מלחמת המכבים מול היוונים שביקשו “להעבירם מחוקי רצונך” מסתמלת בסיפורו האישי המרתק

 מלחמת המכבים מול היוונים שביקשו “להעבירם מחוקי רצונך” מסתמלת בסיפורו האישי המרתק של אמיתי שיף, בחור רמת–גני שנלכד ברשת המיסיון ובעצמו הפך למיסיונר שפרש רשת ליהודים אחרים, עד היום שבו מצא בעצמו את פך השמן הקטן, אך הטהור, חתום בחותם, והוא הצית מחדש את שלהבת נשמתו היהודית * סיפור חיים מרתק

שבוע לפני שסבו האהוב נפטר, הוא ביקש לראות את נכדו. הסבא ידע שימיו ספורים; זה זמן רב שהוא סובל ממחלות כרוניות רבות וביניהן ממחלת הדמוניזציה. כוחו אובד מיום ליום וזיכרונו בוגד בו. בניגוד לפגישות קודמות שסבבו סביב דיבורים בעלמא, בפגישה הזו הסבא כמעט ולא הוציא מילה מפיו, הוא נעזר בזרועו של הנכד כדי לקום ממיטתו, והשניים נכנסו לסלון שבדיור המוגן. על השולחן היה מונח סידור אותו פתח הסב בעמוד הראשון וביקש מהנכד שיקרא מה שכתוב.

בדף הראשון נכתב אילן היוחסין המשפחתי זה מאות בשנים. דור חמש–עשרה מהמהר”ם שיף, שחיבורו התורני נלמד בכל עולם הישיבות. עוד קודם לכן מיוחסת המשפחה לרש”י ולעוד גאוני וצדיקי עולם, כמהר”ל ורבי דוד קיציס. כמו כן נרשם בסידור שהמשפחה נמנית על צאצאי ‘הסבא משפולי’. הנכד קרא ורשם על דף את השמות ובכך הסתיימה הפגישה.

שבוע לאחר–מכן נפטר הסבא.

הנכד הוא ר’ אמיתי שיף, כיום ‘תמים’ חב”די החובש את ספסלי הישיבה ברמת אביב, אך באותם ימים נסחף אחרי כת ‘היהודים המשיחיים’ והפך להיות מיסיונר המבקש לשכנע יהודים להמיר את דתם רח”ל. הוא אף היה מהבולטים שבחבורה ונשלח על ידי הארגון לאייש פסטיבלים וקמפיינים בקהילות היהודיות בגרמניה, בניו–יורק, בבריטניה ובהודו. בכל מקום אליו הגיע, ביקש להשפיע על יהודים להאמין באותו האיש.

“באותה פגישה שקודם פטירתו, הסבא לא דיבר כמעט מאומה” נזכר ר’ אמיתי ובעיניו נקוות דמעות געגוע. “בכלל, כל הפגישה הזו שקרתה שבוע לפני פטירתו, הייתה שמימית. לאחר שנים של אמונה עיוורת, החלו להיווצר בקיעים ב”אמונה” אותה ניסה לשווק. “צפו ועלו אצלי שאלות וסתירות תיאולוגיות רבות שלא מצאתי עליהן תשובות”, הוא אומר. “כשהעליתי את שאלותיי בפני הוותיקים שבחבורה, קיבלתי הסברים פתלתלים ומתחמקים שרק העצימו את ההרגשה שלי, כי אני הולך בדרך שקרית מיסודה.

“לאחר הפגישה עם הסבא חיפשתי מידע על אותם צדיקים שאני נצר להם, ומצאתי שהיו גאונים, צדיקים ובני עלייה. השאלה שהכתה בי היא — אם אותה דרך משיחית נכונה, מדוע אותם חכמים ממני לא גילו אותה? ואולי הייתי פזיז מדי להיסחף אחר אמונות טפלות?

לכן, בכל פעם ששואלים אותי מה הציל אותי מציפורני המיסיון, אני עונה שמדובר בשילוב של חיפוש מצדי אך גם בזכות אבות”.

