרגשות של בני המשפחה הייתה גדולה, וכמובן שהחלו לשמור כשרות באופן מהודר. מניו–יורק הם נסעו למיאמי, וגם שם שמרו על הכשרות.

כמה חודשים לאחר מכן, בחודש כסלו תשל”ד, התחתנתי, ומכיון שאבי היה מאוד קרוב אליהם, הם הוזמנו לחתונתי, אך הם לא באו. שאלתי את אבי מדוע הם לא הגיעו, ראיתי כי הוא מתחמק מלענות לי. למחרת שוב שאלתי אותו על כך, ואז סיפר לי כי בזמן האחרון בני הזוג יצאו לטייל במקום נופש, פונטה דל אסטה, ושם פחות נזהרו על כשרות… תוך זמן קצר המחלה חזרה, ושבוע לאחר מכן האיש נפטר לעולמו…

כששמעתי זאת, הלכתי בימי ה’שבעה’ לנחם את בני המשפחה. בכניסה לבית, פגש אותי אחד מאחיו, שגם אותו פגשתי בחדר המזכירות. עוד לפני שהספקתי לומר מילה, הוא אמר לי בכאב ‘ראה מה קורה כאשר לא שומעים למה שהרבי אומר…’.

האמונה שהצילה

סיפור זה שסיפר ר’ פינייע בוימגארטן, נפוץ עד מהרה בקרב קבוצות השלוחים.

אחד השלוחים ששמע זאת, הרה”ח ר’ אליעזר גורקוב, משלוחי הרבי בקנדה, החליט לשתף את חבריו השלוחים בסיפור משלו, אף הוא ‘בדידי הווה עובדא’ מרעיש שאירע לאחר ג’ תמוז תשנ”ד. וכך סיפר:

היה בקהילתנו יהודי שהתקשר אלי וביקש להיפרד ממני. כששאלתיו למה, האם הוא נוסע לאנשהו, השיב לי כי הוא מתכוון לנסוע לעולם שכולו טוב, לאחר שהרופאים בישרו לו לאחרונה שמצאו אצלו מחלה קשה ונדירה ביותר, אשר בספרות הרפואית המודרנית נמצא רק חמשה עשר מקרים כאלו בעולם, ורובם נפטרו תוך ששה שבועות… הדבר נחת עלי כרעם ביום הבהיר.

עוד באותו יום הגעתי לביתו כדי לחזק את רוחו. מאז התחלתי להגיע אליו לעתים תכופות. ביקרתי אצלו פעמים רבות, ובין השאר גם ביקרתי אותו בפורים וקראתי בפניו את המגילה.

חלפו כמה חודשים והאיש, בניגוד לתחזיות הרופאים, עדיין חי. בריא ושלם…

הרופאים שעקבו מקרוב אחר מצבו, התפעלו מאד, וביקשו לעשות עמו ניסוי רפואי כלשהו כדי לנסות לבדוק מה יכול למגר את המחלה, אך הוא התעקש שאיננו רוצה בכך, כי אינו יודע מה הטיפול יכול לגרום לו.

יום אחד הוא הזמין אותי לביתו וביקש את עצתי. התברר שהרופאים רצו מאד להתקדם עם הניסויים הרפואיים שלהם, עד כדי כך, שהם איימו עליו שהוא חייב להסכים להצעה שלהם. מדובר היה ביוקרה מקצועית שלהם.

למרות דעתי האישית בנושא, הסברתי לו את המושג של לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, וכי גם כיום ניתן לקבל תשובות מהרבי.

את חטאי אני מזכיר, גם אני הייתי אז מבולבל בכל הקשור לכתיבה לרבי בדרך זו. לכן, הבהרתי לו שלא יניח את כל ההחלטה הגורלית על חייו במכתב שבעצם כלל לא מיועד לו… הצעתי לו שיקח את תוכן התשובה בתור עצה והכוונה בין כלל העצות.

הוא הסכים לכתוב לרבי, ולמען האמת, רעדתי. ידעתי כי מדובר בהחלטה של חיים ומוות, והרגשתי לא בטוח מספיק…

כשנפתח ספר ה’אגרות’, היה זה במכתב בו הרבי כותב לאדם שסיפר לרבי כי אשתו חלתה במחלה נוריולוגית והרופאים מייעצים טיפול חדשני בלתי רגיל ובלתי מקובל. הרבי המשך וכתב, שלא כדאי לעשות זאת, אלא אם כן הרופא יסביר את סברתו לעשות את הניסיון לשני רופאים אחרים, ואף הם יסכימו לסברתו. בינתיים, הציע הרבי, לקחת תרופות לטיפול במחלה.

ראיתי שהוא מתרגש נוכח התשובה ההולמת כל כך את מצבו. נפרדתי ממנו בידידות ובמשך התקופה הבאה לא שמעתי ממנו דבר. ממכרים משותפים שמעתי כי הוא עמד על שלו, ולא הסכים שהרופאים יעשו בו ניסויים כלשהם.

חלפו מאז ששה שבועות, ואז אני מקבל ממנו טלפון. קולו היה שמח ומאושר. הוא סיפר לי כי זה עתה הוא חוזר מבית הרפואה, שם מצאו הרופאים בעיות בדמו. התברר לו ולרופאים, כי אם היה מקשיב להפצרותיהם ועורך את הניסוי, כבר לא היה יכול לספר לי כעת את הסיפור שלו…

כשסיים את דבריו, אמר לי:

“ראביי, אתה צריך להתחיל להאמין יותר ברבי שלך… אתה אמרת לי לקחת את דברי הרבי רק כאחד השיקולים בהחלטתי, אבל אני לקחתי את זה כשיקול היחידי, ובזכות זה ניצלו חיי!”