מאת: זלמן צרפתי

מאות חופות סיפקו לשליח הזדמנות להכיר מגוון סגנונות מקוריים. אולם שום דבר לא הכין אותו לבקשתו המיוחדת של החתן * הכלה הופתעה לראות את בעלה והרב צוחקים עד דמעות ומחליפים זיכרונות כחברי ילדות. “אתם מכירים”? שאלה מופתעת “הרבה לפני שהכרתם”… ענה הרב וסגר מעגל מרגש * לכבוד י”ד כסלו, מגיש בית משיח ארבעה סיפורים מרגשים על חתונות מיוחדות * מקדש ישראל

מאת: זלמן צרפתי

המשפחה הקיבוצניקית של הרב לנדא

פורים תשד”מ. הת’ צפריר ולנר, אז בחור צעיר בישיבה בכפר חב”ד, ניגש לחברו הת’ נחמיה שמרלינג ומספר לו על משפחה רחוקה של הרב לנדא המתגוררים בקיבוץ עין גב שבצפון.

“הם לא שומרים תורה ומצוות”, מספר צפריר לחברו, “אולם לאחרונה סיימו לבנות בית כנסת בקיבוץ, והם החליטו לעשות את הבר–מצווה של הבן, כדת וכדין בבית הכנסת החדש של הישוב”. אמר צפריר ושיתף את נחמיה בתוכניות. “אתה, זלמן לנדא ואני נוסעים עם הרב אלי לנדא לשבת בעין גב והופכים להם את הקיבוץ”. שאל–פסק צפריר.

התלהבותו של צפריר הדביקה את נחמיה הצעיר. מספר ימים לאחר מכן, באחת השבתות שבין פורים לפסח, מצאו את עצמם חבורה קטנה שכללה שלשה בחורים ור”מ בישיבה, עושים את דרכם צפונה ברכב עמוס באוכל, וציוד לשבת בר מצווה.

השבת בעין–גב הייתה בלתי נשכחת. התלמידים הצעירים עם רבם הנערץ הפכו את הקיבוץ. שבת בר–המצווה של הנער הפכה לשיחת היום בקיבוץ וגם בישיבה. זמן רב לאחר מכן, עוד השתעשעו הקיבוצניקים כמו חבורת הבחורים בחוויות מאותה שבת בלתי נשכחת.

שנים רבות חלפו מאז, צפריר ולנר ז”ל מצא את מותו באסון טרגי כשרכבו נסחף בשיטפונות בנגב, הרב זלמן לנדא הפך למשפיע נודע והרב נחמיה שמרלינג היה לשליח הרבי בכפר יונה, איש רב פעלים שבין שלל תפקידיו, מתפקד כמסדר קידושין. הלבביות הקורנת וגישתו מאירת הפנים יחד עם קולו הבס והעמוק הפכו אותו לפופולארי במיוחד בציבור הכללי.

ערב אחד, מצלצל הטלפון במשרדו של הרב שמרלינג. על הקו אישה המציגה את עצמה כתושבת כפר יונה, אם לשתי בנות ובהריון שלישי מתקדם. “אני ובעלי הדר נישאנו לפני שנים בנישואין אזרחיים בקפריסין”, סיפרה, “עכשיו, כשהילד השלישי בדרך, אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לעשות את זה גם כדת משה וישראל”, אמרה ושאלה האם הרב יוכל ללוות אותם בתהליך ולהשיאם על פי ההלכה.

הרב שמרלינג ראה בכך שליחות מיוחדת. הסיטואציה המיוחדת בה הם היו הצריכו תהליכים בירוקרטיים מורכבים מול הרבנות המקומית, והרב שמרלינג ליווה אותם במסירות בכל התהליך עד החופה שנקבעה ליום שישי בשעה שתים עשרה בצהריים בקיבוץ שפיים.

אורחים, ידידים ובני משפחה מילאו את גן האירועים ביום שישי קיצי וחם בקיבוץ שפיים. החתן והכלה צעדו יחד לחופה ששתי בנותיהם לצידם. הרב שמרלינג ניסה בכל דרך להראות שהחתונה האמתית והיחידה מתרחשת זה עתה תחת החופה, וכל מה שעברו הזוג עד עתה היה כלא היה.

