הכנות של קדושה

נסיעה לקנדה, דרכים חסומות בשלג, פעילות קדחתנית בנושא סתרת המשפחה, יציאה לשליחות בצפת הרחוקה בצל המלחמה ־ כל אלה חברו יחדיו לברכה כפולה ושמימית של הרבי עבור שתי משפחות שנזקקו לברכה של זרע של קיימא » הגב’ רחל הנדל, משפיעה בצפת, משתפת בסיפור מיוחד שאירע עמה

הרב הענדל [משמאל] בשנים הראשונות לשליחות בצפתהרבנית רחל הענדל העומדת בראש ארגון נשי ובנות חבייד בצפת ■ זה שנים ארוכות, הינה דמות מוכרת בקרב קהלים רבים. אל העיר צפת הגיעה כחלוצה לצד בעלה הרב שמאור זלמן הענדל - מנהל מוסדות “אור מנתם” לפני ארבעה עשורים לאתר הוראה שקיבלו מהרבי מלך המשיח ביחידות.

הרבנית הענדל ידועה ב’קאך^, המיוחד שלה בעניני גאולה ומשיח, ומחזקת את שומעי לקחה באמונת החסידים ברבי מלך המשיח ובנבואת הגאולה. את דבריה היא נוהגת לתבל בסיפורי מופת מדהימים שהתרחשו בזכות ברכותיו של הרבי בעבר ובהווה.

את הסיפור הבא אותו שמענו ממנה השבוע, היא חוותה בעצמה. השתלשלות הדברים החלה קודם יציאתם לשליחות, כאשר התגוררו עם שלושת ילדיהם בנחלת הר חב״ד אך הוא הסתיים בצורה מופלאה כשנה לאחר-מכן, כאשר קבעו יתד בעיר הקודש צפת. על אף השנים הרבות מאז ארעו הדברים, סיפור הדברים חי אצלה על כל פרטיו.

הכנות של קדושה

“תקופה קצרה לאחר נישואינו עזבנו את כפר חב״ד וקבענו את מושבנו בשכונת נחלת הר חב״ד. שכונה זו נוסדה באותם ימים על פי הוראת הרבי מלך המשיח, וזוגות צעירים שזה נישאו, נקראו להתיישב בה. אז טרם הייתה תודעת שליחות כפי שהיא היום, והיציאה מכפר חב״ד אל קריית מלאכי נחשבה אצל רבים ליציאה אל מדבר שממה. המודעות והאומץ לצאת ולשמש בשליחות הרחק מהקהילה החמימה, כמעט ולא היו קיימים. אך בעלי שנולד וגדל בקנדה והייתה לו מודעות לשליחות, רצה מאוד לשמש בשליחות בחוץ לארץ באחת מערי השדה, היו אף כמה שלוחים וותיקים שהציעו שנבוא למדינתם.

בשנת תשל״ג, יצא בעלי לביקור אצל בני משפחתו במונטריאול, ואני הייתי אמורה להצטרף מאוחר יותר. כשהגיע לביקור ב-770, סודרה לו ‘יחידות’ אצל הרבי, ובין הדברים שביקש עליהם הדרכה מהרבי, היה לבחור עבורו את המקום אליו נצא לשליחות מתוך רשימה של שלושה מקומות. הרבי קרא את ההצעות השונות  אך פסל את כולן, ובצעד יוצא דופן ביקש להציע הצעה משלו - הרבי סיפר שהוא מבקש לשלוח אותנו לשליחות בעיר הקודש צפת כדי להחזיר עטרה ליושנה.

“דבריו של הרבי הדהימו את בעלי. זה היה המקום האחרון פחות או יותר שחשב עליו כעל מקום מתאים לשליחות בעבורו. הרבי המשיך וביקש מבעלי שלא לספר על ההצעה לאיש, מכיוון שהוא מבקש לארגן זאת בחשאי. התנאי שהרבי הציב לבעלי הוא, שייוועץ בי, ואם שנינו נסכים אזי נכתוב מכתב בצוותא למזכירות על הסכמתנו.

