“יום יום עם הרבי”

רק המובן העולה ממשל זה יכול לתת הסבר מניח את הדעת אל מול התופעה הנדירה, במעמד בו הצטופפו אלפי איש בעת התוועדות חג הפורים אצל הרבי מליובאוויטש בברוקלין. כאן, מתאספים למעלה מאלף איש דווקא בערב כזה בו כל יהודי אחר שמח לחגוג במחיצת בני המשפחה בביתו שלו, ושומעים את דברי הרבי במשך שעות ארוכות * רשמים מהתוועדות פורים תשכ”ג. מוגהים על ידי הרבי. מאת הרב שלום דובער גורדון

מסופר על חסיד צעיר לימים, שהיה בדרכו לעיר בה יטול לראשונה את נזר הרבנות שהוצעה לו, ונכנס ליטול עצה אצל הרבי הקודם (הריי״צ) מליובאוויטש. בפיו הייתה השאלה: איך אמורה להיות הגישה שלי בעת תוכחת מוסר בפני אנשי הקהילה, כאשר הנני מעונין שלדברים תהיה השפעה אך מבלי שהם ייפגעו מהדיבורים הישירים?

השיב לו הרבי במשל פשוט מחיי היום יום, אך בעל משמעות עמוקה. אם תפגוש יהודי ברחוב ושם תחליט לייסר אותו בשוטים, הלוא ישיב לך מנה אחת אפיים. אולם בשונה מכך, אם תפגוש את היהודי ביום שישי אחר חצות בבית המרחץ, ושם תסייע בידו בכל שלבי התהליך של מרחץ האדים, הרי אם תרים אותו מעל הקרקע ותחמם אותו, או גם כאשר תצליף בו (כפי שנהוג בזה), לא רק שהוא לא יתנגד, אלא למרבה הפליאה יבקש ממך עוד. כך בדיוק צריכה להיות הגישה כלפי היהודים בקהילה שלך, סיים הרבי, והמליץ לאותו רב מתחיל: ראשית כל, עוד קודם שפונים ליהודי כדי לייסר אותו בתוכחת מוסר ולתבוע ממנו להיטיב את דרכיו, יש לרומם אותו מהקרקע, להלהיב ולחמם את ליבו, ואז יש להניח שלא רק שלא יכעס כאשר תוכיח אותו, אלא אדרבה יבקש שתמשיך בכך עוד ועוד.

דומני שרק המובן העולה ממשל זה, יכול לתת הסבר מניח את הדעת אל מול התופעה הנדירה, במעמד בו הצטופפו אלפי איש בעת התוועדות חג הפורים אצל הרבי מליובאוויטש בברוקלין.

הלא כל העת אנו רואים איך שחברות וארגונים משקיעים חודשים רבים בכדי ליצור אירועים גדולים ולגרום לאנשים להגיע ל׳באנקעט׳ שלהם, שם מגישים בפניהם מעדנים משובחים מכל טוב, ומנסים למשוך את הקהל עם נאומים נעימים ונמלצים, או תוכניות בידור מהנות. ואילו כאן, מתאספים למעלה מאלף איש דווקא בערב כזה בו כל יהודי אחר שמח לחגוג במחיצת בני המשפחה בביתו שלו.

הדברים הנשמעים מפיו של הרבי מליובאוויטש הם עמוקים ביותר ובעלי משמעות רצינית מאוד. הוא לא עושה הנחות לאף אחד, ובמשך כל הערב ‘תובע’ מכל הנאספים בנימה של תוכחה ודרבון לעשייה:

מציבור הנשים הוא תובע שלא לבזבז ממון על מותרות, ומעורר על כך שאין זה מן הראוי שישקיעו את כל מרצם בכדי לחקות את השכנים ואת המכרים בסגנון החיים האמריקני, ולמרבה הפליאה מאות נשים עומדות צפופות בעזרת הנשים של בית המדרש ומאזינות ברצינות ובכובד ראש. כמו כן, הוא תובע מהרבנים היושבים בקהל וממנהיגים רוחניים, לבל ישכחו כי תפקידם האמיתי בתור רבנים אינו לתת סקירות על ספרים רבי מכר או להתערב דווקא בבעיות בינלאומיות, אלא לדאוג לחיזוק רוחני של בני הקהילה עליהם הם מופקדים ולעורר אותם לקיים תורה ומצוות, וגם פה למרבה הפליאה יושבים בקהל עשרות רבנים ומנהיגים יהודיים מארגונים שונים, ומאזינים בכובד ראש.