ניסים גלויים על גדר המערכת

אמיתי גדל בבית מסורתי ברמת גן. “כשסבתי הייתה בחיים, היינו נוסעים אליה מדי שבת לעשות קידוש. לפעמים גם היה מי שציטט מפרשת השבוע. למרות זאת, לא היה בזה הרבה תוכן. היהדות הייתה לא יותר מאשר פולקלור יהודי. לימים, אבי התקרב לחסידות חב”ד והחל להשתתף בהתוועדויות עם השליח הרב מוטי גל ע”ה. השתתפתי גם אני בכמה התוועדויות, אהבתי, התחברתי והייתה תקופה שאף הייתי מקורב לבית חב”ד”.

פגישתו הראשונה של אמיתי עם חב”ד הייתה כאשר צעד ברחוב, וחב”דניק צעיר ביקש ממנו להיכנס לבית חב”ד ולהשלים מניין. “הסכמתי בשמחה, ומאז הייתי אורח של קבע במקום. במשך תקופה השתתפתי בשיעורי תניא והתלהבתי מדמותו של הרבי ועל העשייה החובקת עולם שהוביל והנחיל לחסידיו; אך לצערי, כמו בשמירת המסורת, זה הרשים אותי אך לא חדר אלי. כשהתגייסתי לצבא, הפניתי עורף”.

אמיתי שיף זנח את כל פירורי המסורת שדבקו בו מהבית, למרות שהוא מספר כי כל ימיו קיננה בו תחושה עזה של חיפוש. “סבי היה לוחם אצ”ל מהולל שנלחם על הקמת המדינה, ואני בתור הדור השלישי, חיפשתי כל הזמן את ‘האפי אנד’ על מה שהוא נאבק עליו. חיפשתי ‘משיח’ חיפשתי ‘גאולה’, חיפשתי עולם בלי מלחמות ובלי שנאות; עולם של אהבה ושלום”.

מלווה בתחושה זו התגייס לשירות צבאי — יחידת מודיעין שדה. כחייל צעיר בצבא עבר כמה חוויות קשות ואף ניסים גלויים שטלטלו אותו. “לאחר חודשי טירונות מוניתי להיות מש”ק מודיעין בפיקוד דרום ושירתתי בגבול עם עזה. הייתי ‘ילד טוב רמת גן’ שהקול נפץ הכי חזק ששמע היה נפץ לפני פורים, והנה אני מגיע למוצבים המטווחים מדי יום על ידי פצמ”רים וירי צלפים. הימים הראשונים במקום היו עבורי טראומתיים.

“כשהדי הפיצוצים הפכו להיות חלק מהשגרה והפחד נמוג, החלו להתרחש עמי ניסים גלויים. הנס הראשון היה כאשר בוקר אחד ביקרתי במעבר הגבול, מגן 12 ליד אזור התעשייה ארז ממנו באו ושבו עובדים מעזה לארץ ישראל. כאיש מודיעין היה עלי להתקין במעבר עזרי מודיעין. פעם אחת, בטרם יצאתי מן המעבר אל המוצב הנמצא בסמוך, הבחנתי באישה פלסטינאית הנבדקת על ידי שני שוטרי מג”ב שהוצבו שם. רק יצאתי החוצה, ואת האזור החריד פיצוץ עז.

“שבתי במהרה למקום הפיצוץ והבנתי שאותה אישה פלסטינאית הייתה מחבלת מתאבדת שרצחה את שני השוטרים שבדקו אותה. הדחקתי את המחשבה מה היה קורה לי אם הייתי מתעכב במקום עוד דקה או שתיים.

“שנתיים לאחר מכן, בשנת תשס”ד, פיקחתי יום אחד על מצלמות שעקבו אחר שני נגמשי”ם ובהם חיילי הנדסה שיצאו לציר פילדלפי כדי לתור אחר מנהרות. הכול היה רגוע ופסטוראלי, עד שברגע אחד האדמה פערה את פיה ושני פיצוצים עזים השמידו את הנגמ”שים והרגו שלושה עשר חיילים שהיו בהם.

