ב”ה, טו”ב סיוון תשכ”ג,
סיפורים החושפים טפח מההערצה והחיבה שרחשו גדולי עולם מכל החוגים, לרבי מה”מ גאון ישראל שהתבטל בפני הרבי
סיפורים החושפים טפח מההערצה והחיבה שרחשו גדולי עולם מכל החוגים, לרבי מה”מ גאון ישראל שהתבטל בפני הרבי
זכיתי, עוד מילדותי ונערותי, להיות קשור, במידה זו או אחרת, עם רבים מגדולי ישראל ששהו בירושלים, לפני שזכיתי להתקשר בצורה מלאה ומוחלטת לאורו הגדול של הרבי. בשביבים הבאים יועלו זיכרונות מאותם ימים.
הפרט הראשון שעולה בזיכרוני הוא - זכותי הגדולה שהגאון האדיר, שר התורה משטעבין זצ”ל, הגיע לחגיגת בר המצווה שלי (ט”ז אייר תש”ט), בזכות אבי זצ”ל, כמובן.
מדי דברנו אודות הגאון מטשעבין, יובא כאן מכתב שכתב לרבי שהתפרסם לאחרונה על ידי ועד הנחות בלה”ק:
ב”ה, טו”ב סיוון תשכ”ג,
ירושלים
לכבוד ידי”נ עוז הרב הגאון הצדיק המפורסם חו”פ תפארת ישראל כקש”ת מוהרמ”מ שניאורסון שליט”א אדמו”ר מליבוויטש
שלום ורוב ברכה
בהודי’ והלל להשי”ת אבשר לבשר לכ”ק שליט”א כי עם התחלת בניית הבנין החדש עבור הישיבה הקדושה שזיכני השי”ת,
אנו עורכים בעזהי”ת מסיבת מצוה ביום חמישי י”ב לחודש תמוז שנת תשכ”ג.
מובטחני כי בבשורה זו תגל נפש כ”ק אף הוא כלבבנו וכנפשנו ואף מרחוק יקח חלק בשמחתנו.
אנא יזכירנו כ”ק שליט”א בתפילתו כי נזכה בעזרתו יתברך לראות יחד עם כל ידידינו בהשלמת הבית ובחנוכתו לתפארת התורה ולומדיה, ונזכה לראות בבנין בית הבחירה בית מקדשנו ותפארתנו במהרה דידן.
כ”ד ידידו המצפה לגאולה וישועה שלמה
דוב בעריש וויידענפלד בן רחל
מכתב זה מעורר התפעלות עצומה. הגאון מטשעבין נחשב לאחד מענקי גדולי התורה עוד בגליציה שלפני השואה, והיה מקובל על כל חוגי היהדות החרדית כשר וגדול בישראל - ידוע גם שספרו “דובב מישרים” לא מש משולחנם של גדולי ליטא - ובנוסף לכך היה חסיד מובהק של אדמו”רי בית רוז׳ין עוד מהדור שקדם לו. ועם זאת, התייחסותו לרבי, כפי שמשתקפת במכתב, מבטאת התבטלות מוחלטת והערצה עצומה, עד כדי חתימתו בשמו ושם אמו, “דב בעריש בן רחל”, כדרך החסידים.
לימוד החסידות בישיבות דושינסקי
הגרי”צ דושינסקי זצ”ל נפטר בחג הסוכות בשנת תש”ט.
אספר סיפור מעניין אודות הגרי”מ זצ”ל. במהלך השנים, ביקר הגרי”מ זצ”ל אצל הרבי פעמיים. אחרי שחזר מביקורו אצל הרבי בשנת תשי”ט, נכנסנו אליו ושוחחנו אתו על מה שהיה בפגישה - כדרכנו תמיד, לאחר כל ביקור אצל הרבי של רב או אדמו”ר שעמדנו אתו בקשר. לאחר מכן דיווחתי לרבי על השיחה עם הגרי”מ זצ”ל, באמצעות הרה”ח ר’ אוריאל צימר ע”ה, שעמד אתי בקשרי מכתבים.
במכתב התשובה של הר”א צימר ע”ה, הוא ציטט שאלה מפי “החלונות הגבוהים” - כשהכוונה היא לרבי, כמובן: “המסרו המדובר על דבר ההכרח, ועתה בייחוד, דלימוד החסידות בקביעות וכמובן גם בישיבותיהם? אם הושמט או שקיצרו צריך ליצור הזדמנות שיוכלו לשאלם הדובר על זה, ומה, ובפרטיות, וכו’ וכו’”.