בכישרון רב נשא הרב נחמיה נאום קצר תחת החופה וניגש לסדר את הקידושין כדת משה וישראל. דבריו של הרב נגעו בלבבות וההתרגשות בקהל הייתה בשיאה. ההורים משני הצדדים, התרגשו מאוד לעמוד סוף סוף תחת חופת ילדיהם כדת משה וישראל.

החופה הסתיימה לצלילי שיר קצבי שבקע מעמדת התקליטן, ולאחר שיחה קצרה ותודות של ההורים והאורחים, פנה הרב שמרלינג לצאת מן האולם. החתן שהבחין ברב יוצא, הצטרף אליו וביקש ללוותו לרכבו.

החתן הודה לרב על החופה המרגשת, הם שוחחו על התהליך שעברו והחתן סיפר מעט על חייו. תוך שהוא מציין שהוא גדל בקיבוץ עין–גב.

גלגלי הזיכרון בראשון של הרב שמרלינג החלו לפעול במהירות. אמנם כמעט שלושים שנה עברו מאז, אבל את השם הדר, הוא זכר בבירור.

“אני הייתי פעם בעין גב”, אמר הרב נחמיה לחתן “באנו כמה חברה מהישיבה בכפר חב”ד, הפכנו את הקיבוץ”.

“ברצינות”?! הפעם היה זה תורו של החתן להיות מופתע “זו הייתה הבר מצווה שלי”. הרב והחתן עמדו שעה ארוכה במגרש החניה והחליפו חוויות מאותה שבת מיוחדת בעין–גב.

הכלה, שיצאה לחפש את בעלה שיצא ללוות את הרב ולא שב, הופתעה לראות את השניים צוחקים עד דמעות ומחליפים זיכרונות כחברי ילדות.

“רגע, אתם מכירים”? שאלה מופתעת “הרבה לפני שהכרתם”… ענה הרב שמרלינג וסגר מעגל מרגש.

הבקשה המוזרה של התרמילאי

שעת צהריים באזור השרון. הטלפון במשרדו של אחד השלוחים מצלצל. על הקו צעירה בשנות העשרים.

“כבוד הרב”, נשמע קול לחוץ מעבר לקו. “אנחנו אמורים להתחתן בעוד שבועיים בדיוק, אבל הרב הבריז לנו. הוא היום התקשר להודיע שלא יוכל להגיע. האם הרב יוכל לחתן אותנו?”

השליח שכבר רגיל בשיחות מעין אלו שחרר בינו לבין עצמו אנחה. סיפורים מעין אלו הם אחד הגורמים ל’שם הטוב’ שיצא למסדרי הקידושין.

הוא מיהר לדפדף ביומן. השבוע היה עמוס כולו. יום אחד פנוי בלט מתוך היומן העמוס, המתין שם לאותו זוג כאילו ידע שהרב אתו הם סגרו ותיאמו, יבטל שבועיים לפני האירוע הגדול.

“בדיוק היום הזה פנוי לי”, בישר השליח לצעירה שמעבר לקו “כיוון שאנחנו ממש קרובים לחתונה, אשמח אם נוכל לקבוע פגישה בהקדם אתך ועם החתן”, אמר הרב.

“אה..”, נשמע גמגום מעברו השני של הקו. “החתן לא יוכל להגיע. הוא כרגע בחו”ל, הוא יחזור רק יום לפני החתונה” התנצלה הצעירה.

“מצטער”, ענה הרב, “אני לא מקבל כלות או חתנים לבד, אבל אם זה לא מתאפשר, תבואי אם בן משפחה כלשהו”.

“אז אבוא עם אחי” חתמה הצעירה את הדיון.

תשובתה לא מצאה חן בעיני הרב, הרי לא מדובר בתמים מן המניין שנסע לעלות לתורה במניין של הרבי. איזה חתן נוסע לחו”ל ושב יום אחד קודם החתונה? הוא שאל את עצמו.

אך הקול הלחוץ מן הצד השני הבהיר לרב זה לא הזמן לחקירות מיותרות. הוא וידא כי הם אכן נרשמו ברבנות והציגו את כל המסמכים הדרושים. בסופו של דבר סוכם כי החתן יפגוש את הרב מיד עם שובו ארצה קודם החתונה.