“את כל האירוע הזה ליוויתי במצלמות שרואות הכול עד לפרטי פרטים. תמונות ההרוגים זעזעו אותי. הכאב צרב שבעתיים כשנודע לי שבין ההרוגים נמצא חברי הטוב ליאור ויזנסקי. מאז המצב בגזרה רק החמיר מיום ליום וחיינו שם כמו ב’רולטה רוסית’, בין נס לבין  מוות. לא אשכח כיצד עליתי לעמדת ‘פילבוקס’ כדי לכוון כלי ירייה, כאשר כדור שרק לי מעל הראש, או בפעם אחרת, עבודה שעשינו על גדר המערכת, וכמה דקות לאחר שעזבנו, התפוצץ מטען ‘קלע’ שהיה אמור לפגוע בנו. התברר כי מנגנון ההשהיה התקלקל בדרך נס”.      

ברשת יוקשים

לקראת סוף השירות הצבאי יצא אמיתי לחופשה של שבוע מהצבא כדי להירגע מעט מהשירות האינטנסיבי בגזרת הדרום. “תוך כדי שאני מתרוצץ כדי לסדר כמה עניינים אישיים שעמדו על הפרק, נתקלתי בשלושה צעירים שאיישו דוכן ועל חולצותיהם נכתב ‘יהודים למען אותו האיש’. הסתקרנתי. ככל שהעניין היה זר בעבורי, כך יותר הסתקרנתי. בשיחה שהתפתחה בינינו רציתי להבין איך ייתכן שיהודי יאמין ב’אותו האיש’ ובו בזמן ימשיך להיות יהודי?!

“לאחר כמה משפטים שהחלפנו, ביקשתי לעזוב אך הם הציעו לתת לי חוברת ובה שאלות ותשובות בנושא. לקחתי את החוברת וקראתי אותה בבית. בהזדמנות שוב פגשתי בצעירים הללו ושוב פתחנו בשיחה. דרכי המיסיון המתוחכמות הפעילו עלי את קסמם ובתמימותי האמנתי כי מדובר בזרם יהודי קטן, אך מסקרן. לא ידעתי אז כי מדובר בשקר גס. הבחור שדיבר איתי היה ישראלי שהגיע לזה במהלך לימודי מתמטיקה בארצות הברית. לאחר רבע שעה של שיחה, העברתי לו את פרטי האישיים וסיכמנו להיפגש”.

לאחר תשעה חודשים של לימוד באופן עצמאי אך מתמשך ואינטנסיבי בספריהם, הגיע אמיתי למסקנות  נמהרות בהן האמין בכל לבו. “שלטתי היטב בחומר התיאולוגי שקיבלתי לקרוא, אך יחד עם זאת לא ערכתי מחקר מעמיק ואמיתי מול הגרסא היהודית לנבואות המדברות כביכול על ‘אותו האיש’. השירות הצבאי האינטנסיבי לא הותיר לי זמן לבדוק לעומק את הדברים, והתמקדתי בפרשנות המשיחית כאמת אבסולוטית.

“לאחר אותם תשעה חודשי לימוד, כשבד בבד סיימתי קורס קצינים, החלטתי להפוך להיות ‘מבשר’ בעצמי, זהו שם מכובס ל’מיסיונר’. אחד המיסיונרים הוותיקים שבחבורה ‘חנך’ אותי, ובמשך תקופה ארוכה שמחתי שהפכתי להיות חלק אינטגראלי מהגוף המתקרא ‘משיחי’. באותה תקופה היה לי חשוב להצטרף לקהילת מאמינים ולהיות מוקף באנשים השותפים לסוד — האמונה באותו האיש. הסתובבתי במספר קהילות, עד שהגעתי לקהילה בבת ים”.

לאחר תקופה קצרה שוב חש ריקנות ועבר לקהילה בתל אביב. מהר מאוד הרגשתי שמצאתי את המקום הנכון בו אוכל לבסס את אמונתי באותו האיש.

“בביקוריי הראשונים בקהילות היהודים המשיחיים, חששתי שעובדים עלי, וכי מדובר בקהילות נוצריות לכל דבר. חיפשתי סימנים נוצריים מובהקים, אך משלא מצאתי, הייתי מאושר מכך שאכן מדובר בקהילת יהודים המאמינים ב’אותו האיש’ ולא בנצרות. קסמה לי העובדה שניתן להישאר יהודי במאת האחוזים כביכול, ובד בבד להאמין ב’אותו האיש’.