הגרי”מ זצ”ל בפגישתנו לא הזכיר כלל שהרבי דיבר אתו בנושא לימוד החסידות בישיבתו, ועל פי הוראת הרבי האמורה, נכנסנו אליו שוב וסובבנו את השיחה כך שהוא עצמו העלה את הנושא ודיברנו עליו בהרחבה.
כעבור יותר מארבעים שנה, חיתן אחי הגאון רבי יעקב ישעיה זצ”ל את אחד מצאצאיו, והגרי”מ זצ”ל כיבד אותו בנוכחותו בחתונה. הוא היה אז חולה וחלוש מאד, עד כדי כך שלא יכול היה לרדת מהרכב שהביא אותו עד סמוך לאולם שבו נערכה החתונה.
אחי ואני, יחד עם החתן והמחותנים, יצאנו לקבל את פניו של הגרי”מ זצ”ל. כשראיתי אותו הפטרתי “צריך להיכנס פעם לבקר…”, ולהפתעתי הוא הגיב על אמירתי והעיר: “ומתי תהיה הפעם הזו?”. בעקבות זאת, כבר למחרת תיאמנו ביקור בביתו וישבנו במחיצתו - אני ואחי הרה”ג הרה”ח ר’ עמרם שי’ - שעה תמימה והתרפקנו על זיכרונות עבר. יצוין כי באותה תקופה, מפאת חולשתו הגדולה, הוא כבר לא קיבל אנשים בכלל, ורעייתו הרבנית אף הביעה את התפעלותה משיחתו הארוכה אתנו.
בין הדברים עלה גם ביקורו אצל הרבי. המעניין הוא שהדבר הראשון שבו הוא נזכר מאותו מפגש היה נושא לימוד החסידות בישיבות דושינסקי…
“אזא קדושה!”…
לאחר ביקורו של הרה”ק רבי אברהם יצחק קאהן, האדמו”ר מתולדות אהרן זצ”ל, אצל הרבי, נכנסנו אליו לדבר אתו על מה שאירע בפגישתו עם הרבי. הוא דיבר על הרבי בהתפעלות עצומה ומלמל כמה פעמים: “אזא קדושה, אזא קדושה! [קדושה כזו, קדושה כזו]…”
אני לכשעצמי התרשמתי מאד מכך שדווקא ה”קדושה” של הרבי היא זו שתפסה אותו. ידוע לכל שכמה מהנהגותיו של הרבי לא עלו בקנה אחד עם שיטת הקנאות, ולמרות זאת, התפעל הרא”י זצ”ל דווקא מקדושתו של הרבי. הדבר הזה הפליא אותי מאד.
נקודה נוספת עליה דיבר הרא”י זצ”ל בהתפעלות גדולה הייתה הענוותנות והפשטות שבה נהג הרבי. הוא סיפר כראיה לכך את העובדה שתוך כדי השיחה ביניהם הרבי רצה לעיין בספר, ובמקום לקרוא לגבאי הוא בעצמו קם והביא את הספר מארון הספרים.
•
באותו מפגש סיפר לנו האדמו”ר מתולדות אהרן זצ”ל שהוא אמר לרבי באותה יחידות שדווקא על חב”ד מוטלת האשמה בכך שה”משנה ברורה” התקבל כפוסק ולא כ”ק אדמו”ר הזקן נ”ע. בגליציה, פולין והונגריה - אמר הרא”י זצ”ל - הפוסק היחיד והמקובל היה אדמו”ר הזקן נ”ע, אך כשהחלה העלייה לארץ הקודש הדבר השתנה, פשוט משום שבארץ ישראל לא היו בנמצא עותקים מודפסים של שולחן ערוך הרב!
הרבי מבעלזא הזהיר: “אל תשחק באש!”
סיפר לי הגה”ח ר’ אהרן שפירא שי’ סיפור אותו שמע מכלי ראשון, מפי בעל המעשה עצמו:
כידוע לכל, כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע היה משגר מכתבי ברכה לכל גדולי הרבנים והאדמו”רים לקראת ראש השנה. הרבי המשיך במנהג זה, אך בשונה ממנהג חמיו נ”ע לא היה חותם “המברך ומתברך”.