בין דבריו הוא מפנה גם תביעה לנציגי המפלגות השונות מארץ ישראל, שיתעלו מעל הצרכים הפוליטיים וידאגו לקרב את קהל הבוחרים שלהם לחיי תורה ומצוות פעילים, בכאב רב הוא קובל על כך שנמנעים עד עתה לפעול ברוח זו ולנצל את ההזדמנות החשובה לקרב ליבם לאביהם שבשמים במידה הנכונה. ולמרבה הפליאה, אותם מנהיגים ונציגים של מפלגות שונות מארץ ישראל, ממשיכים לשבת במשך שעות ארוכות ולהאזין לדברים הנכוחים בקשב רב. חלק מדבריו הוא מפנה בתביעה אל הסופרים היהודיים המושכים בעט בשפת האידיש ובשפה העברית היושבים בתוך הקהל, שינצלו את כוח ההשפעה הגדול שיש להם על קהל הקוראים ויהיו כוח מוביל בתנועה חזרה אל המקורות, השיבה אל חיי יהדות מלאים בקיום מעשי של תורה (המשולה ללחם) ומצוות.

את החסידים הוא מוכיח מדוע אין הם ‘טובלים’ במי הדעת, ראשם ורובם צריך להיות מונח בלימוד תורת החסידות. מצעירי החסידים הוא תובע מדוע אין הם מקרבים עוד ועוד צעירים יהודיים הנמצאים לעת עתה במצב שהם לא שומרים תורה ומצוות.

וכולם ללא יוצא מן הכלל עומדים (או יושבים) [בעת ההתוועדות] ומבקשים עוד, ומשתוקקים לשמוע עוד ועוד מהדיבור השופע מפה קודשו של הרבי ואינו פוסק כמעיין מים חיים.

איך ניתן להסביר תופעה פלאית שכזו?

התשובה לכך טמונה בפרטי המשל בו פתחנו. הרבי שליט”א מליובאוויטש מרומם את קהל השומעים ומחמם אותו, קודם שהוא נותן להם את תוכחת המוסר.

היאך ניתן שלא להתרומם, כאשר רואים מנהיג ישראל, שרהיטות הדיבור שלו והרוגע שהוא מקרין כבר הפכו לשם דבר, פורץ בבכי מר ומייבב כילד קטן, בעת שהוא מדבר על הפסוק ‘קול דודי דופק’ ומבאר שזוהי הבת קול האלוקית המתדפקת על דלתו של כל יהודי, קריאת ההשכמה שבאה לעורר את הלב היהודי לאביו שבשמים.

היאך אפשר שלא להתחמם, כאשר שומעים את התביעה הנפשית הפורצת מעמקי ליבו של הרבי, שירחמו על אותם ילדים יהודיים (בגיל או בידיעה ביהדות) שנשמטו ונפלו מהעגלה הרוחנית שלהם, ומתחננים שיעזרו להם לעלות בחזרה אל תוך העגלה, אל דרך הישר.

המנהל שהציע לחלק משלוחי מנות בפסח…

וזאת יש לדעת, כי הרבי שליט״א מליובאוויטש אינו מסתפק בדיבורים בעלמא. ולדוגמא בלבד, נספר את מה שהתרחש בקשר עם חג הפורים: עוד משך זמן קודם החג עורר הרבי את אלו שיש להם השפעה על חוגים הקרובים אליהם, לדאוג לכך שיציינו את החג כדבעי ויקיימו את מצוות משלוח מנות מתנות לאביונים וכיו״ב, וטבעה של מצווה שהיא גוררת עוד מצווה ועוד אחת. ואם עדיין נותרו כאלו שהספק בליבם מקנן האם אכן יש למעשים אלו השפעה נרחבת, הרי שלכותב שורות אלו הזדמן להיות נוכח באירוע שהסיר אצלו כל ספק בענין.

היה זה במפגש גדול של ארגון נשים חשוב, כאשר נשיאת הארגון דיברה בפני הנוכחות על חשיבות קיום המצוות, ובעודה ממשיכה ומפרטת בדיוק כיצד עושים זאת, סיפרה ששמעה על כך בתוכנית רדיו של אחד המוסדות של ליובאוויטש, שם דיברו בחשיבות קיום מצוות אלו.