“רק כיום, במבט לאחור, אני מבין ויודע שגם אני נפלתי קרבן לתרמית המיסיונרית. היום אני יודע שהיעלמותם של הסממנים הנוצריים מאולמי התיפלות בקהילות המשיחיות, נועדו עבור מטרה אחת: לצוד ברשתם כמה שיותר יהודים תמימים כדי להעבירם לנצרות. אני אכן לצערי נלכדתי ברשת והפכתי להיות ‘מבשר הבשורה’. לא לחינם אותן כתות מקפידות לקרוא לעצמן קהילות יהודיות וישנם שם סממנים יהודיים כאשר בתי תיפלתם לא נקראים כנסיות.

“במשך כמה שנים נטמעתי עמוק ברשת שנטוותה לי ומיד בתום השירות הצבאי, יצאתי לקמפיינים בניו–יורק ובברלין יחד עם יהודים אחרים שנלכדו בכתות אלו. לצערי, קצרתי הצלחות לא מעטות. לקחתי גם חלק פעיל במסעות מסיונריים בפסטיבלים השונים המתקיימים ברחבי הארץ, בדרום ובצפון. נטשתי את כל עיסוקיי והקדשתי לזה את כל זמני. בכל מקום אליו הגענו חיפשנו דרכים יצירתיות איך ללכוד יהודים”.

איך מצליחים לשכנע אדם שבתור ילד השתתף בהתוועדויות ואף נטל חלק בשיעורים בספר התניא, ולהעביר אותו צד?

“לאחר שהתקרבתי ליהדות חשבתי רבות איך הם הצליחו להתל בי. המציאות היא שהם מתוחכמים ועובדים בתבונה.

“באותה תקופה הייתי במצב רגיש בשל האירועים הדרמטיים שחוויתי בצבא, ואכן חיפשתי נקודת אור לנפש, ולמקום הזה הם נכנסו. מלבד זאת, הם יודעים לשווק את מרכולתם בצורה שלא תבהיל אותך. הם לא אומרים לך ‘בא תתנצר’, אלא ‘בוא תהיה יהודי טוב יותר’. הם גם יודעים לחבר אותך מיד לקהילה המתאימה לאופי שלך שתהווה מעין קבוצת תמיכה.

“בקהילה הראשונה בה הייתי בבת–ים, פגשתי באחד מבני הקהילה, לוחם שהכרתי, רס”פ בגבעתי. אתה פוגש ישראלים רגילים לכל דבר ועניין, אנשי הייטק, אנשי טכנולוגיה. חשוב להם מאוד ליצור ‘ביחד’ וזה בהחלט משפיע. הם מדברים אתך רבות כנגד החרדים והדתיים ויוצרים בידול.

איך הוריך, אנשים מסורתיים, הגיבו כשבנם מחמדם הפך להיות יום אחד מיסיונר?

“בשלבים הראשונים הסתרתי מהוריי את מה שעובר עלי. המשפחה שלי נחשפה לעובדת היותי חלק מקבוצת היהודים המשיחיים רק בשלב מאוחר יותר, כאשר העזתי והתחלתי לעסוק בעצמי בפיתוי יהודים להאמין ב’אותו האיש’. לא אשכח שיחה שהייתה לי עם אבי, לאחר ששכנים ומכרים מהשכונה ראו אותי מעמיד דוכן בתחנת הרכבת בארלוזורוב. אבא לקח אותי לשיחה והיה מוכה רעם ממה ששמע. הוא הציע שאפגש עם רבנים שיסבירו לי את טעותי, אך כמובן סירבתי.

“בקיץ תשס”ו עברתי את אחד הרגעים הקשים בתור מיסיונר. במהלך קמפיין שהייתי חלק ממנו בקהילות היהודיות בניו–יורק, פגשתי ברב רמת–גני שלימד והכין אותי לבר מצווה. הוא צץ לפתע ‘משום מקום’. הוא ניסה לדבר אל לבי, אך ללא הצלחה. כשחזר ארצה, פנה לאבי וסיפר לו בכאב אמיתי על מעשיי. אבא לקח את העניין בצורה קשה מאוד ולא ידע מה לעשות עם עצמו. כשחזרתי ארצה, קיבלתי ממנו ‘מקלחת קרה’. לימים השיח בינינו התלהט, וכעבור זמן קצר אבי הודיע לי בכאב, כי אינו מוכן שאגור בבית המשפחה כל עוד אני ממשיך לדבר על ‘היהודים המשיחיים’. 