בין המקבלים את אגרת הברכה והאיחולים היה גם הרה”ק רבי אהרן מבעלז זצ”ל. הרה”ח ר’ שלום פויגל, הגבאי של הר”א זצ”ל, הביע תרעומת על כך ש”אברך צעיר”, שלא כחותנו, אינו מבקש ברכה כי אם רק משגר את ברכתו שלו.
רבי אהרן מבעלזא זצ”ל היה נסער מאד לשמע הדברים, ואמר: “שולם! היזהר לך, אל תשחק באש!”
חלום ומציאות
את הסיפור הבא שמעתי מפי הרב ל’, מקורבו של אחד מחשובי האדמו”רים בארץ הקודש שליט”א. אותו אדמו”ר לא היה בקשר מעולם לפני המעשה שעליו נספר - עם הרבי.
באחד הלילות ראה האדמו”ר הנ”ל את הרבי בחלומו, והרבי העיר לו כי הוא מניח את תפילין דרבינו תם זמן רב לאחר חליצת תפילין של רש”י, באמרו כי אין זה ראוי כל כך על פי הלכה, ואף ציין רמז לכך שהנחת התפילין דרבינו תם צריכה להיות בסמיכות לחליצת תפילין של רש”י, על פי לשון הפסוק “שמר תם וראה ישר”.
ואכן, מאז אותו חיזיון, שינה האדמו”ר את הנהגתו והחל להניח תפילין דרבינו תם בסמיכות לתפילין של רש”י.
כשהזדמן לו להיות בארצות הברית, סר ליחידות אצל הרבי. לתדהמתו הרבה, מיד בהיכנסו לחדר היחידות שאל אותו הרבי: “אתם מניחים תפילין דרבינו תם מיד אחרי תפילין של רש”י?”…
רק כפי שהרבי אמר!
הזדמן לי להיות בקשר קרוב מאד עם הרה”ק האדמו”ר רבי שמחה בונם אלתר, בעל ה”לב שמחה” מגור זצ”ל, בעיקר בקשר לפעילותי במסגרת מאבקו הטהור של הרבי בתיקון גזירת “מיהו יהודי”. כזכור, הרבי ניהל מערכה אדירה למען שלימות העם וגרס כי חובה לשנות את החוק המגדיר מיהו יהודי כך שהנוסח יהיה “יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה”. חוגי המפד”ל טענו שאין צורך בתיקון נוסח החוק, והמתנגדים התייצבו אף הם כנגד וטענו שיש לתקן את החוק בנוסח שונה.
באחד הימים, בעיצומו של המאבק, קיבלתי שיחת טלפון מביתו של ה”לב שמחה” זצ”ל. בשיחה מסרו לי כי “ממש עכשיו ביקרה כאן משלחת מחוג מסוים, והם שכנעו את הרבי שהנוסח “כהלכה” לא טוב וכי יש להם הצעות טובות יותר לתיקון נוסח החוק. ‘תבוא מהר הנה, נכניס אותך בלי תור, ותנסה להסביר לרבי למה החוק צריך להיות מתוקן דווקא כן ‘כהלכה”.
יצאתי במהירות לביתו של ה”לב שמחה” זצ”ל, הוכנסתי אליו והסברתי בפניו את דעתו הקדושה של הרבי. במשך כמה דקות נימקתי מדוע זו ההצעה הנכונה והטובה ביותר. ה”לב שמחה” זצ”ל הקשיב לדבריי, ולפתע נכנס לדברים ואמר: “הרבי מחזיק רק ‘כהלכה’? נו, אז צריך להיות ‘כהלכה’!”. הוא כביכול אמר לי: מה אתה מסביר לי הסברים? הרבי אמר - באלו המילים השתמש ה”לב שמחה” זצ”ל; הוא לא אמר “הליובאוויטשער רבי”, אלא כך בפשטות, “הרבי”! - אז כך צריך להיות!
כללית, זכיתי להיות שליח מרכזי של הרבי במלחמת הקודש האמורה, בהיותי חבר פעיל ב”ועד לשלמות העם” בראשות הרה”ח ר’ יהודה פלדי ע”ה. במוצאי ש”ק בראשית תשד”מ העניק לי הרבי בקבוק משקה בחלוקת כוס של ברכה ואמר שעליי לפעול בעניין ‘מיהו יהודי’ ולצרף אלי לעניין את הרה”ח ר’ חנוך גליצנשטיין ע”ה ויבלחט”א הרה”ח ר’ עדין אבן ישראל שי’.