יום החתונה הגיע. כפי שסוכם, הקדים הרב במספר שעות כדי לפגוש את החתן המיועד ולהכינו לקראת החופה. הסתבר כי כבוד החתן נחת היישר מטיול במזרח הרחוק, והוא בהחלט היה נראה כך. מאות החופות שערך השליח סיפקו לו הזדמנות להכיר מגוון סגנונות מקוריים. אולם שום דבר לא הכין אותו לבקשתו המיוחדת של החתן.

כרגיל, החל הרב לספר לחתן על תהליך החופה ועל הסגנון וצורת ההגשה שגיבשו יחד עם הכלה. החתן הקשיב לרב בנימוס. “כבוד הרב, מחילה, עזוב אותך, אני רוצה חופה חב”דניקית’.

“מה”? היה הרב בהלם. “מה זאת אומרת חתונה חב”דניקית”?

“חתונה חב”דניקית לכל דבר, עם ארבע בבות, והסיבובים והעששיות, הכל” פסק החתן בהחלטיות.

מסתבר שמיודעינו השתתף בחתונה שנערכה לזוג מטיילים באחד מבתי חב”ד בהודו. החתונה שם התנהלה כחופה חב”דית לכל דבר. הוא התרגש שם עד דמעות והבטיח לעצמו שהחופה שלו תראה בדיוק כך.

הרב שמע את החתן והבין כי איש משתי המשפחות לא עודכן בחוויות הרוחניות שצבר החתן במסעו במזרח ובהשלכות שלהן לאירוע הגדול והמשמעותי של שתי המשפחות.

מעבר לכך, זה היה שונה בתכלית מהסיכומים אליהם הגיעו בפגישה המוקדמת עם הכלה ואחיה. יותר מכל חשש השליח שהוא יואשם על ידי שתי המשפחות כמי שביצע מחטף ושכנע ברגע האחרון את החתן לבצע טקס חרדי.

הוא אסף את ההורים משני הצדדים לפגישה מחומשת, וסיפר להם על בקשתו של החתן. כששמעו ההורים מה כוללת חופה חב”דית, הם הזדעקו. “מה זה?! קרוסלה?, אנחנו לא נסכים בשום אופן לטקס המוזר שבו נסתובב סביב החתן ונשיר שירים עתיקים ולא מוכרים”, זעקו, “ומה יגידו האורחים? זה יעשה לנו פדיחות לכל החיים”.

למרבה האירוניה, מצא את עצמו הרב השליח החב”דניק מנסה לשכנע את החתן התרמילאי, לוותר על חתונה חב”דית בשביל שלום בית.

אבל החתן התעקש. “אני החתן כאן. דיברתי עם הכלה ולא אכפת לה”, אמר בנחישות “אז אני מחליט איך אני רוצה להתחתן”.

הבין הרב כי החתן נחוש והכלה לא מתנגדת, הוא שב אל ההורים והחל לדבר על ליבם. הוא דיבר ודיבר עד שהתרצו.

כל ההתרחשות הזו, ארכה זמן רב, האורחים כבר מילאו את אולם קבלת הפנים, שעת החופה הגיעה ופתאום שינוי קיצוני בתכנית, צריך לארגן חופה חב”דית.

השליח רץ לעמדת התקליטן והסביר לו כיצד להוריד את ניגון ארבע בבות מהרשת, המשיך למנהל האירוע שבהשגחה פרטית, משום מה החזיק ברכב סט עששיות. הוא אסף את ההורים ותידרך אותם.

ניגון הארבע בבות התפשט באולם הגדול מעמדת הדיג’יי והחופה החב”דית יצאה לדרך.

מתחת לחופה, עמד השליח, וניגן את ארבע בבות. לצדו משגיח הכשרות של האולם שגויס כעד קידושין [בנוסף לרב עצמו] מאחר ולא נמצא אף שומר שבת בין מאות המוזמנים.

הכלה מסתובבת עם ההורים. החתן במרכז, עוצם עיניים, מרוכז מאוד. והקהל מסביב נכנס לאט לאט לאווירה הקדושה והמיוחדת.

עוד סיבוב ועוד סיבוב. התרגשות עוברת בקהל. קולו העמוק והנעים של השליח מתגבר ועולה עם הניגון. אצבעותיו סופרות בחשאי את הסיבובים והוא מביט סביבו ומבחין באורחים המנגבים דמעה. בעוד רגע, הוא אמור להתחיל בטקס החופה, הוא מנסה לשלוט בעצמו, אך ללא הצלחה. שתי דמעות התרגשות זולגות גם מעיניו של השליח.

