אהבת ה”בריות” כ”ק אדמו”ר הזקן: על מי שאינו חבירו בתורה ומצוות ואינו מקורב אצלו,

אהבת ה”בריות”

כ”ק אדמו”ר הזקן: על מי שאינו חבירו בתורה ומצוות ואינו מקורב אצלו, אמר הלל הזקן: “הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום” וכו’. לומר לנו, שאף הרחוקים מתורת ה’ ועבודתו, ולכן נקראים בשם “בריות” בעלמא, צריך למשוך אותם בחבלי עבותות אהבה, וכל זה, ואולי יוכל לקרבם לתורה ועבודת ה’. ואם לא, לא הפסיד את שכר מצוות אהבת רעים שקיים.

(תניא פרק ל”ב)

ימין מקרבת

כ”ק אדמו”ר האמצעי: אהרן הכהן היה בכוחו להעלות את כללות נשמות ישראל באהבה מלמטה, על ידי המשכת אהבה שהמשיך בהם מלמעלה, ממדריגתו העליונה. ודבר זה היה בא לידי ביטוי גם בגשמיות למטה, בכך שעבודתו הייתה ב”ימין מקרבת”, ועל כן היה רודף שלום, בבחינת חסד.

(תורת חיים, שמות ח”ב, פרשת יתרו, רסט, ג)

הלל ואהרן

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הלל היה על דרך שהיה אהרן, כמאמר רז”ל: “הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום וכו’”. לעומת זאת שמאי היה על דרך קרח, מבחינת גבורות. אולם מחלוקת קרח הייתה שלא לשם שמיים, מה שאין כן מחלוקת הלל ושמאי היא לשם שמיים.

לפיכך, לא נאמר “מחלוקת קרח ואהרן” אלא מחלוקת קרח וכל עדתו, שכיוון שלא הייתה לשם שמיים, לא הוזכר שם אהרן, שנהג לשם שמיים. אך הלל ושמאי, מחלוקתם לשם שמיים לפיכך הוזכרו שניהם.

(אור התורה, במדבר כרך ב, פרשת קרח, עמ’ תשג)

מבחינת “ורב חסד”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הטעם לכך שהמשכת החסד על ידי אהרן הכהן, היא במהירות, באין מונע ומעכב את ההמשכה, הוא: לפי ששתי בחינות חסד הן. חסד, ורב חסד. חסד היא בחינת חסד עולם, שיש כנגדו בחינת “דין” המעכבת. אולם אהרן המשיך מבחינת “ורב חסד”, שהיא בחינה של חסד בלתי מוגבל, שאין בחינת הדין יכולה לעכבו כלל.

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ סו)

התבוננות בהפלאת האין סוף

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אהרן המשיך בבני ישראל את בחינת האהבה הרבה לה’. ונרמז הדבר בשם “אהרן”:

א’ - הר - נון’. הר - הוא בחינת אהבה רבה. א - אלף - אותיות פלא, מה שמורה על האהבה שבאה מהתבוננות בהפלאה של אור אין סוף ברוך הוא. נו”ן - זו בחינת המשכת האהבה הרבה לה’, בתוך נשמות ישראל כפי שהם למטה, כנרמז בצורת הנו”ן סופית, שנמשכת למטה.

(המשך תער”ב חלק שני, ש”פ נשא שנת העת”ר, א’כא)

העלאת הנשמות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: עניינו של אהרן הכהן הגדול הוא להעלות את הנשמות על ידי כך שמעורר בהם את טבע העליה שבהם, להתכלל בעצמות אור אין סוף ברוך הוא. ונרמז הדבר בשם אהרן. כי הנה אהרן הוא א’ הר ן’. הר - עניינו אהבה, א - אלף הוא כינוי לאין סוף - אלופו של עולם, שכן אלף הוא פלא עליון, והוא האהבה של עצמות אין סוף ברוך הוא. הנו”ן הפשוטה מלמעלה למטה, היא המשכת האהבה למטה - מטה, שממשיך אהרן הכהן הגדול את האהבה הגדולה שבנשמה, שתצא ממאסר הגוף, ומחשכת חומריות הנפש הבהמית, ותבוא להיות בתוקף הרצוא באהבה רבה ובתשוקה נפלאה ביותר להתכלל בעצמות אין סוף ברוך הוא.

(ספר המאמרים תרפ”ט, מאמר ד”ה זאת תורת הבית, עמ’ 171)

רמזי תאריך הסתלקות אהרן

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: בפרשת מסעי מוזכר, יום הסתלקותו של אהרן הכהן, מה שלא הוזכר בתורה, לגבי אף צדיק אחר. נאמר: “בחדש החמישי באחד לחדש” “אחד” מורה על האחדות, שפועל אהרן בבני ישראל, אחדות שנובעת מבחינת “חמישי”, שנובעת מבחינת “החמישית לפרעה”, עליה מבואר בתורת הסוד, שזו בחינה בלתי מוגבלת, הבאה מהבחינה החמישית, שהיא ה”יחידה” שבנפש, ובאה באופן של פריעת (גילוי) האור בלי הגבלות.

וזהו שאהרן אהב כל יהודי, מצד המעלה הנמצאת בכל ישראל בשווה, שלכל יהודי יש “יחידה” שבנפש. זהו שאמר הלל בפרק אבות פרק א’: “הוי מתלמידיו של אהרן”. “הוי” - לשון רשות, נתינת כח וציווי. “מתלמידיו” - לשון רבים, שמשפיע גם על אחרים ופועל גם עם אחרים פעולות של אהבת ישראל שלמעלה מהגבלות, כלפי כל יהודי ממש!

(דבר מלכות לפרשת מטות - מסעי שנת תנש”א)

אהבת ישראל - מסוג אחר

יש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה - לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא ע”י ביטול סיבת הגלות (שבא ע”י ההיפך דאהבת ישראל), שהרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ”ב המסעות ב”מדבר העמים”, נמצאים כבר “על ירדן ירחו” (דרגתו של משיח ד”מורח ודאין”), על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות, ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא - בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחי’ היחידה (דרגא החמישית) שבכל ישראל בשווה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח, יחידה הכללית.  

(משיחת ש”פ מטות מסעי ה’תנש”א)