והוצאתי

והוצאתי

כ”ק אדמו”ר הזקן: כשם שגלות מצרים היא בחינת מיצר הגרון שהוא המבדיל ומפסיק בין המוח ללב. כך עניין הגאולה ויציאת מצרים הוא בחינת יציאתם ממיצר הגרון על ידי הקול קול יעקב, שכן הקול שבגרון הוא המקשר ומחבר את בחינת המוחין שבראש לבוא לידי גילוי הלב. כיצד? אלא שעל ידי “קול קורא בתורה”, שבאמצעות קריאתו בתורה הרי הוא קורא וממשיך את אור ה’ לצאת מההעלם שבמוח אל גילוי הלב. כיון שהתורה והקב”ה - כולא חד, נמצא שכשקורא בתורה מגלה הוא את אור הוי’. זהו שנאמר: “לכן אמור לבני ישראל אני הוי’ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו’. לאמור: שעל ידי גילוי הוי’, הנפעל באמצעות לימוד התורה שבכתב, בחינת הקול קול יעקב - על ידי זה תהיה בחינת יציאת מצרים לנפש האלוקית, וכל המונעים והמסכים המבדילים יבטלו, ולא יהיו עוד סבלות מצריים ועבודתם המצרים לעבודת היהודי לקונו.

(תורה אור, וארא נז, ד)

מתחת סבלות מצרים דקדושה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יש מצרים בקליפה ויש מצרים שבקדושה. שכאשר הנפש האלוקית מתבוננת בבינת המוח בעניינים המעוררים אהבת ה’  בהתבוננותו בתפילה, ומיצר הגרון מפסיק ומעכב, את התגלות ההתפעלות בנקודת הלב, זהו מצרים שבקדושה. והעצה לזה היא לקרוא בתורה אחר התפילה ועל ידי זה יתגלה אור ההתפעלות בנקודת הלב. או אז מתקיים בנשמה: “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים”.

(תורת חיים, שמות ח”א, סט, ב)

ארץ הצבי - בתורה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: תכלית גאולת ישראל ממצרים מתוארת במילים - “לכן אמור לבני ישראל וגו’ והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי… (וכל זאת במטרה להגיע ל)והבאתי אתכם אל הארץ”. יש להבחין בין התורה שבכתב שאותיותיה מנויות וספורות. לבין התורה שבעל פה, שבה תלמיד ותיק עתיד לחדש. זהו הנרמז כאן במילה “ארץ”, ללמדנו שעיקר יציאת מצרים היא להגיע למתן תורה ועל ידי כך ללימוד התורה שבעל פה, שהיא הנקראת “ארץ הצבי” כארץ ישראל אשר נמשלה לצבי, שכאשר גדל בשרו גדל עימו גם עורו. כך בתורה שבעל פה, מתווספים אותיות חדשות לאין שיעור.

(אור התורה, במדבר כרך א, עמ’ ריד)

אמת - ארבע ועוד ארבע…

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: במדרש רבה מפרש שכנגד ארבע לשונות של גאולה תיקנו ארבע כוסות. ועוד: שארבעת הלשונות הן כנגד ארבעת הגלויות וכנגדן תיקנו ארבע כוסות. והזוהר מפרש: שארבעת הלשונות הן כנגד אמירת ארבע פעמים “אמת”. ויש לומר: אמירת “ארבע פעמים “אמת” קודם הקטע “עזרת אבותינו” בשחרית, היא כנגד הלשונות שבגאולת מצרים, ואילו אמירת ארבע פעמים “אמת” שב”עזרת” היא כנגד ארבע לשונות גאולה ובחינותיהן - לעתיד לבוא!

(תורת שמואל תרל”ב ח”א עמ’ מז)

הגלות הגרועה ביותר

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: עיקר עניין יציאת מצרים היא שיוכלו לעבוד את ה’ בכוח עצמם. שעניין זה התחדש לאחר יציאת מצרים, שהרי גלות מצרים הייתה גרועה מכל ארבעת הגלויות, שכן היו משוקעים מאוד לא רק בחומר ובלבנים אלא גם בחומריות הגוף ולא היו שייכים אז לעבודה רוחנית.

(המשך תער”ב חלק שני, עמ’ א’קלה)

מצרים - מצר - מי

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: מצרים - אותיות מצר מי. מי בגימטריא נ’, מה שרומז על נ’ שערי בינה. נמצא שהביטוי “גלות מצרים” מורה על כך שלמרות ההתבוננות בכוח הבינה שבנפש בענייני אלוקות עדיין ישנו מיצר הגרון, שמעכב את המידה מלהתעורר בלב.

(סה”מ ה’תשי”א עמ’ 229)

ד’ לשונות של גאולה בעבודת ה’

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כשם שיש ארבעה עניינים בגאולה כך יש גם ארבעה עניינים בתשובה המכוונים להם: א. סור מרע - כנגד “והוצאתי”. ב. ועשה טוב - כנגד “והצלתי”. ג. בקש שלום - הוא לימוד התורה. ד. דרגא גבוהה יותר ב”בקש שלום” - לימוד התורה בביטול עצום המביא לגילוי עצמותו של ה’.

. . הבחינה הרביעית שבגאולה, בחינת “ולקחתי”, היא בחינה נעלית יותר בלימוד התורה, שלומד בתכלית הביטול וההתייחדות עם ה’, עד שזוכה להמשיך לא רק את בחינת אור ה”סובב” אלא גם את בחינת עצם האור שלמעלה מבחינת הסובב. על כך נאמר: “ולקחתי אתכם”, שזהו כעניין “אותי אתם לוקחים”, דהיינו המשכת ה”עצמות”.

וכיון ש”גם את העולם נתן בליבם”, לכן כשפועל האדם בארבע בחינות אלו של תשובה, ממשיך הוא ארבע לשונות של גאולה, ועוד יותר: שמחיש את גילוי והמשכת  ארבע לשונות של גאולה שלעתיד לבוא.

(תורת מנחם כט, חלק ראשון, עמ’299 ואילך)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

עם היות שנמצאים כעת (בעקבתא דמשיחא) בחושך כפול ומכופל .. מכל מקום, הנה לא רק שאין מתרשמים (ועל אחת כמה וכמה שאין מתפעלים) מזה, אלא עוד זאת, שגודל החושך גופא מעורר ומעודד לעבודת ה’ ביתר שאת. כי מכיון שהחושך נתגדל כל כך, הרי זה גופא הוכחה ש”הנה זה עומד אחר כתלנו”, היינו, שביאת המשיח קרובה במאד, כמבואר בסוף מסכת סוטה, ובמילא צריך להיות זירוז גדול ביותר בהעבודה דתורה ומצוות.

(ד”ה וארא תשל”ח)