בחינת “דבר ה’” כ”ק אדמו”ר הזקן: עניין המנורה הוא: בחינת דבר ה’, שהוא מקור נשמות

בחינת “דבר ה’”

כ”ק אדמו”ר הזקן: עניין המנורה הוא: בחינת דבר ה’, שהוא מקור נשמות ישראל. זהו שנאמר בנבואת זכריה: “ראיתי והנה מנרת זהב… ואומר מה אלה אדוני, ויאמר אלי זה דבר ה’ אל זרובבל”. דבר ה’ - מקור נשמות ישראל, זוהי המנורה. וישראל - מקבלי דבר ה’ בקרבם, כנאמר: “ואתה נפחתה בי”, הם “זרובבל”, על שם “וזרעתיה לי בארץ”, מה שנרמז בשם “זרובבל”.

(לקוטי תורה, פרשת בהעלותך, כט, ג)

להאיר אור בנשמות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עניין הדלקות נרות המנורה במקדש, הוא להאיר אור בנשמות ישראל שנקראות “נרות ה’”, שיקבלו מאור “פנים העליונים”, שיאיר בפנימיות אור החכמה שבנפשם, כדי להאיר במידות שבלב ישראל.

(שערי אורה, שער החנוכה, יב, ב)

נר שבת - גוף המנורה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: על פי הרמב”ן, המנורה היא בחינת שבת, שכן שלושת הימים רביעי חמישי ושישי הם הימים שלפני השבת, כלשון חז”ל “קמי שבתא”, ושלושת הימים שלאחר השבת, ראשון, שני ושלישי, - הם כדמיון צורת המנורה: שלשה קנים מצדה האחד, ושלושה קנים מצידה השני, וגוף המנורה הוא באמצע. נמצא ששת הקנים, המכוונים לששת הימים פונים לגוף המנורה, “ונר שבת הוא גוף המנורה”.

(אור התורה, במדבר כרך ב, פרשת בהעלותך, עמ’ שכה)

שבעה פרטים בעבודת ה’

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מנורה - היא כללות נשמות ישראל, ושבעת הנרות הם שבעה פרטים בעבודת ה’: חסד - אהבת ה’. גבורה - יראת ה’. תפארת -  זהו לימוד התורה, כדרשת חז”ל - “והתפארת זו מתן תורה”. נצח - עבודת ה’ מתוך רוח ניצחון להיות כך בסור מרע ועשה טוב. הוד - מי שאינו יכול להתעמק בהתבוננות, מכל מקום מודה שכך הוא. יסוד - מי שעבודתו בהתקשרות. מלכות - מי שעבודתו היא על ידי ההתנשאות, כמו שכתוב “ויגבה ליבו בדרכי ה’”.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב, עמ’ תכב)

אש המזבח ואור המנורה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ישנו הבדל משמעותי בין אש המזבח לבין אש המנורה - אור המנורה. אש המזבח מורה על התעוררות אהבה לה’ כרשפי אש, שהיא בהתלהבות ובבחינת רעש. אולם אור המנורה, מורה על בחינת אור, שזו דרגה עליונה יותר, שהיא בבחינת אהבה בתענוגים, בבחינת ביטול ממש לה’.

(המשך תער”ב, ש”פ בהעלותך ה’עת”ר)

להאיר את הרחוב

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בבית המקדש שבנה שלמה, היו החלונות שקופים אטומים. שלא כבבית פרטי, ששם תפקיד החלונות הוא להכניס את האור מבחוץ לתוך הבית, הרי שבבית המקדש, תפקיד החלונות היה לגרום לכך שאור המנורה במקדש יאיר בחוץ, ברחוב.

זהו תפקידם של תלמידי התמימים:

כשתלכו ברחוב ותדברו כך, בכך אתם מוציאים את אור בית המקדש לרחוב, שכן כל ישיבה בזמן הגלות, נחשבת לבית המקדש, ואורה צריך להאיר את הרחוב.

(ספר השיחות תש”ג, עמ’ 51)

פני המנורה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: התגלות הגאולה העתידה תהיה על ידי העבודה של “בירור הניצוצות”. עניין בירור הניצוצות הוא: קיום כל ההחלטות הטובות, שנקודתם היא שנפש האלוקית תהיה מושלת ושולטת בכל העניינים.

ונרמז הדבר במה שנאמר “בהעלותך וגו’ אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות”, שכן שבעת הנרות הם שבעה סוגים בנשמות ישראל, שכולם צריכים להיות מאירים אל מול פני המנורה, פני - מלשון פנימיות, דהיינו שבכל עניין תהיה מורגשת הפנימיות שבו, שהיא - בירור כל אחת משבע המידות.

(משיחת שביעי של פסח תשח”י)

הדור הכי אחרון, יש בכחו להיות “עולה מאלי’”

דוקא העקב שברגל, הדור הכי אחרון, יש בכחו להיות “עולה מאלי’” ולהעלות את כל הדורות שלפני זה, עי”ז שהדור האחרון דהגלות נעשה הדור הראשון דהגאולה - הגאולה לכל בני ישראל במשך כל הדורות!

ובפרט שהרועה אהרן הכהן שבדורנו - כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו - הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ”י, כולל - “אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”, ע”י פעולותיו הרבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה [ובפרט על פי הידוע שבדורנו זה אין כאלו עמי-הארצות כבדורות הראשונים, כיון שכיום יש לכאו”א מישראל שייכות וידיעה בתורה (על כל פנים בתורה שבכתב, שבה יוצאים ידי חובה אפילו כאשר לא ידע מאי קאמר)],

ובמיוחד - ע”י ה”קול קורא” שלו ד”לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, וההכרזה שצריכים רק “לצחצח הכפתורים”, ולאחרי’ - ההודעה שכבר סיימו גם את זה, וצריך להיות רק “עמדו הכן כולכם” ללכת לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

(דבר מלכות לפרשת בהעלותך ה’תשנ”א)