מי מוכשר להתוועד עם אנ”ש באוסטרליה?

 הרבי במכתב לר’ זלמן: מובטחני שאם רק ישתדלו בזה באופן המתאים בודאי תהי’ הצלחה גם בזה

הרבי: לקנות בניין באופן של לכתחילה אריבער

בי”ג כסלו תשי”ד כתב ר’ זלמן לרבי מכתב ארוך וכואב, על הקשיים הרבים בניהול המוסד, ובעיקר – על רוח הרפיון שאחזה באנ”ש. ארבע שנים חלפו מאז נוסדה הישיבה בשפרטון, והמוסד עוד לא הצליח להתרומם ולעמוד על רגליו. בימי הקיץ למדו בישיבה קרוב לעשרים תלמידים, אולם בשאר ימות השנה היה בקושי מניין תלמידים. מובן שמצב זה גרם לנמיכות הרוח אצל אנ”ש.

מצבה הקשה של הישיבה החב”דית בלט עוד יותר לנוכח ההצלחה הגדולה של הקהילות האחרות. בני הקהילה ההונגרית, שמנו מאה משפחות, הצליחו במהלך ארבעת השנים הללו לבנות מקווה, מערכת שחיטה וכשרות, תלמוד-תורה, ואפילו הביאו רב מוכשר שפתח גם בית ספר וישיבה. הרב שהביאו עזב אמנם באותה תקופה, אבל הם מייד הביאו רב אחר, ובעיקרון כבר לא היו צריכים לשלוח את ילדיהם לישיבה החב”דית. חוגי המזרחי, שמנו חמש-מאות משפחות, והיוו את הקהילה היהודית הגדולה ביותר במלבורן, שלחו את ילדיהם לבית הספר ‘הר הצופים’. בית ספר זה, למרות שנוסד על ידי ועד הקהילה היהודית, שהיה מורכב מנציגי כל המפלגות – התנהל ברוח ה’מזרחי’ מכיוון שמנהל בית הספר היה ר’ אברהם פייגלין שהשתייך לחוגי המזרחי.

מכיוון שקהילת ליובאוויטש מנתה רק ששה משפחות, לא היה להם סיכוי להקים מוסדות בכוחות עצמם, והם היו מוכרחים לקבל סיוע מחברי הקהילות האחרות. בשנים הראשונות היו עסקנים רבים מחוץ לקהילה החב”דית שהיו מוכנים לעזור ולסייע להקמת הישיבה, מתוך הבנת החשיבות והצורך בישיבה. אבל לאחר שהקהילות האחרות בנו את מוסדות החינוך העיקריים, הלכה ופחתה תחושת ההזדהות של העסקנים היהודיים עם הצורך בהקמת הישיבה החב”דית.

ר’ זלמן, שהיה אחראי על הצד הכספי, הרגיש היטב את רוח הקרירות שהחלה מנשבת מכיוון העסקנים, גם אלה שהיו חברי הוועד למען הישיבה. הם לא אמרו שיפסיקו לסייע, אבל הסיוע היה רפה ביותר. את תוצאות הריפיון הרגיש בעיקר כאשר דיבר איתם על ההוצאה הגדולה של רכישת בניין עבור הישיבה. חלומו של ר’ זלמן היה לקנות בניין גדול ומשוכלל, להשיג מורים טובים ללימודי חול ולפתוח בית ספר יסודי ברמה גבוהה, שאחריו ימשיכו התלמידים ללימוד בישיבה. כאשר העלה את התוכניות באסיפות הוועד – התייחסו לכך חברי הוועד בספקנות גלוייה, וכאשר החל לדבר איתם על הכסף הדרוש, הבהירו לו שאינם מאמינים שיש סיכוי לתוכניותיו, והם אינם מוכנים להפקיר את כספם על קרן הצבי. חברי הוועד, שכאמור לא האמינו שהישיבה עשוייה אי-פעם להצליח ולשגשג, אמרו שצריכים לקנות בניין קטן, בלי להכנס לחובות, וכאשר יתרבו התלמידים, יהיה אפשר לעבור לבניין גדול יותר.

גם בני משפחת פייגלין תמכו בגישה זו. הם הסבירו לר’ זלמן, שמכיוון שבארבעת השנים האחרונות לא הצליחה הישיבה להגיע ליותר מעשרים תלמידים, הרי אם תקנה הישיבה בניין גדול, יהודי מלבורן יביטו בתמיהה רבתי על הצעד הזה של הישיבה, ואף אחד לא יסכים להמשיך ולסייע להנהלת הישיבה שכך מפקירה כספי ציבור.