“ראיתי יהודי שלא מסיח דעת מהקב”ה!”
אחי הגדול, הגאון רבי יעקב ישעיה בלוי זצ”ל, פוסק הדור וחבר בד”צ העדה החרדית, ביקר אצל הרבי פעמיים.
הפעם הראשונה הייתה בשנת תשמ”ה, אז הגיע אחי לביקור ראשון בארצות הברית. בני הרה”ג הרה”ח ר’ פרץ אוריאל שי’, שהיה אז תלמיד ב”קבוצה”, שכנע את אחי לסור לביקור ב–770. אחי הגיע ל–770 לתפילת מנחה עם הרבי ותו לא, ללא הזדמנות של ממש להתוודע אליו מקרוב.
אך לאחי הספיק מבט אחד על פני קדשו של הרבי בכדי להפוך למעריץ מושבע!
כששוחחתי אתו על התרשמותו מהביקור ב–770 ושאלתי אותו מה הוא ראה, הדהימה אותי התשובה: “ראיתי יהודי שלא מסיח את דעתו מהקדוש ברוך הוא!”. המשפט הזה העיד בעיניי יותר מכל על גדלותו של אחי, שניחן בראייה רוחנית זכה מיוחדת במינה.
•
ביקורו השני של אחי אצל כ”ק אדמו”ר היה בשנת תשמ”ט. אחי עבר לפני הרבי ב’דולרים’, והציגו אותו כראש ועד הכשרות של העדה החרדית. הרבי אמר בתגובה: “מן הסתם אתה יודע את הכתוב בספרים ש”כשר” הוא ראשי תיבות ‘כמוצא שלל רב’”, והוסיף בחיוך: “אין צורך להיבהל מכך שדבר הקשור עם שלום קשור עם טרחה, ובפרט דבר הקשור עם ‘שלל רב’… והעיקר שיהיה שלום רב, ובכל הפרטים, ובדרכי נועם”.
מעניין לציין כי הרבי אף העניק לאחי באותו מעמד שני דולרים “עבור קדושת ירושלים”.
•
על גודל הערצתו והתבטלותו של אחי זצ”ל כלפי הרבי יכולני להעיד כעד ראייה. בכמה וכמה הזדמנויות, במו עיניי ראיתי כיצד הוא מקבל, ללא ערעור ופקפוק כלשהו, פסקים והנהגות של הרבי בנושאים שיש בהם מחלוקת הלכתית.
מיותר לציין את העובדה כי בעיני אחי, הפוסק האחרון היה תמיד כ”ק אדמו”ר הזקן נ”ע. שולחן ערוך הרב נחשב בעיניו כאחד מספרי הראשונים ממש, ובכל מחלוקת בין הפוסקים הכריע ברורות כפי פסק כ”ק אדמו”ר הזקן נ”ע, והדבר בא לידי ביטוי ביותר מעשרים מפסקי הלכה חשובים שכתב.
“והיה הוא ותמורתו יהיה קודש”
המשפיע המקובל הגה”ח רבי מנחם זאב גרינגלס זצ”ל היה קרוב מאד לרבי עוד בתקופה שלפני הנשיאות, והוא בעצמו סיפר לי על ההתרחשות הבאה:
זמן מה לאחר הסתלקות כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע בי’ שבט תש”י, טרם שהרבי קיבל את הנשיאות בגלוי, השמיע הגרמ”ז זצ”ל באוזני הרבי ‘ווארט’: נאמר בפסוק “אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש”, ובמילים אלה רמוז היום הגדול, העשירי לחודש שבט, כך: “תחת השבט - אותיות שבט - העשירי יהיה קודש”.
הרבי השיב שאכן נכון הדבר, והוסיף מיד כי ראשי התיבות של “המר ימירנו והיה הוא”, בפסוק הבא, הם צירוף שם הוי’ של חודש שבט.
מיד נענה הגרמ”ז זצ”ל ואמר: “והיה הוא ותמורתו יהיה קודש”… הרמז להיותו של הרבי ממלא מקומו של כ”ק חמיו נ”ע - היה ברור.
