כ”ק אדמו”ר הזקן:

 “זאת” - ספירת המלכות

כ”ק אדמו”ר הזקן: לבן אמר ליעקב: “מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת”. פסוק זה נאמר על רחל שהיא בחינת המלכות, וכמו שכתוב “בזאת יבוא אהרן אל הקדש”, ש”זאת” - היא ספירת המלכות.

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקע”ב, עמ’ קיד)

היראה - שער לה’

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כנסת ישראל נקראת אשה יראת ה’, וכן אמרו בזוהר על הפסוק “בזאת יבוא אהרן” וגו’, שמה שנאמר כאן “בזאת” לשון נקבה ולא “בזה” - לשון זכר, הוא משום שהכוונה היא לעבודה ביראה, בחינת אשה יראת ה’, ונקראת בחינה זו “שער לה’”, דהיינו שזו בחינת ההעלאה למעלה.

(שערי תשובה, שער התפילה, מח, ד)

התכללות חסד וגבורה - רצוא ושוב

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: נאמר: “בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה”. כתוב בזוהר ובפרי עץ חיים, ש”פר” - כנגד אברהם, ו”איל” - כנגד יצחק, שהם בחינת חסד (אברהם) וגבורה (יצחק). וזה שלא כבני אהרן נדב ואביהו שהיה בהם רק את בחינת הרצוא לה’ ללא שוב, אלא אהרן בא אל הקדש בהתכללות של חסד וגבורה, רצוא ושוב.

(מאמרי הצמח צדק, ספר תרט”ו, בהוספות, עמ’ רמו)

יראה נקראת “זאת”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: יראה נקראת “זאת”, בבחינת “בזאת יבוא אהרן אל הקדש”, שעל ידי “זאת”, בחינת יראה, יבוא אל הקדש. לעומת זאת, אהבה נקראת “זה”, כמו שכתוב “זה א–לי ואנווהו”.

(תורת שמואל, תר”ם ח”א, עמ’ תסד)

ואמונה כל זאת

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ספירת המלכות, שתי בחינות יש בה, בחינת מקבל שהוא עיקר עניינה ועצם מהותה, לקבל את כל אורות הספירות שמעליה. ועוד: שהיא בחינת משפיע, להאיר אור וזיו מצומצם, במהות אחרת וחיצונית, שירד להאיר בעולמות בריאה יצירה ועשיה. זהו שאומרים בתפילה: ואמונה כל זאת - לשון נקבה, (מקבל), וקיים עלינו - לשון זכר (משפיע).

(ספר המאמרים תער”ב, חלק שלישי, א’תלא)

כוס ישועות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: הביטול שנפעל כתוצאה מהעבודה בכח בחינת המלכות שבנפש, כמו הביטול של דוד המלך, עניינו ככתוב “בזאת (הביטול של ספירת המלכות) יבוא אהרן אל הקדש”. כי הנה המילה “קדש”, מורה על פנימיות החכמה, שהיא דרגה נעלית ונבדלת. אך ישראל נעשים כלי לבחינה נעלית זו, דווקא על ידי העבודה בבחינת ספירת המלכות, שהאדם בטל לה’ בהנחת עצמותו. ולכן המלכות היא כוס ישועות שבה ועל ידה נמשכים לנשמות ישראל שפע רב, בהשפעות גשמיות ורוחניות, ועד שעל ידי ביטול היש, זוכים ומגיעים לבחינת “קדש”.

(ספר המאמרים תרצ”ג, ש”פ נצו”י, עמ’ תקמה)

מתחילים ביראה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: זאת היא בחינת יראה וביטול, וכמו שכתוב בזוהר, דא תרעא לאעלאה (זה השער לעליה). פירוש הדבר, שההתחלה צריכה להיות מיראה דווקא, יראתו קודמת לחכמתו, וכשישנה קדימת היראה והביטול, אזי מכך דווקא מגיעים ל”חכמתו” וגם ל”יראתו” שאחרי חכמתו, הכניסה לפני ולפנים.

(ספר המאמרים ויקרא, ד”ה וידבר גו’ אחרי מות - תשכ”ב, עמ’ קפד)