קבלת הכח מה ’ כ ” ק אדמו ” ר הזקן : מה ענינה של קריאה זו? אלא שבפרשה הקודמת נאמר

קבלת הכח מה’

כ”ק אדמו”ר הזקן: מה ענינה של קריאה זו? אלא שבפרשה הקודמת נאמר “ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה’ מלא את המשכן”. “שכן עליו הענן ” – פירושו שהיתה בו המשכת והשראת אין סוף ברוך הוא ממקום נורא ועליון מאוד.

לפיכך נאמר “ויקרא אל משה” שכן קריאה זו הינה הארה והשפעה למשה כדי שעל ידי זה יוכל לעלות  ולבוא אל אוהל מועד. זהו שפירש בספר “עשרה מאמרות” על הפסוק “וקרא זה אל זה ואמר” שפירשו בתרגום יהונתן – “ומקבלין דין מן דין”, שקריאה היא ענין של קבלת כח על ידה. לאמור: המלאכים מקבלים זה מזה על ידי ההמשכה וההשפעה מזה לזה, וכך ב”ויקרא אל משה” – משה מקבל מה’ את הכח לבוא אל אוהל מועד אשר שכן עליו הענן!

(לקוטי תורה פרשת ויקרא א, ב)

א’ זעירא וא’ רבתי

כ”ק אדמו”ר האמצעי: ויקרא – נכתב בא’ זעירא בעוד שבדברי הימים שבסוף התנ”ך נכתב אדם בא’ רבתי. וצריך להבין מדוע כאן נכתבה א’ זעירא ואילו שם נכתבה א’ רבתי? אך ביאור הענין כך הוא: בדברי הימים מדובר על הנשמות כפי שהן בשרשן לאחר הבירור, שכן כל הנשמות שמאדם הראשון עד משיח, כולן כלולות בדברי הימים שהרי אד”ם בראשי תבות הוא: אדם, דוד, משיח. זהו מצב הנשמות כפי שהן למעלה, אחוזות וקשורות בעצמות אין סוף. משום כך נכתב שם בא’ רבתי, כדי לרמוז על בחינת “אנכי מי שאנכי”. ברם כאן ב”ויקרא” כתוב אכן בא’ זעירא, שאף שרומז הדבר על בחינת “אנכי”, אבל זאת כפי שעדיין ישנו העלם והסתר שהרי מדובר בנשמות בגופים.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות תקע”ז עמ’ א)

קריאה – השפעה בריבוי

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: ענין זה שהקריאה אל משה מטרתה להעלותו באמצעות שפע אלוקי נעלה, כדי שיוכל לקבל את הגילוי הנורא באוהל מועד, בא לידי ביטוי במקורות נוספים בהם הקריאה מבטאת ענין של השפעה בריבוי. וכגון: “ראה קראתי בשם בצלאל” וגו’ ועל ידי זה – “ואמלא אותו רוח אלוקים” וגו’, דהיינו שזו השפעה וריבוי. וכן: הפסוק ביחזקאל (לו, כט): “וקראתי אל הדגן והרביתי אותו” – שגם כאן מוצאים אנו שהקריאה – משמעותה השפעה בריבוי.

(ספר החקירה (דרך אמונה) נט, ב)

“כתר” מבטל “כרת”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ויקרא אל משה – לשון חיבה. והנה בזוהר מפרש זאת מלשון “אוקיר אנוש מפז” (ישעיה יג, יב). והנה “יקר” ו”קיר” דקדושה, כנאמר בחזקיה “ויסב פניו אל הקיר ויתפלל”, עולים ביחד – 620 – בגימטריא כתר, להורות שבקריאה אל משה מאיר אור הכתר.

זהו שבבלעם הוא לשון קרי ובעמלק נאמר הביטוי קיר ברזל, שכן זה מבטל את ה”קרי” ו”קיר ברזל” שבבלעם  ועמלק. נרמז הדבר בכך ש”קרי” ו”קיר” דקליפה עולה בגימטריא 620, בגימטריא “כרת”, כתר דקליפה. משום  שעל ידי בחינת “משה” – כתר דקדושה, נדחית בחינת כרת – כתר דקליפה.

(תורת שמואל, מאמרים, תרמ”א עמ’ קכט)

גילוי עצמות המאציל

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ויקרא – לשון חיבה. כי עבודת הקרבנות מורה על הקרבת הנפש הבהמית, שזה חביב מאוד למעלה. זהו שנאמר “ויקרא אל משה”, ולא נאמר מי הוא הקורא. זאת משום שכאן מדובר על גילוי עצמות המאציל, שלמעלה מכל שם, ולזאת זכה על ידי עבודת הקרבנות דוקא, שכן על ידי זה נהיים נשמות ישראל מכון לשבתו יתברך.

(המשך תער”ב חלק שני עמ’ תתקיח)

לעשות מא’ זעירא – א’ רבתי

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בזוהר (ח”א רלט, א) מבואר שהא’ שבויקרא היא א’ זעירא, בגלל שקריאה זו לא היתה בשלימות, מפני שהיתה במשכן ובארץ אחרת, ואילו  השלימות היא רק בארץ הקדש. לפיכך הא’ שבאדם – בדברי הימים, היא א’ רבתי, משום ש”אדם” פירושו שלימות של זכר ונקבה.

זהו טעם נוסף לכך שמתחילים ללמוד עם התינוקות בספר ויקרא, להורות שזוהי עבודת האדם, לעשות מא’ זעירא – א’ רבתי, דהיינו שעל ידי עבודתו ימשיך בחינת עצם האור.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ קי)

הביטול של משה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אדמו”ר הזקן אמר ל”צמח צדק” בהיותו בגיל שלש: הא’ זעירא שבויקרא מורה על הענוה והביטול של משה. שהגם שידע את מעלות עצמו, מכל מקום לא החשיב את עצמו, ואדרבה, ידיעה זו הביאה אותו להיות עוד יותר שפל בעיני עצמו. והנה, זה שהביטול של משה נרמז במילה ויקרא, הוא ללמדנו שעל ידי הביטול שלו, נעשה כלי לגילוי של “ויקרא” שהוא המשכת וגילוי התורה כפי שהיא מושרשת בעצמות.

(קונטרס ב’ ניסן תש”נ, אות ט)

פתגם השבוע בעניני גאולה ומשיח

ויהי רצון שההחלטה טובה שקיבל ויקבל כל אחד ואחד .. להוסיף בכל עניני העבודה, כולל ובמיוחד בעניני חג הפסח .. בלימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח לכל הזקוקים, באופן של הנהגה נסית – תמהר ותזרז ותביא תיכף ומיד את השכר דהנהגה נסית ע”י הקב”ה, החל מהנס העיקרי דהגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקיימו כל בני ישראל הלכות הפסח בשלימותן [ועל פי זה יש לומר שהגאולה אינה בתורת “שכר” על עבודת בני ישראל בהכ-ות לחג הפסח .. אלא דבר המוכרח לקיום ציווי הקב”ה בתורה להקריב הפסח].

(ש”פ ויקרא תנש”א)

לע”נ הרב זלמן יודא ב”ר שלום ישעי’ דייטש ע”ה