ומאידך, מהסיפור דלקמן ניתן ללמוד עד כמה המצב בשטח היה נורא, עד להזנחה ושכחה ממש, אילולא מפעלו של הרבי:

אברך חב”די הפועל באחד מערי השדה, התקשר למנהל של מוסד חינוכי מקומי וביקש ממנו לדאוג לכך שהילדים באותו מוסד יקיימו את מצוות משלוח מנות.

תשובתו של המנהל היתה, שהיות ונותרו חמשה ימים בלבד עד לחג הפורים וזה כמובן מאוחר מידי בכדי לארגן את כל זה, הוא ידאג לכך שלקראת חג הפסח הם יקיימו את המצווה הזו…

אך אל דאגה, אותו ‘מחנך מדופלם’ יקבל בקרוב תזכורת מאת אחד השלוחים של הרבי על ההבדלים בין החגים ומהותם, ועל כך שפסח איננו פורים.

זה שנים רבות מאז החל הרבי מליובאוויטש את המבצע המיוחד, הקורא לכלל החסידים לדאוג לכך שלא יוותר בית יהודי אחד בו לא יהיה לכל הפחות כזית מצה שמורה — שנאפתה בעבודת יד — בליל הסדר.

מחזקים את האמונה

כך למשל בארץ ישראל, במרכז היישוב החב”די ‘כפר חב”ד’ שוכנת לה מאפייה של מצה שמורה, אליה מגיעים מידי שנה אלפי ילדים מכל רחבי הארץ, לאחר הביקור במאפיה והלמידה על הליך האפיה הם מקבלים לידיהם מצה שמורה (וכמובן שלזה נלווים הסברים על מהות חג הפסח, עניני יהדות בכלל, וכדומה). בנוסף לכך הפעילים של ׳צעירי אגודת חב״ד׳, דואגים לחלוקה של אלפי ק״ג מצה שמורה לעשרות אלפי משפחות בכל מקום אפשרי בארץ.

גם בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, מגויסים כלל חסידי חב״ד למבצע הזה של חלוקת מצה שמורה. במאות בתי כנסת, באלפי מוסדות חינוך, ואף לכל אותם ילדים המקבלים שעה מרוכזת של יהדות בימי רביעי אחר הצהרים במסגרת ה׳מיטוואך שעה׳, מחלקים החסידים מצה שמורה, עם ההסבר הנלווה שמדובר ב”מיכלא דמיהמנותא” (כפי שהוא מכונה בזוהר הקדוש), מאכל שמחזק את האמונה הרוחנית, שיש לכל יהודי ויהודי בירושה מאבותינו.

כל הדברים הללו הם חלק מיישום שיטה יסודית של הרבי מליובאוויטש אותה התווה ואותה ביאר פעמים רבות מספור, שכאשר מסתפקים בלומר את מה שחשוב להגיד, אין בכך יותר מאשר הורדת האחריות מעל הכתפיים. אולם באם רוצים באמת שהדבר אודותיו מדברים יתבצע מוטלת החובה לעשות ככל האפשר כדי להקל על אותם אלפים ורבבות מבני ישראל לבצע את מה שדורשים מהם, ולהביא אליהם את האפשרות לקיום המצווה. ועל כך יש להמליץ את הפתגם הרווח בליובאוויטש: חסיד הוא מי שמדבר מעט, חושב הרבה, ועושה עוד יותר.

(התודה נתונה למערכת סדרת הספרים “יום יום עם הרבי”)

מדי פעם בפעם היו מתפרסמות כתבות בכלי התקשורת האמריקאיים על פעילות ליובאוויטש. כתבות אלו שהיו נכתבות באידיש על ידי הרש”ב גורדון, שליח הרבי בנוארק, ניו ג’רסי, הוגהו על ידי הרבי * במאמר המצורף שנכתב במקורו בשפת האידיש ותורגמו ללשון הקודש, מתאר הכותב רשמיו מהתוועדות פורים תשכ”ג, בה רומם הרבי את החסידים ואת קהל שומעיו * מתוך תשורה שיצאה לאור לנישואי הרה”ת מנחם מענדל וחיה מושקא בעגון