בתום החופה ניגשו ההורים להודות לשליח. זו הייתה ‘חוויה אלוקית’. אמרו בהתרגשות.

החתן המיוחס

“לפני שנים, ארגנו צא”ח באה”ק את הכינוס הארצי ברוסיה בשבוע של מסע אל קברי רבותינו נשיאינו”, מספר עוד הרב נחמיה שמרלינג. “כיוון שמספר ימים לפני הכינוס סיימתי שירות מילואים ארוך ופעיל בו נעדרתי מהבית ומהשליחות לפרק זמן, חשבתי שלא יהיה זה נכון לטוס ונשארתי בארץ ישראל.

“זמן מה לאחר מכן, מתקשר אלי זוג, וקבע חתונה לתחילת ניסן. קבענו להיפגש זמן מה לפני החתונה ורשמתי את מועדי הפגישה והחתונה ביומן.

“לקראת חודש ניסן, מתקשר אלי מנהל אגף הסניפים בצא”ח דאז הרב ישראל ברוד ומספר לי שמתארגנת שוב נסיעה של שלוחים לרוסטוב לכבוד ב’ ניסן. ‘לא היית בכינוס, אז יש לך הזדמנות עכשיו להצטרף לנסיעה’, הוא אומר לי.

“פתחתי את היומן. זו הייתה נסיעה קצרה מאוד, ויכולתי להסתדר עם הכל חוץ מהחתונה. התלבטתי. מחד, הבטחתי לזוג שאחתן אותם. מאידך, הנסיעה מאוד קרצה לי ורציתי לנסוע.

“כתבתי לרבי. פירטתי את ההתלבטות והכנסתי לאגרות קודש. זה היה מכתב לרב שהתכונן להשתתף בחתונה כלשהי ובתוך הדברים הרבי כותב: “בטח ינצל את זמן החתונה לעורר על צור מחצבתו”.

“כמובן שהודעתי מיד לרב ברוד שאינני מצטרף לנסיעה ואני נשאר בארץ ישראל. לא הבנתי בדיוק את כוונת הרבי ב’צור מחצבתו’ של החתן. הוא והכלה שניהם מבתים ישראלים טיפוסיים ולא ידעתי על עבר מיוחד שיש להם.

“זמן מה לפני החופה, נפגשנו שוב, כמתוכנן. עברנו יחד על הטקס, הסברתי להם כיצד בדיוק הוא יתנהל, במהלך הפגישה אומר לי החתן, “סבא שלי נפטר השנה, ואני רוצה שתזכיר אותו בחופה”.

“מי היה סבא שלך”? אני שואל אותו. “סבא שלי קיבל סרטיפיקט” הוא ענה לי. מיד הבנתי כי מדובר באיש מיוחד. לפני תחילת מלחמת העולם השניה, הצליחה אגודת ישראל להשיג מספר מצומצם מאוד של אשרות עליה לארץ ישראל. את האשרות חילקה אגודת ישראל לקבוצה קטנה של העילויים הכי מבריקים בפולין. קבוצת העילויים נבחרה בקפידה מתוך כל הישיבות הפולניות ורק כאלו שהוכיחו באמת גדלות עצומה בתורה נבחרו לעלות ארצה על מנת להקים עולה של תורה בארץ הקודש.

“הסתבר שסבו של אותו חתן, למד בצעירותו בתומכי תמימים בפולין. הוא היה אחד התמימים המיוחדים בישיבה, והוא אכן נבחר כאחד מאותם בחורי ישיבה גאונים ועילויים מופלגים לקבל סרטיפיקט.

“אולם למרבה הצער, הוא לא מימש את המטרה לשמה קיבל את האשרה הנדירה. הוא הגיע ארצה והתיישב ברמתיים. אווירת הציונות והחלוציות קסמו לבן הישיבה הפולני, והוא נסחף בעקבותיה. הוא החל לעסוק במסחר, ואט אט התרחק מדרך התורה והמצוות, אולם בליבו פנימה שמר פינה חמה ליהדות ולמסורת.

“הוא קיים כמה מצוות שהקפיד עליהן מאוד”, סיפר לי הנכד, “מלבד זאת שהוא היה הולך לבית הכנסת מידי פעם. סבא שלי היה אדם מאוד חכם, הוא מספר לי. ואני מאוד רוצה שנזכיר אותו בחופה”.