למעשה, באותה תקופה רציתי מאוד להישאר בארץ ישראל, וכשבעלי טלפן וסיפר על הצעת הרבי, קפצתי משמחה. לא היה אכפת לשמש בשליחות בצפת, ובלבד שנשאר בארץ הקודש.

מובן שעל דבר אותה שליחות לא יכולתי לספר אפילו לבני משפחתי הקרובה, ומה שנותר לי זה לספור את הימים עד לטיסתי לקנדה. מעניין הדבר, שכשביקשתי אישור מהרבי לצאת מהארץ ולהגיע ל־770, הרבי נתן את הסכמתו אך התנה זאת בכך שלאחר מכן לא נשתקע בחוץ-לארץ אלא נשוב ארצה. רק כשנתנו את הבטחתנו, הרבי נתן את הסכמתו ליציאה מהארץ.

בימים שלפני הטיסה, ערכתי הכנות קדחתניות יותר, מפני שבתוכי פנימה ידעתי שיותר לא נשוב לנחלת הר חב”ד.

באותן שנים, הטיסות לא היו בתדירות של היום, ונסיעתי עוררה התרגשות רבה בקרב שכנינו ומכרינו. היו שביקשו שאזכיר אותם לפני הרבי לברכה, כל אחד לפי הנצרך לו.

הייתה לי חברה טובה בשם דינה גלפרין ע”ה, היא הייתה נשואה כבר עשר שנים אך עדיין לא זכתה לפרי בטן. היא סבבה אצל רופאים ומומחים שייאשו אותה וסברו שהסיכויים שתלד שואפים לאפס. דיבורים אלו ציערו אותה ואת בעלה מאוד, והחלטתי שביחידות הראשונה אבקש ברכה בעבורם.

מכיוון שעוד קודם לכן שלחה מכתבים לרבי וביקשה ברכה ועדיין לא נושעה, החלטנו יחד שנעשה ‘כלי מחזיק ברכה’ באופן מיוחד. באותם ימים הגיעו לנחלת הר חב״ד גלי עלייה מכל העולם. כשיצאתי לרחוב, יכולתי לשמוע בליל של שפות: גרוזינית, בוכרית, רוסית, צרפתית ואפילו אנגלית. התוכנית שהגינו הייתה, ללמד את כל אותם נשים שהגיעו ברובן ממשפחות מסורתיות אך פשוטות מאוד, את הלכות טהרת המשפחה.

בעלה אף הוא נכנס בעובי הקורה, ובמשך ימים רבים תרנו אחר מורות מתאימות המדברות את מגוון השפות.

זה היה פרויקט בסדר גודל של ארגון שלם. לאחר מסע חיפושים, נמצאו מורות המדברות את כל השפות, וכעת היה עלינו לתלות מודעות ולפרסם על אותם שיעורים. הרב גלפרין עסק בעניין במשנה מרץ במשך שעות ארוכות. כל מודעה תורגמה לכל השפות ונתלתה או חולקה במקומות בהם דרים משפחות המדברות את אותה שפה. כך יצא לו לדרך הפרויקט המופלא הזה. נשים רבות מכל תפוצות ישראל זכו ללמוד לראשונה את כל פרטי הלכות ודיני ‘טהרת המשפחה’.

שבוע בלבד לפני שעליתי על המטוס, נזכרתי שיש לי בת משפחה קרובה שהתגוררה אף היא בנחלת הר חב״ד והייתה נשואה זה ארבע שנים אך גם היא עדיין לא זכתה לפרי בטן. כשניגשתי אליה, הסתבר שאף היא חשבה לפנות אלי שאבקש בעבורה ברכה מהרבי. התנאי שלי היה שתעשה ‘כלי מחזיק ברכה’, ומכיוון שאני בתוכי כבר ידעתי שלא אחזור לנחלת הר חב״ד, ובאותו זמן ניהלתי גמ״ח כספים, ביקשתי להעביר לה את הגמ״ח, והיא הסכימה. סיפרתי לה שהרבי יעד לנו שליחות אחרת אך לא סיפרתי מה ואיפה.