ברגע זה מתרחשים מול עינינו מופעים שמיימיים
זכיתי לשמוע מפי מורי ורבי הגאון רבי נחום שמריהו ששונקין זצ”ל סיפורים והדרכות רבים, שרובם גם נדפסו בספר זיכרונותיו, אך אוסיף עליהם את זאת:
הגרנ”ש זצ”ל סיפר לי כי מיד עם הסתלקות כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע - לא הייתה לו שום התלבטות, כי ידע מיד שהרבי הוא הרבי. כך הסיק מן העובדה ש”כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע הכניס אותו לתוך מאמריו” (כך התבטא). הוא התכוון להערות שהרבי הוסיף בשולי מאמרי כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע. כידוע, הביטוי הבולט בחסידות חב”ד מדור דור לעניינו של הרבי הנשיא הוא - אמירת מאמרי דא”ח.
לא אחת אמר לי הרב ששונקין זצ”ל, כי כשקרא בשיחותיו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע על התגלות שמימית זו או אחרת אצל אביו אדמו”ר הרש”ב נ”ע (כגון התגלות אביו נ”ע אליו וכיו”ב), עם ציון הזמן וההזדמנות של התרחשות כזאת (כגון - בזמן תפילה) - נזכר לפעמים שהוא עצמו, או חבריו המבוגרים, נכחו במקום בשעת מעשה.
“אנחנו לא ידענו כלל” - סיפר - “שברגע זה מתרחשים מול עינינו מופעים שמיימיים, ובעינינו הייתה זאת תפילה רגילה כמו בכל יום… רק כעבור עשרות שנים נודע לנו שבאותם רגעים התרחשה תופעה מופלאה מבלי שנרגיש בה כלל.
“המסקנה היא” - המשיך ואמר - “שכאשר אנו נמצאים אצל הרבי בעת תפילה רגילה או הזדמנות שגרתית אחרת - ייתכן שבאותו רגע מתגלים אליו רבותינו נשיאינו הקדושים, מבלי שנחוש בכך כלל!…
“דא עקא” - סיים - “שאנו לא נדע לעולם מה התרחש כאן, כי אין מי שיגלה זאת…”
להביא את תורת הרבי לגדולי הדור הבא
אחת הפעולות שזכורות לי במיוחד בקשר לפעולות שנעשו להפצת המעיינות, הייתה זו שעשיתי במטרה ליידע ולהכיר את תורתו של הרבי לציבור בני התורה במיוחד.
רכשתי מהרה”ח ר’ אברהם פריז ע”ה שבעה עותקים מההגדה של פסח שחיבר הרבי, עליהם שילמתי מכיסי הפרטי, ושיגרתי אותם לשבעה גדולי תורה צעירים, שסברתי כי הם יהיו מנהיגי הדור הבא. השבעה היו (לפי סדר א”ב): הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך, הגאון רבי יששכר דוב גולדשטיין, הגאון רבי ישראל משה דושינסקי, הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר, הגאון רבי עובדיה יוסף, הגאון רבי יהודה צדקה והגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי - זכר כולם לברכה. להערכתי, הייתה זו ההיכרות הקרובה והבלתי אמצעית הראשונה שלהם עם תורתו של הרבי.
מאוחר יותר, על פי הוראה שהתקבלה ממזכירותו של הרבי, הרה”ח ר’ עזריאל זעליג סלונים ע”ה כיסה את ההוצאה ושילם לי עבור ההגדות שרכשתי. ההוראה עברה דרך הרה”ח ר’ אוריאל צימר ע”ה, בהתכתבות הסדירה בינינו.
גם “הם” יודעים…
פעם, בשמחה משפחתית של אחד מצאצאיו, נפגשתי עם הגאון החסיד רבי שמואל צבי ויינר, רבם של חסידי קרלין–סטולין בירושלים. הגרש”צ, שידוע כצנוע ועניו וגדול אמתי בתורה, אמר לי בזו הלשון: “אתה חושב ש’הם’ (‘המתנגדים’) לא יודעים מיהו הרבי מליובאוויטש? אספר לך סיפור”.
וכך סיפר לי הגרש”צ:
כידוע לכל, ישנם מאמרי חז”ל רבים שמצוטטים רבות בספרות התורנית ובשיח התורני, כשלמעשה אין להם שום מקור בדברי חז”ל. פעם התווכח הגרש”צ עם אברך ליטאי אודות ‘מאמר חז”ל’ כזה. הגרש”צ טען שהמאמר לא מופיע בשום מקום בדברי חז”ל, ואילו האברך היה משוכנע שהדבר לא ייתכן, והראיה שהוא מצוטט בספרים רבים.