“באותו לילה מצאתי את עצמי אובד עצות מחוץ לבית המשפחה. משבר היחסים עם אבי העציב אותי מאוד, כיוון שמשפחתי הייתה חשובה לי. נאלצתי לנדוד במספר בתים של חברים שחיזקו אותי והפכו להיות המשפחה שלי. עובדה זו רק גרמה לי להעמיק את הקשר שלי בתוך הקהילה המשיחית, וחיזקה את האמונה שלי ב’אותו האיש’”.

לאחר שבע שנים כמיסיונר מן השורה, החליט אמיתי להעמיק יותר את ידיעותיו בתיאולוגיה המשיחית ונכנס ללמוד ב’מכללה למקרא’, מכללה המכשירה מיסיונרים בנתניה, שם הוא נחשף בצורה עמוקה לתיאולוגיה המשיחית ולפערים בינה ובין התפיסה היהודית המקובלת. “גיליתי מאמינים יהודים שהולכים לכנסיה לותרנית, וקוראים לה, בתמימות או בהכחשה עצמית, “קהילה”. לאחר שנתיים וחצי של לימודים במכללה, בחרתי שלא להמשיך את לימודי, ועברתי לגור בבית עמנואל ביפו.

ספקות ראשונים

“בנקודת זמן זו החלו לצוץ הספיקות. זה החל בתחושת בטן שלא מספרים לי את כל האמת, אך לא יכולתי לשים את האצבע איפה נמצא שק השקרים. כשהתחלתי מאוחר יותר לחקור ולהעמיק, מצאתי שהנצרות מחולקת לזרמים ותת–זרמים ששונים זה מזה לא רק במלבושיהם ובמנהגיהם, אלא בכל נקודת תפיסתם את הדרך הנוצרית. כמו כן הבנתי שהנצרות אין בה מסמרות וכל כומר משנה את אשר לבו חפץ והאמונה משתנה לפי רוח הזמן והמקום.

“לאחר שבע שנות אמונה עיוורת, התחלתי להתפכח, אך זה לא קרה ברגע אחד. בורא העולם החל להאיר אצלי נקודות שונות כדי להוציא אותי מציפורני המיסיון”.

בשנת תש”ע, לאחר שאמיתי עזב את לימודיו במכללה המסיונרית, החליט ללמוד באקדמיה, בתחילה במכינה הקדם–אקדמית ושנה אחר–כך החל ללמוד באוניברסיטת בר אילן. שנתיים אחר–כך השתתף בקורס במחשבת ישראל. למרות הסדקים הרבים, היו רגעים שחשב ש’על הדרך’ הוא יצליח לשכנע באמונה ב’אותו האיש’, אפילו חלק מהמרצים ומהמשתתפים.

“בקורסים השונים מצאתי את עצמי מול המשתתפים מגונן על האמונה המשיחית. ככל שעלה יותר ויותר נושא הבחירה וייעוד הגורל של העם היהודי, התחלתי להעמיק בספרי ההגות היהודים ובהבדל שבין היהדות והנצרות. ראיתי שהאמונה המשיחית שסגדתי לה, האכילה אותי שקרים כוזבים שנעטפו בצלופן.

“במהלך שיעור סוציולוגיה, למשל, למדנו על גנאלוגיה ושורשים וראינו מקרוב כיצד עושים מחקרים שלמים על שורשים, בתורה, במקרא ולאורך הדורות. בניגוד לעמים שלמים שהשאירו אחריהם מומנטים ארכיאולוגים אדירים, אך לא שורשי יוחסין, העם היהודי שמר לאורך הדורות את אילן היוחסין שלו. ימים ולילות השקעתי בהעמדת אילן היוחסין של ‘אותו האיש’, ולאכזבתי מצאתי שרובו ככולו מלא חורים וסתירות ששום הסבר בר דעת לא יוכל לתרץ עבורי.

