התפילה

התפילה מקובלת יותר עם הטבילה

כ”ק אדמו”ר הזקן: שלושה דברים הם, להסיר כל המונעים בתפילה: א. מקוה ב. צדקה ג. לימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר. המקוה מטהר, כפי שמפורש במשנה, בסוף פרק ח’ ביומא: “מה מקוה מטהר”, וכתב תר”י: לדברי הכל (גם לדעת הפוטרים מטבילה לפני התפילה) התפילה מקובלת יותר עם הטבילה! 

(לקו”ת ס’ דברים מ”ג, ב)

טהרת העולם

כ”ק אדמו”ר האמצעי: איש הנטמא בטומאת מת וכו’, כיצד יטהר? יטבול במי המקוה של ארבעים סאה, ממעיין הנובע, הנקראים מים טהורים, שיכולים הם לטהר את הטמא הטובל בהן, משום הקדושה העליונה, הנמשכת ממקורם העליון. והנה, בעוד שלאדם אחד, מספיק ארבעים סאה מים כדי שיטהר בהם, הרי שלעולם כולו, כשרצה ה’ לטהרו בימי נוח, היה צריך לטהרו במים רבים מאוד שתטבול הארץ, ויכוסו גם ההרים הגבוהים. זה היה עניין מי המבול בכלל, לטבול את הארץ במים טהורים, (מי מעיין) כדי לטהר את הארץ מטומאתה.     

(תורת חיים פ’ נח נט, ב. ואילך)

לחמם את המקוה בכל יום 

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: “שיהיו מחממים את המקוה בכל יום, כנהוג בכל עיירות, כדי שיוכלו לטבול. אשר זה הובא לדינא לכמה גדולי הפוסקים, ולכולי עלמא הוא מידת חסידות הקרוב לדין, והיא תקנה גדולה!

(אגרות קודש אדמו”ר הצ”צ ח”א עמ’ שסה)

מקוה – בגימטריא קנ”א

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: המלה “מקוה” עולה בגימטרייא קנ”א (=151). 

הסבר לכך: ענינו של מקוה הוא לפעול יחוד הספירות חכמה ובינה, וגילויין כאן למטה. והנה אות י’ מארבעת אותיות שם הוי’ה מורה על חכמה שהיא בחינת נקודה וביטול, כעניינה של ה”יו”ד” ושל החכמה. זאת ועוד: כל אחת מארבעת אותיות שם הוי’ כלולה מעשר ספירות, מה שעולה לערך המספרי – 40. זהו עניין ארבעים יום שהיה משה בהר, בימי הרצון של חודש אלול, כפי שנרמז בסופי התבות של המילים “אני לדודי ודודי לי” – ארבעה “יודי”ין” –  מה שעולה בגימטרייא – 40. 

לאמור : המקוה ממשיך הארה על הטובל, הנובעת מספירת החכמה. אלא שענינו של מקוה הוא יחוד חכמה ובינה , שזה דוקא פועל את הטהרה. בינה היא אות ה’ משם הוי’. וזהו ששם אהי’ה, כשהוא במילוי ההי”ן דווקא – (כך: אלף, ה”ה, יו”ד, ה”ה) הוא בגימטריא קנ”א, שכן “מקוה” הוא שם קנ”א”.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב עמ’ תקל)

טבילה – אותיות הביטל

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: טבילה – אותיות הביטל. ושני עניינים ישנם בעניין הטבילה והביטול. א. בחינת הביטול מהמהות הראשונה, שלכן העיקר במה שמועילה הטבילה במקוה הוא דווקא כאשר מצטער על מעמדו ומצבו, שכן על ידי הצער על הריחוק, מועילה הטבילה, שמתבטל ממהותו הראשונה ונכלל במדריגה העליונה. ובעבודת ה’ – זהו עניין התפילה כדברי חז”ל במדרש: “נמשלה התפילה למקוה”. ב. העלייה וההתכללות  במדריגה העליונה, עד שנכללים בבחינת “סתים דקודשא בריך הוא”, שזה בא באופן של מלמעלה למטה, – שבעבודת ה’ – זוהי בחינת התורה, שענינה המשכה מלמעלה למטה.

(סה”מ תרס”ו עמ’ שפז)

טבילה לא תזיק

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “אמר לי הוד כ”ק אדוני אבי מורי ורבי, אשר ה”ראשית חכמה” מבטיח שטבילה שלוש פעמים, בכל עת ובכל מקום, לא תזיק. ועל סמך זה טבלתי כמה פעמים במקומות שונים.”

(אגרות קדש אדמו”ר הריי”צ ח”ד עמ’ פא)

טבילה מוסיפה בחיזוק האמונה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: עניין המקוה נוגע לא רק ללימוד חסידות, אלא לטהרת הגוף והוספה בכלל בחיזוק האמונה (עיין ברמב”ם סוף הלכות מקואות) השראת אלוקות וכו’, ובפרט כשהמדובר בנוגע לנוער ולאלו הנמצאים בארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה, ובמילא עליו להשתדל להשפיע על אחיו שיטבול לעיתים קרובות יותר עד כמה שאפשר, ועל כל פנים הטבילה דטבילת עזרא.

ובמקום טבילת תוספת טהרה (ולא הנ”ל) הרי – ילמד איזה משניות בסדר טהרות, ומה טוב במסכת מקואות– שבמקום אונס וכיו”ב מוסיף זה את העניין של מקוה –  תוספת טהרה (ולא טבילה שמטומאה לטהרה).      

(אג”ק אדמו”ר שליט”א חלק ט’ עמ’ רנ”ג)

פתגם השבוע בעניני גאולה ומשיח

משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות, ובמצב של גלות, שסובל תחלואי הגלות [כהמשך הגמרא “אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש”, “אם משיח מאותן שחיין עכשו”* ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה”] ומצפה בקוצר רוח ובכליון עינים להתגלות (מההעלם בזמן ומצב הגלות), דמלך המשיח גואל את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי’ גלות, כפסק-דין הרמב”ם “יעמוד מלך מבית דוד וכו’”.

*) וע”פ פס”ד הרמב”ם (הל’ מלכים ספי”א) “ואם יעמוד מלך מבית דוד כו’” - היינו שהוא כבר מלך.

שיחת ש”פ תזריע-מצורע ה’תנש”א