חטא המרגלים

חטא המרגלים

כ”ק אדמו”ר הזקן: המרגלים לא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות. הם סברו שאם האור האלוקי שמאיר למעלה יאיר למטה, אזי תתבטל מציאות הנבראים שכן אין ביכולתם לסבול גילוי אור כה נעלה. זהו שאמרו על הארץ: “ארץ אוכלת יושביה”…

ועוד: הם סברו שבית המקדש וארץ ישראל נמצאים גם ברוחניות בספירת המלכות שלמעלה, ואשר על ידי הדיבור בתורה במדבר, יומשך אור אין סוף לספירת המלכות, שבה נמצאים ארץ ישראל ובית המקדש שלמעלה!

(לקוטי תורה לפרשת שלח)

סברת המרגלים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: אין ספק שהמרגלים היו צדיקים גדולים שאם לא כן לא היה משה שולח אותם. ותמוה: מה סברו? מדוע אכן לא רצו הם להיכנס לארץ?

אלא שהמרגלים היו מבחינת המחשבה שלמעלה, שהיא בחינת לאה, בעוד שארץ ישראל היא מבחינת הדיבור כרחל שענינה הוא - בחינת הדיבור. לפיכך היה רצונם של המרגלים שכל ההשפעות יהיו בבחינה הרוחנית בלבד, בחינת המחשבה.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות תקע”ז עמ’ קמו)

כי חזק הוא ממנו

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: המרגלים סבורים היו שיוכלו לפעול בעולמות העליונים בעולם הבריאה במחשבה ובעולם היצירה בדיבור, אולם לפעול במעשה בעולם העשיה, קשה הדבר שכן עולם העשיה רובו ככולו רע, רק מעט טוב מעורב בתוכו. וכיון ש”רשע מכתיר לצדיק”, אזי הבירורים לא יהיו יפים ונקיים. אך אין האמת כך, משום ששרש העשיה הוא גבוה יותר משרש המחשבה, ולכן על ידי בירור העשיה ממשיכים מלמעלה יותר.

(אור התורה, במדבר כרך ב עמ’ תקכז)

מרגלים מלשון רגל

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אפשר לפרש שמרגלים הוא מלשון רגל. דהיינו שעל ספירת המלכות נאמר רגליה יורדות לברר בירורים בעולמות בריאה, יצירה ועשיה, ולכן שלחם משה רבינו לתקן בחינה זו בהליכתם בארץ ישראל.

(תורת שמואל תרל”ח עמ’ שמז)

ומה הארץ

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: משה רבינו מזכיר כאן בכל בחינה את המילה “מה”, שכן רצה משה שהמרגלים יזכו גם הם לעבוד את ה’ מתוך ביטול כבדרגתו. אך הם לא רצו לעבוד מתוך הכנעה וביטול כה גדולים.

(סה”מ תער”ב ח”א עמ’ כח)

לשונו של המשכיל…

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: סיפר שבימי הרבי המהר”ש היה משכיל בשם ברגמן שהגיע עם הברון גינזבורג ועוד גבירים לפגישה עם שר ההשכלה הרוסי במגמה לשכנעו לחוקק חוק שיחייב את כל היהודים לרכוש השכלה כללית. באותו זמן התפלל הרבי מהר”ש על ציון אביו הצמח צדק לביטול הגזרה.הוא יצא מאוהל אביו כשבת צחוק על שפתיו. בבואו הבייתה אמר לחתנו: “לשונם של המרגלים התארכה עד טבורם. האם צריך שהלשון תתארך עד הטבור? עד הסנטר גם כן מספיק”. וכן היה: כשברגמן וחבריו נפגשו עם השר, לא הצליח להוציא אף מילה בפיו. לשונו השתרבבה החוצה ונשארה תלויה. הוא לא הצליח להכניסה לפיו. לאחר ניתוח שעבר, לא שבה הלשון למקומה. לאחר זמן קצר מת ביסורים!

(הפרשה החסידית ח”ב עמ’ 56)

שינוי הסדר

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: דבר מפליא רואים אנו בפרשת המרגלים: עם שובם למדבר, מביאים הם תשובות לשאלות משה רבינו: הארץ: זבת חלב ודבש. העם: עז העם ממנו. וכאן, מספרת התורה - “ויהס כלב את העם”. לכאורה ממש בלתי מובן: משה אמר להם להביא תשובות לשאלות הללו. בשלב זה הם עדיין לא הביעו את מסקנתם ש”לא נוכל לעלות”. כיון שכך מה ראה כלב להשתיקם?

אלא שמשה רבינו בקשם בסדר אחר: הוא ביקשם לבדוק תחילה את מצב העם בנוגע לאופי הכיבוש, ואחר כך את מצב הארץ כדי לדעת את גודל השכר. ברם המרגלים הפכו את הסדר: תחילה עניין אותם השכר - תנובת הארץ, ואחר כך דיווחו על מצב העם ביכולתו המלחמתית. כאן, חש כלב בשינוי הסדר והסיק מכך שבודאי מטעות זו ישתלשלו עוד טעויות הנגרמות מכך שהשליחים מערבים את שכלם האישי ואז אין לדבר סוף…

והלקח מכך הוא: הרבי נותן שליחות לשליח היכן הוא “חלקו בעולם” לבררו ולזככו. ואין לערב בכך את הנטיות האישיות אלא לשמור את דברי הרב בקבלת עול, כפי שהם.

(תורת מנחם, כרך א עמ’ 101)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

…וכן תהי’ לנו – שתיכף ומיד ממש, ביום זה, יום השבת-קודש פרשת שלח, מתקיימת בפועל ממש הבשורה שבפרשת השבוע: “בישר להם שיכנסו לארץ”, וכסיום וחותם ההפטורה: “נתן ה’ בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו”,

– כולל ובמיוחד (עי”ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו ע”י הקב”ה לבעלותם של בנ”י שלא להחזיר ח”ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם – וכל בנ”י באים לארץ ישראל בשלימותה, שלימות בשלימות…

(משיחות ש”פ שלח ה’תנש”א)