ר’ לייבל יצא מן החדר חרישית, כשגבו אל הדלת ופניו אל הקודש. בהתרגשותו הרבה, לא הת

ר’ לייבל יצא מן החדר חרישית, כשגבו אל הדלת ופניו אל הקודש. בהתרגשותו הרבה, לא התאפק ורמז לר’ מענדל להתקרב. דרך חריץ צר שנותר פתוח, הבחין ר’ מענדל גם הוא במחזה המרהיב - נשיא ישראל ומנהיגו יושב ולומד בחברותא תניא עם צעיר יהודי, התוהה באמונתו ומבקש מזור לנשמתו… 

מדי שנה בשנה היה המשפיע הנודע ר’ מענדל פוטרפס נוסע לרבי לחודש תשרי, ירח האיתנים. זה היה החודש שבו היה שואב מלוא חופניים בהיותו בצל האמונה.

לא נסיעה של ר’ מענדל במטוס כטיסה של כל אחד. שכן את השעות הארוכות של הטיסה היה ר’ מענדל מנצל להנחת תפילין בקרב היהודים מבין נוסעי המטוס, או לשיחות קירוב וחיזוק ביהדות. לר’ מענדל לא הפריע שהאנגלית שבפיו (או גם העברית…) הייתה שבורה ורצוצה. הוא דיבר בשפת הלב והנשמה, וכשזה כך, יכול היה לגשר על כל הפערים.

באחת השנים, לקראת תשרי, עלה ר’ מענדל כהרגלו על המטוס. איוותה ההשגחה העליונה ובכסא שלידו התיישב סטודנט. כבר בשלב הראשוני של הטיסה, פנה אליו ר’ מענדל ושאלו אם הוא יהודי. הלה השיב בחיוב.

ר’ מענדל הציע לו ר’ מענדל להניח תפילין, והלה שהיה בעל לב יהודי חם, כפי שהתברר בהמשך, הסכים והפשיל את שרווליו.

הטיסה עברה בעצלתיים, שעות ארוכות, ולאחר שר’ מענדל סיים להניח תפילין עם כמה מהיהודים שהיו עמו בטיסה, התיישב בחזרה ופתח בשיחה עם הסטודנט. התברר כי הלה עומד בקשר חם עם השליח בעיר בו הוא לומד. ר’ מענדל הביע את שביעות רצונו וחיזק את זהותו היהודית של הסטודנט ככל שהאנגלית שבפיו הרשתה לו…

משהגיעו לשדה התעופה בניו יורק, נפרדו השניים בלחיצת יד אמיצה. הסטודנט פנה לטיסת–המשך לעבר היעד שלו, בעוד ר’ מענדל יצא למונית שלקחה אותו אל מקור חיותו - 770, בית חיינו.

•     •     •

זה היה מנהגו של ר’ מענדל מדי שנה בשנה: את חודש החגים היה עושה במחיצת הרבי. כתום החודש היה יוצא למדינות שונות כדי לאסוף כסף עבור ‘תומכי תמימים’. בתום הסיבוב היה חוזר לבית חיינו ונכנס ליחידות בקודש פנימה. תמיד זה היה בסוף חודש חשוון או תחילת כסלו. רק לאחר מכן היה שב לתפקידו כמשפיע בישיבת ‘תומכי תמימים’ המרכזית בכפר חב”ד.

באותה שנה, עם שובו של ר’ מענדל לניו יורק בתום מסע איסוף כספים, התכונן להיכנס ליחידות.

אותו לילה ישב ר’ מענדל דרוך ומתוח, כדרך חסידים לפני שנכנסים אל הקודש פנימה. בשעות אלה של המתנה לקראת תורו, פוגש ר’ מענדל להפתעתו את הסטודנט הצעיר מולו. שמחו השניים זה בזה, ור’ מענדל שואל לפשר הופעתו ב–770. השיב הסטודנט כי התעוררה אצלו שאלה קשה באמונה. הוא הפנה אותה אל השליח עמו הוא עומד בקשר, אך הלה השיב כי שאלה כזו צריך לשאול את הרבי. השליח אף סידר יחידות מיוחדת עבור אותו סטודנט. “הערב הגעתי לכאן עבור הפגישה שלי עם הרבי”, השיב הסטודנט בפשטות.

“מתי התור שלך?” התעניין ר’ מענדל.

“אני אחרון ברשימה”, השיב.

ההשגחה הפרטית הועידה את ר’ מענדל להיות האחד לפני אחרון, בעוד הסטודנט היה אחרון.

“אם כן, יש לי הצעה מועילה בעבורך” - אמר ר’ מענדל, ולא ידע עד כמה ההצעה טובה עבור עצמו… - “בדרך כלל אני נכנס לפגישה שלי עם הרבי למשך כמה דקות, אך הרבי תמיד מעכב אותי בנושאים שונים. לא כדאי לך להתעכב בגללי, ולכן אני מציע לך שתכנס אתה לפניי וכך תחסוך זמן”. הסטודנט שמח על ההצעה, והסכים.

כשהגיע הזמן, בשעה שאשמורה שלישית כמעט וסיימה את תפקידה, נכנס הסטודנט ליחידות, בעוד ר’ מענדל נותר לבדו ב’גן עדן התחתון’, מחכה בדחילו לרגע בו הוא עצמו ייכנס.

חולפות דקות אחדות, והבחור עדיין בפנים. המזכיר הרב גרונר הממונה על סדרי היחידות באותו לילה, תמה ומתפלא. הוא פותח את הדלת של ‘גן עדן העליון’ ולתדהמתו מצא את הסטודנט יושב מול הרבי, מעבר לשולחן, והרבי לומד עמו מתוך ספר התניא… כשר’ לייבל התקרב כדי להוציא את הבחור הצעיר, הבחין כי הרבי והצעיר לומדים מתוך ‘שער הייחוד והאמונה’…

בו ברגע הרים הרבי את ידו ורמז למזכיר הנאמן להניח להם ולא להפריע. ר’ לייבל יצא מן החדר חרישית, כשגבו אל הדלת ופניו אל הקודש.

בהתרגשותו הרבה, לא התאפק ורמז לר’ מענדל להתקרב. דרך חריץ צר שנותר פתוח, הבחין ר’ מענדל גם הוא במחזה המרהיב - נשיא ישראל ומנהיגו יושב ולומד בחברותא תניא עם צעיר יהודי, התוהה באמונתו ומבקש מזור לנשמתו…

החברותא המיוחדת הזאת נמשכה כשעה ומחצה, ורק אז יצא הסטודנט מעם הקודש פנימה כשפניו זוהרות.

•     •    •

סיפור זה סיפר המשפיע ר’ מענדל עצמו לידידו הרה”ח הרב נחמן טברסקי, מנכבדי אנ”ש בשכונת ‘קראון הייטס’. ר’ מענדל הוסיף והטעים באוזניו, כי כדרכם של חסידים, הרי גם הוא מצייר לעצמו מדי פעם בפעם את דמות תואר פניו של הרבי לחיזוק ההתקשרות. ומהי התמונה שהוא מעלה לנגד עיניו? אכן כן: הרבי יושב ליד שולחנו, ספר תניא פתוח לפניו, ומולו צעיר יהודי המבקש לדעת…