גרעונות כספיים במוסדות חינוך

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש • תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

גרעונות כספיים במוסדות חינוך

כל מוסדות החינוך בעולם מתמודדים עם גרעונות כספיים. השאלה היא איך להתמודד עם זה. במכתב הזה הרבי מסביר למר שאול לנדאו, שתרם את בנין הישיבה במיאמי רק שנה לפני כן וכבר נכנס לקשיים כספיים, שהעיקר הוא חינוך הילדים, ושאין לשלול אף תלמיד בגלל מצב כספי קשה, ושלא לעשות קיצוצים במידה וזה ישפיע לרעה על הרמה החינוכית של הישיבה.

ב”ה, חנוכה ה’תשל”ה

ברוקלין, ניו יורק

מר מרדכי שאול לנדאו

שלום וברכה!

שמחתי כתמיד לקבל דרישת שלום ממך דרך ידידנו הרב ש.ב. ליפסקר, אם כי היה זה ברגשות מעורבים שקיבלתי את ההודעה המיוחדת שהוא מסר בשמך בנוגע למוסד התורה שהיתה זו זכותך הגדולה לעזור להקים, לתמוך ולפתח למצבם הנוכחי, במסירות ובהתלהבות מופתית.

אני אומר “רגשות מעורבים”, מכיוון שהעובדה שהוא נכנס לגרעון היא סימן טוב המראה על הצמיחה המהירה מבחינת רישום תלמידים והרחבת התוכנית החינוכית. ובו בזמן זה מהווה הוכחה מרשימה לשירות החיוני שהמוסד תורם לקהילה. בסופו של דבר התרומה הערכית האמיתית, זהו צד המאזן שחשוב, בעוד שהגרעון הכספי ללא ספק הינו בחשיבות שניה, או פחות. ובטח שאין צורך להרחיב בהערכה הזאת עבורך, הואיל ושוחחנו על כך יותר מפעם אחת, באופן אישי ובאמצעות מכתבים.

בנוסף לכך שמחתי לקבל את ההודעה שלך בתקופת חנוכה, המאורעות שהתרחשו “בימים ההם”, אולם יש להם אותו תוקף “בזמן הזה”. מכיוון שחנוכה מלמד אותנו – בנוסח תפילת “ועל הניסים” – שה”מעטים” וה”חלשים” (במובן חומרי) אכן מתגברים אפילו כנגד הסיכויים, ובאופן כה מכריע עד כדי הבאת “תשועה גדולה ופורקן”. והסיבה לכך היא שהם מייצגים את ה”טהורים”, “צדיקים” ו”עוסקי תורתך”.

נקודה נוספת, וכללית, היא להתבונן במצב מסוג זה באופן מציאותי, שאני מאמין שגם את זה היתה לנו ההזדמנות להעלות. הענין הוא שגרעון במונח של תלמידים, כלומר אם אפילו ילד אחד (או ילדה) מפנה עורף, עלול להיות אובדן שאין לו תקנה, שכן הילד ההוא (או הילדה) עלול להיות נפגע על ידי כוחות ההרס של ההתבוללות, וכדומה, בעוד שגרעון פיננסי תמיד תמיד יכול להשתנות לטובה, אם לא היום אז מחר, או ביום שלאחר מכן, בעזרת ה’. כאן, גם כן, איש עסקים אמריקאי מצליח כמוך יודע היטב מהו הדרוג האמיתי.

לאור האמור לעיל, דעתי היא שאם זה אפשרי לחסוך במקום שישנם הוצאות יתר וכדומה זה מוצדק, בתנאי שבשום אופן זה לא יסכן את המוסד באופן שישפיע אפילו כי הוא זה על רישום התלמידים והתכניות החינוכית. מכיוון שזה עלול להשפיע לרעה לא רק באופן ישיר על ידי הורדת הסטנדרטים החינוכיים או הגבלת מלגות הלימודים, וכו’, אלא גם באופן עקיף בכך שיינתן לאמא תירוץ אפשרי לא לרשום ילד, בהטלת האשמה על התנאים החומריים והפיזיים של המוסד.

לפיכך, ההנהלה יכולה להחליט מה ניתן לעשות כדי לחסוך, כאמור לעיל, אבל לא על חשבון התלמידים, הנשמות היקרות האלה שעליהן אומרים חכמינו שכל נפש יהודית היא כמו עולם מלא.

כמוזכר לעיל, במיוחד שמחתי לקבל את הודעתך בימי החנוכה, שכן חג האורים בהחלט מטיל אור גם על הבעיה הזאת. חנוכה מזכיר לכל אחד מאיתנו את הצורך החיוני להדליק אורות במספר עולה מיום ליום. ‘אור’ עבור יהודי הינו האור הנצחי של תורה ומצוות (נר מצווה ותורה אור). אלו הם ימי סגולה עבור כל יהודי, שמסייעים להגביר את האור הזה, וברצוני לנצל הזדמנות זו שתהיה לי הזכות לעזור להפחית מהגרעון באמצעות הצ’ק המצורף מאחת הקרנות המיוחדות שלי.

בעשותי זאת, הנני מחזק את הבעת תקוותי ואת בטחוני שלא רק שלא תהיה שום הגבלה בקליטת תלמידים, אלא להיפך, ייעשה כל מאמץ להגדיל את מספר התלמידים ולהאיר את הנשמות הצעירות הללו, שמכונים גם ‘אורות’, ככתוב “נר ה’ נשמת אדם”, כלומר אורות שהקב”ה שלח לעולם כדי להאיר את חשכת העולם הזה. ויהי רצון שכל זה יהיה בהתגברות מתמדת, בהתאם למסר של נרות החנוכה שאנו מדליקים במספר עולה מיום ליום, כפי שצוין לעיל.