“סיפרתי לחתן את הסיפור עם כינוס השלוחים, ועם הנסיעה לרוסטוב, על התשובה של הרבי וההחלטה להישאר איתם שבאה בעקבותיה. הראיתי לו את המכתב, הפעם הגיע תורו של החתן להיות מופתע.

“החתונה התקיימה כדת וכדין בתאריך המיועד, והמשתתפים זכו לשמוע על הסבא שהיה ‘תמים בתומכי תמימים’, ועל הרבי מלך המשיח”.

העד הכשר שהיה גוי

הרב שמרלינג עמד מתחת לחופה, וחיפש בקהל מישהו שומר שבת שישמש כעד. הוא הביט סביבו. אף כיפה לא נראתה באופק. בהחלט מחזה לא שיגרתי. ערן ושני היו זוג מכפר יונה, רבים מהמוזמנים היו תושבי הישוב, אך איש מהם לא טרח לחבוש כיפה לראשו אפילו למראית עין.

לפתע הבחין הרב נחמיה בכיפה קטנה מבצבצת, היה זה ידידו הטוב של החתן. הוא הכיר את האיש ומשפחתו. אביו יהודי מבוגר שמגיע לבית הכנסת באופן קבוע, משפחה מסורתית מאוד ואפילו מקיימת מצוות ברמה כזו או אחרת. כיוון שזו הייתה הכיפה היחידה באולם, הוזמן הידיד להיות עד קידושין תחת החופה.

ערב אחד, נשמעות דפיקות בביתו של הרב שמערלינג. הדלת נפתחת ובפתח עומד לא אחר מאשר העד עם הכיפה. “אפשר להיכנס”? הוא שואל. “יש לי משהו חשוב לספר לרב” הוא אומר בפנים רציניות ומרמז על רצונו לשוחח בפרטיות.

השניים נכנסו למשרד. הרב שמרלינג מבחין שהשיחה קשה עליו. הוא מוזג לאורח כוס מים, וממתין בסבלנות למוצא פיו.

“אני גוי”, הוא מפטיר במהירות

- - — הלם.

להפתעה שכזו לא ציפה הרב שמרלינג גם במחשבותיו הפרועות ביותר.

“מה, מי, איך”? הבחור ישב שעה ארוכה במשרדו של הרב שמרלינג וגולל באריכות את סיפורו, מסתבר שהוא עלה לארץ ישראל כתינוק לפני שנים ממזרח אירופה ובתחבולות רשם אותו אביו כיהודי למרות שאמו לא הייתה יהודייה.

“שמרנו על זה בסוד מוחלט כל השנים, זה תמיד הפריע לי”, אמר, “אבל לא עשיתי עם זה כלום. עכשיו אני כבר רוצה להתחתן ולהקים בית יהודי. בשביל זה אני רוצה להתגייר”.

הרב שמרלינג התעשת מהר ושלח את הבחור לפתוח תיק גיור ברבנות המקומית. כיוון שחי כיהודי מסורתי מאוד במשך שנים, הרבנות לא הקשתה יותר מידי, ולאחר שעבר את התהליכים הנדרשים, הוא זכה להסתופף תחת כנפי השכינה.

במקביל, זימן הרב שמרלינג את ערן ושני, הזוג שבחופתם העיד, הוא סיפר להם על הגילוי, ועל התפנית בעלילה, הסביר להם את ההלכה, ערך כתובה חדשה והחתן מסרה לכלה הפעם בנוכחות עד מהימן וכשר כדת וכדין.

קצת פחות משנה לאחר מכן. המון אורחים ממלאים את אולם קבלת הפנים. הרב שמרלינג יושב עם החתן המאושר הלא הוא מיודעינו שזכה להיכנס תחת כנפי השכינה, לסידורי הכתובה. בין האורחים ערן ורעייתו שני, הם פוגשים את הרב ומציגים בפניו בהנאה את בנם שנולד לפני שבועות מספר.

“זמן רב חלף מהחתונה ואשתי טרם נפקדה”, סיפר החתן בהתרגשות “הדבר החל להדאיג אותנו, וכבר חשבנו לפנות לטיפול רפואי. בדיוק אז התקשרת וקראת לנו כדי לערוך את הכתובה מחדש. זמן קצר לאחר מכן התבשרנו בבשורות טובות” לחש כממתיק סוד.