ר’ זלמן כתב כל זאת לרבי, וסיכם שלמרות “שאצלנו מונח ומוחלט שדרוש להעמיד המוסד מתחלת העתקתם לעיר באופן היותר משובח ונעלה, אף על פי כן, מכיון שאנו בעצמנו איננו יכולים להביא הדבר לפועל, הננו מתחילים להסתפק ולהחלש ולחשוב אולי אתו הצדק…”.

גם הרמ”ז פייגלין היה בחלישות גדולה ממצב הישיבה, וכאשר ר’ זלמן עוררו וביקשו להכנס במשנה מרץ לפיתוח הישיבה, התבטא הרמ”ז פיילגין, שאם הרבי יאמר שצריכים לקנות בניין גדול, הוא יבטל את דעתו מפני דעת הרבי. משום כך ביקש ר’ זלמן מהרבי שיכריע כיצד עליהם לנהוג: “ועל כן הנני מציע הדברים לפני כ”ק אדמו”ר שליט”א, ומבקש ומחנן להורות לנו דעת כ”ק אדמו”ר שליט”א בהיתר הספקות ובכל הנ”ל, וכן הנני כופל לבקש ולהתחנן מלפני כ”ק אדמו”ר שליט”א לעורר רחמים רבים עלי בתוך כל אנ”ש שי’ שהשי”ת יצליחני בעסקנותי בהישיבה בהצלחה מופלגה ולחזקני בהוראות כ”ק אדמו”ר שליט”א בכל ענפי העבודה”.

הרבי מעורר את הרב אברמסון

עשרה ימים לאחר שר’ זלמן שיגר לרבי את שאלתו בקשר לעתידה של הישיבה, שלח הרבי מכתב לרה”ח ר’ אשר אברמסון מסידני, בו מזרזו שוב להשתדל לטובת הישיבה במלבורן “ככל יכולתו וגם למעלה מיכולתו”.

במכתבו זה מגלה הרבי לרב אברמסון שבעתיד הקרוב ביותר יחולו שינויים לטובה במצבה של הישיבה, ולכן צריך לגייס את כל הכוחות למען הצלחת הישיבה היחידה באוסטרליה:

ב”ה, כ”ג כסלו, תשי”ד

ברוקלין.

הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר אשר שי’

שלום וברכה!

נעם לי לקבל ידיעות מאנ”ש שיחיו אשר במעלבורן אודות השתתפותו ועזרתו בענין התפתחות הישיבה אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש אשר שם, ואף שבודאי גם להבא יעשה בזה במרץ המתאים, הנה ע”פ מרז”ל אין מזרזין אלא למזורזין באתי גם אני בשורותי אלה, אף שבטח אינו נצרך אלא להעדפה שכת”ר שי’ ישתדל בזה ככל יכולתו וגם למעלה מיכולתו.

וע”פ המבואר בדא”ח חילוק עבודת בני אדם דקודם מתן תורה שריחות היו מלאחר מ”ת אשר שמן תורק שמך, אשר קודם מתן תורה קודם דביטול הגזירה דבני סוריא לא יעלו לרומי השיג האדם בעבודתו ופעל בזה רק כפי יכולתו ושרשו ושרש שרשו אבל לא יותר ממקום שרש הנבראים, משא”כ לאחר מ”ת אשר בטלה הגזירה הנ”ל וירד ה’ על הר סיני ומשה עלה גו’, הנה יכול האדם לפעול לא רק בהמשכה משרש הנבראים אלא גם למעלה מזה והאריכות לדכוותי’ בודאי אך למותר.

ומה שכותב הנני עד”ז עתה הוא שכיון שצריך לחול [ב]סידור הישיבה שם שינויים עיקרים ותקותי אשר סו”ס יתייסדו ויתפשטו בעיר גופא ואח”כ בסביבותי’, הנה ידוע פתגם כ”ק מו”ח אדמו”ר, אז ווי מען שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס, ולכן צריך להצביא כל כחות ולהעמיד זה באופן שיהי’ לשם ולתפארת ובפרט שזהו הישיבה היחידה בכל אוסטראליא וממ[נ]ה תוצאות חיים בכל עניני הדת במדינה זו.

המחכה לבשו”ט וחותם בכבוד וברכה.

הרבי הכריע: לקנות בניין גדול

כעבור שלושה שבועות שיגר הרבי את מכתב תשובתו לר’ זלמן, ובו הכרעה ברורה: ללכת באופן של “לכתחילה אריבער” ולקנות בניין גדול!