בתום שבוע של הכנות קדחתניות, עליתי עם ילדיי על טיסה הישר להרי וולמנרן שבקנדה. חודש שלם שהינו שם בחופשה, ולאחר מכן עשינו את דרכינו אל שכונת המלך “קראון הייטס”.

לילה לפני שנקבעה לנו יחידות, רשמתי לרבי דו״ח של עשרה עמודים על כל מעשינו ועבודתנו בנחלת הר חב״ד. כמובן ציינו במכתב את הסכמתנו להצעת הרבי לצאת לשליחות בצפת. בשולי הדברים ביקשתי בתחינה ברכה לפרי בטן עבור חברתי הטובה - הגב’ דינה גלפרין ועבור אותה בת- משפחה.

כפי הנהוג, הכנסתי את המכתבים מראש לפני היחידות אל המזכירות, ובהמשך זכינו להיכנס אל הקודש פנימה. היה זה בערב ראש חודש אלול תשל״ג. נכנסנו כל המשפחה והרבי קרא במהירות עמוד אחר עמוד וענה על הכול בשפת האידיש. במהלך היחידות הרבי הראה קירובים רבים לילדיי ונתן להם מטבעות רבות לצדקה.

אני זוכרת שהרבי דפק עם מטבע על השולחן והגיש אותה לאחד מילדיי שנהנה מהמשחק של, והוא דפק בחזרה את המטבע על השולחן. הרבי הביט עליו בקורת רוח מרובה מאוד וזה נמשך עוד ועוד. כולנו קיבלו מהרבי מטבעות רבות.

כשהגענו לדבר על היציאה לצפת, ביקש בעלי לדחות את היציאה לשליחות לאחר חודש תשרי. הרבי ענה שמסיבה מסוימת היינו צריכים להיות בתשרי כבר בצפת, אך הוא יודיע לנו דרך המזכירות בקשר לבקשתנו זו.

כשהרבי הגיע לסוף הדו״ח, שם רשמתי ביקשתי את ברכת הרבי על שתי הנשים מנחלת הר חב״ד, הרבי נהיה רציני ואמר ״את זה אני צריך לקחת לאוהל”.

מיותר לציין כשהגיע יום הכיפורים וכולנו שמענו על המלחמה שפרצה בארץ, הבנו את דבריו של הרבי שמפאת סיבה מסוימת היה עלינו להיות כבר שם, בצפת.

בפועל, את תשרי העברנו בחצרות קודשנו וכשנרגעה המלחמה לאחר תשרי, עשינו את דרכנו לארץ ישראל ומשם לצפת. לי היה ברור שבתוך כמה שבועות אסע לנחלת הר חב״ד כדי לבקר את חברותיי אותן לא פגשתי זמן רב, אך בפועל, החורף הצפתי באותה שנה היה קשה, ערמות שלגים חסמו את הכבישים, הקור היה עז, כך שביכרנו שלא לנדוד בדרכים עם ילדים קטנים והעדפנו להישאר בבית. כך קרה שההזדמנות הראשונה שבה נסענו לנחלת הר חב״ד, הייתה בקיץ.

כשהגענו לאותה שבת לנחלת הר חב״ד - נדהמנו לשמוע כי מתקיים בבית הכנסת קידוש משותף של שתי המשפחות שקיבלו את ברכת הרבי, משפחת גלפרין ובת-משפחתי. שתיהן חבקו בנות בכורות והן עשו ‘קידושא רבא’. הבטתי בתינוקות החמודות ונזכרתי בפעולות שקיבלו על עצמן שתי אמהותיהן, ובדבריו של הרבי שהבטיח לקחת את שמותיהן לתפילה באוהל של הרבי הריי״צ״.

זרע ברך השם

הרבנית הענדל מתרגשת מאוד כשהיא נזכרת באותן ילדות חמודות שהיום הן כבר אימהות בעצמן. ״כששתיהן הגיעו לפרקן ונישאו, ראיתי לעצמי זכות גדולה וחובה להשתתף בחתונתן. דחיתי את עיסוקיי הצידה ועשיתי את דרכי לשמחן בחתונתן. מאז שתי המשפחות זכו לעוד ילדים רבים ומבורכים, זרע ברך השם״.