“ניסיתי להתעמת עם עובדה זו. שאלתי ודרשתי אצל מומחים מהכתות המשיחיות, אך גיליתי כי ההסברים המשיחיים לא קבילים בשום רמה מחקרית אקדמית רצינית. אילן היוחסין השקרי לימד אותי כי גם זהותו המשיחית, כביכול, של ‘אותו האיש’, מצוצה מן האצבע, זאת בנוסף לעובדה שדמותו אינה תואמת לדמות המשיח המקובלת על פי התורה והמסורת היהודית”.

הספקות באמונה המשיחית צרמו באוזניו של אמיתי. בתחילה החליט לשמור אותן לעצמו. הוא הרגיש בושה מעצם העובדה שבכלל יש לו ספקות באמונתו. לאחר מחשבה מחודשת החליט בכל זאת לשאול ולברר את הדברים לעומק, לעשות חשיבה מחדש, ובמקביל לנסות להחיות בכל מחיר את אמונתו המשיחית שליוותה אותו שנים רבות.

התלבטותיו לא נתנו לו מנוח. הוא החליט לשתף בלבטיו כמה מ”רועי הקהילה”, מורים, מטיפים ואחים לאמונה. למרות הרצון של חלקם לסייע בידיו, התשובות התיאולוגיות שקיבל, לא היו מספקות. התשובות המגומגמות גרמו לו להגיע למסקנה כי משנתה של היהדות המשיחית היא ‘הנדוס’ של הטקסט המקראי על ידי הכנסייה הקתולית, שאומץ במהלך השנים גם בכנסיות האוונגליסטיות. הוא גילה כי התורה מזהירה את בני ישראל לבל ימירו את האמונה בה’ לאמונה בא–ל אחר, נאסר לתת דמות או צורה לבורא, והבחירה של עם ישראל כעמו של ה’ איננה מתערערת לאורך הכתובים.

כשנכנס יותר לעומקם של פסוקים, גילה שפרשנותם של הנוצרים הוציאה מהקשרם פסוקים רבים המובאים בתנ”ך. “ישנו פרק שהמסיונרים מנופפים בו תמיד, ישעיהו נ”ג, שם מדובר על עבד ה’. הם החליטו שמדובר ב’אותו האיש’. כשפתחתי את הנביא כולו וקראתי פרק אחד לפני ופרק אחרי, הבנתי שהנביא משתמש במטבע הלשון ‘עבד’ על ‘עם ישראל’ ולא על דמות ספציפית. דוגמאות של עיוות פסוקים מצאתי כמעט מדי יום, כך שהתחלתי לחוש שאני חי בשקר”.    

הדליק את האור מחדש

באותם ימים של סערה פנימית, ניגש יום אחד להוציא מכתבים מתיבת הדואר בדירתו, שם מצא בהשגחה פרטית עלון בשם “מחפשים” שיצא לאור על–ידי ארגון ‘יד לאחים’. “אין לי מושג איך השיגו שם את כתובתי, אך על הארגון הזה כבר הספקתי לשמוע במהלך שבע השנים הרעות שחייתי בטעות, כיצד הם הורסים לנו פעילות שהשקענו בה רבות. לקחתי את העיתון לידי והתחלתי לקרוא בו. היו בו שאלות ותשובות, והרגשתי שהם באים כמו מים קרים לנפש עייפה”. 

הוא קרא את העיתון מתחילתו ועד סופו, וכל אותו לילה, לא עצם עין. ההסתה ששמע תמיד נגד ארגון ‘יד לאחים’, וכי מדובר בבריונים ואנשים תוקפניים, צפה ועלתה במחשבתו. למרות הכל החליט לקחת את הסיכון הגדול מבחינתו ולעשות את הצעד. הלבטים הגדולים שהחלו להציף אותו לאחרונה, לצד האמירות המפוקפקות של רועי הקהילה ואנשים אחרים סביבו, הדליקו בראשו נורות אזהרה.

“בדף האחרון של החוברת הופיע מספר טלפון עם הזמנה לחברי הקהילות המשיחיות לשבת ולדבר בנושאים תיאולוגיים. נוכח ספקותיי החלטתי שלא לחשוש, ליזום פגישה עם אנשי ‘יד לאחים’ כדי לבדוק את דרכי ואמונתי. אצבעותיי רעדו בשעה שהקשתי את המספר”.

