בחגיגה הגדולה שהתקיימה ב-770 שלושה ימים לאחר ה”דידן נצח”, בהשתתפות אלפי חסידים מ

בחגיגה הגדולה שהתקיימה ב-770 שלושה ימים לאחר ה”דידן נצח”, בהשתתפות אלפי חסידים מכל העולם, השתתף אורח הכבוד עו”ד מר נתן לוין, מי שייצג את ליובאוויטש במהלך המשפט ואף נפגש עם הרבי כמה פעמים בדיונים משפטיים טהורים כהכנה למשפט. זו הייתה הפעם הראשונה שחשף פרטים מאחורי הקלעים * “בית משיח” מביא את הנאום שריגש אז אלפים

משפט עם התעניינות שיא

אני חושב שביומיים האחרונים, כל עורך דין בארה”ב מקנא בי. עורכי דין סיפרו לי, שכאשר הם מנצחים במשפט, הקליינטים מוסיפים להם כסף לתשלום, או מרבים בתודות מעבר לרגיל, ולעיתים הם אף מוזמנים לביתו של הקליינט. אבל טרם היה עורך דין שנצחונו בבית משפט נחגג בשלושה ימים ושלושה לילות של שירה וריקודים ברחובות.

ועל כן, אני עורך הדין שהכי אסיר תודה בכל ארה”ב!

באופן כללי, אין לאנשים מילים מידי מחמיאות לומר על עורכי דין. יש בדיחה על רופא, מהנדס ועורך דין ששוחחו ביניהם. הנושא היה - איזה מקצוע הוא הקדום ביותר בעולם. המהנדס טען שהמקצוע הקדום הוא הנדסה. ההוכחה? נח בנה תיבה, וכיצד יצליח לבנות תיבה בלי עזרתו של מהנדס?

הרופא טען שמקצוע הרפואה קדם להנדסה. וההוכחה: כאשר ה’ הפריד את הצלע מאדם הראשון ובנה ממנה את חוה, מי טיפל באדם הראשון לאחר הניתוח? מסתבר שהיה רופא באזור.

עורך הדין לעומתם הביא ראיה חותכת שעריכת דין היא המקצוע הוותיק בעולם. הוא אף ציטט את הפסוק השני בפרשת בראשית - “והארץ היתה תהו ובהו”, ומי, שאל עורך הדין את עמיתיו, יצר את ה”תהו ובהו” אם לא עורך דין?

אולם בתיק הנוכחי של ספרי ליובאוויטש, לא היה תהו ובהו; היתה בהירות. היתה בהירות בגלל שעורך הדין, וכל המשתתפים, ידעו בבירור שהמטרה צודקת, ואני מאחל לעצמי שתמיד יהיו לי קליינטים שמטרתם צודקת.

התיק הזה היה יוצא דופן עבורי בהרבה פרטים, בין השאר בזכות התמיכה שקיבלתי מהקהל. זו הייתה תמיכה יוצאת דופן. עד כה מעולם לא חשתי תמיכה מאנשים כפי שחשתי במשך תקופת המשפט.

לעולם לא נוכחתי במשפט בו היתה התעניינות כה רבה במה שמתרחש כפי שהיתה במשפט הנוכחי. עד כדי כך שאנשים חיכו בתור להיכנס להיכל בית המשפט, וישבו שם במשך שעות רבות וארוכות. כידוע, יש משפטים שיכולים להיות משעממים מאוד, ולמרות הכל, היתה מסירות וקשב מכל אחד ואחד עד כדי הרשמת השופט! שלא תחשבו שלכם - הקהל הקדוש - לא היה חלק חשוב בתיק הזה! כאשר הגעתם לבית המשפט מידי יום, ואני מבחין כעת בקהל פרצופים מוכרים, עשיתם רושם על השופט, עשיתם רושם על עורכי הדין ובכך סייעתם במהלך התיק.

כבדרך אגב, אני חייב לציין כי לעולם, עד המשפט הנוכחי, לא זכיתי להתפלל מנחה במנין בכל יום בתקופת משפט. אני יכול לראות שיד ה’ היתה מעורבת במשפט בכל צעד; אני הרגשתי את זה, ושאר עורכי הדין בצד שלנו גם הם חשו זאת.

עבד איתנו עורך דין בשם סט ווקסמן. הוא היה צריך להיות אתנו בערב החגיגי הזה, אולם הוא עובד כעת במשפט בסינסינטי. אני יכול לספר שבשורת פסק הדין במשפט התפשטה כל כך מהר, שביום שלישי אחר הצהריים, סט ווקסמן התקשר אלי לאחר שכבר נודע לו על פסק הדין ממישהו מקליפורניה או מסצ’וסטס.