מאוחר יותר ניגש אותו אברך אל הגרש”צ והודה לו שצדק בדבריו ואכן מאמר חז”ל שעליו התווכחו הינו חסר מקור. כששאל אותו הגרש”צ מה גרם לו לחזור בו מדעתו, ענה לו האברך: “פשוט מאד. ראיתי שהרבי מליובאוויטש מצטט את המאמר ומציין עליו בהערה ‘לעת עתה לא מצאתי מקומו’. כעת אני בטוח שאין לו מקור”…
באותו עניין סיפר לי הגה”ח ר’ מיכאל הלפרין שי’ - סיפור ששמע מהגה”ח רבי דוב בער אליעזרוב זצ”ל, רבה של שכונת קטמון ומחבר ספר שו”ת “שאלי ציון”: פעם הזדמן לרב אליעזרוב להיפגש עם הגרי”ש אלישיב ע”ה, שנים רבות לפני שנעשה למנהיגם של החוגים הליטאים. הרב אליעזרוב אחז בחיקו ספר “לקוטי שיחות” (מבנו, הגה”ח ר’ יעקב אליעזרוב, שמעתי שהייתה זו ההגדה של פסח של הרבי), ופנה לרב אלישיב בשאלה: “מה דעתכם על הבקיאות של הרבי?”. הרב אלישיב ענה לו: “רק בקיאות יש פה? תראה איזו חריפות יש פה!”.
דולר לתמיד
זכיתי לעמוד בקשר טוב עם הגאון החסיד רבי משה הלברשטם זצ”ל, חבר בד”צ העדה החרדית. בכל פעם שנפגשנו היה הגר”מ זצ”ל חוזר בפניי בהתלהבות על כך שהוא זכה להיות אצל הרבי ולקבל ממנו דולר, ואת אותו דולר היה נושא עמו לכל מקום בארנקו.
“כך רוצה גיסי”
סיפר לי הרה”ח ר’ אוריאל צימר ע”ה:
במסגרת השילומים של גרמניה לעם היהודי בעקבות השואה, הקציבה ממשלת גרמניה תקציב שנתי בסכום מסוים לישיבות בארה”ב שפעלו לפני השואה באירופה. ברשימת מקבלי התמיכות נכללו כעשרים ישיבות כאלה.
הוקם ועד ראשי שתפקידו היה לחלק מדי שנה את התקציבים לישיבות השונות לפי קריטריונים של גודל וכיו”ב. הועד כלל את ראשי שלוש הישיבות הגדולות ביותר, והם: הגה”ח רבי שמריה גוראריה זצ”ל, חתנו של הרבי הריי”צ, שעמד בראש ישיבת “תומכי תמימים”, וכן ראשי הישיבות הליטאיות קלצק–לייקווד ומיר, הרבנים קוטלר וקלמנוביץ’. כמזכיר הועד שימש הר’ אוריאל צימר ע”ה, שהיה מקובל על כל שלושת חברי הועד. הועד התכנס מדי שנה והחליט על החלוקה בין הישיבות.
באותו זמן הקימו בארה”ב האחים הרבנים מאלין את ישיבת “כנסת יהודה” (שאחר כך עברה לירושלים). מייסדי הישיבה טענו שזו ישיבת המשך לישיבה שקיים אביהם ז”ל בבריסק דליטא. לאור טענתם זו, דרשו מחברי הועד להכלילם בין הישיבות הזכאיות לתמיכה האמורה. כל שלושת חברי הועד דחו את בקשתם, בטענה שזו ישיבה חדשה ואינה זו שפעלה בבריסק בעבר. מובן שהסיבה האמתית לדחיית הבקשה הייתה חוסר רצונן של הישיבות הוותיקות והגדולות לחלוק את עוגת התקציב, שעמד על סכום שנתי קבוע, עם ישיבות נוספות.
הגאון רבי נחמיה מאלין ע”ה לא התייאש ופנה אל הרבי במכתב ושטח בפניו את טענתו. הרבי השיב לו במכתב ובו הביע את דעתו הקדושה שאכן הישיבה מהווה המשך לישיבה בבריסק וכי הצדק אכן עומד לצדם והם ראויים לזכות גם לתמיכה כספית.