מעבר לקו ענה לו בחור נחמד בשם דני שקבע לו פגישה במשרדי ‘יד לאחים’. הוא הגיע לפגישה ואחריה נקבעו לו עוד תשע פגישות עם הרב עשור. על–אף שכבר הבין את השקר שבמיסיון, הנפש הבהמית לא ויתרה כה מהר. אמיתי נלחם כאריה. הוא הציף את איש שיחו בשאלות קשות ונלחם על האמונה המשיחית, אך לאחר סדרת מפגשים ארוכה, שכל אחת מהן נפרסה על פני מספר שעות, גילה באופן סופי את השקר שביהדות המשיחית.

זה קרה לפני שלוש שנים. לאחר חיבוטי נפש רבים ומסע פנימי ארוך, החליט לשוב למקורותיו, לזרועות הוריו, משפחתו וידידיו, ולזרועותיו החובקות של עם ישראל.

מאז חודש הקשר בין אמיתי לבין משפחתו. גם סבו הקשיש מצד אמו בן ה–95 שכאב על אובדנו, הספיק לחוות עמו עוד שנה מאושרת בטרם נפטר בשיבה טובה מלא סיפוק ונחת מצאצאיו הממשיכים את שרשרת הדורות ומסורת ישראל.

כיצד חבריך משכבר, המיסיונרים, הגיבו למהפך?

“הם היו בהלם. צריך להבין שבקהילות הללו יש יהודים וגויים, חלקם אנשים תמימים שבאמת ובתמים מאמינים בדברים הללו. הללו הוכו בתדהמה כאשר הבינו שחציתי את הקווים. כאשר עשיתי את הצעד הזה, החלטתי בעצה אחת עם אנשי ‘יד לאחים’ לעשות זאת בקול רעש גדול. התראיינתי עם הרב עשור לאחד מאתרי האינטרנט החרדיים ופכרתי אחד לאחד את כל הטענות שלהם. לאחר מכן סגרתי את הטלפון הנייד שלי, כי ידעתי שדבר הראיון יגיע אליהם והם יציפו אותי בטלפונים עם ניסיונות שכנוע. לימים נודע לי שהיהודיים המשיחיים הוציאו מגזין משלהם כדי לענות על כל הטענות שהעליתי.

“בעקבות עזיבתי עזבו עוד ועוד צעירים שנלכדו ברשתם. לאור בדיקה שעשיתי, אני יודע שכל מי שהגיע דרכי לדרך הזו, נטש אותה בסופו של דבר.

תיקון מאהבה

לאחר ההתקרבות לדרך ישראל סבא, הכיר אמיתי אברך חב”די העונה לשם יואב רובינסון, והשניים הפכו לידידי נפש. “בשלוש שנים האחרונות הוא מעביר אותי חוויה מתקנת ומקרב אותי בצורה פנימית אל הרבי ואל תורת החסידות”. לדבריו של ר’ אמיתי, סגירת המעגל מבחינתו לסיפור חייו המטלטל הייתה בשמחת תורה השנה, במחיצתו של הרבי מלך המשיח בבית חיינו — 770.

“בשנה שעברה הייתי עם יואב בכפר חב”ד, ויחד כתבנו לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’. התשובה שקיבלתי הייתה, שקודם הגעתו ל–770, עליו לעשות סדרים של לימוד. ואכן בשנה החולפת, לצד עבודתי כבקר רמזורים, עשיתי לעצמי סדרי לימוד קבועים, חלקם עם חברותות בישיבה ברמת אביב. ואכן, בשנה זו זכיתי לשהות במחיצתו של הרבי בשמחת תורה. זו חוויה שכלל לא ניתן לתאר. זה נכנס לעומק הנשמה.

“לאורך כל זמן הביקור, חשבתי על סגירת המעגל שלי — נוכח הביקור הקודם שלי בניו–יורק, כאשר באתי “לבשר” רח”ל על ‘אותו האיש’. והנה, כעת אני עם מגבעת וחליפה נמצא בביתו של נשיא הדור, משיח ה’”.