השופט בחוות דעתו כיוון
לחוות דעתו של הרבי

הרשו לי לספר לכם דבר שבוודאי יעניין אתכם: במהלך המשפט התמקד השופט בנקודה העיקרית שהרבי שוחח עליה עם עורכי הדין  במהלך האספות שזכינו לקיים עם הרבי.

כבר מההתחלה ציין הרבי, שהמכתב שהרבי הריי”צ כתב לד”ר מרקס, הינו המפתח לתיק כולו, וממנו הצביע על כוונותיו של הרבי הקודם.

כאשר מעיינים בפסק הדין, רואים שהשופט מצטט את האיגרת במילואה,  וממשיך להביע את חוות דעתו, בה מורגשים הכבוד ויראת הרוממות הראויים לאיגרת שנכתבה על ידי הרבי הריי”צ. השופט הביע דעתו ואמר: אין הגיון רב לומר שאיש ברמה כמו הרבי השישי היה באותן נסיבות מתכוון למשהו שונה ממה שהוא אמר: שהספריה תישלח לתובע [אגו”ח] לתועלת הקהילה.

דברים אלה בדיוק אמר הרבי לג’רי שוסטק ולי באסיפה הראשונה שקיימנו עם הרבי בנושא הזה. הרבי אז אמר לנו: אם זה מה שהרבי כתב במכתבו, ברור שזו הכוונה, שזה יהיה של הקהל. זו הנקודה המדויקת עליה הסתמך השופט בחוות דעתו.

פסק הדין ופרשת השבוע

עברנו חודשים ארוכים של עגמת נפש עד שהשופט הואיל לשחרר את פסק דינו. חשבתי לעצמי שבשמו של השופט - סיפטון - יש מעין רמז שפסק הדין היה חייב להגיע רק בפרשת ויגש ולא קודם לכן. השם “סיפטון” כולל את אותיות השם יוסף, ואותיות נ”ט, שערכם במספרים 59.

בפרשת וישב מסופר על יוסף כשהוא בן 17, ואילו בפרשת מקץ הוא כבר בן 30–39. ואילו בפרשת ויגש הוא יכול להגיע לגיל 59, אולם בוודאי לא לפני פרשת ויגש.

כך יש לנו רמז בפרשת ויגש עצמה, שסיפטון היה צריך להביא את החלטתו בפרשה זו.

•

יש לי ייחוס שאני גאה בו, החל מהקשר עם ליובאוויטש מתקופת המלחמה באירופה, כאשר נעשו מאמצים על ידי ליובאוויטש להציל את אבי, אמי ואותי, משואת אירופה.

יש לי קשר נוסף עם ליובאוויטש, קשר שרעייתי מזכירה לי לעיתים קרובות. היה זה שמחת תורה, לפני 28 שנה, כאשר רעייתי פגשה בחזית 770 את האיש שלאחר זמן שידך אותנו. אם כן, אני חייב לליובאוויטש תודות לא רק את מאמצי ההצלה מאירופה, אלא גם עבור רעייתי ובני משפחתי, שאני מאוד גאה בהם.

ושוב לרמז מהפרשה. בפרשת ויגש, יהודה ניגש ליוסף, שלגביו הינו מלך מצרי, ומתחנן לצדק. וזה בעצם מה שקרה במשפט. השופט סיפטון, שאליו הובא התיק, נכרי שלם, הקשיב בדרך ארץ וכבוד במשך כל תקופת המשפט, ומדוע? כי הוא ידע שהמשפט ראוי לכבוד. אני סברתי שתוצאת המשפט היתה הבעת כבוד מסיפטון לליובאוויטש, ליהדות האורתודוקסית, ולעולם היהודי כולו. וכל זה כי הוא ראה שמציגים בפניו צדק ומוסריות.

ישנם קוים משותפים רבים בין סיפור יוסף למשפט, ואפשר להשקיע בנושא זמן רב. ולכן הפרשה הזאת התאימה לקבלת פסק הדין - עם כל הזמן שהתארך, בסופו של דבר זה הגיע בזמן המתאים והנכון.

פסק הדין הוא אכן, כמילות השיר שחיברתם, “דידן נצח”. זה ניצחון גדול ויש לי את הכבוד להיות חלק מהניצחון, ואני מאחל לכם ולכל עם ישראל שמחה ושלום עד ביאת המשיח.