רבי נחמיה מאלין ע”ה פנה עם מכתבו של הרבי אל הרש”ג זצ”ל, ודיווח לו כי לדעת גיסו הרבי, מגיע להם להיכלל בין הישיבות הזכאיות לתמיכה. לאור זאת, מיד באסיפת הועד הבאה העלה הרש”ג את הנושא על סדר היום ודרש להעניק לישיבת “כנסת יהודה” חלק מהתקציב - בנמקו זאת בכך ש”כך רוצה גיסי”. הרש”ג זצ”ל לא הרפה עד ששני חברי הועד האחרים נכנעו לדעתו והחליטו להכניס את ישיבת “כנסת יהודה” לרשימת מקבלי התמיכות.
להתרחק מהספיקות
בשנת תשי”ח הוקם “היכל שלמה” בירושלים. הגרי”ז מבריסק זצ”ל חשב, על יסוד דיבורים של מקימי הבניין, כי הכוונה היא להקים “סנהדרין” כמרכז עולמי מחייב לכלל ישראל, ויצא במאבק גדול נגדו (בדיעבד התברר שגם אם היה בין היוזמים חלום יומרני כלשהו - הוא נגוז וחלף כעבור זמן לא רב).
לקראת טקס חנוכת הבית של הבניין, בל”ג בעומר תשי”ח, יצא כרוז חריף מאד שעליו היו חתומים גדולי התורה בירושלים, שהכריז על איסור השתתפות באירוע.
באותה תקופה פנה אל צעירי חב”ד בירושלים, ד”ר מ.א. יפה, יוזם הבניין ומנהלו, בהצעה שנקיים שם “ערב חב”ד”, כדרך שקיימנו רבים מהם באותן שנים, תוך התחייבות מצדו לכסות את כל ההוצאות הכרוכות בכך.
על שאלתי בנידון כתב לי הרבי כך (מכתב מיום ז׳ תמוז תשי”ח): “במ”ש אודות השתתפות חב”ד באולם השנוי במחלוקת, ויש חשש מתגובות הצבור, אינה מובנת הסברה להשתמש באולם זה, כי מה מכריחם להיכנס בספק, ובפרט בחודשים אלו אשר האוירה מתוחה ביותר”.
בראנפן לדרך
סיפר לי הרה”ח ר’ משה לב, חסיד גור מובהק, תלמיד חכם עצום וגאון גדול, את הסיפור הבא:
כאשר הגיע הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זצ”ל לארץ הקודש, הוא הלך לבקר את הרב הקדוש האדמו”ר ה”אמרי אמת” מגור זצ”ל. ה”אמרי אמת” זצ”ל ישב אז יחד עם שלושת בניו (לימים כולם אדמו”רי בית גור) - ה”בית ישראל”, ה”לב שמחה” וה”פני מנחם” - זכר כולם לברכה.
לשולחן הגישו ‘משקה’ ורבי אהרן מבעלזא אמר “לחיים” ואיחל ש”יעזור השם יתברך שתהיה ישועה כללית ועוד לפני כן ישועה פרטית לכל מי שצריך”. ה”לב שמחה” זצ”ל שמע את האיחול והגיב: “נו, עד הקרעטשמע צריך גם קצת בראנפן…”
רבי אהרן מבעלזא התרגש מאד לשמוע את האמרה החסידית, וכדרכו בקודש ביקש מה”לב שמחה” שיחזור על האמרה שוב, ושוב, ושוב.
בהקשר זה חזרתי בפני הר”מ לב על רעיונות דומים בשם הרבי:
העובדה שכבר בגלות מצרים נאמר “ולכל בני ישראל היה אור במושבותם”. אימרה נוספת של הרבי חזרתי בפניו: על הפסוק “שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך” מסביר הרבי, כי בקשתנו ותפילתנו היא, שהקדוש ברוך ייתן לנו כבר כעת, עוד בגלות, מטובו ויפתור לנו כבר עכשיו את כל הבעיות, בכדי שבגילוי הגדול בגאולה נשמח “בישועתך”, בקדוש ברוך הוא עצמו ולא בכך שאנו יוצאים מהצרות.
(מתוך החוברת ‘לקט ופרט’ שיצאה לאור ובו פנינים מזיכרונותיו)