מספר החסיד הרב זושא גרוס שי’: בשנת תשכ”ז זכיתי לנסוע לחצרות קודשנו ולהיות עם הרב

מספר החסיד הרב זושא גרוס שי’:

בשנת תשכ”ז זכיתי לנסוע לחצרות קודשנו ולהיות עם הרבי בחודש החגים “ירח האיתנים”. ביקור זה נערך שנים מספר לאחר שעזבנו, אבי, אחי הבכור בערל ואנכי, את עמק הבכא, עלינו לארץ הקודש והתגוררנו בכפר חב”ד.

באותן שנים, כשיוצאי רוסיה היו מועטים, וכל אחד מהם היה בבחינת ‘מיוחד’, זכינו לקרובים גדולים מהרבי. קודם תשרי נודע לנו כי הרבי רוצה שנבוא להיות עמו בחגים, וכי את מחיר הכרטיסים יממן הרבי.

הרבה סיפורים וזיכרונות נעימים רשומים באמתחתי מאותו תשרי, אך אספר על מקרה שאירע לנו בחג הסוכות — מקרה שמיימי ומפליא לו הייתי נוכח ועד.

•    •    •

היה זה בעיצומו של חג הסוכות. באותם ימים הרבי עדיין ערך התוועדות–חג בסוכה הגדולה שהיתה ממוקמת באותו מקום בו נמצאת כיום סוכת האורחים. אף על פי שהיתה זו סוכה גדולה שיכולה היתה להכיל הרבה חסידים, מכל מקום הצפיפות והדוחק היו גדולים ביותר. כמעט ואי אפשר היה לזוז.

זמן רב קודם תחילת ההתוועדות תפסו ה’בעלי–בתים’ והבחורים מקומות כדי שיוכלו לראות ולשמוע. כיוון שהגעתי מרוסיה, עמדתי יחד עם קבוצת אורחים ‘מיוחסים’ ‘יוצאי רוסיה’, בסמוך לרבי. בתוך הקבוצה היו גם החסידים הנכבדים ר’ אשר ששונקין, ר’ מענדל פוטרפס, ר’ לייזר ננס, האחים ר’ מיכל ור’ בן ציון וישצקי, ר’ ישראל ברוד, ר’ בערל גורביץ, ר’ אלימלך לבנהרץ, אבי — ר’ שמואל פרוס, אחי בערל ואני.

עוד אנחנו עומדים ומחכים לכניסתו של הרבי, ולפתע נפתחו ארובות השמים וגשמי זלעפות החלו יורדים ושוטפים. כעבור דקות אחדות החל הגשם לחדור לתוך הסוכה, על ראשיהם של מאות החסידים שהמתינו לכניסתו של הרבי.

בין כה וכה, נכנס הרבי, ואני זוכר היטב שפניו האירו בצורה לא רגילה. שמחת החג היתה נסוכה על פניו הקדושות. הבחנתי כי הרבי לבוש במעיל.

הרבי התיישב במקומו ומיד החל בהתוועדות, בעוד הגשם ממשיך לרדת ללא הפוגה. ברקים הבריקו, ורעמים הרעימו, וברגע מסוים נפערה ‘ארובה’ מתוך הסכך, וזרם חזק של מים החל לרדת על ראשי, כשהמים שוטפים אותי מכף רגל ועד ראש…

בקהל היה קצת בלבול ומבוכה, האם ההתוועדות תמשיך בצורה שכזאת? ואם כן, עד מתי?

עוד אני חושב לעצמי את המחשבות הללו, נענה לפתע הרבי ואמר בערך בלשון הזו: “נו, אפשר שאם יורידו את המעילים אז ייפסק הגשם”. ומיד קם הרבי ממקומו, פשט את מעיל הגשם, קיפלו והניחו על השולחן לצדו.

מובן שכולם עשו גם כן כך. הראשון שעשה זאת היה החסיד ר’ משה סלונים ע”ה, ולאחריו ר’ ישראל ליבוב ועמם שאר הציבור. אני לא יכולתי להוריד את המעיל מחמת הצפיפות האיומה, אם כי, בין כה המעיל לא הועיל…

באותו רגע — ואני מדגיש שהיה זה באותו רגע — קרן של שמש הבליחה מתוך העננים השחורים וחדרה בעד ה’ארובה’ שנפערה בסכך. היה זה פלא גדול, שכן עד לאותו רגע עננים שחורים וכבדים כיסו את פני השמים, ולפתע חדרה קרן אור של שמש…

הרבי המשיך להתוועד מתוך שמחה גדולה. ניגנו ניגונים ואמרו ‘לחיים’. מובן שזרם המים פסק ואני יכולתי קצת להתרכז בתוכן הדיבורים בהתוועדות.

בסיום ההתוועדות, לאחר ברכה אחרונה, קם הרבי ממקומו, לבש את המעיל שנית ופנה לצאת מן הסוכה. רגע לאחר שלבש את המעיל, שוב נפתחו ארובות השמיים, וגשמי הברכה שבו לשטוף את העיר ניו יורק…