בשל דחיפותו וחשיבותו של ענין זה, המכתב נשלח אליך במשלוח מיוחד בדואר אוויר.

בדרישת שלום אישית חמה

ובברכה,

(חתימת יד קודשו)

נ.ב. לאור העובדה שהודעתך התקבלה בתקופת חנוכה, וכך מכתב זה נכתב בימי סגולה אלו, אני לוקח לעצמי את החרות לקיים מנהג יהודי עתיק של משלוח מעות חנוכה. אני בטוח שתגרום לי את העונג לקבל זאת עבור עצמך, ועבור גב’ לנדאו ובנכם שאודותיו כתבת לי.

המובן הרוחני של מנהגי יום הולדת

מר שאול לנדאו חגג יום הולדת, ובמכתב זה הרבי מעודד אותו לקיים את שלושת מנהגי יום ההולדת ומסביר את המובן הרוחני של המנהגים הללו.

ב”ה, כ”ה בחשוון ה’תשל”ה

ברוקלין, ניו יורק

מר מרדכי שאול לנדאו

שלום וברכה!

מכיוון שאני מברר מידי פעם אצל חברינו המשותפים אודותיך ואודות משפחתך, שמחתי לקבל את הידיעה על יום הולדתך האחרון.

ללא ספק הנך יודע שחסידים מקיימים מנהגים מיוחדים בהקשר עם יום הולדת. הם משקפים גם את משמעותו המיוחדת של יום הולדת בחיים היהודיים.

בכללות, מנהגים אלו כוללים שלושה סעיפים: 1) עלייה לתורה בשבת הקודמת ליום ההולדת; אם זה אפשרי. 2) הוספה בלימוד תורה ביום ההולדת עצמו, 3) תרומה מיוחדת לצדקה ביום ההולדת – אם זה ביום חול, או לפני כן או אחרי כן אם זה יוצא בשבת.

מיותר לומר, מנהגים יהודיים הינם בעלי משמעות באופנים רבים. יהיה ארוך מדי להסביר יותר מהיבט אחד בהקשר עם שלושת המנהגים האמורים.

העלייה לתורה בשבת הקודמת, שהינה לשם הכנה ליום ההולדת, מדגישה שעם כל יום הולדת היהודי מתעלה למדרגה רוחנית גבוהה יותר. זה מצוין גם במילה ‘עלייה’. ולמרות שהמונח מתייחס גם לעלייה הפיזית של עלייה מעשית ל’בימה’ שהינה במדרגה גבוהה יותר מרצפת בית הכנסת, משמעותה האמיתית הינה ההיבט הרוחני. למעשה, זה בדיוק בגלל העלייה הרוחנית (שמושגת על ידי קריאה ולימוד התורה) שהבימה מוגבהת.

השייכות המיוחדת לעניין של יום הולדת היא זו: אדם, כמובן, גדל פיזית ומנטלית מיום ליום ומשנה לשנה, כך שממבט מסוים האדם היום איננו בדיוק אותו אחד שהיה ביום הקודם. בוודאי בתחום הרוחני, יום ההולדת אמור להביא לשינוי מהותי (לא שטחי בלבד), הואיל וביום זה מזלו מתחדש.

בזאת הכוונה, כפי שהגמרא מבטאת זאת, “מזלייהו חזי”, ‘שורש’ הנשמה, שנשאר מחובר למקורו בעליונים, בעוד שרק ‘שלוחה’ של הנשמה, אם ניתן לומר זאת, מתלבשת בגוף ומחיה אותו, שכן הנשמה, שכמובן היא נצחית וחלק אלוקי ממש, אינה יכולה להיות מוגבלת לגמרי בתוך הגוף, כפי שהקב”ה עצמו לא יכול להיות מוגבל בתוך העולם שהוא ברא. ובדיוק כמו שה’ נמצא בו זמנית בעולם ומעבר לו, (ממלא ומקיף) כך זה בנוגע לנשמה ולגוף.

משום כך, כשמגיע יום ההולדת, מצופה מהיהודי להתעלות לדרגה גבוהה יותר באופן מהותי, כלומר על ידי חיזוק שורש הנשמה ממש, כאשר, באופן מובן מאליו, השינוי מורגש גם בהיבטים הנמוכים יותר של הנפש שמחיים את הגוף הפיזי. שינוי שכזה ניתן להשיג אך ורק על ידי התורה שהיא “חיינו ואורך ימינו”.

המנהג השני – תוספת ממשית בלימוד התורה – הינה המשך של הראשון, אלא שבדרך ממשית יותר, כלומר לימוד התורה מתוך הבנה והשגה, כך שזה חדור בהכרה ומשתקף במעשה בפועל בחיי היומיום.

הענין השלישי – נתינת צדקה – מביע את ההתמסרות העצמית, גם בגוף וגם בנפש. הואיל והאדם כלול משניהם, מגוף ומנפש, צמיחתו והתקדמותו צריכים להיות סובבים מבחינה רוחנית וגשמית גם יחד. אם העלייה לתורה ולימוד התורה משקפים בעיקר את הרוחני, הרי שנתינת צדקה משקפת את הגשמי והחומרי, כלומר הייזע והעמל שכרוכים בהשגת כסף, אשר כך מומרים למשהו רוחני ומקודש, שכן הכסף מוקדש למטרה קדושה, כמו שמציין המונח ‘צדקה’.

מכיוון שאני מעודכן דרך ידידינו המשותפים בקשר להתקדמותך העקבית גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית (בענייני צדקה), נותר לי רק להביע את התקווה שמיום הולדתך האחרון, הנך עושה זאת אפילו בהתעוררות ובשמחה גדולות יותר, ושההתקדמות בולטת גם באיכות וגם בכמות.

בברכה,

(חתימת יד קודשו)