ב”ה. ב’ טבת תשי”ד

ברוקלין.

הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר יהושע שניאור זלמן שי’

שלום וברכה!

בנוגע לשאלתו בענין הבנין לישיבה אם להסתפק לזמן הראשון בבנין פחות או להשתדל ברכישת בנין גדול ומהודר, הנה ידוע פתגם כ”ק אדמו”ר מוהר”ש, ששמענו כ”פ מכ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע, די וועלט זאגט אז מען קען ניט ארונטער גייט מען אריבער און איך זאג אז מען דארף לכתחלה גיין אריבער [=העולם אומר שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה, אזי הולכים מלמעלה, ואני אומר: מלכחילה יש ללכת למעלה (ממדידות והגבלות)]. און אויך האבען מיר געהערט א [=וגם שמענו] הוראה שני’, אז ווי מען שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס [=כפי שנעמדים (בתחילה) – כך ממשיכים הלאה], ומובטחני שאם רק ישתדלו בזה באופן המתאים בודאי תהי’ הצלחה גם בזה.

בברכת הצלחה בכל הנ”ל, שבמילא תומשך הצלחה מרובה בענינים הפרטים שלו וכל ב”ב שיחיו

מ. שניאורסאהן

מי מוכשר להתוועד עם אנ”ש באוסטרליה?

במכתבו של הרבי מב’ טבת תשי”ד, הביע הרבי את תמיהתו על כך שלא קיבל דיווח על התוועדות י”ט כסלו במלבורן. וזה לשונו הקדוש:

זה עתה נתקבל מכתבו מכ”ז כסלו, ולפלא שאין כותב ע”ד התועדות יום הבהיר גאולתנו ופדות נפשנו י”ט כסלו, וכנראה שבענינים אלו הוא אצלם קדירה דבי שותפי ובמילא אף אחד אינו כותב, וגם בהנוגע להבפועל – כשיודעים שאחרי ההתועדות ישאלו איך עלתה ההתועדות והעיקר מה נעשה בפו”מ, ה”ז מוסיף כח ואומץ להשתדל שתהי’ התועדות כדבעי.

לאחר שקיבל את מכתבו של הרבי, השיב ר’ זלמן במכתב מראש חודש שבט, בו הביע את דעתו, שהמוכשר ביותר בין אנ”ש לתפקיד המשפיע ומסדר ההתוועדויות, הוא הרה”ח ר’ בצלאל ווילשאנסקי, “מצד זה שהוא “דער עלטערער” וראה הרבה יותר, והן מצד ציורו הפנימי”. כהוכחה ליכולתו של ר’ בצלאל להתוועד, מספר ר’ זלמן במכתבו לרבי, שכאשר התקבל מברק מהרבי “להתוועדות כדבעי” – התעורר ר’ בצלאל והתוועד בשבת מברכים החודש טבת, והייתה זו התוועדות חסידית במלוא מובן המילה.

בהמשך מכתבו כותב הר’ זלמן, שייתכן ור’ בצלאל יאמר שטרדות הפרנסה וחלישות בריאותו אינם מאפשרים לו להתוועד – “אבל הלא כל אנ”ש שי’ דכאן הנם טרודים ביותר, וכל אחד ואחד יש לו שבירת הלב ממצבו בגו”ר. ואם נתחשב בזה, אז הלא אין ח”ו תקוה ר”ל, ואדרבה עלינו להתחזק ביתר שאת בקביעות עתים לתורה ובהתועדות”.

לסיום מכתבו מתאר ר’ זלמן את מרקם החיים החסידי בקהילה הקטנה שהתהוותה באותן שנים במלבורן: “לעת עתה, הנה ר’ בצלאל [ווילשאנסקי] שי’, חתנו ר’ דוד [פרלוב] שי’, בנו ר’ חיים דובער [ווילשאנסקי] שי’, ר’ אבא שי’ [פליסקין], ר’ נחום זלמן [גורביץ] שי’, ואני, אשר הננו דרים בקירוב מקום, לערך, יש לנו בכל שבת קודש לפני התפלה קביעות ללימוד דא”ח ובשבת מברכים הננו מתאספים לאמירת תהלים, מתפללים במנין מיוחד, ואחר-כך קידוש והתועדות. ר’ בצלאל שי’ התחיל להתועד אתנו, ובשבת מברכים שבט, התדברנו אודות קביעות לימוד גם ליל ה’…”.