יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
זעקת “למה נגרע” הביאה לציווי על פסח שני, ולהוראה כי אף פעם לא אבוד. תמיד אפשר לתקן, תמיד צריך לפעול מתוך התביעה והזעקה, כי ברצוננו לראות את מלכנו
זעקת “למה נגרע” הביאה לציווי על פסח שני, ולהוראה כי אף פעם לא אבוד. תמיד אפשר לתקן, תמיד צריך לפעול מתוך התביעה והזעקה, כי ברצוננו לראות את מלכנו
בשבוע הבא נציין את פסח שני, תאריך שכשלעצמו אינו נראה בעל חשיבות מיוחדת, כל עוד לא זכינו להקרבת קרבן פסח, אולם התבוננות ולו קלה בשיחותיו והוראותיו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, מראה לנו עד כמה ההוראה הנלמדת ממנו, הינה משמעותית וחיונית בכלל, ולדורנו זה בפרט. “ניטא קיין פארפאלן” - ובתרגום המקובל, אף פעם לא אבוד. אפילו מי שהיה טמא, או מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו “לכם”, שהיה ברצונו, מכל מקום יכולים לתקן.
גם אם בתחומים רבים נראה שהמצב הוא כלאחר יאוש ח”ו, הרי עלינו תמיד לזכור ולשנן כי אף פעם לא אבוד ותמיד אפשר לתקן. גם אם נראה שבדרך הטבע אין כמעט סיכוי שהאמת היחידה, התורתית והאלוקית, אותה מורה כ”ק אדמו”ר מה”מ, תהיה הדעה השולטת בעולם וזאת במגוון נושאים.
שלימות הארץ - כאשר כמעט ואין מי שמוכן לאמץ באופן מעשי, ואפילו באופן עקרוני את הקביעה כי אין לדבר כלל על וויתורים, וכל שכן שלא להסכים לכאלו, ולבצע אותם בפועל היל”ת, הרי שאסור לנו להכנע או להתייאש ח”ו, אלא לזכור כי תמיד ניתן לתקן. כך בנושא זה, וכך גם בנושא שלימות העם בו כולם יודעים כי רק הרבי צדק לאורך כל הדרך, וגם נושא זה לא נראה שמגיע לידי פתרון, אלא שאף פעם לא אבוד.
וכך גם ובעיקר, בנוגע לשליחות היחידה שנותרה, לעניינו האישי של כל אחד, קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, הרי שלעיתים נראה שאיננו נמצאים במצב האידאלי, לא רק שאיננו נמצאים כבר בתוך (ואחרי) הגאולה, אלא גם מצדנו אנו.
יש אולי מי שהוא טמא מת, הוא חושב כי כעת כל עניני משיח וגאולה, כמו גם מלך המשיח עצמו, הוא בבחינה הגורמת להיות טמא מת, גם אצלו אף פעם לא אבוד, תמיד אפשר להתחיל מחדש לחיות.
וישנו מצב של דרך רחוקה, כאשר נמצאים במרחק רב מהמקום שאליו מורה לנו הרבי להגיע. כאשר, מסיבות שונות ומשונות, הולכים בדרך רחוקה מהדרך הישרה להביא להתגלות משיח, הלא היא לימוד עניני גאולה ומשיח, וישנו אפילו מצב של “לכם”, כאשר כל אחד בחר לעצמו דרך, כזו שמתאימה לו, מבלי לבדוק אם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם, גם במצב כזה חייבים לזכור כי שום דבר לא אבוד.
וכיצד מתקנים את כל העניינים הבלתי רצויים, כיצד נוכחים אכן לדעת שאפשר לתקן? ע”י התביעה “למה נגרע”. כאשר לא מוכנים להסתגל לחושך, כאשר חיים עם הידיעה הברורה כי ימים אלו הם הזמן המוכשר ביותר לגאולה, הרי באופן טבעי מתעוררת השאלה והתביעה “למה נגרע”? רצוננו סוף כל סוף לראות את מלכנו בעיני בשר, לשמוע את קולו, ובעיקר להתנהג כפי הוראותיו. בכוחה של תביעה–זעקה זו לגרום לכך שאכן כל זה יתמלא תיכף ומיד ממש.
את הזעקה “למה נגרע” יזעקו בוודאי ילדי צבאות ה’. ילדים אלו שנולדו וגדלו על רקע המציאות הנוכחית, זו שאינה מבשרת טוב, הם אלו שבהם ניכר החינוך החסידי, החינוך לאמונה תמימה וטהורה. הם מאמינים בכל לב כי הרבי יתגלה, ומצפים בכיליון עיניים לראותו מולך עליהם.
ילדים כאלו ייצאו בשבוע הבא לתהלוכות ל”ג בעומר. במיוחד בקביעות השנה, בה הוא חל ביום ראשון, שאז ניתן לערוך תהלוכות בכל העולם, החל מהתהלוכה המרכזית בהשתתפות הרבי. נותר קצת יותר משבוע, בו עלינו לעשות הכל על מנת שיגיעו יותר ויותר לתהלוכות וכינוסי ל”ג בעומר, וכך יצטרפו לקריאה האדירה “למה נגרע? רצוננו לראות את מלכנו”!
כאשר נפנים ונפיץ את הזעקה “למה נגרע” שהיא בעצם הגלגול הראשוני של קריאת “עד מתי”, כאשר כל אחד ישאל את עצמו ואת הקב”ה - למה נגרע, מדוע איננו יכולים לראות בעיני בשר את הרבי מה”מ, אזי אין ספק כי כמו בפסח שני, ייענה הקב”ה לתביעתנו ויביא להתגלות מלך המשיח, תיכף ומיד ממש ונכריז לפניו:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!